במכבי תל אביב התקבלו כמה החלטות מצוינות השנה. הפרידה מלירן שטראובר וממאור בוזגלו הייתה חשובה, ובתוספת אנרגיות מחודשות של שנה חדשה, עם שחקנים טובים שחזרו מפציעות, הקבוצה הפכה למועמדת ראשית לאליפות.
האופוריה בקרב האוהדים בעקבות הפרידה משטראובר קצת הורידה מסדר היום את סוגיית השוער החדש. וכך, לתוך הוואקום נכנס גיא חיימוב, שלא ידענו עליו הרבה מלבד העובדה שגדל במועדון ושיחק בקרית שמונה. כן ידענו שהוא לא לירן שטראובר. עכשיו חיימוב מוצא עצמו בסיטואציה דומה לזו שבה היה בצפון, כשבמקום דני עמוס הוא נלחם עם ברק לוי הצעיר. אבל חיימוב לא משדר לאף אחד שהוא השוער הראשון של מכבי תל אביב. דמיינו את הפרצוף של אלכסנדר אובארוב שואג בשנות ה-90. כרגע קצת קשה לראות פרצוף במכבי, ולא רק בשער.
מלבד השוער, הסגל של מכבי תל אביב מצוין. יש שלושה ואפילו ארבעה שחקנים על כל עמדה במגרש. כשהסגל הוא טוב ורחב, העבודה של המאמן אפילו יותר קשה. צריך לדעת איך לחבר אותם, להפוך אותם ליחידה מגובשת בלי תסכולים מיותרים וליצור את ההרגשה שלכל אחד יש מקום לתת ולתרום. בעיני רבים ביציע, בכך נכשל מוטי איוניר. כשמתחילות הבעיות צריך לטפל בהן במהירות ולא לספר סיפורים על כך שהקבוצה בצמרת והעפילה לליגה האירופאית. כי בהרגשה יש משהו אחר לגמרי, משהו שבורח מהידיים של איוניר.
איוניר ועוזרו צריכים לשפוט את מכבי כלפי עצמה ולא לטעון שהם במרחק סביר מהמקום הראשון, שיש סיכוי לאליפות ושהשחקנים נופלים מהרגליים. כשג'ורדן פארמר נשאל על עייפות במכבי תל אביב בכדורסל נוכח ההשתתפות בשלוש ליגות, הוא מייד הבהיר שדיוויד בלאט לא מרשה להם בכלל לחשוב על עייפות. אם ספורטאי מקצועני שומר על הגוף שלו, אוכל נכון והולך לישון בזמן, אין שום סיבה שהוא ירגיש עייף. אז עם משחק אחד פחות בשבוע מאחותה מהכדורסל ועם סגל כל כך רחב - אין שום סיבה שנשמע את המאמן ועוזרו חוזרים על עניין העייפות, ובינתיים מעייפים דווקא את הקהל ומספקים תירוצים לשחקנים הצעירים והנמרצים שלהם.
אלברמן כמשל
הבעיה במכבי תל אביב היא לא הכושר הגופני או העייפות. אתמול (שני) במשחק דווקא השחקנים של בית"ר היו אלה שנפלו מהרגליים ברבע השעה האחרונה. הבעיה היא איך רצים, לאן רצים, איך מתפרשים על המגרש, איך מניעים כדור ובעיקר איך יוצאים מהגנה להתקפה. ניכר שקבוצות שמות לב לכך שיש בעיה במכבי ביציאה מהגנה להתקפה, ולכן הן לוחצות את הקבוצה בשטח המגרש שלה וזוכות בכדורים. היה מביך לראות אפילו את בית"ר בכושרה הנוכחי לא מאפשרת למכבי לעבור את החצי בפרקים מסוימים של המשחק. איוניר לא צריך להתבייש לחזור לעבוד על יסודות. אם הקבוצה שלו נתקלת בבעיות במסירה, בעצירת הכדור, בהתפנות לקבלת הכדור, בדברים הפשוטים - נראה כי נכון לחזור ולעבוד עליהם לפני העבודה על הנעת הכדור במרכז המגרש.
מכבי תל אביב נתקלה בכל הרכב בבעיה הזאת. כשניבאלדו משחק, הוא מרבה לאבד כדורים במסירות ארוכות. אצל סאבו פאביצ'ביץ' הבעיה שונה. הוא פחות אוהב למסור כדורים ארוכים, מעדיף להגיע עם הכדור לכיוון מושא המסירה, גם אם זה אומר לנסות לעבור שחקן או שניים בדרך. החלק ההגנתי צריך להיות מתואם מאוד בשביל לצאת מהגנה להתקפה. תיאום אותו איוניר צריך לבנות באימונים.
בקישור גם כן נראה שחסר איזון, כשרוב הקשרים בנויים לשחק באותה המשבצת במרכז המגרש. האריס מדוניאנין איטי וכבד, אפשר להבין את הבלבול כלפיו. הוא כביכול מוכשר, עם רגל שמאל טובה, אבל בשביל להיות שחקן טוב, אפילו בליגה הישראלית, צריך הרבה יותר מזה. מדוניאנין מרבה לאבד כדורים ולשחק בחוסר דיוק, חוסר רצון, חוסר כושר וחוסר יכולת. בראיון הראשון שלו בארץ, בתחילת העונה שעברה, הוא אמר שכל מאמן שהיה לו בקריירה לא אהב אותו אחרי זמן מה. האם זה בדרך לקרות גם לאיוניר? ועד מתי יסתמך הקישור ההתקפי על דור מיכה, ילד מוכשר בן 19, שאמנם נתן כמה משחקים טובים אבל גם מרבה להיעלם?
אז איוניר החליף הרכבים ושיטות, נתן קרדיט לשחקנים ואז שלח אותם ליציע ובעצם איבד את האמון של חלק גדול מהשחקנים בו. כשרואים את אלברמן משחק מצוין, לא מקבל את הקרדיט, נשלף לאחר חודש וחוזר ליציע השחקנים
מתחילים להרים גבה. גם האוהדים.
עוד בנושא:
משה לוגסי יעמוד לדין פנימי במכבי תל אביב בגלל התגובה לאוהדים?
מהומה בשער 4 ברמת גן, עימות בין מאבטחים לאוהדים
הפסד כואב למכבי תל אביב, 1:0 לבית"ר ירושלים