בסיס ההבדל בין אכזבה להנאה הוא בציפיות. אם תבוא למסעדת שף יוקרתית, מפורסמת ועטורת תהילה ותקבל עוד מאותו דבר תתאכזב. תיכנס למסעדה לא מוכרת, נטולת זוהר וחסרת ייחוד, ותופתע לקבל בה אירוח חם ולבבי כשעל שולחנך שפע מטעמים תתמוגג. עם החתמתם של ג'ורדן פארמר ותיאו פפאלוקאס, וצירופו המסתמן של עמרי כספי, מכבי תל אביב הפכה למסעדת שף יוקרתית.
נוכח מעמדו הלא ברור של ג'רמי פארגו ורצונו לעזוב את הקבוצה, טיעוניה של מכבי להחתמות יישמעו הגיוניים ומוצדקים. היא עומדת להתמודד בשלוש מסגרות ולפניה עונה עמוסה ותובענית; אין לפספס אפשרות להחתים שחקנים מצוינים ומוכחים כמו פארמר ופפאלוקאס; כספי יזרים אנרגיות מהפרקט ליציע ויספק עוד קצת אבק כוכבים; קבוצה השואפת לזכות ביורוליג חייבת ספסל ארוך, וחסרונו של פרקינס בגמר 2011 יעיד על כך. הכל נכון. אולם מה שבטוח: הקיץ מכבי נטשה את דרכה מהעונה שעברה קבוצה צנועה, שבאה מלמטה, המורכבת משחקנים די אלמונים ולא מוכחים שרעבים להוכיח את עצמם, ומונהגת על ידי מאמן מנוסה.
אם החתמתם של שון ג'יימס, דווין סמית וג'ון שייר הייתה בבחינת התאמה מתבקשת לאור עזיבת אידסון, פציעת פרקינס ותיקון הליקויים מהם סבלה מכבי בעונה שעברה (חסימות, קליעה מבחוץ), הרי שהתנדנדותו של פארגו, צירוף פפאלוקאס ופארמר והמגעים המתקדמים עם כספי, שינו לחלוטין את התמונה. מכבי שוב עשתה פניית פרסה לסגל רחב מאוד, נוצץ ועמוס ובעיקר, חדש לגמרי. מכבי שוב חפרה לעצמה בור שכולו לחץ וציפיות גבוהות. נכון, הלחץ והציפיות במכבי קיימות בכל עונה, אבל השנה הסקלה נעה מעלה-מעלה לעומת שנים עברו.
המציאות כלומר, פרקינס, פארגו ואידסון חייבה ומחייבת היערכות מחדש, אולם דווקא כשהיה נדמה כי מכבי מתנהלת באחריות ובזהירות, דווקא כשנראה כי למדה לקח מהשנים הסוערות וניהלה תקציב שפוי, שוב קברניטיה נכנעו ללחץ. ההשקעה הכספית של הטורקיות והשמועות על הנחתת כוכבי NBA כגון בריאנט או דוראנט, גרמה למכבי לסטות מהדרך ולצאת שוב להרפתקה.
***
על פניו למכבי יש קבוצה אדירה ומלאת פוטנציאל ללכת עד הסוף. אבל הדרך לשם תהיה קשה מאוד והאתגר המונח לפתחו של דיוויד בלאט מורכב מאוד. למכבי יש קו אחורי עמוק וכישרוני, אך בעייתי, עם גארד בעל שאיפות NBA, שלא בטוח אם ישחק או לא במכבי בעונה הקרובה (פארגו); גארד שכולו סימן שאלה, כשהוא בעונתו המקצוענית הראשונה לאחר שהשתקם מפציעה ארוכה (שייר); שחקן NBA מוכח שיכול לעזוב בכל רגע נתון בין אוקטובר לינואר, וכבר הצהיר כי מבחינתו הוא ינהיג את מכבי (פארמר); וגארד אדיר אך מבוגר שחתם לעונה אחת, ונמצא ככל הנראה מעבר לשיאו (פפאלוקאס). אפשר לתהות האם לא היה כדאי להשקיע את הכסף שישולם לפפאלוקאס הגדול בגארד צעיר ובעל פוטנציאל. אה, וגם בורשטיין ואוחיון ודאי ישמחו להזיע מדי פעם על הפרקט.
ויש את עמרי כספי. תמים לקוות שכספי ינצל את זמן השביתה לשפר אלמנטים קריטיים במשחקו כדי להגיע שחקן טוב יותר לקליבלנד. אפשר להבין את רצונו של כספי לשחק במסגרת תחרותית. אבל צירפו יעמיד את בלאט בבעיה קשה מאוד, כשבסגל שני שחקני NBA שעלולים לעזוב במהלך העונה. כשזה יקרה המרקם הקבוצתי ייפגע, ועד שזה יקרה כספי יישב על המשבצת של אליהו ופניני, שנתנו עונה מצוינת אשתקד, וינגוס גם במעמדם של בלו וסמית. אה, וגם הנדריקס ומצ'באן ודאי ישמחו להזיע מדי פעם על הפרקט. זו לא תחרות בריאה על מקום, אלא דריכה על הרגליים וצפיפות איומה בעמדות הגארד והפורוורד - שחקני כדורסל מעולם לא נחשדו באלטרואיזם.
בפעם האחרונה שמכבי ניסתה להתמודד בשלוש מסגרות היא גמרה עם הלשון בחוץ, וללא תואר אירופי. העומס הזה לא מוכר למועדון ושחקניו, וניסיון העבר מלמד שמלבד הוצאות וכאב ראש, לא יצא שום דבר טוב מהשתתפות בליגה האדריאטית. העונה בלאט יצטרך ללהטט בין כמות שחקנים בלתי אפשרית, ליצור מחדש מרקם קבוצתי, להטמיע מחדש סגנון משחק ולטפל בשפע האגואים והרצונות בסגל שלו. במקום לייצר שושלת, מכבי שוב בונה סגל-לעונה-אחת שהצלחתו מוטלת בספק. ראשי המועדון התגאו בעבר כי הם בונים משהו לטווח ארוך, אבל במו ידיהם קטעו את ההתפתחות הטבעית של הסגל והעדיפו להמר על העתיד הקרוב.
בלאט עומד בפני אתגר עצום, וטיעוניו לא יזיזו לאיש אם ייכשל בהעפלה לפיינל פור היורוליג ולגמר האדריאטית. עם סגל שכזה נדמה כי איש לא מצפה לפחות מזה. במקום לשמר ולשפר כדי להמשיך באותו קו סגל "זול" שרעב להוכיח את עצמו - מכבי לחצה בכוח על הדוושה. אם היא תגיע לפיינל פור היורוליג זו עונה שנייה ברציפות, זה יהיה הישג בלתי נתפס נוכח נתוני הפתיחה המורכבים, אבל נדמה שהתחושה בסוף הדרך לא תהיה הנאה צרופה אלא בעיקר הקלה.
כדורסל בוואלה! ספורט