כמה טוב שבאת
נכתב כאן כבר על סגנון המשחק והאיכויות של פטרה קביטובה, שהופכות אותה לשחקנית שהכי כיף לראות בסבב מאז תחילת השנה. חצי הגמר מול ויקטוריה אזרנקה (5 בעולם), בו הפכה הצ'כית בת ה-21 לשמאלית הראשונה שמגיעה לגמר ווימבלדון לנשים מאז מרטינה נברטילובה ב-1994, הוכיח שהיא על המסלול להפוך גם לטובה בעולם. אם לא כבר עכשיו, אז בטח בעתיד. קביטובה (8) ואזרנקה הן שתיים מהטניסאיות הכי פיזיות בעולם, אך המשחק המצוין ביניהן הוכיח שוב את ההבדל בין שימוש נכון בעוצמה וחלוקה נבונה, לסגנון משחק של "בום טראח" וחבטות הכי חזקות שיש לך להציע בלי שום קשר לנקודה או למצב שלך במשחק.
לא סתם קביטובה, שמתנשאת לגובה 1.83 מטר, צועקת בשמחה אל עבר המאמן שלה דייויד קוטיזה אחרי כל נקודה. אלא מפני שהוא האיש שגרם לסגנון המשחק שלה להיות כזה שמנצל כל סנטימטר של גובה בצורה הכי טובה שיש, והמשחק מול אזרנקה רק המחיש את זה בצורה ברורה יותר. מעבר לעובדה שהצ'כית שלטה בו מהשנייה הראשונה, היה פשוט נהדר לראות איך היא חובטת בכל כדור בצורה נקייה, מלאה וקלילה וגם מגישה ביעילות מושלמת, בעוד אזרנקה מוציאה 100 אחוז מאמץ על כל חבטה. קביטובה פשוט מנצלת את מבנה הגוף שלה ואת העוצמות שמייצרת היריבה על מנת להשיג ווינרים אדירים ולחבוט כל כדור עמוק. כך למשל השיגה הצ'כית 40 ווינרים לעומת 9 של אזרנקה ו-9 אייסים מול 1 של הבלארוסית.
איזה כיף לראות שקביטובה, שרק עד לפני כמה שבועות הסתובבה עם גשר על השיניים ועדיין נראית ממש כמו ילדה, מגיעה לגמר ווימבלדון בצורה הכי משכנעת שיש. יחד עם זאת, נראה שהבעיה שלה היא עדיין קצת בראש. באופן אישי, אני לא אוהב תגובות מוקצנות אחרי כל נקודה וגם מול אזרנקה, קביטובה חגגה כל נקודה בטירוף ונראתה בדיכאון אחרי כל אחת של היריבה, מה שהכניס אותה רע מאוד למערכה השנייה וגרר את המשחק למערכה שלישית מיותרת מבחינתה.
המכבש הבלתי נגמר
אחרי שבע שנים, מריה שראפובה (6) שוב בגמר ווימבלדון. לפני הכל, זו בשורה משמחת לסבב ובכלל לטניס העולמי. לראות את רוח הלחימה וצעקות ה-come on שלה אחרי נקודות גדולות זו פשוט חוויה (אגב, לקלל היא קיללה ברוסית), אך הדבר שהכי משמח זה לראות אותה עושה את הדבר שהיא עשתה בימיה הגדולים בצורה מושלמת: מפעילה מכבש של לחץ.
במשחק מול סאבין ליזיקי, ובעיקר אחרי שלושת המשחקונים הראשונים האיומים מבחינתה, הרוסיה הזכירה שוב את ימיה היפים כשלקחה בהרבה מהנקודות צעד קדימה לתוך המגרש, השתלטה בקלות על הראלי והזיזה את ליזיקי מצד לצד על ידי שימוש בעוצמות אדירות. בנוסף, הגיעו חבטות ההחזרה וההתנפלות על הסרב השני של היריבה, כמו שרק היא וסרינה וויליאמס יודעות. לזה, אין תשובה לאף שחקנית בסבב מול ה-1.88 והלחץ האדיר שמפעילה שראפובה.
אבל רק לפני יומיים, שיבחנו פה את שראפובה על כך שהפסיקה לבצע שגיאות כפולות בקצב מסחרי ומה קרה? 13 (!) כאלה מול ליזיקי, שהעלו אותה לראש טבלת "מלכת השגיאות הכפולות" בטורניר עם 32 בשישה משחקים. מצד אחד, זו בשורה איומה להמשך ובעיקר בעיית התזמון בהגשות שלה, מצד שני זה מראה כמה העליונות שלה מוחלטת על פני שחקניות מצוינות כמו ליזיקי (62). מה שעושה את ההבדל הוא בעיקר הניסיון.
במה בא לידי ביטוי הניסיון? למשל בעובדה שהגרמניה הצעירה לא הצליחה לעשות את מה שעבד לה נפלא במשך כל הטורניר, אייסים, אפילו פעם אחת מול שראפובה. זאת לאחר שהשיגה 44 אייסים בחמשת המשחקים הראשונים שלה, ממוצע אדיר של יותר מ-8 למשחק. גם האחוזים האומללים שהשיגה בהגשה הראשונה (53) פגעו בה ומול שראפובה אין לה את הלוקסוס לעשות טעויות כאלה.
אבל גם כך, ליזיקי היא חלק ממגמה מבורכת אליה נחשפו רבים במהלך ווימבלדון, שלחצי הגמר שלו הגיעו שלוש שחקניות בנות 21 ואחת בת 24. הגרמניה בת ה-21 היא אחת מתוך דור מוכשר מאוד של טניסאיות, שיובילו את ה-WTA לשנים הרבה יותר טובות מאלו שעברו עליו.
רק תסתכלו על רשימת השחקניות הצעירות ותמצאו שם את אנדראה פטקוביץ' ויוליה גרגס הגרמניות, יאנינה וויקמאייר, דומיניקה סיבולקובה, אגניישקה רדוואנסקה, אנסטסיה פאבליוצ'נקובה ואפילו שמות פחות מוכרים כמו בויאנה יובנובסקי וסימונה האלפ. כל אחת מהן, כמובן בצירוף קביטובה ואזרנקה, יכולה לעשות את הצעד קדימה בעתיד הנראה לעין ולהתקדם בצורה משמעותית. אפילו קרוליין ווזניאקי המושמצת, אם רק תשכיל לשנות כמה דברים, תוכל לעשות את הצעד קדימה בטורנירי גרנד סלאם. כך שהעתיד ורוד גם אחרי האחיות וויליאמס.
החגיגה השנתית
מהרגע שנגמרו משחקי רבע הגמר של הגברים, ליוותה את האוויר תחושה מוכרת. כן, זו שמלווה את אנדי מארי בשלוש השנים האחרונות, בהן הגיע לחצי הגמר בווימבלדון. זה מתחיל בציפיות גבוהות ולא כל כך מציאותיות, ממשיך בטורים שמנתחים ומסבירים איך הרביעי בעולם צריך לשחק כדי לנצח את ... (אחד נהדר כזה, בכיכובם של ג'ון מקנרו, גרג רוזצקי וטים הנמן מופיע באתר של BBC), משם עוברים לאחוזי רייטינג גבוהים ולתמונות מפאבים מפוצצים עד אפס מקום בסקוטלנד, ובסופו של דבר הכל מסתכם באכזבה גדולה, דיכאון עמוק ותמונות של מארי צועק על אימו ביציע, זורק את המחבט ודופק לעצמו על הראש בעצבים.
אז כדי שגם אנחנו לא בטעות ניכנע לתחושה הסוחפת הזו, צריך להבהיר דבר אחד ברור: רפאל נדאל הוא פייבוריט ברור מול מארי, בשחזור חצי הגמר מאשתקד. מעבר למאזן המוחץ לטובת המדורג מספר אחת בעולם, 4:11, נדאל הוא פשוט הטניסאי הטוב בעולם כיום, נמצא בכושר אדיר וניצח בכל 19 המשחקים האחרונים שלו בווימבלדון, שכללו שתי זכיות רצופות (ב-2009 הוא לא שיחק בשל פציעה). תוסיפו לזה את ההדחה של רוג'ר פדרר והמחשבה על תואר גרנד סלאם 11 ותבינו שנדאל, אשף מנטאלי שיכול לפרק כל יריב באבחה אחת ותמיד זוכה בכל הנקודות של שוויון - יתרון, פייבוריט ברור. זאת לעומת מארי, שעד לאחרונה היה הטיפוס הכי לא יציב שיש.
אבל אחרי שאמרנו הכל, בואו ניסחף גם קצת אחרי הטירוף הבריטי ושם אפשר לראות שלאחרונה, ובעיקר מאז הרולאן גארוס המצוין שלו, מארי עשה שיפור אדיר שבא לידי ביטוי גם בזכייה בטורניר קווינס. הוא משחק את הטניס הכי טוב בחיים שלו וגם לא משדר שפת גוף לוזרית ובכיינית כמו בגמר אליפות אוסטרליה המביך שלו מול נובאק דג'וקוביץ'. מארי, שמגיש עד כה 12 אייסים בממוצע למשחק בטורניר, יזדקק ליום הגשות חלומי שיעזור לו לקצר את הנקודות במשחקוני ההגשות שלו.
המפגש בין נדאל למארי הוא בין שני השחקנים שמעבירים הכי טוב בעולם שחקנים ברשת, כך שאל תצפו שאחד מהם יעלה יותר מדי קדימה. בנוסף, צפויים לנו הרבה קרבות חפירה אלכסוניות בין הבקהנד האדיר של הבריטי לפורהנד החלומי של השור ממאיורקה. מי מהם שיצליח ללכת על הקו בצורה איכותית, ירוויח הרבה נקודות קלות. מה שכרגיל יהיה המפתח לניצחון.
הסינדרלה עייפה?
ג'ו ווילפריד צונגה הוא ללא ספק אחד מגיבורי הטורניר עד כה, לאחר הקאמבק הענק שלו מול רוג'ר פדרר ברבע הגמר. מה שמשחק לזכותו בחצי הגמר זו העובדה שהוא שוב מגיע כאנדרדוג מוחלט מול נובאק דג'וקוביץ'. אבל אם הצרפתי לא יהיה עייף מאוד אחרי הקרב מול RF, הוא בהחלט מסוגל לגרור את הג'וקר למשחק קשה וארוך.
המפתח של צונגה יהיה כמובן במשחקוני ההגשה וביכולת שלו לשמור עליהם כמו ברבע הגמר (נקודת שבירה אחת בלבד נגדו). אחוזי הדיוק בהגשה של נולה ירדו במשחקים האחרונים, ובעיקר מול ברנר טומיץ', והצרפתי יוכל להפתיע אותו שם. אם דג'וקוביץ' יצליח לכפות את סגנון המשחק שלו ויתיש את צונגה מהקו האחורי, הוא יכול לגמור את הסיפור מהר מאוד ולהתפנות לחגוג את עלייתו למקום הראשון בעולם.
עוד בוואלה!
