זמן ללכת

כך נראה הקיץ של מאור בוזגלו עד כה

מאור בוזגלו הוא הסמל הכי מייצג של מכבי תל אביב של השנים האחרונות: הרבה יומרות וציפיות, שלא תואמות את המציאות בשטח. עבור האוהדים, בוזגלו הוא בדיוק כמו הקבוצה שלו: התקווה הגדולה, שרק לעתים נדירות מתממשת. כמובן שזה לא מונע ממאור להיות אחד השחקנים האהובים במכבי. אני באופן אישי מת עליו. אי אפשר שלא לאהוב אותו, הוא באמת חמוד וחביב, מה שביציעים מכונה "ילד טוב". יש לו את כל האלמנטים הקלאסיים של כוכב - בחור חיובי ויפה תואר, תמיד מנומס וכאילו צנוע, זה שתמיד יודע להגיד את הדבר הנכון.

בעיקר, לפני הכל, הוא פשוט מוכשר. חובבי הכדורגל כל כך סוגדים לפנטזיסטים הכישרוניים (ובוזגלו בשיאו הוא אכן תענוג אמיתי), עד שהם מוכנים לסלוח להם על הרבה פגמים. חוסר יציבות, חוסר משמעת הגנתית, נפילות מתח, פאסיביות פתאומית, אופי רגיש – את הכל הם מוכנים להחליק תמורת הברקה נדירה. לפעמים הם מבינים ללבו של היהלום אפילו כשהוא מסרב להיכנס כמחליף.

גם למאור נוהגים לסלוח. אי אפשר לכעוס עליו. כל מה שקורה לו, זה לא באשמתו. הוא תמיד קורבן של הנסיבות, בין אם זה אבא שלו או מכבי תל אביב. בנוסף, אוהדי מכבי הם כל כך מזוכיסטים, עד שהם נוהגים להאשים את עצמם בכל. זה יצר של שנאה עצמית שטבוע בהם, שגורם להם להאמין שהכל רק באשמתם. "מאז ומתמיד הרסנו שחקנים כישרוניים", אומרים האוהדים, "רק בגללנו מאור לא פוגע, בגלל הלחץ שלנו, בגלל הקללה עלינו. אם היינו נותנים לו שקט הוא היה פורח, אם המאמן היה נותן לו ביטחון הוא היה מוביל אותנו לאליפות, אם רק היו מפנים לו יותר מקום ליד הקרן הוא היה מצליח לעבור את שחקן ההגנה הראשון".

הכישלונות אף פעם לא דבקו בבוזגלו, הוא תמיד נשאר נקי ואהוב, כך שאף אחד לא יכול להגיד שמאור זכה ליחס לא הוגן מהאוהדים או מההנהלה. למעשה, מהקהל הוא תמיד קיבל תמיכה ואהבה גדולה, מההנהלה הוא קיבל שכר אסטרונומי (עשרות אלפי דולרים מדי חודש, נטו). השבוע, אחרי שהוא נענש על עוד דיבורים מיותרים, מיטש גולדהאר אמר בצדק ש"משחקן מקצועני שמקבל משכורת כל כך מכובדת, אפשר גם לצפות להתנהגות מקצוענית". בהיקש ישיר לדברים האלה, הדעה של האוהדים היא דומה: משחקן שקיבל מאיתנו כל כך הרבה תמיכה ואהבה, אנחנו מצפים למחויבות ולנאמנות.

בכלל לא בטוח שההתנהגות של בוזגלו מונעת ממחויבות ומנאמנות. בוזגלו, על פי הדיווחים, הוא מהכדורגלנים היחידים בליגה שאין להם סוכן. מבחינתו, הוא לא צריך עכשיו סוכן. החוזה שלו במכבי נגמר בקיץ הבא, ובסוף העונה הוא יקבל את כרטיס השחקן ליד. זה יהפוך אותו לאטרקציה מבחינת הקבוצה הבאה שלו (שלא תצטרך לשלם על הכרטיס שלו), זה יוסיף לו לא מעט כסף (מענק חתימה וכו'), ואם אבא שלו יטפל בעסקה, אולי אפילו יימנע מהם לשלם עמלת סוכן. כל הדברים האלה מובילים לתחושה שמאור בוזגלו לא רוצה להישאר במכבי בגלל מחויבות למועדון או רצון להצליח איתו, אלא רק כדי להרוויח עוד כסף. ההתנהגות של משפחת בוזגלו משדרת בעיקר רדיפת בצע.

מבחינת האוהדים, זה לא הוגן. אפילו מעט מעליב. יש פה יחס לא הדדי: בעוד הקהל מעניק אהבה לשחקן, השחקן חושב בעיקר על עצמו. כמובן שזו זכותו של כל אחד לחשוב על עתידו האישי ולנסות להרוויח כמה שיותר, אבל אפשר גם להבין את הקבוצה: אחרי שהיא השקיעה בו כל כך הרבה כסף (ברכישה שלו ובמשכורת העתק שלו), מותר לה לרצות לקבל איזושהי תמורה.

כרגע המצב מעוות לחלוטין. לא מדובר רק במסיבת העיתונאים שעשוי לכנס אביו של בוזגלו (אינני מעוניין להזכיר את שמו), אלא בעיקר במתיחות בין הקבוצה לשחקן. אין ספק שאיוניר לא ממש בונה עליו, כך שהאופציות של מאור ברורות: או להיצמד לחוזה ולהתעקש להישאר במכבי כדי למקסם הכנסות, או להתחיל לנסות לחפש קבוצה בחו"ל. או להמשיך להסתכל אך ורק על האינטרס האישי שלו, או להתחשב גם בטובת הקבוצה שהעניקה לו כל כך הרבה כסף ואהבה. או להיות צודק ולא חכם, או לעזוב בכבוד. או להפוך למועקה, או להיזכר כאהוב. או ללכלך את התדמית הנקייה שלו, או לראשונה בחייו להוכיח שהוא חושב על עוד משהו מלבד עצמו.

מבחינת בוזגלו, עזיבה היא בכל מקרה הדבר הנכון לעשות. אם הוא אוהב את מכבי, עזיבה תהיה המעשה ההגון והבוגר. מנגד, אם הוא חש טינה כלפי מכבי ורוצה לפגוע בה, הדבר הכי כואב שהוא יכול לעשות לה זה לעזוב ולפרוח במקום אחר. זה יותיר אותה מתוסכלת וממורמרת, מלאת רגשות אשם, ואולי יוכיח שלכל אורך הדרך הבעיה הייתה באמת אך ורק אצלה.