אז איפה אתם בשלישי וברביעי?

בית המוות של בית המוות

דרמות עלו על כל דמיון, כישרונות ענק הפכו לכוכבי ענק ומועמדות להדחה התגלו כאלופות. חשבתם שסיטי, באיירן, ויאריאל ונאפולי זה בית רצחני. מיכאל יוכין בחר ארבעה בתי מוות שההיסטוריה של הכדורגל העולמי לא תשכח עוד הרבה זמן

מיכאל יוכין

בית א' שייצא הערב לדרך (שלישי, 21.45), עם באיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי, ויאריאל ונאפולי באותה סירה, מגדיר לדעת רבים מחדש את המושג "בית המוות". הנה לכם נציגות מארבע הליגות הבכירות ביבשת שייאבקו על שני הכרטיסים לשמינית-הגמר. בפועל, זה אולי לא לגמרי מדויק. ראשית, כל הקבוצות בבית המוות אינן אלופות, ואפילו לא סגניות. באיירן, סיטי ונאפולי סיימו במקום השלישי בליגה שלהן, בעוד ויאריאל בכלל היתה רביעית. חוץ מזה, ברור לגמרי שיופ היינקס ורוברטו מנצ'יני פייבוריטים להמשיך הלאה. הנאפוליטנים עשויים לעשות צרות, אבל הצוללת הצהובה מפרברי ולנסיה נחלשה בקיץ ונראית על הנייר כאנדרדוג.

ובכל זאת, זה הזמן המתאים להיזכר בבתי המוות שהעולם ראה במסגרות השונות. היו רבים מאוד כאלה, והמקום קצר כדי לפרט את כולם, אז הנה ארבעה בולטים על קצה המזלג.

עוד בוואלה! NEWS

"אם 'עיר מקלט' לא היה מצליח, לא הייתה לי קריירה ולא הייתי מתראיין פה"

לכתבה המלאה
חושבים שלטבז, אגוארו ומנצ'סטר סיטי יש בית קשה? ממש, אבל ממש לא כמו הדוגמאות שלמטה (צילום: רויטרס)

מנצ'סטר יונייטד, באיירן מינכן, ברצלונה, ברונדבי (ליגת האלופות, 98/99')

זה היה בית המוות האולטימטיבי. באותם ימים השתתפו במפעל הבכיר של אופ"א רק האלופות והסגניות, ולשלב הבתים עלו 24 קבוצות שחולקו לשישה בתים. שמונה מהן היו אמורות לעלות לרבע-הגמר, ומבחינה מתמטית לא היה בכך הגיון גדול. אז מה עשו? לשש הקבוצות שסיימו בראש הבית, הצטרפו שתיים בלבד מהמקום השני – אלה עם המאזן הטוב ביותר. שיטה זו פגומה מהיסוד – כי הרי ככל שהתחרות בבית קשה יותר, כך הסיכוי לסיים עם מספר הנקודות הגבוה יותר קטן יותר. דווקא מבית המוות, שכלל את יונייטד, באיירן ובארסה, נדמה היה כי תעלה רק קבוצה אחת. אם זה לא רצח – אז מה כן?

לפחות על אלופת דנמרק קיוו כולן לעשות קופה, והמשימה של הגרמנים הפכה להיות כמעט בלתי אפשרית בתום המחזור הראשון. ברונדבי הדהימה אותם עם מהפך סופר-דרמטי בדקות האחרונות והפכה פיגור לניצחון 1:2. במקביל, סיפקו יונייטד ובארסה את אחד המשחקים הגדולים בתולדות המפעל, עם 3:3 אדיר באולד-טראפורד. הילדים של פרגי – ריאן גיגס (בנגיחה, תאמינו או לא), פול סקולס ודייויד בקהאם (באחת הבעיטות החופשיות המפורסמות ביותר שלו) – עלו על לוח התוצאות בצד האדום, אבל אחרי ההפסקה ספגה ההגנה החדירה של אלכס פרגוסון שלישיה, כולל שני פנדלים.

הדנים עלו, אם כך, למקום הראשון, אך לא לאורך זמן. ברונדבי הפסידה בכל משחקיה הנותרים, וספגה לא פחות מ-11 שערים בשני המפגשים עם השדים האדומים. הבמה נותרה לשלוש הגדולות, והן ממש לא אכזבו. היה שם הכל. יונייטד הובילה עד לתוספת הזמן באיצטדיון האולימפי במינכן, אבל הסתפקה ב-2:2 בגלל שער עצמי של טדי שרינגהאם. זה הציל את באיירן מהדחה מוקדמת מאוד, והיא שבה לחיים בזכות ניצחון 0:1 על בארסה מטיל של סטפן אפנברג. שבועיים בלבד עברו, והקבוצה של לואיס ואן-חאל הפסידה לגרמנים שוב, הפעם 2:1 בקאמפ-נואו, ושוב בגלל מהפך במחצית השניה. חסן סליהמיצ'יץ' הבוסני היה אז הגיבור עם שער ניצחון בדקה ה-86.

תיקו שהביא אותם עד לגמר. ג'ובאני אלבר ועלי דאי חוגגים את ה-2:2 ברגע האחרון מול באיירן (צילום: AP, Camay Sungu)

המפלה חייבה את בלאוגראנה ללכת על ניצחון בכל מחיר מול יונייטד במחזור החמישי, אך זה לא צלח למרות שער של אנדרסון כבר בדקה הראשונה. דווייט יורק, במשחק הגדול ביותר בקריירה שלו, כבש צמד וגם בישל לאנדי קול אחד אחד השערים הקבוצתיים הזכורים ביותר באותה עונה מופלאה. ריבאלדו אמנם כבש אף הוא צמד, אבל הקרב הסתיים לאכזבתו המרה שוב ב-3:3. בכך סיימה בארסה את דרכה בבית המוות, בעונה בה נערך הגמר באצטדיונה הביתי. לפני המחזור האחרון הקדימה באיירן את יונייטד בנקודה וידעה שתיקו יספיק לה כדי לסיים ראשונה. היא עשתה זאת עם 1:1 באולד-טראפורד, שוב הודות לסליהמיצ'יץ', וכך סיימה מנצ'סטר את כל משחקיה, פרט לניצחונות על ברונדבי, בתיקו.

למזלה, הלכו התוצאות בבתים האחרים לטובתה. רק תסריט דמיוני למדי, שכלל ניצחון חוץ של רוזנבורג על יובנטוס, סיכן את מעמדה כסגנית עם המאזן השני בטיבו. זה לא קרה, ויונייטד העפילה לרבע-הגמר לצידה של באיירן. מיותר לציין שהשתיים נפגשו בסופו של דבר בקאמפ-נואו בערב הבלתי נשכח ב-26 במאי 1999, וגם אז זה נגמר במהפך. איך שלא תסתכלו על זה, היתה זו אחת העונות הטובות ביותר של הצ'מפיונס-ליג.

כמה גולים ואיזה דרמות. לואיס אנריקה מברצלונה מול ריאן גיגס ממנצ'סטר יונייטד (צילום: GettyImages, Getty- Allsport)

ארגנטינה, איטליה, צרפת, הונגריה (מונדיאל 78')

גביעי העולם ידעו בתי מוות רבים, במיוחד בתקופה בה העפילו לטורניר 16 נבחרות בלבד, רובן מאירופה ודרום אמריקה. מי שלא קיבל נבחרת מאפריקה או אסיה, בהן הכדורגל היה אז בחיתוליו, נפל לבית אימתני באמת, וקשה לחשוב על הגרלה רצחנית יותר מזו שנפלה בחלקה של המארחת ב-1978. ססאר מנוטי, שסירב לכלול בסגל את דייגו מראדונה בן ה-17, התמודד עם שלוש אימפריות אירופיות. איטליה של אנצו בארזוט התבססה בעיקר על שחקני יובנטוס, עם שלד מפואר שזכה כעבור ארבע שנים במונדיאל. גם צרפת היתה בעליה, עם מישל הידאלגו על הקווים, ומישל פלאטיני בן ה-22 מאחורי ברנאר לאקומב ודידייה סיקס. הונגריה שעברה את ברית המועצות במוקדמות, היוותה כוח עולה בכדורגל האירופי, עם הגאון טיבור נילאשי בקישור. כדי להבין עד כמה המשחק היה שונה אז, די לציין שכל שחקני הסגל של האירופיות שיחקו בליגה המקומית, ואילו בשורות ארגנטינה היה "לגיונר" אחד בלבד – מאריו קמפס, פעמיים מלך השערים בספרד במדי ולנסיה.

הבית נפתח עם השער המהיר ביותר בתולדות המונדיאל – לאקומב הבקיע מול דינו זוף אחרי 38 שניות. פאולו רוסי בן ה-21 השווה ופתח את הדרך למהפך, כשאיטליה ניצחה 1:2. מאוחר יותר באותו היום נרשם מהפך נוסף. ההונגרים הדהימו עם מנוטי עם שער מוקדם, אבל לאופולדו לוקה המשופם הישווה מיד, דניאל ברטוני קבע 1:2 דרמטי שש דקות לסיום. ההונגרים איבדו את העשתונות אל מול גורלם המר, נילאשי והחלוץ אנדרש טורוצ'יק הורחקו, וזה שיחק לרעתם במחזור השני. ללא שני שחקניה המרכזיים, נכנעה הונגריה ללא תנאי 3:1 לאיטלקים ואיבדה את סיכוייה. כל המתח בבית המוות התפוגג שעות ספורות לאחר מכן, כאשר גם ארגנטינה השיגה ניצחון שני, 1:2 על צרפת. פלאטיני הבקיע את שערו הראשון בגביע העולם, אך זה לא עזר. ניצחון הטריקולור על הונגריה במחזור הנעילה היה לפרוטוקול בלבד, וייזכר בעיקר בגלל ששריקת הפתיחה נדחתה כאשר שתי הנבחרות עלו למגרש בצבעים זהים. איטליה שמרה על מאזן מושלם עם ניצחון 0:1 על המארחת בזכות שער מיתולוגי של רוברטו בטגה, מה שחייב את ארגנטינה להמשיך לשלב הבתים השני עם ברזיל. שערוריית השישייה לרשת פרו אפשרה להם לזכות בסופו של דבר בגביע הנכסף, אבל זה כבר לא קשור לסיפורנו.

פרם לחלוטין את הפלונטר. פאולו רוסי מבקיע מול צרפת (צילום: AP)

ארגנטינה, אנגליה, שבדיה, ניגריה (מונדיאל 2002)

ארגנטינה ידעה הרבה הגרלות קשות בגביע העולם, ולראיה שיבוץ עם ברית המועצות, רומניה וקמרון ב-1990, או דייט עם הולנד, חוף השנהב וסרביה ב-2006. המקרה האכזרי ביותר התרחש ביפן ודרום קוריאה, לשם הגיעו חניכיו של המאמן מרסלו ביילסה על תקן פייבוריטים ברורים לזכייה. ההגרלה לבית הקשה ביותר בטורניר לא היתה אמורה להוות מכשול, וכל הדיון הציבורי התרכז סביב המפגש החוזר עם אנגליה – הרי ארבע שנים קודם לכן ניצחה ארגנטינה את האריות בפנדלים בשמינית-הגמר, בעקבות ההרחקה המפורסמת של דיויד בקהאם. עם זאת, איש לא זלזל גם בשבדיה החסונה שנוהגת להצליח בשלב הבתים, ובניגריה שנתפסה כנבחרת האפריקנית הטובה ביותר לאור ההצלחה במונדיאל 98', אך סבלה מבעיות ניהול קשות.

הכל התחיל מצוין עבור ביילסה. גבריאל באטיסטוטה הבקיע את השער היחיד ב-0:1 על ניגריה, בעוד שתי האירופיות נפרדו ב-1:1 שקול בדרבי הפרטי של סוון-גוראן אריקסון. תקוותיהם של הנשרים בירוק נגוזו כבר במשחקם השני – הם אמנם הובילו מול השבדים אך ספגו הפסד שני רצוף, כשהנריק לארסון ביצע מהפך מושלם. ואז התפנתה הבמה לנקמה המושלמת של הספייס-בוי. במשחק שלא התעלה לרמה הגבוהה מבחינת איכות הכדורגל, הדרמה היתה בשיאה, ופנדל של בקהאם העניק לאנגלים ניצחון יקר מפז. הדבר איפשר לנבחרת של אריקסון להסתפק בנקודה מול ניגריה, וזה בדיוק מה שקרה ב-0:0 לא מזהיר.

ארגנטינה ממש לא קיוותה לנס ניגרי, וידעה שהיא חייבת לנצח את הסקנדינבים במשחק האחרון כדי להימנע מאחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל. היא כשלה במשימה, והיתה קרובה אפילו להפסד כאשר אנדרס סוונסון סובב כדור חופשי אדיר לחיבורים. קלאודיו קאניג'יה בן ה-35, שזומן משום מה על ידי ביילסה לסגל, הורחק בעודו יושב על הספסל, והארגנטינאים לא שלטו בעצביהם. אריאל אורטגה אפילו החמיץ פנדל בדקה ה-88, ולמרות שהרנאן קרספו המשיך את הריבאונד פנימה זה לא עזר. 1:1 הקפיץ את שבדיה למקום הראשון ושלח את חואן סבסטיאן ורון, הכוכב הגדול המיועד של הטורניר, למלא את תפקיד השעיר לעזאזל במולדתו.

הלו! זה בכלל מפגש שאמור להתקיים ברבע הגמר. אריאל אורטגה וארגנטינה מול פול סקולס ואנגליה (צילום: AP, Ed Wray)

גרמניה, איטליה, צ'כיה, רוסיה (יורו 96')

גרמניה ואיטליה היו אמנם על תקן פייבוריטיות, אבל רוסיה נתפסה כסוס השחור הקלאסי של אליפות אירופה. היא איבדה ארבע נקודות בלבד במוקדמות (אמנם בבית קל יחסית), והמאמן אולג רומנצב הרכיב קישור אימתני שהתבסס על ואלרי קרפין, אלכסנדר מוסטובוי ואנדריי קנצ'לסקיס. צ'כיה סיימה לפני הולנד במוקדמות, אבל נחשבה לאנדרדוג ברור אל מול שלוש האימפריות. זה היה בית מוות נהדר, והמציאות בו עלתה על כל דמיון.

המשחק הראשון היה הטריוויאלי מכולם – גרמניה רשמה 0:2 חלק על צ'כיה. כעבור יומיים ניצחו האיטלקים 1:2 את רוסיה במשחק הפכפך ומרתק, עם צמד של פיירלואיג'י קאזיראגי שזכה למקום בהרכב של אריגו סאקי. הטירוף התחיל בדקה ה-4 במחזור השני, עם טיל של פאבל נדבד לרשת של אנג'לו פרוצי. זה היה רגע התהילה הראשון של הקשר שהפך לאחד השחקנים הטובים בעולם בעשור שלאחר מכן, והצ'כים גברו על סקואדרה אזורה 1:2. בינתיים נתנה רוסיה פייט נהדר גם לגרמנים, אבל נתקלה במתיאס זאמר ביכולת שיא, והבלם האגדי פתח את השכר עם שער מבריק בדקה ה-56. סף השבירה של הרוסים תמיד היה נמוך, וצמד של יורגן קלינסמן קבע 0:3.

הניצחון קירב מאוד את הנבחרת האפרורית של ברטי פוגטס להעפלה, אבל כדי להיות בטוחה היא היתה זקוקה להימנע מתבוסה מול איטליה. צ'כיה של דושאן אוהרין, שהתמודדה עם הרוסים ההרוסים, ידעה שהיא צריכה להשיג תוצאה זהה לזו של סאקי כדי להעפיל. זה בדיוק מה שקרה, אבל את הדרמה איש לא יכול היה לחזות. זה החל בשני שערים מהירים של הצ'כים שנראו בדרכם הבטוחה לרבע-הגמר. בדקה ה-9 ניצל קאזיראגי טעות של זאמר, הוכשל ברחבה על ידי השוער אנדי קופקה, אבל ג'יאנפרנקו זולה, בטורניר היחיד בו זכה לפתוח בהרכב הנבחרת, החמיץ את הפנדל. הגרמנים המשעממים התגוננו, האיטלקים התקשו לפרוץ את הבונקר והחלו לאבד תקווה, אבל אז הגיעו החדשות המדהימות מליברפול. רוסיה, במאמץ אחרון להציל את הכבוד הלאומי, חזרה לחיים – ועוד איך! בפתיחת המחצית השניה היא הישוותה ל-2:2, וחמש דקות לסיום הפציץ ולאדימיר בסצ'אסטניך את אחד השערים המרהיבים של הטורניר לדורותיו. במנצ'סטר לא האמינו האיטלקים למזלם הרב, ובצדק. שלוש דקות מאוחר יותר הישווה ולאדימיר שמיצר ל-3:3, וסיים את הסיפור. צ'כיה עלתה מהמקום השני, והמשיכה עד הגמר, שם פגשה שוב את גרמניה והיתה קרובה מאוד לנצח אותה, לפני שאוליבר בירהוף קטף את הגביע.

לא התחשב בתחזיות. פאבל נדבד ופטריק ברגר חוגגים שער לצ'כיה מול איטליה (צילום: GettyImages, Luca Bruno)

אז מה למדנו כאן?

הפסד לאנדרדוג לא בהכרח אנוש, וגם שער מהיר לא מבטיח דבר, כי מהפכים ודרמות הם מנת חלקם של בתי המוות. המדגם שלנו רחוק מאוד מלהיות מלא ומייצג, ובכל זאת בולטת העובדה כי בשלושה מקרים הזוכה בגביע עלתה מבית המוות, ופעמיים היה מפגש מחודש בין העולות בגמר. האם זה אומר שסיטי ובאיירן יתמודדו ב-19 במאי באליאנץ ארנה? מבחינת הגרמנים זה התסריט החלומי, אבל כדאי להם לזכור מה קרה לברצלונה בעונת 98/99'.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully