המדרון התלול בעולם: על התאבדותו של גולש הסקי ג'רט פיטרסון

    סיפורו הטרגי של גולש הסקי ג'רט פיטרסון שהתאבד השבוע, הסתיים במסקנה כואבת במיוחד: בקרב בין ספורט ודיכאון, הנפש מנצחת. מבט מצמרר אל אישיות סבוכה ומוכשרת שידעה להסתחרר באוויר אך לא לנצח בספורט האתגרי מכולם: החיים

    נמרוד עופרן

    בתמונה המנציחה את זוכי המדליות של תחרות קפיצות הסקי באולימפיאדת החורף 2010 נראים שני ספורטאים מעט אדישים, ואחד שבנוסף למדליה שעל צווארו עונד גם חיוך ענק. לכאורה, מצב הגיוני שמתקיים פעם אחר פעם ומגולל בתוכו את הקסם של הספורט המקצועני: גם הטובים ביותר לא מסתפקים במקום השני או השלישי. אלא שבמקרה הזה, החיוך היה שייך דווקא למדליסט הכסף. ההמנון האמריקאי התנגן ברקע, וג'רט פיטרסון מארה"ב חשב לא רק על כל אותם אתלטים שניצח כדי לעמוד כאן, על הפודיום הזה, ולחייך מול מיליוני צופים ברחבי העולם; הוא חשב על השדים שהדף שוב ושוב לאורך הדרך. הקפיצות המרהיבות עשרות מטרים באוויר – זה כלום לעומת הספורט האתגרי באמת: החיים.

    טוב לדעת (מקודם)

    זמן לפינוק עצמי: מה נוכל לקנות לעצמנו לחגים השנה?

    בשיתוף שמרת הזורע
    לכתבה המלאה
    בגיל 28, על הפודיום ועם מדליית הכסף, נראה היה שהחיים של גולש הסקי האמריקאי מתחילים סוף סוף להתחבר. שנה וארבעה חודשים לאחר מכן הוא נמצא ללא רוח חיים במכוניתו. פיטרסון, משמאל (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    "זהו רגע מאוד מיוחד עבורי", אמר פיטרסון במסיבת עיתונאים מרגשת ומעוררת השראה מספר שעות מאוחר יותר. "חלק כל כך גדול מהחיים שלי היה קשה ומאתגר. להצליח להתגבר על זה ולהגיע לפסגה, זה מאוד משמעותי". כחכוח בגרון. נשימה עמוקה. משיכה באף מנוזל מקור והתרגשות. מדי פעם פיטרסון מתנצל על ההפסקות שבין משפט למשפט. הוא מייחס אותן לעייפות, וממשיך: "עבורי, מדובר בהשלכה של הרבה מאוד דברים מהעבר שלי. זה מאפשר לי להגיד לעצמי שהכל בסדר. לא ממש אכפת לי מהמדליה, לא ממש אכפת לי מהפודיום הזה; אכפת לי מכל אותם דברים עליהם הייתי צריך להתגבר. זה מה שהמדליה הזאת מייצגת עבורי. כבר 15 שנה שלא בכיתי משמחה".

    וכך, בין דמעה אחת של אושר לשניה, חגג ג'רט פיטרסון את שני ניצחונותיו הגדולים ביותר: מדליה אולימפית ראשונה בקריירה, ונוק-אאוט מהדהד מול הדיכאון הכבד איתו נאלץ להתמודד לאורך מרבית חייו הבוגרים. בגיל 28, נראה היה שהחיים של גולש הסקי האמריקאי מתחילים סוף סוף להתחבר. הוא דיבר על מנוחה של שנה או שנתיים. אמר שלא ישתתף באולימפיאדה הקרובה, אולי לא ישוב עוד להתחרות בכלל. באותו ערב קסום, המשימה הושלמה.

    שנה וארבעה חודשים לאחר מכן, ג'רט פיטרסון נמצא ללא רוח חיים במכוניתו. ליד גופתו הקרה הונח מכתב התאבדות.

    עשר מיליון מגרעות

    הטרגדיה הראשונה בחייו של פיטרסון עשויה להיות בדויה. לאורך השנים טען כי עבר התעללות מינית כפעוט, כך נהגה לספר לו אימו, לפני ואחרי גירושיה מאביו הביולוגי, וזרע ההרס הוטמן. אדם לא חייב לעבור התעללות כדי לפתח תסמינים נלווים; עבור ילד קטן שאינו מסוגל לזכור את שנותיו הראשונות בעולם, קל לאמץ זכרונות של אחרים וליצור מציאות חלופית. במובן הזה, כלל לא משנה האם או באיזו מידה היה פיטרסון קורבן להתעללות כתינוק בן 18 חודשים. אירוע מכונן אחר שבהחלט קרה בילדותו הגיע כאשר היה בן חמש בלבד, ואחותו הגדולה נדרסה למוות על ידי נהג שיכור. הגירושים של הוריו לא איחרו להגיע, וכך, עם אבא תיאורטי בלבד ואמא שנאלצת לעבוד שעות ארוכות, נותר ג'רט להתמודד לבדו עם העולם שמתערער, נסדק ומתפרק אל נגד עיניו.

    אחותו הגדולה נדרסה למוות על ידי נהג שיכור, הגירושים של הוריו לא איחרו להגיע, וכך, עם אבא תיאורטי בלבד ואמא שנאלצת לעבוד שעות ארוכות, נותר ג'רט להתמודד לבדו עם העולם שמתערער, נסדק ומתפרק אל נגד עיניו (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    בגיל 11 מצא מפלט במדרונות הסקי. הנסיון הראשון שלו לקפוץ מהרמפה של מחנה הקיץ בניו יורק אל תוך בריכה הסתיים בנפילה על הראש. אלא שבמקום לבכות, הוא קם בהתלהבות וביקש לנסות שוב. המדריכים התאהבו בילד האמיץ, שביצע יותר מ-200 קפיצות באותו סוף שבוע וכונה "ספידי" - כינוי אותו יישא לאורך חייו ומותו, בשל הדמיון לדמות המצוירת "ספיד רייסר". כישרון טבעי בצירוף התפתחות מוקדמת ורצון בלתי נשלט למתוח עוד ועוד את הגבול הפכו את פיטרסון לסנסציה. כשהיה בן 16 זומן לסגל נבחרת ארה"ב. שנה מאוחר יותר היה אלוף המדינה לנוער. בגיל 20 כבר השתתף לראשונה באולימפיאדה. "אני מרגיש נוח יותר הפוך באוויר מאשר עם הרגליים על האדמה", תיאר את התחביב החדש ומתח קו גבול מטאפורי בין שני קטבים אותם יבקר לסירוגין למשך שארית חייו: למעלה ולמטה, הפוך ורגיל, אור וחושך.

    הדיכאון שאובחן אצלו בגיל ההתבגרות שב והופיע בצורה אקראית, צובע בשחור אפילו את המדרונים הלבנים ביותר. אחרי שסיים תשיעי באולימפיאדת החורף של 2002 בסולט לייק סיטי, המדינה בה בילה את מרבית חייו, מצא עצמו משתעמם לבצע שוב ושוב את אותן קפיצות. כשהבין פיטרסון כי לא הסקי הוא זה שגורם למצב רוחו השפוף, חזר לנבחרת ורשם את הישגו הגדול ביותר עד אותו רגע: מקום שני באליפות העולם 2003. אלא שבתוכו דבר לא השתנה. "הייתי מאוד חסר ביטחון בשנים ההן", הוא נזכר בראיון שהעניק למגזין האמריקאי 'Mens Journal' מספר שנים לאחר מכן. "הייתי יכול לספור עשרה מיליון דברים שאני גרוע בהם".

    בזמן שהיה אחד מקופצי הסקי הטובים ביותר בעולם, התגורר פיטרסון בבית גדול עם שני חברי ילדות, עליהם אסר לשלם שכר דירה. "אבל אם אני רואה סמים כלשהם, אתה בחוץ", הזהיר את חברו הטוב טריי פרלנד. פיטרסון עבר לא מעט תקופות של אלכוהוליזם בחייו, אך עבורו משטחים לבנים נועדו לשימוש מגלשיים, לא נחיריים. ערב אחד ארגנו שלושת החברים מסיבה טיפוסית בביתם. פרלנד הגיע בשלוש בבוקר, והתקשה לתפקד. "אתה מסטול", אמר לו פיטרסון. פרלנד הכחיש, ואפילו הסכים ללכת לתחנת המשטרה הקרובה להיבדק. הוא ירד לקומה התחתונה לנעול את נעליו. כשפיטרסון הצטרף אליו כעבור מספר דקות, הוא ראה את חברו שוכב על המיטה, אקדח כסוף צמוד לרקתו. ירייה אחת הספיקה.

    לאחר שראה את אחד מחבריו הטובים ביותר מתאבד אל נגד עיניו, מצא פיטרסון נחמה במשקאות חריפים במיוחד. "הייתי הולך מכות עם כולם, עם הכל: שוטרים, מדרכות, עציצים. הייתי כמו ילד בן שלוש עם אקדח", סיפר על אותה תקופה. "אף אחד לא עצר אותי, ואני לא הייתי מסוגל לעצור את עצמי". במשחק הביצה והתרנגולת של החיים, קשה להתכחש להנחה כי הדיכאון הביא לאלכוהול, ולא להיפך. פיטרסון חיפש במשקה נחמה, ולא תרופה למחלה: "דיכאון היא חיה מוזרה ומאוד לא מובנת. לא עשיתי שום דבר כדי לגרום לזה", אמר, והשווה את מצבו לזה של אדם שנאלץ להתמודד עם שבר בידו. אלא ששברים ביד בדרך כלל מתאחים.

    כישרון טבעי בצירוף התפתחות מוקדמת ורצון בלתי נשלט למתוח עוד ועוד את הגבול הפכו את פיטרסון לסנסציה. הכינוי שהוצמד לו: ספידי, על שם "ספיד רייסר" (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    הוריקן

    הקפיצה המפורסמת ביותר שפיטרסון משאיר אחריו נקראת "הוריקן", ומורכבת מחמישה סיבובים ושלושה היפוכים באוויר. כשמבוצעת נכון, מדובר ביצירת אמנות שמתרחשת 15 מטרים מעל האדמה ואורכת 3.2 שניות, או חיים שלמים – תלוי בזווית הראיה. "אני קורא לזה 'הוריקן' בגלל שאי אפשר לראות כלום עד שהשלג מגיע ופוגע לך ברגליים. זה מטורף. זה משוגע", אמר פיטרסון על התרגיל הבלתי אפשרי אותו שמר לרגעים הגדולים ביותר. לקפיצה המכרעת של אולימפיאדת החורף של 2006 הגיע פיטרסון מהמקום השלישי. קפיצה סבירה היתה מסדרת לו מדליה. אלא שהאמריקאי הנועז בחר לבצע את ה'הוריקן', נחת לא טוב וסיים במקום השביעי. "אני מעדיף לסיים שביעי ככה, מאשר לא ללכת על זה ולסיים ראשון או שני. בכלל, אין שום דבר רע במקום שביעי באולימפיאדה", אמר מספר שנים לאחר מכן ושוב שם את החיים והספורט בפרספקטיבה שונה מהרגיל. המאבק האמיתי הרי התנהל במדרון אחר לגמרי.

    ההמשך של השהות בטורינו שאירחה את אותה אולימפיאדה היה לא פחות כואב. תקרית מלאה באלכוהול ואלימות עם אחד מחבריו למחנה האמריקאי הביאה להשעייתו של פיטרסון מהטורניר. הוא שב מבויש וכעוס לביתו ביוטה, מותש ומדוכא, וניסה לשחזר ערב קסום אחד שבילה בלאס וגאס עם מספר חברים, ערב שהתחיל בחמישה דולר ונגמר ב-300 אלף. הוא חיפש גירויים חיצוניים. שום דבר לא הרגיש כמו שאמור היה. "הדיכאון השתלט על הכל. כל דבר שניסיתי - רפואה, פסיכולוגיה, פעילות גופנית - הוביל אותי לנקודת ההתחלה. הייתי נוסע בטנדר וכל מה שרציתי לעשות זה לקפוץ החוצה", סיפר. התרופות אותן לקח לא סייעו. רק כאשר התקשר ערב אחד לאימו ואמר שהוא הולך להתאבד, אושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי, ובלע באפאטיות תרופות שנגדו את דכאונו ואת שאר רגשותיו.

    כחודשיים לאחר מכן, בספטמבר 2007, הגיע נסיון ההתאבדות הראשון. "לא פחדתי משום דבר. הרגשתי בסדר גמור עם להרוג את עצמי, וזה הדבר המפחיד באמת. כל מה שרציתי זה להפסיק לכאוב", הסביר בדיעבד את ההחלטה לנעול את עצמו במכונית מלאה בגז שפלט פנימה צינור האגזוז. רק התערבות שוטרת מקומית מנעה, במזל, את תכניתו המיואשת מלפעול. לאחר נסיון ההתאבדות הכושל פיטרסון לקח שנת שבתון ממדרוני הסקי. התרופות הפסיכיאטריות הוחלפו בויטמינים. מאות אלפי הדולרים שהרוויח בבתי הקזינו של לאס וגאס בוזבזו וחולקו. את הכסף אותו השקיע בבקתת סקי מפוארת לא זכה לראות יותר. מספר שעות לפני ארוחת חג ההודיה ב-2008, הכריז על פשיטת רגל.

    הקפיצה המפורסמת ביותר שפיטרסון משאיר אחריו נקראת "הוריקן", ומורכבת מחמישה סיבובים ושלושה היפוכים באוויר. כשמבוצעת נכון, מדובר ביצירת אמנות שמתרחשת 15 מטרים מעל האדמה ואורכת 3.2 שניות, או חיים שלמים – תלוי בזווית הראיה (צילום: AP)

    זה עונש, לא פרס

    ואז, ברגע הנמוך ביותר בחיים שלו, וכשכבר לא נותר היה לאן להידרדר, פיטרסון סוף סוף מצא את הכוח להתחיל ולטפס חזרה למעלה. זה קרה אחרי שחזר שיכור לילה אחד לבית אימו, בעט במראה ומילא את הרצפה בבליל של זכוכיות ודם. אימו המפוחדת ראתה כיצד היא הולכת לאבד ילד שני מתוך שלושה. אלא שברגע הזה פיטרסון התעשת. "המבט שלה אמר הכל. באותו רגע הבנתי שהפעולות שלי לא משפיעות עלי בכלל. נמאס לי להתנהג כמו חמור", אמר, והכריז, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה בחייו, כי הוא מפסיק לשתות אלכוהול.

    אחרי שנה מחוץ לתחום שב פיטרסון למדרוני הסקי, וסיים את עונת 2009 עם שלל הישגים ותארים שונים שהציבו אותו במקום השלישי בדירוג העולמי. מדליית הכסף באולימפיאדת 2010 לא איחרה להגיע, וכך, אחרי שבעה נצחונות במסגרת סבב הגביע העולמי ומדליה אולימפית אחת, ראה פיטרסון את הסוף המקצועני מתקרב. אלא שהיחס ההפוך שהתקיים בין כמות האלכוהול שהיה צורך וכמות הזמן שהיה מבלה במדרוני הסקי שוב פעל לרעתו בהמשך של אותה שנה, וכך גם למשך שבעת החודשים הראשונים של 2011.

    ב-25 ליולי הגיעו חייו של ג'רט "ספידי" פיטרסון לסיומם. שלושה ימים לאחר שנתפס על ידי המשטרה נוהג בשכרות ונוסע 112 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת היא 40, ירה בעצמו אחד מקופצי הסקי האהובים והצבעוניים בארצות הברית, ונמצא ללא רוח חיים במכוניתו. הפעם כבר לא סמך על האגזוז. הילד החייכן בעל פני התינוק והנפש הסדוקה לא יסתחרר יותר בתוך הוריקן מטאפורי או בידורי. "אנשים יזכרו ממנו את מדליית הכסף, אבל אנחנו נזכור אותו כמישהו שלקח את הספורט לרמה חדשה, ולמקומות אותם אולי לא נזכה לראות יותר לעולם", ספד לו טום קלי, מהתאחדות הסקי האמריקאית.

    "אנשים יזכרו ממנו את מדליית הכסף, אבל אנחנו נזכור אותו כמישהו שלקח את הספורט לרמה חדשה, ולמקומות אותם אולי לא נזכה לראות יותר לעולם", ספד לו טום קלי, מהתאחדות הסקי האמריקאית (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    לכל אורך חייו נאלץ פיטרסון להתמודד עם מיליון שדים בצבעים וצורות שונות. ובכל זאת, איך זה שדווקא ברגעים בהם היה נראה שחייו עולים על המסלול הנכון, השקט והמצליח, המפורסם והיציב – איך זה שדווקא שם הם נגמרו? מרטין רוג'רס, אחד מחבריו של הגולש המנוח, נזכר בדברים הטראגיים שפיטרסון סיפר לו ערב אחד, אחרי שניצח אותו במירוץ קרטינג חברי, ואולי כאן מסתתר השד הנורא ביותר. "הבעיה שלי היא שבכל פעם שאני מנצח או זוכה במשהו, אני מיד חושב על כל הדברים הרעים שקרו לי בחיים. זה מרגיש כמו עונש, לא כמו פרס. אין לי שום זכרונות טובים שלא גורמים לי לחשוב על דברים רעים".

    באותה מסיבת עיתונאים מרגשת אחרי מדליית הכסף ההיסטורית ב-2010, סיפר פיטרסון שככל שהוא חושב על זה יותר, כך הוא מבין שסקי היה מפלטו האמיתי היחיד בחיים. "אפילו אם זה היה רק לעשר שניות כל פעם, הראש שלי היה נקי. היה לי שליטה על דבר אחד בלבד, וזה היה סקי. אני יודע שהרבה אנשים עוברים דברים רעים בחייהם, ולהם אני רוצה להגיד שהם יכולים להתגבר על הכל. יש אור בקצה המנהרה", אמר והאמין בכך בכל ליבו. אלא שבשלב מסוים האור הזה כבה, וכשזה קרה, ג'רט "ספידי" פיטרסון כבה ביחד איתו.

    "הבעיה שלי היא שבכל פעם שאני מנצח או זוכה במשהו, אני מיד חושב על כל הדברים הרעים שקרו לי בחיים. זה מרגיש כמו עונש, לא כמו פרס". פיטרסון (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully