1.קמפיינים
שפיגלר: 83 משחקים, 33 שערים
* הטורניר הרשמי הראשון שלו היה משחקי גביע אסיה ב-1964 שנערכו בישראל ובהן ניצחה הנבחרת את הונג קונג, הודו ודרום קוריאה וזכתה בגביע היחיד שלה במפעל זה. שפיגלר כבש בשניים משלושת המשחקים.
* מוקדמות מונדיאל 1966- כישלון מוחלט. ארבעה משחקים, ארבעה הפסדים לבלגיה ובולגריה (2 משחקים נגד כל אחת), כולל תבוסה ביתית של 5:0 לבלגיה ברמת גן.
* אולימפיאדת מקסיקו 1968- שם התחילו הניצוצות של שפיגלר בנבחרת. למרות שלא בלט בצורה יוצאת דופן במשחקי הטורניר, הנבחרת הגיעה לשלב רבע הגמר. מוקדמות האולימפיאדה היו נגד ציילון החלשה והנבחרת ניצחה אותה 0:11 בסיכום שני המשחקים.
* גביע אסיה 1968- הנבחרת ניצחה את טיוואן והונג קונג החלשות, אך נוצחה על- ידי בורמה ואיראן וסיימה את דרכה בטורניר.
* מוקדמות מקסיקו 1970- מה שהספיק לנבחרת של שפיגלר לעלות למקסיקו לא הספיק לנבחרת של אוחנה ורוזנטל במוקדמות מונדיאל 1990. ישראל של שפיגלר ניצחה את ניו זילנד פעמיים בשלב המוקדם, כאשר תיקו בחוץ (שער של שפיגלר) וניצחון ביתי מול אוסטרליה בפלייאוף לקחו אותה למקסיקו.
*מונדיאל מקסיקו 1970- ההישג ההיסטורי של שפיגלר והנבחרת. מעבר להשתתפות בטורניר, הנבחרת השיגה שתי תוצאות תיקו והפסד אחד, כאשר את השער היחידי נגד שבדיה מבקיע שפיגלר, שגם היה השחקן המצטיין של הנבחרת בטורניר.
*טורניר קדם אולימפי 1972- לאחר נצחונות קלים על ציילון, הודו ואינדונזיה, נוצחה הנבחרת 4:2 על ידי תאילנד ונכשלה בניסיון להעפיל לאולימפיאדה.
* מוקדמות מונדיאל 1974- אחרי נצחונות קלים על מלזיה, תאילנד ויפן הגיע המשחק המכריע נגד דרום קוריאה בו נוצחה הנבחרת 1:0 וסגרה עוד כישלון.
* מוקדמות מונדיאל 1978- בגיל 34 שפיגלר זכה להזדמנות אחרונה והיה לשחקן הרכב בנבחרת שאמנם השיגה שני נצחונות על יפאן החלשה, אך כשלה מול דרום קוריאה עם תיקו ביתי והפסד 1:0 שהיה למשחק האחרון של שפיגלר במדי הנבחרת וחתם עוד כשלון ישראלי בנסיון להעפיל.
איל ברקוביץ': 78 משחקים, 9 שערים
*מוקדמות מונדיאל 1994- שיחק בחמישה מתוך 10 משחקים, מהם 3 כמחליף. בהם הנבחרת צברה 3 הפסדים, תיקו ואת הניצחון הגדול נגד צרפת בפאריז, ששפך אור על טורניר כושל.
* מוקדמות יורו 1996- טורניר חלש מאוד של הנבחרת שסיימה במקום החמישי מתוך 6 נבחרות. הניצחון המשמעותי היחיד היה נגד פולין.
* מוקדמות מונדיאל 1998- מקום 3 מתוך 5 נבחרות. טורניר חלש נוסף של הנבחרת עם ניצחון אחד משמעותי נגד בולגריה.
* מוקדמות יורו 2000- הטורניר הגדול ביותר של ברקוביץ' בנבחרת. הטורניר שכלל את הניצחון הגדול 0:5 על אוסטריה וההעפלה לשלב הפלייאוף. על מה שקרה בפליי אוף נגד דנמרק עדיף שנדלג.
* מוקדמות מונדיאל 2002- כישלון נוסף של הנבחרת. תחת שרביטו של ריצ'ארד נילסן, עם בעיטת העונשין של הרצוג והקפיצה של נמני בחומה, חתמו עוד טורניר חלש של ברקוביץ' והנבחרת.
*מוקדמות יורו 2004- הטורניר האחרון של ברקוביץ'. שיחק שלושה משחקים בלבד כולל ה-2:2 הביזיוני מול מלטה, שהיה למשחק האחרון שלו בטורניר רשמי.
יוסי בניון: 84 הופעות, 24 שערים
* מוקדמות מונדיאל 2002 - שותף במספר משחקים בודדים ולא היה משמעותי בסגל אותו עדיין הוביל איל ברקוביץ' בקמפיין נוסף בו לא העפילה הנבחרת.
* מוקדמות יורו 2004- קמפיין העברת השרביט מברקוביץ' לבניון. אולי המשחק המשמעותי ביותר להעברת השרביט היה ההפסד 3:1 לסלובניה בו פתחו בהרכב ברקוביץ', רביבו, נמני ובניון, במשחק שעשה סוף לסיכויי הנבחרת וחתם כשלון נוסף בנסיון להעפיל.
* מוקדמות מונדיאל 2006- הטורניר הטוב ביותר מבחינתתו של בניון. ארבעה שערים, כולל שניים מרהיבים נגד שוויץ וקפריסין, אך יותר מכך נבחרת טקטית להפליא שהגיעה לפוטו פיניש מול צרפת ואירלנד וסיימה עם אותו מספר נקודות כמו האירים, שהפרש השערים הכריע לטובתם.
*מוקדמות יורו 2008- כישלון נוסף של הנבחרת. מקום רביעי בבית אחרי קרואטיה, אנגליה ורוסיה עם קמפיין חלש לכל אורכו שרק ניצחון 1:2 על רוסיה שנתן לאנגליה את ההזדמנות לעלות ליורו (הזדמנות שלא ניצלה עקב הפסד ביתי לקרואטיה) קצת המתיקו אך לא יותר מכך.
*מוקדמות מונדיאל 2010- עוד כישלון. 0 ניצחונות מול נבחרות משמעותיות והפסד ביתי מביך 0:1 ללטביה.
* מוקדמות יורו 2012- אחרי יוון ביום שישי, חבל להכביר במילים. עוד טורניר הלך לפח מבחינת בניון והנבחרת.
סיכום ביניים:
במעבר על כל הקמפיינים ניתן לראות כשלונות ברורים בכל הנבחרות אותן הובילו השלושה. הטורניר היחיד עליו נשען היתרון של שפיגלר על השניים הוא מקסיקו 1970, יתרון שמבוסס על שני שערים: על אוסטרליה בפלייאוף ועל שבדיה במונדיאל עצמו. יתרון שהנפח שלו הוא בעיקר רגשי. שלושתם בערך באותה רמה. אלי כהן בטוח שההבדל הוא קצת יותר מזל ("כולם נכשלו וכנראה עוד ייכשלו, מה ששונה זה קצת יותר מזל בטורניר אחד או הברקה או משחק בטורניר אחר"), אנחנו חושבים שזה קצת מעבר לזה. על כך בהמשך.
2. שחקנים לצידו
בשבוע שעבר פירסמנו כתבה המדרגת את עשרת הנצחונות הגדולים ביותר של נבחרת ישראל. כשדיברנו עם משה גלאם על הניצחון של הנבחרת בפאריז ב-1993 הוא הסתכל על כל אותה התקופה של הנבחרת ביחס להיום והרגיש פספוס אדיר. "אני לא רוצה להשתחצן, אבל הנבחרת שהייתה לנו עולה בכמה דרגות על הנבחרת של השנים האחרונות כמעט בכל עמדה. אני רואה את יוון והרמה שלה ומבין היום שעם קצת יותר טאקטיקה ומשחק חכם היינו יכולים לעלות למונדיאל וליורו כי באמת היו שם תותחים בכל עמדה", אמר גלאם.
הדברים האלו הם עקב האכילס של ברקוביץ' בהשוואה הזאת. ברקוביץ' שיחק בנבחרת הכי מוכשרת שהייתה כאן עד היום, עם חיים רביבו, אלון חזן, טל בנין, איציק זוהר, אבי נמני, רונן חרזי, אלון מזרחי, אלון חרזי, אריק בנאדו, מחוזקת באלי אוחנה ורוני רוזנטל בשלהי הקריירה. גם שפיגלר נעזר בדור נהדר של שחקנים שפיגל, שום, פייגנבוים, פרימו, כשעל הספסל חיכו בדרך כלל שחקני ליגה מעולים כמו אלי בן רימוז ומשה רומנו. בניון, לעומתם, נהנה מגיבוי ראוי רק בקמפיין האחרון, וגם במקרה הזה אפשר לעשות לו הנחה: חילופי הדורות עדיין לא הושלמו. החיבור בין שחקני הדור החדש, שאמור היה להקל את העומס עליו, רק בחיתוליו. ייאמר לגנותו: כמו ברקוביץ', גם היכולת של בניון החלה לשקוע ככל שהקמפיינים התקדמו. איך אומר יוסי מזרחי: "עם בניון של לפני ארבע וחמש שנים, הנבחרת הזו של פרננדז עולה ליורו".
סיכום ביניים:
כמו שאמרנו בסעיף הקודם, היתרון של שפיגלר על פני בניון וברקוביץ' לא גדול בכלל. במבחן הסגל שאיתו, שפיגלר נהנה מדור שחקנים ראוי ומאמן שבנה נבחרת שברובה פועלים שחורים ושני יהלומים שפיגל ושפיגלר. היתרון הגדול של שפיגלר הוא לא בשיטה הזו. ספק אם בכדורגל המודרני שיטה של פועלים שחורים ויהלומים מעטים היתה מוציאה יותר מבניון או ברקוביץ'. היתרון הגדול של שפיגלר הוא בכך שהוא צמח יחד, מגיל צעיר, עם הנבחרת שאיתה הגיע להישג הענק שלו. הבנייה היתה הדרגתית יותר, מסודרת יותר, טבעית יותר, סגל שצמח יחד והתפוצץ ברגע הנכון יחד.
3. השפעה מקצועית וחברתית
מבחינה מקצועית, ההשפעה של ברקוביץ' על הנבחרת בתקופתו הייתה הגדולה ביותר מבין השלושה. ברקוביץ' ניווט את הכל והניע את כל המערך וכאשר נעדר, הנבחרת נראתה חסרת אונים. "איל בא לקחת כדור מההגנה, עשה דאבלים עם הקשרים והעמיד חלוצים מול שוער, הוא היה הכל במגרש וכשהוא לא שיחק היה חור גדול שהיה קשה למלא", אומר משה גלאם. ברקוביץ', למרות המניירות, עשה גם את השחקנים שלידו טובים יותר, ולא רק את עצמו.
במקרה של בניון, הדברים פחות טובים: ההצלחה או השקיעה שלו היו בצורה סוליסטית. הוא לא עשה את הנבחרת טובה יותר, אלא רק כאשר הוא עצמו היה טוב. התשוקה שלו להצליח עם הנבחרת נראית מהצד קטנה יותר מברקוביץ', למרות שבניון תמיד ידע לעמוד בחזית בזמן כישלונות ולקח על עצמו את האחריות, והמנהיגות החיובית שלו הרבה יותר גדולה מברקוביץ'. שחקן בנבחרת מסביר: "כולם אוהבים את יוסי והוא המנהיג וצריך להישאר כזה גם בטורנירים הבאים. תמיד היו ויהיו שניים-שלושה צרי עין שיחפשו לפגוע, אבל יוסי הוא מנהיג שהוא קודם כל בן אדם ואחר כך שחקן גדול".
ושפיגלר? "מוטל'ה למד בנבחרת לקחת מנהיגות", מסביר אמציה לבקוביץ'. "הוא הבין כמה הוא משמעותי ולקח את זה למקום של להשפיע לטובה. לקח צעירים לשיחות, עודד כל הזמן, שידר אופטימיות ותמיד חשב איך לעשות דברים שישפרו את המצב. זה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו".
סיכום ביניים:
ברקוביץ' היה הכי משפיע, ושפיגלר ידע יותר מכולם איך לתת את הערך המוסף מבלי להיות תלוי בו בצורה משתקת. "שפיגלר היה יכול להיות מספר אחד בכל נבחרת שהיתה לישראל ולשדרג אותה, זה קנה מידה שבאמת לא היה כאן עד היום", מתאר בצורה נהדרת זאב זלצר.
מסקנות:
1. מברקוביץ' נזכור בעיקר את ה-0:5 מול אוסטריה, מבניון את הקריירה האישית העצומה שעשה בחו"ל, אבל שפיגלר היחיד שידע מתי להביא את הרווח המלא לנבחרת.
2. שלושת הכוכבים, כאמור, בערך באותה רמה. שלושתם הצליחו בעיקר תחת מאמן שהבין אותם בצורה מושלמת ולא התרפס בפני המנהיגות שלהם. שפיגלר עם שפר, ברקוביץ' עם שרף ובניון נתן את הקמפיין הטוב ביותר שלו תחת אברהם גרנט.
ההבדל הקטן-גדול מצוי בארגון. שפיגלר שיחק בנבחרת הכי מאורגת, נבחרת שצמחה הכי ביחד, מלמטה, מגיל צעיר, יותר מהדור של ברקוביץ והרבה יותר מדור המדבר הלא יציב שליווה לרוב את בניון. מי שראה את יוון מנצחת את ישראל דרך ארגון ומשמעת מבין היום טוב יותר כמה היתרון הזה עשה את ההבדל בין גדול שחקני הנבחרת מוטל'ה שפיגלר, לשניים שהם רק מהגדולים ביותר איל ברקוביץ' ויוסי בניון.