פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עונת 2011/12 בכדורגל הישראלי נפתחת: לכל אחד יש מחליף?

        מי יכולים להיות השחקנים שייכנסו לנעליהם של הכוכבים שעזבו הקיץ לאירופה? ניסינו למצוא את היורשים לליגיונרים החדשים

        מחמוד עבאס (ערן זהבי)

        מבחינת אופי, עבאס וזהבי הם שחקנים די דומים. שניהם מלאי חוצפה חיובית, קרי רוח ולא דופקים חשבון לאף אחד. על רקע אפרוריות הסגל והשערוריות הניהוליות-מקצועיות, עבאס היה נקודת האור היחידה באשקלון בעונה שעברה. קשר צעיר ואלמוני ללא ניסיון בליגת העל, שהחזיק כמעט לבדו את מרכז השדה של אחת הקבוצות החלשות בליגה עם שבעה שערים וחמישה בישולים. קפיצת המדרגה של עבאס מהיורדת למועמדת לאליפות אינה גבוהה מדי ובקבוצה גדולה, הוא יוכל להתקרב גם למספרים שסיפק זהבי אשתקד (9 ו-12).

        יכול להיכנס לנעליו של זהבי? חד משמעית, כן. הרי גם זהבי היה בסך הכל קשר אלמוני מרמת השרון שקיבל צ'אנס ולקח אותו בשתי ידיים. אחרי עזיבת הכוכבים, הפועל תל אביב בונה עצמה בחוכמה על בסיס שחקנים רעבים, ועבאס בהחלט יכול להיות האס הבא של דרור קשטן.

        אייל גולסה (ליאור רפאלוב)

        אם לשפוט לפי משחקי ההכנה והמפגש הכפול עם בוראץ, מכבי חיפה בהחלט מגמגמת עד כה, אבל לא יהיה זה לגמרי נכון לתלות את הסיבה בעזיבה של רפאלוב. חסרונו מורגש באספקט אחד – המנהיגות. לירוקים יש מספיק כישרון, טכניקה וברק בסגל כדי להשלים את 11 השערים שתרם הקשר אשתקד, אבל בינתיים לא קם השחקן שינהיג את הקבוצה בהיעדרו של יניב קטן. כשרפאלוב נכנס למשבצת הזו בעונה שעברה, זה הוביל לאליפות וזכייה בתואר כדורגלן העונה. מגולסה, אחד שהפוטנציאל שלו לא מוטל בספק, הציפייה היא קודם כל להראות שהוא קורץ מחומר של מנהיגים.

        יכול להיכנס לנעליו של רפאלוב? מוטל בספק. גולסה עוד לא בן 20, אבל נראה שכבר שנים מדברים עליו כדבר הגדול הבא. אחר כך באו הפציעות ופרשת לאציו והפריצה שלא הגיעה. נכון, גם לרפאלוב דברים התחברו מאוחר ועברו עליו שנים של ספסל, ביקורות וריבים עם מאמנים עד הפריחה. אז מה יהיה נכון לצפות מגולסה? להתבגר במשחק ולקחת על עצמו קצת יותר.

        עומר דמארי (איתי שכטר)

        תתפלאו, אבל כשמשווים את נתוני הפתיחה של השניים, היתרון נוטה דווקא לדמארי: שניהם הגיעו להפועל תל אביב בגיל 22. שכטר עשה זאת אחרי שלוש עונות הפכפכות בנתניה בהן כבש 21 שערי ליגה, בעוד דמארי מגיע כשחקן בשל יותר אחרי 25 שערים בשנתיים במדי מכבי פתח תקוה. הבעיה מבחינת דמארי היא שבמשך כל העונה הוא יצטרך להתמודד עם תג המחיר המופרז והדמיוני שהדביקו לו הלוזונים – שלושה מיליון יורו. זאת תהיה המלחמה העיקרית שלו העונה. אם הוא יידע לשים את הדיבורים על הכסף בצד, יש לו מה שדרוש כדי להצליח בוולפסון.

        יכול להיכנס לנעליו של שכטר? כן. בעונת הדאבל, שכטר הפך לשחקן הכרעה אמיתי. אחד שמהווה איום בלתי פוסק על היריב ומסוגל להבקיע שער מכלום בפעולת יחיד. מבחינת טכניקה ו-וירטואוזיות, דמארי לא שכטר וספק אם יהיה. מבחינת חדות ויכולת כיבוש, אין שום סיבה שהוא לא ייאבק על תואר מלכות השערים.

        אלרואי כהן (גילי ורמוט)

        הרכש מקרית שמונה הוא הדוגמה המובהקת לכך שתג מחיר יכול לשתק. אלרואי כהן עדיין לא הראה שמץ מיכולתו מאז המעבר מקרית שמונה והעונה הנוכחית בהחלט תהווה מבחן עבורו. לא קל להיכנס באמצע עונה לקבוצה מגובשת שרצה ביחד זמן רב, גם לא קל להיכנס לנעליים של כוכב ענק שעבר משליטה מוחלטת בליגה לדעיכה ופציעות בעונה שלאחר מכן. עכשיו ימי החסד נגמרו. הציפייה היא לראות את כהן של קרית שמונה – יוזם, לוקח את המשחק עליו ומביא את מימד הטכניקה והברק לקישור של האדומים, שאיבד את כל כוכביו.

        יכול להיכנס לנעליו של ורמוט? טעון הוכחה. כמו במקרה של עבאס, הסיטואציה הנוכחית בהפועל מתאימה לכהן. הבכירים עזבו, הקבוצה לא עמוסת אגו, ועל הקווים מאמן שלא מפחד ללכת עם שחקן צעיר עד הסוף. אולי לא יהיה נכון לצפות מכהן לשלוט בהפועל כמו ורמוט, אבל הוא בהחלט צריך לדעת שבלי קבלות במספרים, הוא עלול מהר מאוד למצוא שחקן זר בכיר במשבצת שלו.

        ויאם עמאשה (תומר חמד)

        שני השחקנים עברו בשנים האחרונות תהליך דומה של התבשלות ארוכה שהסתיימה עם עונה חלומית אשתקד. לפיכך, מבחינת חיפה ברור שעמאשה היה המועמד הטבעי להחליף את חמד. שחקן בשל, לא צעיר מאוד (26), שהוכיח כי הוא מסוגל לספק מספר דו ספרתי של שערים ולהוביל התקפה של קבוצת צמרת בליגת העל. יחד עם זאת, ברור שמדובר בשחקנים שונים מבחינת סגנון המשחק. חמד עוצמתי יותר, פיזי מאוד ומסוגל לעקוץ בכל רגע עם שער בנגיחה חזקה או סיבוב חד על המקום. עמאשה טכני יותר, מהיר ואמור להפוך את המשחק של הירוקים למגוון יותר.

        יכול להיכנס לנעליו של חמד? כן ולא. אם לשפוט לפי המשחקים עד כה, עמאשה נראה מאוקלם היטב בקבוצה החדשה ואם הוא יישאר בריא, אין סיבה שהוא לא ישחזר את כמות השערים שכבש אשתקד. מצד שני, חיפה תצטרך ללמוד לשחק עליו לרגל, לא לחפש אותו בגובה או בכדורים ארוכים ובשורה התחתונה, הנוכחות שלו לא תמנע מאלישע לוי לפתור את בעיית המחסור בחלוץ רחבה קלאסי.

        מהראן לאלה (בן שהר)

        לאלה אמור למלא בעונה את התפקיד שלשמו הובא מלכתחילה להפועל תל אביב – סופר סאב – אותו שחקן שעולה מהספסל ואמור לעשות את השינוי ולהביא את המפנה. עד שלא יגיע חלוץ נוסף, לאלה אמור להיות אופציית החילוף הראשונה לתמוז או דמארי והשחרור של ויקטור מרעי למכבי פתח תקוה מהווה הבעת אמון גדולה בשחקן. אלא שעדיין קיימים לא מעט סימני שאלה לגביו: איך הוא ייראה אחרי הפציעה הקשה? איך הוא יסתדר עם קישור שבינתיים נראה פחות יצירתי? ובכלל, האם הפועל תל אביב הנוכחית תהיה מסוגלת להיות התקפית ואטרקטיבית כמו הקבוצה של גוטמן?

        יכול להיכנס לנעליו של שהר? בפירוש לא. לאלה הוא שחקן נהדר וחשוב מכך, שחקן שמחובר למועדון ולקהל, אבל הוא בפירוש לא סקורר. אין לו את היכולות הטכניות של שהר, אין לו את המהירות של שהר ו-14-15 שערים בעונה לא ראינו ממנו גם בלאומית. מלאלה צריך לצפות להיות פותר הבעיות של קשטן. שניים-שלושה שערי ניצחון מהספסל בהחלט יעשו את העבודה.

        אחמד סבע (עדן בן בסט)

        10 מ-11 הכובשים המצטיינים אשתקד היו שחקנים ישראלים. חמישה מהם (בן בסט, אוחיון, שהר, דיין וחמד) עזבו לאירופה, כך שהליגה משוועת לסקוררים מקומיים חדשים. בן בסט תפס את משבת האנדרדוג אשתקד. חלוץ שהגיע מקבוצה קטנה, הרשית 18 שערים שהיוו כמעט 50 אחוז מכמות השערים של קבוצתו. עטר, יצחקי, תמוז, קולאוטי, עמאשה ואפילו טל בן חיים אמורים להיות החלוצים הישראלים המובילים בליגה, השאלה היא: איזה שחקן מהדרג השני יפתיע וייכנס לצמרת טבלת המבקיעים?

        יכול להיכנס לנעליו של בן בסט? כן. נתניה עשתה בקיץ מאמץ עילאי והצליחה לשמור על מרבית הסגל לצד חיזוק נקודתי של כישרונות צעירים. במועדון מדברים על התקדמות קלה לעומת השנה שעברה. כדי שזה יקרה, גם סבע יצטרך לעשות קפיצה קטנה. ההישג של סבע קצת לא מוערך: 21 שערים בשנתיים עבור חלוץ בן 31 בשתי עונותיו היחידות בליגת העל. עכשיו המטרה שלו תהיה להתקדם לאזור ה-15-17.