לברזיל יש הרבה כבוד בעולם, מחופי נורבגיה ועד לרחובות גוואדלחארה שבמקסיקו. במדינה הסקנדינבית היא זכתה בכל מדליות הזהב בכדורעף חופים, במקסיקו עד עכשיו מוחאים כפיים לבחורים של הנבחרת מתחת לגיל 17, שעם הכדורגל הנאה שלהם הלהיבו את האוהדים בגביע העולם. עד עכשיו מזמזמים לנו באוזן על היכולות המדהימות של מרתה, שחקנית הכדורגל הטובה בעולם בארבע השנים האחרונות. בפולין מככבים הברזילאים בליגה העולמית לכדורעף גברים ובשנחאי הם עושים חיל בבריכות עם שיאים ומדליות.
אז כבוד יש לברזיל בהרבה מקומות בעולם. רק לא בארגנטינה. כאן, בדרך שמובילה ללוס קרדלאס, לא תמצאו את המוצר הזה. לא, הכוונה היא לא בהכרח לארגנטינאים, כי האמת היא שלכולם כאן די נמאס. נמאס גם לי וגם לוולטר קזאגראנדה, בעבר חלוץ ענק לצדו של סוקראטס בנבחרת הברזילאית ובקורינתיאנס. היום קזאגראנדה, שהיה כוכבה של טורינו בשנות ה-90 המוקדמות, מכהן כפרשן "גלובו", תחנת הטלוויזיה הגדולה ביותר בברזיל. קשה לו לראות את מה שקורה על הדשא והוא נמצא בחברה טובה. גם לדנילסון, פעם השחקן הכי יקר בעולם (כשנרכש על ידי בטיס) ואלוף העולם ב-2002, אין יותר סבלנות.
לקזאגראנדה ממש נמאס לנסות להסביר בשידור ישיר שרוביניו הוא ה"שחקן לשעבר" הכי טוב על הדשא. דנילסון, גם הוא פרשן טלוויזיה, חוזר ואומר לכל מי שמעוניין לשמוע: ברזיל עושה היום את הדרך ההפוכה. במקום לחזור ולמקם את עצמה בטופ העולמי, היא רק דוהרת לעבר הבינוניות. אם הם אומרים, מי אני שאתנגד לכך?
בירחון האנגלי "4-4-2" נכתב בצדק שהכדורגל הברזילאי שהכרנו בעבר מת. צודק גם מי ששורק בוז לנבחרת, שגילתה יכולת עלובה בכל שלושת משחקיה עד כה. צודקים כל אלה שהזהירו, כבר לפני הגביע העולמי של 2006, שהדרך בה ברזיל פוסעת היא הדרך הלא נכונה. אנחנו, שחיים את היומיום של הנבחרת הברזילאית, חשים שיש סביב המחנה לחצים רבים שמשפיעים על המשחק של הסלסאו.
המחסור בכוכב על כמו קאקה או רונאלדו, למשל, מתבטא במשחק נטול אופי. המאמנים חייבים להציג תוצאות מיידיות, והעול המוטל על כתפיהם עובר לשחקנים. גאנסו וניימאר הם המובילים? הם הרי רק שחקני נוער. זה לא רק מערער את היציבות הפסיכולוגית בהרכב, גם הכישרון של השחקנים הללו כמעט ונעלם תחת לחץ כזה.
כאן הגענו לנקודה העיקרית: יציבות מנטלית. מאנו מנזס, מאמנה של ברזיל, נאבק בעניין הזה בכל רגע נתון. גם מלך הכדורגל פלה לא היסס להגיב: ?לנבחרת כבר קשה למצוא את הקסם שפעם היה לחולצה הצהובה. המחשבות של השחקנים נמצאות, ככל הנראה, במקום אחר, רחוק מן המגרש. מדברים על חוזים, על תספורות בשיער, על הצבע של נעלי הכדורגל, על הכל חוץ מעל החובה לשחק עם כל הלב. הבעיה לא טמונה בכך שלא מצליחים לנצח נבחרות כמו ונצואלה, אלא שמשחקים גרוע, בלי אישיות ובצורה יותר מדי אגואיסטית. השחקנים לא חזקים רגשית, וזה בא לידי ביטוי על כר הדשא. בכל מצב פשוט של לחץ נגד ברזיל, החבר'ה מאבדים את היוזמה וכל כיוון?.
איך אפשר לנחש מה עובר בראשו של ניימאר? האם הוא מצליח להתרכז במשחקו העלוב עד כה בנבחרת, או שמחשבותיו ב-50 מיליון היורו ובשכר של חמישה מיליון יורו לעונה שריאל מדריד מציעה כדי שיגיע אליה?
לפני המשחק עם פרגוואי דיברנו עם שניים משחקני המפתח בנבחרת, רוביניו ולוסיו. רוביניו חזר להציג את חיוכו הגדול, אבל הוא לא נחרת טוב בתודעה לאחר שהוצא מהרכב בעקבות היכולת העלובה במשחק הראשון בטורניר. ?זה היה ממש לא קל", אמר כוכב מילאן, "אני אחד השחקנים המנוסים ביותר בהרכב. הצעירים קוראים לי ?הנשיא? ופתאום אני על הספסל. אולי מרגישים פה לחץ עם החובה לנצח בכל משחק וכל מצב, וזה רק גדל כשאנחנו מבינים שלא יהיו לברזיל מספיק משחקים רשמיים עד לגביע העולמי ב-2014".
אם לדייק, לברזיל יהיה עד אז רק את הקופה אמריקה וגביע הקונפדרציות. למשחקי הידידות סביר להניח שלא כל השחקנים יתייצבו. ישבתי על הספסל והבנתי כאן בארגנטינה שאם לא נתרכז בצורה שתאפשר לנו להבין איפה טעינו, לא נגיע למקום שמצפים מאיתנו. כולם רוצים ברזיל שמשחקת כמו אלופה. גם בישראל, מקום שבו יש לברזיל אוהדים רבים, חשוב שיגיעו שיפור ופתרון למצב הקשה שבו הנבחרת שלנו נמצאת.
לקפטן של ברזיל יש זווית יותר חדה. לוסיו, הוותיק ביותר מבין שחקניה של הנבחרת, דיבר בלעדית לוואלה! ספורט במחנה בארגנטינה: ?אני חושב שלברזיל עדיין קשה לצאת מהדרמה סביב הנבחרת מאז שהפסדנו בגביע עולמי בדרום אפריקה. אנחנו מרגישים את הלחץ בצורה חזקה מאוד. רוב המשחקים שלנו עד המונדיאל ב-2014 הם משחקי ידידות ויש לחץ אדיר למרות שאלו משחקים לא חשובים במיוחד".
"יש אצלנו הרבה ציפיות", מוסיף הבלם שהגיע ל-100 הופעות בינלאומיות לפני כחודש וחצי, "בברזיל זה רק לנצח, תמיד להיות במקום הראשון. הבעיה היא שבתוך הנבחרת, אסור להיכנס למלכודת הזו ולחשוב שאנחנו הכי טובים בעולם. מעבר לזה, עכשיו אנחנו מתכוננים לגביע עולמי אותו נארח ואנחנו צריכים להבין שאין שמות ואף אחד לא יכול להרגיש שיש לו מקום קבוע בהרכב. כמעט מצאנו את עצמנו מחוץ לקופה אמריקה והשיפור שלנו נגד אקוודור לא היה מספיק?.
לוסיו אם כן, לא שבע נחת מאותו 2:4 נגד אקוודור ניצחון שהבטיח לברזיל את המקום הראשון בבית ב' אבל אחת מהבשורות מהמשחק הזה הייתה חזרתו של רוביניו להרכב ובעקבות כך החזרות של החיוך לפניו ושל השלווה לנבחרת. פאטו וניימאר שכבשו צמדים במשחק, הוכיחו שלברזיל יש חלוצים שיודעים להבקיע וגם מכאן אפשר לשאוב אופטימיות. אחרי ההדחה של ארגנטינה ועם מבט קדימה אל עבר מונדיאל 2014, מאנו מנזס והשחקנים שלו יודעים שהם צריכים לשחק כדורגל טוב, להילחם ובעיקר לספק לאוהדים בבית ובכל העולם את ההצגות שברזיל יודעת להפיק.
קופה אמריקה 2011 בוואלה! ספורט
