אחד הגדולים אי פעם
וואו. חיפשתי הרבה ולא מצאתי מילה אחרת שתגדיר טוב יותר את הניצחון של נובאק דג'וקוביץ' על רפאל נדאל בגמר אליפות ארצות הברית מאשר הראשונה בטקסט הזה. קשה למצוא גם מילה שתפגע טוב יותר בתיאור הטורניר של הסרבי או השנה האדירה שלו.
בטח שאפילו המילה הזו תמעיט מערך הכישרון, האתלטיות, היכולת, העוצמה הפיזית ובעיקר הנפשית שנולה גילה לאורך כל נקודה, משחקון, מערכה ומשחק בשנת 2011. נכון, אנחנו עדיין לא בזמן של סיכומי השנה הלועזית ויש עדיין שלושה טורנירים חשובים, אבל כבר עכשיו ברי לכל בר דעת שאלא אם יקרה משהו יוצא דופן, נובאק דג'וקוביץ' יהיה ספורטאי השנה. אין מישהו שראוי ממנו.
הגמר בין דג'וקוביץ' לנדאל היה אחד ממשחקי הטניס הגדולים אי פעם. סוג של פרסומת ענק לענף אליו מתקשים רבים להתחבר. מגמר אליפות ארצות הברית יכול היה ליהנות גם מי שלא אוהב טניס, אפילו מי שלא אוהב ספורט.
מבלי להיכנס להשוואות עם גמר ווימבלדון האגדי מ-2008, אליהן בטח יידרשו עוד רבים וטובים בימים הקרובים, קשה להיזכר במשחק שניפק כל כך הרבה נקודות שייכנסו לפנתיאון. מי שרוצה לראות את התקציר של קרב האיתנים הזה, יהיה חייב לפנות ארבע שעות ו-10 דקות מזמנו. אין שום אפשרות אחרת. אפילו אם המשחק הזה היה מוכרע בשלוש מערכות, ולמעשה היה שומט כל עניין תחרותי אמיתי, הוא היה אחד הטובים אי פעם.
דג'וקוביץ' הימם את נדאל וזכה לראשונה בפלשינג מדו
למה נדאל מרגיש שהוא בדרך הנכונה למרות ההפסד?
צפו באלבום התמונות החגיגי מהמשחק הבלתי נשכח
התהליך שדג'וקוביץ' עבר מההפסד לנדאל בגמר לפני שנה ועד היום, הגיע לשיאו בזכייה בתואר הגרנד סלאם השלישי השנה והרביעי בסך הכל וסימל את אחת התופעות המפתיעות בטניס אי פעם. רק חמישה שחקנים לפני הג'וקר הצליחו לזכות בשלושה תארי גרנד סלאם בשנה אחת. רוד לייבר ב-1969, ג'ימי קונורס ב-1974, מאטס וילאנדר ב-1988, רוג'ר פדרר ב-2004, 2006 ו-2007 ורפאל נדאל בשנה שעברה.
אף אחד מהם, פרט לקונורס ופדרר, לא הצליח להשלים שנה קרובה לשלמות שלוש שנים אחרי הזכייה הראשונה והאחרונה שלהם בתואר כזה. וגם מי שלא זכו באף תואר לפני שזכה בשלושה בשנה (קונורס) או מי שעשה את ההישג הזה לאחר שזכה בתואר אחד לפני כן (פדרר), לא עשה את זה בתקופה בה היו שני שחקנים כל כך דומיננטיים בסבב כמו אלו שנולה היה צריך לעבור כדי להגיע לטופ. או במילים אחרות, אין מומחה טניס אחד בעולם שהיה מהמר לפני שנה וחצי שדג'וקוביץ' יעשה את מה שעשה בתקופה הזו. אולי חוץ ממנו וממאמנו, מריאן ואיידה.
הניצחון על נדאל הראה סופית שדג'וקוביץ' העלה את הרף ובצורה משמעותית. כמו שנדאל העלה את הרף שהציב פדרר לפניו לקריטריונים שצריכים להספיק כדי לזכות בתואר גרנד סלאם, עכשיו נולה לקח את המוט והעלה את הרף בכמה מטרים טובים.
במשחק מול נדאל הראה הסרבי שכדי לזכות בתואר ולנצח אותו, צריך ליצור משחק קרוב לשלמות מבחינת עוצמות והשילוב שלהם עם דיוק ובניית נקודות מבריקה (דבר כמעט בלתי אפשרי). הטניס שראינו בגמר כמעט לא דומה בכלום לזה שמשוחק במשך כל השנה בסבב ונראה ממש כמו משחק אחר.
כשדיברו לפני 20 שנה על איך הטניס ייראה בעתיד עם מחבטים מסוג איכותי בהרבה ויכולות פיזיות ואתלטיות גבוהות יותר, לא הבינו אפילו על מה הם מדברים. דג'וקוביץ' הראה שהעתיד כבר כאן.
מה היה לנו?
הגמר נפתח בטניס נהדר של נדאל, שאם להלוות מונח מהכדורגל והכדורסל, פשוט עלה בטירוף. השור ממאיורקה פתח בבליץ אדיר, חבט בכל כדור בעוצמה הכי גבוהה שיצאה מהמחבט שלו וניסה להוציא את דג'וקוביץ' מקצב המשחק שלו עם סלייסים רבים. כל זה החזיק מעמד בדיוק שני משחקונים עד שנדאל, כמו קבוצת כדורגל אחרי רבע שעה או כדורסל תוך פחות זמן, הוריד באופן טבעי קצת את הרגל מהגז.
דג'וקוביץ' רק שם אותה שם וגרם לנדאל להיראות כמו שהוא מעולם לא נראה: עצבני, חסר סבלנות ונרגן. קשה להיזכר מתי בפעם האחרונה הוא צעק לעבר התא שלו כמו במשחק מול המדורג מספר אחת בעולם או מתי הוא חגג כל נקודה כמו בגמר. נדאל פשוט הרגיש שהוא בשיאו, והוא אכן היה קרוב מאוד לשם, אבל שום דבר לא מספיק. אין שום טקטיקה שיכולה להזיז במשהו את היריב מעבר לרשת. פתאום מי שרק לפני שנה זכה בשלושה תארי גרנד סלאם נראה חיוור ואפילו אומלל.
הדבר שדג'וקוביץ' עשה ברמה הכי גבוהה (אולי בהיסטוריה של המשחק) אלה חבטות ההחזרה לסרבים. לא ברור איך הוא מצליח לעשות את זה או איך הוא פיתח את היכולת הפנומנלית הזו, אבל נולה פשוט מחזיר כל סרב חזק בעוצמה אדירה ישר לתוך הרגליים של היריב. הוא ממש מנצל את התנועה הטבעית של מי שנגדו, שמסיים את ההגשה בתוך המגרש, ושולח לו את הכדור כמו טיל מונחה ישר לרגליים.
זה הוציא גם את פדרר מריכוז ומכליו בחצי הגמר, אבל מול נדאל זה כבר הפך למגוחך וגרם לסרבי להיות יותר מסוכן במשחקוני ההגשה של נדאל מאשר בשלו עצמו. היטיב לתאר זאת הפרשן ביורוספורט, שאמר ש"ההחזרות של דג'וקוביץ' מזכירות לו יריות במערבונים ישנים, אחרי שהשריף החדש מגיע לעיירה".
במילים אחרות, דג'וקוביץ' פשוט גרם לנדאל לרקוד אחרי כל הגשה שלו. יותר משהיא מספקת נקודות קלות, חבטת ההחזרה הזו בעיקר מתסכלת את היריב וגורמת לו לאבד ביטחון בהגשה שלו וכך להישבר הרבה פעמים. ואכן, הספרדי נשבר 11 פעמים במהלך המשחק.
נדאל יוצא לדרך חדשה
כמו בחצי הגמר מול פדרר, גם הפעם דווקא הפורהנד של דג'וקוביץ' עבד הרבה יותר טוב מאשר הבקהנד. היו רגעים במשחק בהם נדאל ניסה להוציא את הסרבי קצת מהקצב הרצחני שלו עם חבטות אלכסוניות מהפורהנד שלו לבהנקד של נולה. עד כדי כך הוא היה מיואש, שנאלץ לבחון את אחת החבטות הטובות בעולם.
דג'וקוביץ' שבר את זה מהר עם ווינרים לאורך הקו. הסרבי היה הרבה יותר אגרסיבי, ניסה לקצר את הנקודות, בעיקר מהמערכה השלישית, ועלה 47 פעמים לרשת (31 מהעליות נגמרו עם נקודה לזכותו), נתון חריג מאוד עבורו. אולי סוף סוף דג'וקוביץ' יתחיל לנצל את משחק הרשת הנהדר שלו. לאחר הפציעה שלו בגב התחתון וכשהוא בקושי מגיש סרבים, נולה אפילו קיצר את הנקודות עוד יותר והראה כמה ביטחון יש לו בחבטות שלו כשהלך על ווינרים בכמה מצבים שאצל אחרים היו נגמרים בגדר ואצלו נגמרו על הקו.
אפשר כבר לתאר את קבלת הפנים המלכותית שתחכה לדג'וקוביץ' בבלגרד, אבל גם לרפאל נדאל יש הרבה סיבות לאופטימיות. השור ממאיורקה סיפק בגמר, ובעיקר במערכה השלישית שנמשכה 84 דקות, את הטניס הכי טוב שלו מאז הגמר בשנה שעברה. קשה לי להיזכר בטניסאי שנראה רענן כל כך אחרי מאמץ כל כך גדול ושלוש שעות של טניס בקצב מטורף. רפא חזר לימיו היפים מבחינת כושר גופני וגם מבחינת הטניס.
לפני הגמר, שודר ביורוספורט ראיון עם מאטס וילאנדר, בו נשמע נדאל ריאלי מאוד ודיבר על כך שהקיץ הקרוב הולך להיות חשוב מאוד מבחינתו. הוא הסביר שם שיהיה חייב לעבוד קשה מאוד אם הוא רוצה לחזור ולזכות בטורנירים גם בעתיד וציין את הסרב (שנראה טוב מתמיד) ומשחק הרשת כשתי הנקודות הכי קריטיות לשיפור מבחינתו.
נדאל ידע היטב מה הוא אומר ודיבר, כרגיל, כמו אלוף אמיתי שלא מסתגר בעצמו ובטוח שמה שהיה הוא שיהיה, אלא כאחד שהבין שנוצרה מציאות חדשה, שעלולה לתפוס תאוצה ולהשאיר אותו הרחק מאחור אם לא ישנה אותה.
הספרדי יהיה חייב למצוא דרך לנטרל את דג'וקוביץ', בדיוק כמו שעשה בעבר לפדרר, והסרבי עשה לו. אין ספק שהצורה הכי טובה תהיה דרך סרבים קצת יותר יעילים ומשחק רשת מגוון ואגרסיבי יותר. יהיה מרתק לראות לאיזו מדרגה הוא ודודו ומאמנו, טוני, יצליחו לקחת את הטניס שלו.
טניס בוואלה! ספורט