אמריקה איקס

רפאל נדאל עלה לרבע הגמר, פדרר נגד דג'וקוביץ בחצי

אחרי צפייה ממושכת ברפאל נדאל, נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי, רבע גמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בין רוג'ר פדרר לג'ו ווילפריד צונגה נראה כמו הילוך מהיר. רק חסר שהקול של השדר יהיה צווחני ומחריש אוזניים. ספק אם יש היום בסבב שני שחקני על שאוהבים כל כך נקודות מהירות ומשחקונים קצרים וגם אתלטים וכישרוניים מספיק כדי לבסס על כך את טקטית המשחק שלהם כמו פדרר וצונגה. כך בדיוק נראה המשחק ביניהם: עוצמות אדירות, עליות רבות לאזור הרשת, אפס התמהמהות בין נקודות, הרבה טעויות בלתי מחויבות ומשחקונים קצרים.

הבשורה המשמחת שיוצאת מהניצחון של RF והעלייה השמינית ברציפות לחצי הגמר באליפות ארצות הברית היא שהפנומן השוויצרי הצליח להתגבר על טראומת (אין מילה אחרת) ההפסד לצונגה ברבע הגמר בווימבלדון. אז הצליח לחזור הצרפתי מפיגור של שתי מערכות לניצחון וחולל לפדרר הפסד ראשון בטורניר גרנד סלאם לאחר יתרון 0:2 במערכות לראשונה ב-178 מקרי עבר כאלה.

מה שמספר אולי יותר מכל את סיפור הניצחון של פדרר זו תמונה מתחילת המערכה השנייה. מי שציפה שהשוויצרי ייזכר במה שחולל לו הצרפתי בווימבלדון, ראה אותו מחייך חיוך רחב ולא שגרתי כשאוהד ביציע רקד בצורה די משונה. כך נראה RF לאורך כל המשחק: קליל, בטוח בעצמו ויודע שמבחינת טניס נטו הוא יותר טוב מצונגה (או מכל אחד אחר בעולם). פדרר הגיע בגישה מאוד תוקפנית למשחק, התנפל על כל חצי הזדמנות, הגשה שנייה או רבע טעות של הצרפתי והצליח לעמוד במבחן המשמעותי הראשון שלו בטורניר בצורה מעוררת כבוד וזיכרונות מפדרר של פעם, זה שלא סיים אף שנה ללא תואר גרנד סלאם אחד לפחות מאז שנת 2002 ולא רוצה לעשות כן דווקא ב-2011.

למרות האופטימיות והיכולת המרשימה, משהו בפדרר עדיין לא מספיק משכנע, בעיקר כשמסתכלים קדימה אל עבר המפגשים הצפויים עם התותחים הכבדים. דווקא פדרר, אולי הטניסאי והספורטאי שהביא למשחק שלו יותר אינטליגנציה מכל אחד אחר בהיסטוריה, נראה מעט חסר מחשבה ויצירתיות ונראה היה שהוא חובט בכדור חזק ככל שהוא יכול ולא חושב על דבר אחר חוץ מזה. כאילו הדבר הכי חשוב לו הוא לבלות כמה שפחות על המגרש. מה שגרם לו לבצע מספר די גדול של טעויות לא מחויבות, שנראו קלות מדי ובעיקר "אנטי פדרריות" לחלוטין, מה שיצר תחושה די מוזרה. למזלו, היה מולו יריב חסר סבלנות וריכוז, שלא היה דומה בכלום לצונגה שהדהים אותו בווימבלדון.

מול דג'וקוביץ' בחצי הגמר בשבת ו(אולי) נדאל בגמר, הוא יהיה חייב להשתמש הרבה יותר בראש ולא יוכל להרשות לעצמו לבצע כל כך הרבה טעויות. בשורה התחתונה, זה היה מרשים, אבל לא בטוח שזה מספיק כדי להתמודד עם דג'וקוביץ', נדאל ואפילו אנדי מארי.

כמה מדכא ומתסכל להתייחס למשהו לא מקצועי, אבל כל כך משמעותי בטורניר עד כה. אין ספק שביטול יומיים של משחקים (שלישי ורביעי) בשל הגשם פגעו קשות מאוד בערוצי הטלויזיה - שמשלמים סכומי עתק על הפקת השידורים החיים ונתקעים עם שידורים חוזרים שמשבשים להם את כל התכניות - אבל יותר מכל באוהדי הטניס. אותם אלפים שרכשו כרטיסים במיטב כספם ונתקעו יום שלם בקפיטריה של הפלאשינג מדו בתקווה שהגשם ייפסק ואלפים נוספים, שהגיעו מרחבי העולם ותכננו את לוח הזמנים שלהם לפי המשחקים ובסופו של דבר נאלצו להאריך שהות או לעזוב בטרם ראו את מה שלשמו הוציאו אלפי דולרים.

מתסכל, אבל אין מה לעשות. נגד איתני הטבע אי אפשר לעשות כלום. הדבר היחיד שניתן לשיקול על ידי האדם הוא הגורם החשוב ביותר בספורט הזה: הפייר פליי. לא פלא שרפאל נדאל, אנדי מארי ואנדי רודיק התלוננו על הפיאסקו שאירע ביום רביעי, כשהעלו אותם לשחק והורידו אותם אחרי תשע דקות בלבד. זה פוגע בשחקנים ובהכנות שלהם, אבל זה עוד כאין וכאפס לעומת הפגיעה המשמעותית יותר שעלולה להיות בפייר פליי בהמשך הטורניר. מלבד נובאק דג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר, שכבר הבטיחו את מקומם בחצי הגמר, כל שאר רבעי הגמר עדיין לא נערכו. שערו בנפשכם תסריט, בו המנצח במפגש בין דג'וקוביץ' לפדרר ביום שבת עולה לגמר (שכרגע מקווים שייערך ביום שני), שם הוא פוגש את רפאל נדאל, לו זה יהיה המשחק הרביעי תוך ארבעה או חמישה ימים. אסור שתואר כל כך חשוב כמו אליפות ארצות הברית יוכרע על דבר כזה, מפני שזו כבר תהיה מכה ישר בעצב הרגיש ביותר והוא הפייר פליי.

אחד הסיפורים המרתקים של האליפות הזו היא ההצלחה של הטניסאים האמריקנים. כן, בדיוק אותם השחקנים שנקברו על ידי כל פרשן טניס בעולם רק לפני כמה שבועות. ארבעה שחקנים אמריקנים הגיעו לשמינית הגמר, לראשונה מאז 2003, כששניים מהם ממשיכים גם לרבע הגמר. אם אצל אנדי רודיק ומרדי פיש מדובר בהופעה מרשימה, אך לא יוצאת דופן או סנסציונית, אין ספק שמבחינת ג'ון איזנר (עלה לרבע) ובעיקר דונלד יאנג (הודח) מדובר בסיפורי סינדרלה נהדרים.

איזנר למשל סיים את העונה שעברה והתחיל את הנוכחית בצורה נהדרת והגיע כבר למקום ה-18 בעולם. אך לפני כמה חודשים עבר משבר בקריירה ואפילו העניק למאט קרונין (שהתראיין פה לאחרונה לפרויקט יום הולדת 30 לפדרר) ראיון נדיר מבחינת כל ספורטאי. "יש לי אפס ביטחון עצמי", הוא ירה ב-16 במרץ מעט לאחר שהפסיד 7:5, 6:2 לרודיק והודח מאינדיאן וולס, "אני משחק נורא. אני לא יכול להרגיש את החבטות שלי ואין לי מושג למה. פשוט הרגשתי שאני לא מסוגל לנצח ואני לא יודע להסביר את זה אפילו".

מעציב לשמוע ספורטאי אומר דברים כל כך קשים על עצמו, ונראה שזה בלתי אפשרי מבחינתו לצאת ממצב מנטלי ונפשי כל כך קשה. אך איזנר הצליח להרים את עצמו והגיע לאליפות ארצות הברית לאחר שהוא זוכה בטורניר ווינסטון סיילם, בו ניצח את אותו רודיק בדיוק בחצי הגמר. איזנר הנפיל (2.06 מטר על 111 קילוגרם) הולך ומשפר את המשחק שלו כל הזמן, כך שיצטרך להסתמך פחות ופחות רק על הסרב האדיר שלו. נדמה ששיא הפריחה שלו והיציאה מהמשבר הגיע רגע אחרי הניצחון על ז'יל סימון והעלייה לרבע הגמר. זה היה מרגש.

עם כל הכבוד לאיזנר, אין ספק שההפתעה הגדולה של הטורניר הוא דונלד יאנג, למרות ההפסד הצפוי לאנדי מארי בשמינית הגמר. האמריקני בן ה-22 נחשב לכישרון אדיר ממש מגיל צעיר וכבר כשהיה בן 10 זכה למחמאות מג'ון מקנרו, שראה את יאנג הופך לזוכה הצעיר ביותר בגרנד סלאם לנוער כשהוא רק בן 15, אבל ההבטחה התפוגגה מהר.

יאנג (84 בעולם) לא הרשים במיוחד בסבב והספיק לריב עם כל מה שזז. קצת לאחר שלא קיבל ווילד קארד לרולאן גארוס השנה ונכפה עליו לשחק בטורניר אמריקני על הכרטיס הנכסף, צייץ יאנג בטוויטר שלו דברים חמורים: "איגוד הטניס האמריקני יכול ללכת להזדיין! הם מלאים בחרא. זו הפעם האחרונה שאני נותן להם לדפוק אותי כך". כמה שעות לאחר שהדם נרגע יאנג צייץ: "נמאס לי מהם. אני מצטער על השפה הקשה בה השתמשתי מקודם, אבל לא על המחשבה מאחורי הדברים שלי".

רגע לא פחות משפיל מבחינתו הגיע בסוף השבוע שעבר ומעט לפני שהדהים את סטניסלס ואווינקה (14 בעולם) בסיבוב השני. שלטים עם הכיתוב "בואו לפגוש את כוכב העתיד" קידמו את הבאים לאירוע החתימות של יאנג. האמריקני הצעיר חתם על כמה כובעים של מעריצים והצטלם עם כמה מהם, אך האירוע הסתיים בצורה מביכה כעבור שבע דקות בלבד, זאת על אף שתוכנן להיערך במשך שעה. יאנג פשוט קיבל חבילת פוסטרים של ספונסרים וחתם עליהם על מנת להעביר את הזמן. "הוא היה שמח מאוד לעשות את זה", אמר אחר כך סוכנו תום רוס, "אבל אני קצת מרחם עליו. אולי זו פשוט שעה לא טובה ביום".

דרכו של יאנג תמה באליפות ארצות הברית הקסומה הזו, אך אפשר רק לקוות שנשמע עליו בקרוב. בכל זאת טניסאי כל כך אתלטי, מגוון ואהוב על ידי הקהל מצד אחד, אך מעט חלש וחובט סרבים איטיים יותר מאלה של סרינה וויליאמס, קשה למצוא.

עם כל הכבוד להפתעות הענקיות שחווינו השנה בסבב הנשים, אין ספק שהגעתה של אנג'ליק קרבר הגרמניה לחצי גמר אליפות ארצות הברית, אחרי 4:6, 6:4, 3:6 על פלביה פנטה, היא הסנסציה הגדולה מכולן. בניגוד לבת ארצה, סבין ליזיקי למשל, שהגיעה לחצי הגמר בווימבלדון, קרבר לא נחשבה מעולם להבטחה גדולה ולא גירדה איזה שהוא דירוג משמעותי במיוחד. זאת על אף שהגרמניה ממוצא פולני מסתובבת כבר שמונה שנים בסבב.

קרבר לא גבוהה (1.73 מטר) או אתלטית במיוחד, אך שמאלית בעלת טכניקת חבטות מיוחדת ושקט נפשי די חריג בסבב הנשים. למען האמת, אפילו בתקשורת הגרמנית מדובר בבחורה די אלמונית. בניגוד לבאזז האדיר שאחז בגרמנים בהצלחות של ליזיקי, יוליה גרגס ואנדראה פטקוביץ', עכשיו התקשורת המקומית לא בדיוק יודעת איך לבלוע את הכוכבת הזו שנולדה להם ולא שולפת עשרות כתבות פרופיל שהיו מוכנות, בכתב או בעל פה, כבר מראש. לא רק הם הופתעו, אלא גם קרבר עצמה, שנותרה הטניסאית הלא מדורגת היחידה בכל הטורניר (גברים ונשים) וסיפרה: "כשהגעתי לכאן, המטרה שלי הייתה להגיע לסיבוב השני או השלישי ופתאום אני בחצי הגמר. זו הרגשה מדהימה. התעוררתי אתמול בלילה וחשבתי: 'זה אמיתי או חלום?'".

טניס בוואלה! ספורט