העיקר שאפשר להמשיך להאשים את קאפלו

לאחר הניצחון הדחוק של נבחרת אנגליה 0:1 על וויילס בחודש שעבר, הפתיע פאביו קאפלו כשהקדיש חלק ניכר מדבריו במסיבת העיתונאים לחימום שערכו שחקניו לפני פתיחת המשחק בוומבלי. "לא פעם במהלך הקריירה שלי, ידעתי לחזות את מה שיקרה במשחק על פי הדרך בה השחקנים שלי התחממו", גילה. "אני מכיר את השחקנים, זו העבודה שלי. שמתי לב שהם בעטו רק כדי לבעוט, לא כדי להבקיע. הראש שלהם לא היה במשחק. ניסיתי לשנות את זה, דיברתי איתם, אבל במצבים כאלה זה בלתי אפשרי להפוך את היוצרות. זה לא פשוט כמו להחליף חולצה", סיים והצביע על הראש, כדי לציין היכן טמונה הבעיה.

מאז ההדחה בשמינית גמר מונדיאל 2010, המאמן האיטלקי שינה לא מעט את גישתו, הצליח ליצור דפוסי התנהלות חדשים ולמד מטעויות העבר בדרך לפתרון כמה וכמה בעיות מקצועיות שהעיקו על הנבחרת. למרות זאת, את הבעיה המנטלית גם הוא עדיין לא פתר וכנראה גם לא יצליח, אחרי אותו וידוי של חוסר אונים. הפאניקה במשחקי הבית, שהורגשה היטב לא רק בתוצאות התיקו מול מונטנגרו ושוויץ או בהפסד לצרפת במשחק הידידות, אלא גם בניצחון הקשה על וויילס, היא תולדה של אותו חסך פסיכולוגי. הצרה בגינה אנגליה, למרות קמפיין נקי מהפסדים ורגע לפני משחק החוץ במונטנגרו שעשוי להבטיח לה את הכרטיס ליורו 2012, עדיין לא יכולה לדבר על אופק חדש.

קראגר מפחד מהיום בו תיאלץ אנגליה למנות מאמן מקומי
מה חושב המאמן המיועד של אנגליה על סיכוייה ביורו?
גם דני וולבק הצטרף למגמת ההצערה של קאפלו בנבחרת

ההפסד 4:1 לגרמניה בדרום אפריקה בקיץ הקודם, העיר את כל מבקריו של קאפלו משנתם. חוזה העתק של המאמן – שישה מיליון ליש"ט לשנה - עמד כמובן במרכז העניינים, אך בהתאחדות האנגלית החליטו להמשיך את ההתקשרות עד לאחר יורו 2012. התומכים הגדולים הבטיחו כי קאפלו הוא האיש שמסוגל ללמוד מטעויות העבר ולהצעיד את אנגליה לעתיד טוב יותר. המאמן האיטלקי, שחרף כל הביקורות מחזיק באחוזי הצלחה גבוהים יותר משל כל קודמיו בתפקיד, אכן ניצל את משחקי המוקדמות כדי לעבוד על חלק מהליקויים.

ראשית, קאפלו שם סוף לתחלופה הבלתי פוסקת בין הקורות וקבע (בצדק) כי ג'ו הארט הוא השוער הראשון. ההחלטה הזו עזרה לייצב את ההגנה, שבכל פעם מחדש נאלצת להתמודד לפחות עם שני חיסורים, אבל נשענת על השקט של ג'ון טרי ואשלי קול הוותיקים. קאפלו הפסיק עם הזימונים התמוהים (ג'יי בותרויד?) שהיו מנת חלקו בקמפיין הקודם, נמנע מלסכן שחקנים שלא כשירים במאת האחוזים, לא חשש לוותר על ה-4-4-2 הקבוע ובעיקר ניצל את ההזדמנות לרענן את השורות עם צירופם של השחקנים הצעירים.

כריס סמולינג, פיל ג'ונס, קייל ווקר, ג'ק ווילשר, דני וולבק, אשלי יאנג ואחרים הם התקווה הגדולה של הכדורגל האנגלי למוד האכזבות. איתם, מקווים באנגליה, גם המחסום המנטלי ייפרץ. "עם השחקנים הצעירים מגיע החופש", הודה סקוט פארקר בן ה-30, שרואה בהזרמת הדם החדש לנבחרת את הבסיס לשינוי. "הם חדשים לכל העסק ומביאים נקודת מבט אחרת, רעננה יותר. הם לא הספיקו לחוות את האכזבות הקודמות".

אחרי שמצא את הדרך להסתדר בלי סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד - אף על פי ששניהם ימצאו עצמם בסגל ליורו אם יהיו בקו הבריאות – צריך כעת קאפלו להתגבר על תלות נוספת, מורכבת יותר. במרבית משחקי המוקדמות, גם כאשר שיחקה נבחרת אנגליה עם שני חלוצים וגם כשהסתפקה באחד, היכולה שלה הייתה תלויה קודם כל במצבו של ווין רוני, שלמי ששכח חווה מונדיאל קטסטרופלי בקיץ שעבר. "רוני הוא שחקן גדול, אבל אם הוא לא יכול לקבל את הכדור ליד השער מה הוא כבר יעשה?", הסביר זלטקו קרנצ'אר, מאמן מונטנגרו לשעבר, בראיון ל'דיילי מייל'. "הוא המנהיג הבלתי מעורער של אנגליה על המגרש. כל שאר השחקנים מחכים לראות אותו עושה משהו. כאשר הוא לא מצליח, כולם הופכים להיות מתוסכלים".

ברגע שרוני לא נמצא במיטבו או מתקשה להשפיע על המשחק, אנגליה נכנסת לבעיה שרק מתגברת תחת הלחץ הגדול בוומבלי ומבליטה את הצרה האמיתית. "המצוקה במשחקי הבית נובעת בעיקר מהציפיות הגדולות של האוהדים", טען ג'יימס קלברט ב'סאנדיי טיימס' והאשים את קאפלו בכישלון לתעל את היהירות האנגלית לטובת שיפור הביטחון העצמי. "זה לא קשור ישירות לוומבלי, אלא לחשש להיכשל שמכביד על השחקנים, ואת זה קאפלו לא השכיל לשנות. גם בקיץ הבא יהיו ציפיות מאנגליה להגיע רחוק. למישהו יש ספק איך זה יסתיים? אני אגיד לכם: הם יעברו בקושי את שלב הבתים ואז יתקלו ביריבה רצינית שתדיח אותם".

קאפלו ושחקניו מבינים שבית המוקדמות לא מהווה אינדיקציה אמיתית. "בפעם הקודמת עלינו אחרי קמפיין מצוין, אבל הטורניר בדרום אפריקה לא הלך לפי התכנון", הזכיר פארקר, שלא ממש מתרגש מהקמפיין נטול ההפסדים של נבחרתו. "תמיד יש לחץ על נבחרת אנגליה, במיוחד בטורניר גדול. כל אחד תחת לחץ מסוים יטבע או ישחה, וזה יהיה המבחן האמיתי שלנו. תשפטו אותנו בקיץ הבא, אחרי יורו 2012".

כמעט ארבע שנים מכהן קאפלו כמאמן נבחרת אנגליה, והשפה האנגלית עדיין איננה שגורה בפיו. דון פאביו הצליח אולי לשפר אספקטים מקצועיים בנבחרת, אך כשל בכל הנוגע לפן המנטלי ולא מעט מכך קשור לעובדה שהוא מעולם לא הבין את נפש השחקן האנגלי ולמד להתחבר אליו. סוגיית סרט הקפטן, שעבר מידיו של טרי לריו פרדיננד ובחזרה לבלם צ'לסי, הייתה הדוגמה הטובה ביותר לכך. קאפלו תמיד הצטיין בהבנה הפסיכולוגית של שחקניו, אבל באנגליה, גם בגלל מחסום השפה, יחסי האנוש הם אלה שעמדו לו לרועץ.

"אם הייתי זוכה ליחס אחר, כנראה שהייתי נשאר בנבחרת אנגליה", אמר המגן לוק יאנג, שהחליט לפרוש מכדורגל בינלאומי ב-2009 ולא נענה לקריאה של קאפלו לחזור שנה לאחר מכן, בעקבות פציעה של גלן ג'ונסון. "הנבחרת אמורה להיות שיא הקריירה, אבל חשתי שלא התייחסו אליי ברצינות והעדפתי לוותר על מקומי". ההרמוניה הנחוצה בחדר ההלבשה, זו שהובילה מאמנים פחות מוכשרים מקאפלו להצלחות גדולות ברמת הנבחרות, עדיין לא נמצאת שם וספק אם בכלל תהיה בעידן המאמן האיטלקי.

פיטר קראוץ', שהיה חלק מהנבחרת בתחילת משחקי המוקדמות ואף פתח ב-0:0 הביתי מול מונטנגרו, הבהיר את הדברים בצורה הברורה ביותר. "כשהייתי מחוץ לסגל בטוטנהאם, הארי רדנאפ היה מסביר לי למה אני לא משחק ואיפה אני עומד. קאפלו תמיד מרוחק, הוא לא המאמן שיבוא ויניח יד מחבקת על השחקנים שלו. הוא הבהיר בהתנהגותו איך הוא מרגיש כלפיי". קראוץ', כמו רבים אחרים, מאמין שאצל המאמן האנגלי הבא, ככל הנראה רדנאפ, העסק יהיה שונה לחלוטין. 45 השנים הקודמות מוכיחות שהסיפור חוזר על עצמו בין אם מדובר במאמן זר ובין אם מקומי. השינוי צריך להגיע קודם כל מכיוון השחקנים.

כדורגל אנגלי בוואלה! ספורט