מקובל לנקוב במונדיאל 1990 כדוגמה הקלאסית לכדורגל הגנתי ושלילי, אבל גולת הכותרת של הגישה היא אליפות איטליה של מילאן בעונת 1993/94. הקבוצה של פאביו קאפלו סיימה אז במקום הראשון, על אף שכבשה 36 שערים בלבד ב-34 משחקים. היא גם ספגה 15 פעמים בלבד. זה היה סקודטו מתסכל באופן קיצוני. הרוסונרי ניצחו שמונה פעמים 0:1, סיימו שבע פעמים בתיקו מאופס, ובסך הכל עמד ממוצע השערים שנפלו במשחקיהם על 1.5 בדיוק. לשם השוואה, במשחקיה של סמפדוריה שסיימה שלישית הובקעו יותר משלושה שערים בממוצע. זה היה מדכא עד דמעות. רביעיית ההגנה המופלאה, שהורכבה מפאולו מלדיני, פרנקו בארזי, בילי קוסטאקורטה ומאורו טאסוטי, תפסה את היריבות אינספור פעמים בנבדל, ורוב משחקיה של מילאן הפכו לכדור שינה, במיוחד אחרי שהיא הצליחה לכבוש את השער לו הייתה זקוקה, בדרך כלל מרגלי דניאלה מסארו.
מה אתם אומרים על השינוי בכדורגל העולמי? דברו איתנו על זה בפייסבוק
גם בליגת האלופות באותה עונה הציגה הקבוצה של קאפלו משחק משמים. בשלב הבתים היא כבשה שש פעמים בשישה משחקים וסיימה שלוש פעמים ב-0:0. ואז היא פגשה בגמר ההיסטורי באתונה את ברצלונה של יוהאן קרויף, קבוצת החלומות שהבקיעה באותה עונה 91 שערים ב-38 משחקים בליגה הספרדית. הציפיה הייתה לקרב בין ההתקפה להגנה, והמאמן ההולנדי היה זחוח במיוחד לקראת המשחק. זה נגמר ב-0:4 מוחץ למילאן. קאפלו הדהים את היריבה במופע כדורגל ראוותני, ומרסל דסאי, ששימש במשך כל העונה על תקן גרזן במרכז המגרש, הוכיח יכולות התקפיות משובחות ביותר וגם התכבד בשער הרביעי. התקשורת היללה את הרוסונרי, אבל דווקא המשחק האדיר הזה הותיר טעם חמוץ במיוחד. הרי אם הקבוצה מסוגלת לתת תצוגה ברמה זו, מדוע לעזאזל היא הרסה והרגה את כל משחקיה עד אז? התשובה ברורה קאפלו האמין שהגישה ההגנתית תשיג את התוצאות הרצויות במינימום סיכון, ולכן בחר בה. המטרה קידשה את האמצעים.
לשמחתנו הרבה, היום אפשר להצהיר חד משמעית הפילוסופיה האומללה הזו עברה מהעולם, לפחות זמנית. זה לא אומר שהכדורגל ההגנתי נעלם. מאמנים רבים, ובראשם ז'וזה מוריניו, לא יתביישו ללכת על בונקר, אבל הם יעשו זאת רק בתנאי שזו ברירת המחדל היחידה מבחינתם. השינוי התודעתי שמתחולל בשנים האחרונות גורם לכולם להבין כי כדורגל הוא לא רק עבודה בה צריך להשיג נקודות, אלא גם שואו לקהל. תסתכלו על מאמני קבוצות הצמרת בליגות הגדולות של אירופה, ולא תצליחו למצוא איש שדוגל בתורה ההגנתית. גם אלה שעשו זאת פעם, נאלצו לשנות את עורם. אנשי המקצוע שחולמים להפוך להלניו הררה של הכדורגל המודרני יצאו לחלוטין מהאופנה. תאמינו או לא, אבל באירלנד, אשר נבחרתה הגיעה להישגיה הגדולים ביותר בזכות סגנון הכדורים הארוכים של ג'קי צ'רלטון, מבקרים כעת את ג'ובאני טרפאטוני על כדורגל שמרני ומשעמם מדי. מתברר כי טרפאטוני, מגדולי המאמנים של כל הזמנים, כבר לא רלוונטי. הוא מייצג עידן אחר לחלוטין.
לעתים עוברים מאמנים תהליך של הבשלה, לפני שהם מבינים את מהות הכדורגל. קרלו אנצ'לוטי האמין בתחילת דרכו באסכולה ההגנתית. בקבוצתו הגדולה הראשונה, פארמה, הוא לא מצא מקום לפליימייקר מסוגו של ג'אנפראנקו זולה, כפה עליו את תפקיד הקשר הימני, הסתכסך איתו וזרק אותו תוך חודשיים לצ'לסי. פארמה סיימה את העונה ההיא כשהיא כמעט לוקחת אליפות, אבל כבשה 41 שערים בלבד ב-34 משחקים, ואוהדיה עדיין זוכרים לאנצ'לוטי דווקא את האובדן של זולה שהמשיך ונתן עונות עוצרות נשימה בסטמפורד-ברידג'. כשהתבגר, הבין המאמן את הטעות. מילאן שלו הפכה להתקפית יותר ויותר ככל שעברו השנים, והוא בנה אותה סביב קאקה, כאשר הברזילאי מקבל חופש פעולה שזולה חלם עליו. כשהגיע בעצמו לצ'לסי ופגש את הכוכב לשעבר על הקווים של ווסטהאם, אמר אנצ'לוטי: "במבט לאחור, ברור שהייתי צריך לנהוג אחרת. אם הייתי גמיש יותר, סביר להניח שהוא היה נשאר". בעונת הבכורה של קרלטו באנגליה, שברה צ'לסי שיא פרמייר-ליג עם 103 שערי זכות בדרך לדאבל.
בישראל קל להבחין בתהליך שעבר אלי גוטמן, בדרך להפוך למאמן אחת הקבוצות האטרקטיביות ביותר שנראו כאן מאז ומעולם. בתחילת דרכו היה גוטמן בעיקר מאמן טקטי, שסבר שרק תוצאות יקדמו אותו לפסגה. ככל שהקריירה שלו התפתחה, הוא הפנים כי כדורגל נועד לגרום הנאה לשחקנים ולצופים ואז גם המאמן עצמו נהנה הרבה יותר וקוטף את הפירות. הפועל תל אביב שבנה לא מזכירה כלל את בית"ר שלו בשנת 2000. אמנם, גם בירושלים רשם גוטמן אחוזי הצלחה נאים, אך מי זוכר זאת עכשיו? לעומת זאת, על הקדנציה שלו בבלומפילד ידברו גם בעוד שנים ארוכות.
"למאמן קל יותר ללמד הגנה מאשר התקפה", אומר גוטמן. על משפט זה יהיה מוכן לחתום קורבן ברדייב, מאמנו של ביברס נאתכו ברובין קאזאן. ברדייב עשה לעצמו שם של איש מקצוע טקטי במיוחד בליגה הרוסית, והצעיד את קבוצתו מהליגה השנייה לשתי אליפויות רצופות ולניצחון על ברצלונה בקאמפ-נואו בליגת האלופות. אלא שלפני תחילת העונה הנוכחית, הכריז המאמן הוותיק על מהפכה: "מעכשיו ננסה לשלוט בכדור ונשחק כדורגל יצירתי ומהנה. ברצלונה תהיה המודל שלנו". כבר לפני שנה הצהירו שחקני הקבוצה בסרטון שהופץ באתר האינטרנט שלה, בניגוד לתדמיתם: "לא יודעים לשחק כדורגל הגנתי, יודעים רק לתקוף". מבחינת המועדון, מדובר בשינוי של 180 מעלות, וברדייב הסביר אותו: "מתחילים לבנות את הקבוצה מהגנה, וכעת, כאשר הכל עובד בחלק האחורי, אפשר להתקדם. אנחנו רוצים לגרום לקהל למלא את האצטדיון". וכאן נעוצה הסוגיה המרכזית על אף הצלחותיה הכבירות, לא הצליחה קאזאן להביא אוהדים רבים ליציעים, בעוד אצטדיון חדש ומפואר כבר נמצא בשלבי בניה מתקדמים. ברדייב, המשמש גם כסגן נשיא מועדון, הבין שבשיטה שמקדשת תוצאה בכל מחיר הוא ימשיך לדרוך במקום.
האמת הזו נכונה, כמובן, לא רק לגבי בירת טטרסטאן, אלא גם בכל רחבי העולם. הכדורגל הופך למסחרי יותר בכל שנה, ולמרות שיש בכך המון היבטים שליליים, אי אפשר להתעלם מהיתרונות. המועדונים הגדולים עוסקים בבניית מותג בינלאומי וכדורגל הגנתי לא יביא אוהדים חדשים בשוק הגלובלי. ממוצע של שער למשחק מלא בנבדלים אולי שימח את אוהדי מילאן המקומיים ב-1994, אך הוא לא הביא לה מעריצים חדשים מסביב לגלובוס, כפי שרכש לה אריגו סאקי עם שלישיית ההולנדים המפוארת שלו בסוף שנות ה-80. הצלחת המותג ברצלונה, במיוחד בתקופה האחרונה, נובעת לא רק מהזכיות. היא קשורה בעיקר לפילוסופיה שהמועדון מנסה, ומצליח, לשדר. "לעולם לא אשנה את הגישה ההתקפית", הצהיר פפ גווארדיולה בהזדמנויות רבות. כדי להיווכח בשיקול מהותי זה, די להיזכר בפיטוריו של אותו קאפלו מריאל מדריד בקיץ 2007 האיטלקי הלך הביתה למרות שזכה באליפות, כי סגנון הקבוצה לא היה אטרקטיבי מספיק מבחינת הנשיא דאז רמון קלדרון והמנהל הספורטיבי פרדראג מיאטוביץ'. אפשר לא להסכים עם ההחלטה וחייבים לסלוד מהדרך בה נמסרה ההודעה למאמן, אבל הסיבות ברורות. המאמנים ההגנתיים מוקצים בימינו מחמת מיאוס.
מתי בדיוק החל המהפך? האם השינויים ההדרגתיים בחוקים שהחדירה פיפ"א הספיקו כדי להעביר את המסר? האם זה קרה, למשל, כאשר ארסן ונגר נחת במועדון שהיה ידוע עד אז כ-Boring Boring Arsenal ושינה לחלוטין את פניו? האם לחבורת הילדים של איאקס, שניצחה בהדרכת לואיס ואן-חאל שלוש פעמים תוך עונה את מילאן בדרך לזכייה בגביע האלופות, תפקיד היסטורי חשוב? תשובה ברורה אין ולא תהיה, כי מדובר בתהליך הדרגתי, אבל ברור למדי מתי הבין העולם עד הסוף שכדורגל הוא קודם כל חגיגה. זה קרה במונדיאל 2006, שהתקיים באווירה מדהימה וסיפק לפרקים כדורגל משוחרר וכיפי, במיוחד מצד הנבחרת המארחת. האיש המרכזי שעמד מאחורי הקלעים של גרמניה הוא יואכים לב, עוזרו של יורגן קלינסמן ששידר הרבה מאוד אמוציות חיוביות, אך עבד בפועל כמנהל-על. "הוא הפך את גרמניה ממכונה משעממת לנבחרת מלהיבה", אומר גוטמן, שהכינוי "גרמני" מתאים לו גם היום מהסיבות ההפוכות. כדורגל גרמני הפך למילה נדרפת למשחק פתוח עם המון שמחת חיים. הזכיות של ספרד ביורו 2008 ובמונדיאל 2010 רק חיזקו את התופעה. לעומת זאת, מאמנים טקטיים מסוגו של דונגה נחלו כישלונות. גישה חיובית הוכתרה למנצחת, והעולם רוצה ללכת בעקבות ההצלחה.
את התוצאה אפשר לראות בכל החזיתות. הסיכוי להיקלע למשחק משעמם ירד בשנים האחרונות באופן משמעותי, והוא ממשיך לרדת. הפרמיירליג, למשל, סיימה את העונה שעברה עם ממוצע השערים הגבוה מאז הקמתה 2.8 למשחק, ושומרת עליו בדיוק של עשירית אחוז גם העונה, אבל זה לא הכל. עוד לא עברו שלושה חודשים מתחילת העונה, וכבר קיבלנו תוצאות היסטוריות כמו 2:8, 1:6 ו-3:5 במפגשים בין קבוצות פאר. לפעמים יש תחושה שמאמנים רבים מיישמים את הנוסחה הברזילאית הידועה של טלה סנטנה משנות ה-80: אתם תבקיעו כמה שתרצו, ואנחנו כמה שצריך. גם מעידות לא מרתיעות אף אחד. אנדרה וילאש-בואש, שקיבל חמישייה מארסנל, הבטיח שצ'לסי לא תסטה מהדרך: "הפילוסופיה היא ערך עליון, ולא נוותר עליה. היא מהווה מקור לגאווה, ונמשיך ליישם כדורגל פתוח". גם במחוזות אחרים רואים העונה מבול שערים, ודי להזכיר שני מקרי 3:4 באיטליה, ו-4:6 מדהים בין אוטרכט לאיאקס ביום ראשון. תדירות תוצאות מסוג זה עולה באופן מתמיד.
אפילו רוברטו מאנצ'יני הולך על כל הקופה במנצ'סטר סיטי. החבורה בתכלת מפציצה בקצב מסחרר, ולא חושבת על הגנה. את הדוגמא המושלמת סיפק המנג'ר האיטלקי ביום ראשון מול קווינס פארק ריינג'רס. כאשר עמדה התוצאה על 2:2 התכוונה מנצ'יני להכניס את מריו באלוטלי על חשבונו של גארת בארי. עוד לפני ביצוע החילוף קבע יאיא טורה 2:3, אבל זה לא שינה את התוכניות. באלוטלי נשלח למגרש כחלוץ שלישי, וחייבים למחוא כפיים למאנצ'יני. זהו סימן מובהק לכך שהכדורגל מתקדם בכיוון הנכון.
עוד בכדורגל האירופי ה"חדש":
פפ גווארדיולה משתאה מהמשחק בין ברצלונה לבילבאו
אדריאנו גליאני מרוצה מהרפורמה במילאן