אייסים: דג'וקוביץ' עף כמו פרפר
רק לפני שנה ראינו בחצי גמר ווימבלדון תצוגת נפל של נובאק דג'וקוביץ', שהובס שם 6:3, 7:6 (9), 6:3 על ידי תומאס ברדיך. זה היה משחק ששיקף יותר מכל את דג'וקוביץ' הישן: עצבני, חסר סבלנות, לא מרוכז, נוטה להישבר מהר ואפילו מעט בכיין. אלא שמאז אליפות ארצות הברית, הסרבי שינה פאזה בהתנהלות שלו. על זה ועל רצף הניצחונות המרשים שלו כבר נשפכו אלפי מילים, אבל נראה שסגירת המעגל האמיתית, גם אם הוא לא יודה בכך באמת, יכולה להגיע השנה אם יעלה לגמר במועדון "אול אינגלנד". דבר שיבטיח לו גם את המקום הראשון בעולם בלי כל קשר להישגיו של רפאל נדאל בטורניר.
דג'וקוביץ', לרוע מזלו, היה הראשון מבין ארבעת המועמדים לזכייה שנתקל ביריב אמיתי ומאיים כבר בסיבוב השני. נולה, שגם ברולאן גארוס נאלץ לעבור דרך חואן מרטין דל פוטרו בשלב מוקדם, פגש את קווין אנדרסון, שמעבר לדירוג העולמי שלו (36) נחשב ליריב קשה על דשא בגלל הסרב האדיר שלו. אבל דג'וקוביץ' הפך את אנדרסון לאומלל מהרגע הראשון, במפגן נדיר של טניס משולב באתלטיות אדירה. נמאס כבר לשמוע על הדיאטה נטולת הגלוטן של הג'וקר ואני לא באמת פיזיולוג שיכול להסביר את הקשר בין זה ליכולות שלו על המגרש, אבל הסרבי מצליח להדהים לפחות אותי, בכל פעם מחדש. הגמישות שלו, בצירוף עם המהירות ומבנה הגוף יוצרים מכונה, שפשוט רוקדת על המגרש.
הצעדים הקטנים וצעדי הרדיפה של דג'וקוביץ', שלא מפסיקים לשנייה, מזכירים את האתלטיות של שחקני NBA. אף אחד בסבב העולמי בכלל לא מתקרב ליכולות האתלטיות שלו, כשהדובדבן על הקצפת זה כמובן השפגט שהוא מבצע ומסיים בחצי חבטת בקהנד, שלרוב משמשת כווינר וחבטות ההחזרה המושלמות שלו. המשחק מול אנדרסון שב והוכיח שהביטחון העצמי של דג'וקוביץ' מרסק יריבים לחתיכות עוד לפני שמתחילים בחימום. הדרום אפריקאי נראה מהוסס מהשנייה האחרונה, ולא הצליח להטיל בספק את הניצחון של המדורג מספר שתיים בעולם אפילו לשנייה. כמו רבים לפניו ואחריו.
אגב, אם יש למישהו הסבר למה לא ראינו את המערכה הראשונה וחצי מהשנייה של השחקן הכי טוב בעולם מתחילת השנה באחד מארבעת ערוצי הספורט, שיקום.
ווינר שוט: סאבין ליזיקי מעלה זכרונות
ההפתעה הגדולה הראשונה בטורניר ווימבלדון הגיעה רק ביום המשחקים הרביעי, הרבה זמן בשביל סנסציה כשמדובר בטורניר בו נוצרו ונפלו אגדות בקצב מסחרר. באמת שהיה שווה לחכות כמה ימים כדי לראות את האושר של סאבין ליזיקי הגרמניה אחרי שניצחה תחת הגג במגרש המרכזי את נה לי, אלופת רולאן גארוס הטרייה והמדורגת מספר שלוש בטורניר. ליזיקי, בסך הכל בת 21, מדורגת היום במקום ה-62 לאחר שסבלה בשנה שעברה מפציעה שהשביתה אותה למשך חמישה חודשים ואותה הגדירה כ"דבר נורא, הייתי צריכה להתחיל הכל מאפס". בשיאה, הגיעה הגרמניה עד למקום ה-22 בעולם ולרבע גמר ווימבלדון ב-2009, כשהייתה בת 19.
לא רק שהמשחק של ליזיקי מול נה לי היה מצוין, הוא גם הצליח לשחרר מיני הצהרה כשהגרמניה הצליחה לנפק את משחק ההגשות הכי מרשים שנראה כבר שנים בסבב הנשים משחקנית שאינה סרינה וויליאמס. ליזיקי ניפקה לא פחות מ-17 אייסים, כשההגשה הכי חזקה שלה הגיעה ל-124 מייל לשעה (200 קמ"ש). נתונים מצוינים אפילו לשחקן גבר. אמנם היא נראית מעט כבדה לפרקים, אבל התעוזה שלה והעוצמות שהיא מגיעה אליהן הופכות אותה לאחת השחקניות המסקרנות בטורניר ובכלל. הקאמבק של ליזיקי, שהצילה שתי נקודות משחק, בצירוף עם המגרש המרכזי, הסרב האדיר והעובדה שקיבלה כרטיס חופשי מהמארגנים, העלתה בי זכרונות מהעבר בווימבלדון ודי לחכימא ברמיזא.
ליזיקי לא הגיעה יש מאין, אלא היא חלק מדור של שחקניות מצוינות שמגיעות מגרמניה. השתיים הטובות ביותר הן אנדראה פטקוביץ' (13 בעולם), שפרצה לקראת סוף העונה שעברה והגיעה השנה לרבע הגמר גם באוסטרליה וגם ברולאן גארוס, ויוליה גרגס (16) שזכתה לאחרונה בטורניר שטוטגרט ורשמה בעצמה כמה הישגים מכובדים השנה. פטקוביץ', אחת הדמויות הכי חביבות בסבב שלומדת מדעי הפוליטיקה, מנגנת על גיטרה ותופים ומנהלת וידאו בלוג בשם "פטקוראצי", התלוצצה על הפריחה של טניס הנשים הגרמני ערב הטורניר. כשנשאלה על ידי הכתבים מה גורם להצלחה הזו, ענתה: "רק בשנה שעברה, היינו כולנו סביב מקום 50-70 ושאלו אותי על הכישלון של איגוד הטניס הגרמני, עכשיו הם כאלה גאונים גדולים?". אגב, גם את גרגס ופטקוביץ' תוכלו למצוא בסיבוב השלישי בווימבלדון.
שגיאה כפולה: סרינה שוב כועסת
ערב פתיחת טורניר איסטבורן, שנהנה השנה מחשיבות ובאזז עצומים בשל הקאמבק של האחיות וויליאמס, התפרסמה כתבה בה עיתונאי בריטי, שמשום מה סירב להזדהות בשמו, סיפר שסרינה וויליאמס התנהגה אליו בשחצנות מגעילה במסיבת העיתונאים לרגל פתיחת הטורניר. הוא הודה שהיה ממש על סף דמעות ואמר: "למה דווקא אלי, שהגן עליה במשך שנים, היא מדברת כך?". תמיד היה קל לשנוא את משפחת וויליאמס, בגלל שלל סיבות, שנוגעות בעיקר לחוסר מחויבות לסבב ולהתנהגות שחצנית של מי שמרגיש עצמו כאנדרדוג, על אף שהוא כבר מזמן לא כזה.
דוגמה לכך קיבלנו אחרי הניצחון של סרינה על סימונה האלפ הרומניה (שחקנית מעניינת בפני עצמה). במקום לדבר על היכולת שלה ועל החלודה שמתחילה לרדת, האלופה המכהנת החליטה להתייחס בעיקר לעובדה ששבוצה למגרש מספר שתיים ולא למגרש המרכזי או מגרש מספר אחת. "המארגנים כאן אוהבים לשים את ונוס ואותי במגרש מספר שתיים, מאיזו שהיא סיבה. עדיין לא הבנתי כל כך למה, אבל אולי ביום מן הימים אבין. שחקנים כמו רפאל נדאל, רוג'ר פדרר או נובאק דג'וקוביץ' אף פעם לא ישובצו למגרש שהוא לא המרכזי או מספר אחת. בעצם, ונוס ואני זכינו ביותר תארי ווימבלדון אפילו רק בזוגות מאשר הרבה שחקנים אחרים ששובצו למגרשים המרכזיים. אבל אלה הם מארגני ווימבלדון והאחראים במועדון הטניס כאן והם בחיים כבר לא ישתנו".
אחר כך, כשאולצה לדבר על המשחק אמרה סרינה בשחצנות: "אני רוצה לשחק משחקים ארוכים כדי לצבור שעות אימון". יכול להיות שסרינה וויליאמס צודקת, למען האמת הצדק די לצידה, אבל הסגנון, הדיבור המתנשא והתחושה של "כל העולם נגד משפחת וויליאמס", מרגיז אפילו את גדולי המעריצים שלהן. מצד שני, אולי דווקא זה מה שנותן לשתיים את הדרייב להמשיך הלאה ולשלוט בסבב העולמי אז מי אנחנו שנתנגד?
שובר שוויון: החלקות
לא ברור מה קרה השנה במשטחים של ווימבלדון, סביר להניח שגם לגשם יש השפעה, אבל בימים הראשונים של הטורניר אנחנו רואים יותר ויותר שחקנים מחליקים על הדשא בצורה מסוכנת. למילוש ראוניץ' זה כבר גמר את הטורניר וכמעט גרם לו לפציעה חמורה במיוחד, גריגור דימיטרוב וג'ו ווילפריד צונגה נפלו מספר פעמים במשחק הנפלא ביניהם ורק במזל יצאו מזה בשלום. כדאי שמישהו ישים לב לזה ויטפל בבעיה. או שבעצם המארגנים לעולם לא ישתנו?
אל תפספס
