הליגה הכי התקפית בעולם

המטרה הבאה: לעקוף את הליגה הספרדית

עם 3 גביעי אירופה בעשור האחרון, באיטליה לא מבינים איך גרמניה תקבל העונה כרטיס נוסף לליגת האלופות על חשבונם. בקרוב גם בספרד יבינו את הסוד

  • הליגה הגרמנית
מיכאל יוכין

אולי זה נראה קצת לא מציאותי אחרי האירועים בכנסת ישראל לפני יציאתה לחופשה, אבל לפעמים הצדק מנצח, גם כאשר נתוני הפתיחה לא לטובתו. תסתכלו על הכדורגל הגרמני שפותח בסוף השבוע את העונה החדשה. העם דורש צדק חברתי? זה בדיוק המקום בו הסיסמה מוכיחה את עצמה.

עוד בוואלה! NEWS

אז מה זה בדיוק "העסק של כולנו" - צפו והכירו

לכתבה המלאה
העם דורש צדק חברתי? הליגה הגרמנית היא בדיוק המקום בו הסיסמה מוכיחה את עצמה. (צילום: ברני ארדוב)

רבותיי, ההיסטוריה משנה את פניה. במשך עשור שלם, מאז 2001, לא חל שינוי בשלישיית הליגות המובילות בדירוג אופ"א. הן החליפו מקומות בינן לבין עצמן, אבל אנגליה, ספרד ואיטליה שלטו בכדורגל האירופי ושלחו ארבע נציגות לליגת האלופות. והנה לו מהפך אדיר – החל מהעונה הקרובה יתמודדו בבונדסליגה על ארבעה כרטיסים למפעל האירופי החשוב, בעוד הליגה האיטלקית תסתפק בשלוש קבוצות בלבד. התמורה עשויה הייתה להתרחש כבר לפני שנה, אבל אינטר הצילה את הכדורגל האיטלקי בזכות הניצחון על באיירן מינכן בגמר הצ'מפיונס ליג, ששמר על סטטוס קוו על חודה על עשירית נקודת דירוג. אחרי הכישלון המהדהד של קבוצות סרייה A אשתקד, הן נשרו למקום הרביעי בפער עצום מגרמניה, והסיכוי להחזיר עטרה ליושנה נראה קלוש.

חובבי הליגה האיטלקית נחרדו אל מול חוסר הצדק המשווע לתפיסתם. כיצד זה ייתכן, תהו בארץ המגף, כי הרי בעשור האחרון הניפו האיטלקיות שלוש פעמים את גביע האלופות, בעוד הגרמניות לא עשו זאת מאז 2001, אז גברה באיירן על ולנסיה בגמר. במהלך העשור המדובר העפילו שתי קבוצות גרמניות בלבד לחצי הגמר, לעומת שבע איטלקיות. את האשמה תלו באיטליה בשיטת הניקוד הביזארית שמנהיגה אופ"א, אשר לא מבדילה בין ליגת האלופות לליגה האירופית (או גביע אופ"א בגלגול הקודם). זה לא המקום להתעמק בדקויות, אבל האבסורד אכן לא יכול להיות גדול יותר.

הפעם האחרונה בה זכתה קבוצה מגרמניה בליגת האלופות הייתה בשנת 2001, אז גברה באיירן על ולנסיה בגמר בכל העשור מאז העפילו שתי קבוצות גרמניות בלבד לחצי הגמר (צילום: GettyImages, Alexander Hassenstein)

10 ההעברות היקרות בבונדסליגה בקיץ האחרון

אופ"א מעניקה ניקוד זהה לניצחונות בשני המפעלים, ולכן מבחינת הדירוג גרידא כדאי לעתים לסיים במקום השלישי בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, לעבור לליגה האירופית ולצבור ניצחונות, מאשר להצליח בשלב הבתים ולקבל בראש בשמינית הגמר. הקבוצות האיטלקיות מזלזלות כבר תקופה ארוכה בגביע אופ"א, המאמנים בוחרים לא פעם לעלות עם הרכבים חסרים, וזכור במיוחד המסע המוזר של פארמה שהעפילה ב-2005 לחצי הגמר, כמעט בניגוד לרצונה, עם קבוצת המילואים, בעוד ההרכב החזק נלחם על חייו בליגה האיטלקית. בדרך כלל ניסיונות מסוג זה עולים לאיטלקיות בהדחה מוקדמת, ולראיה הפיאסקו ההמוני אשתקד, כאשר יובנטוס, פאלרמו וסמפדוריה הודחו בשלב הבתים, בעוד נאפולי שורדת סיבוב אחד נוסף.

קבוצות גרמניות משקיעות את המאמץ המירבי בליגה האירופית, והנכונות להיאבק גם במפעל שיוקרתו מוטלת בספק והתגמולים הכספיים בו דלים נשאה פרי. זה לא אומר שנציגות הבונדסליגה השתלטו על האחות הקטנה של ליגת האלופות – נהפוך הוא. לא נרשמה אף זכיה גרמנית במפעל מאז 1997, ובתשע השנים האחרונות רק ברמן העפילה לגמר, שם הפסידה לשחטיור דונצק ב-2009. גם בעונה שעברה עפה הנציגה האחרונה של בונדסליגה, לברקוזן, כבר בשמינית הגמר. לאורך חמש השנים האחרונות, אשר נלקחות בחשבון לצורך דירוג אופ"א, הצליחו הגרמניות ללקט נקודות זכות רבות, אך זה לא בא לידי ביטוי בתארים.

הקיץ נפרדה גרמניה ממירוסלאב קלוזה שהעדיף לצאת להרפתקה מרגשת בלאציו, שחקן שבכל מקרה איבד את מקומם בהרכב קבוצותיהם (צילום: GettyImages, Cameron Spencer)

10 הסיפורים שיעשו את השנה בבונדסליגה

מבקריה של הבונדסליגה יכולים לטעון שהיא לא חזקה מספיק כלכלית על מנת להחזיק את כוכביה הגדולים. במונדיאל בדרום אפריקה ייצגו את גרמניה 23 שחקנים מהליגה המקומית, אבל מיד אחריו נמכרו מסוט אוזיל וסמי חדירה לריאל מדריד במחירים מצחיקים למדי. ג'רום בואטנג עשה אף הוא את דרכו למנצ'סטר סיטי, אם כי הבלם כבר חזר לבונדסליגה והצטרף לבאיירן מינכן. הקיץ נפרדה גרמניה ממירוסלאב קלוזה שהעדיף לצאת להרפתקה מרגשת בלאציו, ומפיוטר טרוכובסקי שנדד לסביליה – אם כי בשני המקרים מדובר בשחקנים שאיבדו את מקומם בהרכב קבוצותיהם, באיירן והמבורג. גם הזרים הבולטים ביותר בבונדסליגה נוטים לעזוב אותה. אדין דז'קו, החלוץ הבוסני שהצעיד את וולפסבורג לאליפות לפני שנתיים, נמכר בינואר למנצ'סטר סיטי. נורי שאהין, המנהיג של דורטמונד בקישור, הגשים את חלומו כשחתם הקיץ בריאל, וגם הוא במחיר מגוחך של 10 מיליון יורו. אפילו ארטורו וידאל, המנוע הצ'יליאני של לברקוזן, נטש לטובת יובנטוס שכלל לא תשחק העונה באירופה, על אף שקיבל הצעה מפתה מבאיירן. "הוא לא עמד במילתו", האשים אותו קרל היינץ רומניגה.

נורי שאהין, המנהיג של דורטמונד בקישור, הגשים את חלומו כשחתם הקיץ בריאל, וגם הוא במחיר מגוחך של 10 מיליון יורו (צילום: GettyImages, Christof Koepsel)

ורמוט ושכטר, תבינו: זה מה שמצפה לכם בקייזרסלאוטרן

כל זה נכון, אבל בונדסליגה נמצאת בדרך הנכונה בכל המדדים, ולכן התקדמותה בדירוג מוצדקת ביותר, על אף כל ההסתייגויות. זו הליגה הראשונה באירופה שהשכילה להעמיד את האוהדים במרכז סדר העדיפויות. לא בעלי ההון חשובים בגרמניה, אלא מאכלסי היציעים הפשוטים – המעמד הנמוך ומעמד הביניים. מחירי הכרטיסים נמוכים להפליא, ולראיה תוכלו לרכוש כרטיס לאיצטדיון המפוצץ של דורטמונד תמורת כ-12 יורו בלבד. הליגה שוברת שיאי צופים מדי עונה, וב-2010/11 עמד הממוצע על יותר מ-42 אלף אוהדים למשחק. לשם השוואה, עומד הנתון בפרמיירליג על כ-35 אלף, בספרד מבקרים כ-28 אלף אוהדים במשחק, ובאיטליה נערכים משחקים רבים מאוד אל מול יציעים ריקים, כאשר הממוצע צנח ל-25 אלף. הציבור מצביע ברגליים. בעוד בגרמניה משווק הכדורגל כחוויה לכל המשפחה, עם אוירה מחשמלת וקשר הדוק בין הקבוצות לקהל, הרי שבאנגליה רוב האוהדים לא יכולים להרשות לעצמם כרטיסים, ואילו באיטליה זורעים החוליגנים פחד באצטדיונים המיושנים שלא מתאימים למאה ה-21. המונדיאל שנערך בגרמניה ב-2006 תרם רבות לשדרוג תשתיות הכדורגל, אבל זה רק חלק מההסבר.

לא בעלי ההון חשובים בגרמניה, אלא מאכלסי היציעים הפשוטים – המעמד הנמוך ומעמד הביניים. מחירי הכרטיסים נמוכים להפליא, ולראיה תוכלו לרכוש כרטיס לאיצטדיון המפוצץ של דורטמונד תמורת כ-12 יורו בלבד (צילום: GettyImages, Martin Rose)

הקבוצות הגרמניות שייכות לעם, תרתי משמע. החוק הידוע בשם "50+1" קובע כי אסור לאדם או ארגון כלשהו להשתלט על המועדון, והוא נותר תמיד דמוקרטי. לאחרונה מנסה נשיא האנובר, מרטין קינד, לשנות את הגזרה, תוך שהוא טוען: "החוק פוגע בתחרותיות של הקבוצות הגרמניות, ומונע מהן להתפתח, במיוחד כאשר מדובר במועדונים קטנים". יש צדק בדבריו, כי רומן אברמוביץ' או שייח' מנסור בן זייד לא יכולים להזרים את הונם לאף קבוצת בונדסליגה ולהפוך אותה לצעצוע. אלא שתהליך ההבראה שעברה הליגה הגרמנית בעשור האחרון, אחרי שקבוצות רבות כגון דורטמונד עמדו על סף פשיטת רגל, מגלה כי ניתן להצליח כשההוצאות מותאמות להכנסות. זהו בדיוק העקרון המנחה מאחורי ה"פייר פליי" שמקדם נשיא אופ"א מישל פלאטיני, והגרמניות לא צריכות להיערך לשינוי המהפכני. המחאה הצהובה ירוקה של אוהדי מנצ'סטר יונייטד נגד משפחת גלייזר מזכירה לא מעט את מחאת האוהלים – הם דורשים להחזיר את המועדון לעם. בגרמניה אין בכך צורך, ומעודד לראות כי 35 הקבוצות הנוספות בשתי הליגות הבכירות, פרט להאנובר, דחו את ההצעה של קינד על הסף.

הקבוצות הגרמניות שייכות לעם, תרתי משמע. החוק הידוע בשם "50+1" קובע כי אסור לאדם או ארגון כלשהו להשתלט על המועדון, והוא נותר תמיד דמוקרטי (צילום: GettyImages, Lars Baron)

מה ההבדל בין גרמניה לישראל? אלמוג כהן מסביר

בבונדסליגה לא מפזרים כספים סתם. מתוך מחזור של 1.7 מיליארד יורו בעונה החולפת, פחות מ-50 אחוזים שולמו לשחקנים. לשם השוואה, הליגה הצרפתית קורסת, כש-71 אחוזים מהכנסות קבוצותיה משולמות לכוכבים שמתרוצצים על הדשא. כיצד חוסכים בעלויות? לא שוברים את הבנק כדי להשאיר את דז'קו ואת אוזיל, ובעיקר מגדלים את דור העתיד, כפי שמסביר יו"ר הליגה כריסטיאן זייפרט: "לפני עשר שנים קיבלנו החלטה שרק קבוצות שינהלו אקדמיות לכדורגל יקבלו אישור להתקיים. כיום משקיעים המועדונים בשתי הליגות הבכירות שלנו 75 מיליון יורו בהשבחת שחקני נוער. בתחילת שנות ה-2000 עמד אחוז השחקנים הצעירים עד גיל 23 בבונדסליגה על שישה אחוזים בלבד. היום הוא האמיר ל-15 אחוזים".

כיצד חוסכים בעלויות בבונדסליגה? לא שוברים את הבנק כדי להשאיר שחקנים כמו אדין דז'קו (צילום: GettyImages)

ועוד לא דיברנו על איכות הכדורגל עצמו. אמנם זה לא תמיד הולך במפעלים האירופיים, אבל קשה להתווכח עם כך שהבונדסליגה מספקת על בסיס קבוע את ממוצע השערים הרב ביותר מבין הליגות הבכירות באירופה – וגם הוא נמצא בעליה מתמדת. בעונה שעברה הובקעו 2.93 בממוצע במשחק בגרמניה. בפרמיירליג נשבר שיא היסטורי עם 2.8 שערים, אך האנגלים בכל זאת נמצאים בפיגור ניכר, וכך גם הספרדים (2.74). על איטליה (2.51) וצרפת (2.32) מיותר להרחיב את הדיבור. האוהדים שנוהרים לאצטדיונים בגרמניה יודעים שמובטחת להם הצגה בליגה לא צפויה. באיירן אמנם זכתה בארבע אליפויות בשמונה השנים האחרונות, אך ארבע הנותרות התחלקו בין ברמן, שטוטגרט, וולפסבורג ודורטמונד. בתקופה המקבילה היו באיטליה שלוש אלופות שונות בלבד, וכך גם באנגליה. בספרד הייתה פעם ליגה תחרותית ומרתקת, אך עכשיו עצם המחשבה על כך מעלה חיוך נוסטלגי מריר.

באיירן אמנם זכתה בארבע אליפויות בשמונה השנים האחרונות, אך ארבע הנותרות התחלקו בין ברמן, שטוטגרט, וולפסבורג ודורטמונד (צילום: GettyImages, Alexandra Beier)

זייפרט צנוע למדי בשאיפותיו: "בהתחשב ביכולות הפיננסיות שלנו וביציבות המודל העסקי, אנחנו רוצים להפוך לליגה השניה בחוזקה באירופה אחרי אנגליה". בפועל, עם החלת ההגבלות הכלכליות החדשות, הבונדסליגה בהחלט יכולה ליטול את ההובלה בעתיד הנראה לעין. מדובר בליגה הבריאה היחידה באירופה, מכל הבחינות. אוליבר בירהוף, חלוץ העבר המפורסם שעשה את רוב הקריירה באיטליה בשנות ה-90', לא מתבייש להכריז כי טענות האיטלקים על קיפוח בדירוג תלושות מהמציאות: "תסתכלו על התשתיות, על השווי הכלכלי של המותג ועל רמת המשחק. הליגה הגרמנית הרבה יותר טובה מהאיטלקית, והפערים רק ימשיכו לגדול".

ליגת הצדק החברתי, עם האלופה הכריזמטית ביותר בעולם בצהוב שחור, יוצאת לדרך, והחגיגה מתחילה.

הליגה הגרמנית נפתחת, וואלה! ספורט בסיקור מיוחד

ליגת הצדק החברתי, עם האלופה הכריזמטית ביותר בעולם בצהוב שחור, יוצאת לדרך, והחגיגה מתחילה. (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully