גשם של כוכבים

הבלוג של ווימבלדון: סיכום היום השלישי

מה שמדהים אצל רפאל נדאל אלו האימונים שהוא עורך כדי להתאים עצמו לדשא. הבלוג של ווימבלדון מסכם את סלע ומתרגש מרזאנו

רועי פרייס

עוד על ווימבלדון 2011

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

אייסים: נדאל במעבר חד

רפאל נדאל הוא היחיד מבין שלושת הראשונים בעולם שלא ויתר על טורניר הכנה לווימבלדון על דשא, כשהשתתף בקווינס, בזמן שנובאק דג'וקוביץ' ויתר על השתתפותו שם ורוג'ר פדרר העדיף לא לשחק בהאלה. למעשה, לשור ממאיורקה היו יומיים כדי לנוח מהזכייה ברולאן גארוס ועד המשחק מול מאתיו אבדן האנונימי בסיבוב הראשון על הדשא בקווינס. כך הוא גם נראה שם. נדאל שיחק רע והודח ברבע הגמר על ידי ג'ו ווילפריד צונגה.

כמובן שזה לגיטימי בהחלט, אבל מה שבאמת מסקרן בימים שבילה נדאל על הדשא בלונדון, הרבה יותר מהמשחקים, אלה דווקא האימונים שערך כדי להתאים את עצמו לדשא. אולי יום אחד הוא יאפשר לצוות צילום לערוך תיעוד של הימים הללו, ואז נוכל להבין איך הוא מצליח לעשות את המעברים החדים במשחק שלו.

מפני שרפאל נדאל של הרולאן גארוס הוא שחקן של 100 אחוז חימר, עם משחק התשה, חבטות החזרה וטופ ספינים מהקו האחורי, סרבים מותאמים לחימר ותכנית משחק מושלמת למשטח האדום. בדיוק החומרים שהופכים אותו לשחקן החימר הטוב בהיסטוריה. לכן מפתיע גם לראות איך הוא מצליח לעשות את הסוויץ' ולהתאים את המשחק שלו לדשא כל כך מהר. אמנם ריאן סוויטינג לא באמת מהווה יריב ראוי עבור המדורג ראשון בעולם, אבל חשוב לעקוב אחרי הנתונים שלו ובעיקר אחרי ההתפתחות שלהם לאורך הטורניר ובהשוואה לחימר.

בסיבוב השני בווימבלדון השיג נדאל 9 אייסים (מול 0 שגיאות כפולות) וביקר באזור הרשת לא פחות מאשר 27 פעמים, זאת כשהגג במגרש המרכזי סגור והכדור איטי וקופץ נמוך מהרגיל. לשם השוואה, בסיבוב הראשון הוא השיג 4 אייסים בלבד וביקר ברשת 16 פעמים. עכשיו, בואו נחזור רגע לגמר הרולאן גארוס מול רוג'ר פדרר. חשוב כמובן לציין שאי אפשר להשוות את האיכות או העוצמה במשחק של פדרר לזו של היריבים שפגש נדאל עד כה בווימבלדון, אבל בכל זאת בפיליפ שאטרייה הוא השיג 4 אייסים וביקר ברשת 18 פעמים במשחק ארוך בהרבה מהשניים ששיחק בלונדון.

כדי להבין שההבדלים הם לאו דווקא תלויי יריב, כדאי לעקוב אחרי המספרים של נדאל ככל שהטורניר מתקדם. הם, באופן לא מפתיע, רק יילכו וישתפרו ולא להפך. לא שרפא עוד צריך להוכיח למישהו שהוא שחקן דשא טוב, אחרי שתי זכיות בווימבלדון, אבל אין ספק שכשהוא יבוא להישפט בפני ההיסטוריה הוא ייזכר כמי שלא היה רק שחקן חימר, מגרשים קשים או דשא, אלא בעיקר היה שחקן טניס גדול.

אולי יום אחד הוא יאפשר לצוות צילום לערוך תיעוד של הימים הללו ואז נוכל להבין איך הוא מצליח לעשות את המעברים החדים במשחק שלו. רפאל נדאל (צילום: רויטרס)

שגיאה כפולה: הנאחס של ראוניץ' ושלנו

נדיר מאוד למצוא בטופ 100 של הטניס העולמי שחקנים צעירים מאוד, בטח לא באזור 50 הראשונים בעולם. רוב השחקנים שמבלים שם הגיעו לכך אחרי שנים ארוכות בסבב וניסיון ארוך. אחד שפרץ כמטאור בתחילת השנה הוא מילוש ראוניץ' בן ה-20, שהתחיל את השנה במקום ה-152 בעולם והגיע לווימבלדון הראשון בקריירה שלו כשהוא במקום ה-25 ואחרי שעלה מהמוקדמות עד לשמינית הגמר באוסטרליה, זכה בטורניר סן חוזה ונעצר רק בגמר ממפיס. ראוניץ', שעבר עם משפחתו בגיל 3 ממונטנגרו לקנדה, מתנשא לגובה 1.96 מטר והוא בלי שום ספק אחד השחקנים הכי מסקרנים בסבב בעיקר בשל ההגשה האדירה שלו והטכניקה שמאפשרת לו להגיש בצורה קרובה לשלמות.

את טורניר ממפיס חתם ראוניץ' עם הפסד לרודיק, בגמר בו השיג 32 אייסים וסגר טורניר עם 129 כאלה, כשהוא מרסק לרסיסים את השיא הקודם שעמד על 106 לאורך כל הטורניר. "הוא הכישרון הכי מלהיב שראינו כבר הרבה זמן", אמר עליו רודיק אחרי אותו משחק, "יש לו את אחד הסרבים הכי אדירים שראיתי, לא יפתיע אותי אם הוא ייכנס לטופ 10 מהר מאוד".

ראוניץ' הוא אחד השחקנים שהכי מעניין לעקוב אחריהם, בעיקר בשביל החידה הקבועה אצל דמויות כמוהו. האם הוא איש של טריק אחד (סרב) כמו איבו קרלוביץ' לדוגמה, או שיש שם משהו מעבר לכך. את התשובה לשאלה הזו היינו אמורים לקבל בווימבלדון, אלא שהקנדי נפצע בתחילת המשחק מול ז'יל מולר ופרש כבר בפיגור 3:2. בכך נמנע מאיתנו סיבוב שלישי מהחלומות בין ראוניץ' לנדאל, שידוע כאחד שלא בדיוק חובב בחורים גבוהים עם סרבים חזקים (ג'ון איזנר, אמרתם?). כמה חבל שלא נקבל את נדאל מול המכשול האדיר הזה כבר בסיבוב השלישי. מצד שני, תהיו בטוחים שראוניץ' יהיה גורם משמעותי בסבב, ובעיקר בווימבלדון בשנים האחרונות, כשרבים מפרשני הטניס בעולם חוזים לו זכייה בגרנד סלאם השלישי של השנה כבר בשנים הקרובות.

הפציעה ברגל שלו גרמה לאובדן של קרב ענק בסיבוב השלישי. מילוש ראוניץ' סובל מכאבים (צילום: רויטרס)

שובר שוויון: סלע נפרד בטעם טוב

פעם שנייה תוך יומיים שאני נדרש לנתח משחק בו לא צפיתי. כבר ביכינו כאן את אי אמירת האמת (המונח הכי מכובס שיש) של ערוץ הספורט בכל הנוגע לפרומואים שפמפמו לנו את שחר פאר ואת דודי סלע, על אף העובדה שידעו שלא תהיה להם האפשרות לשדר את המשחקים של השניים, אלא אם הם יגיעו לשלבים המאוחרים.

אז אמנם זה קצת מרגיז, אבל בכל זאת שווה ניסיון. צריך להגיד את זה באופן ברור: דודי סלע הפסיד לשחקן טוב ממנו. ז'יל סימון בן ה-26 מדורג במקום ה-16 בעולם ודורג בשיאו שישי, גדל באחת מאימפריות הטניס המפוארות בעולם (צרפת), ששולחת היום תשעה שחקנים למאייה הראשונה בעולם ומשחק רוב השנה בטורנירים מסבב המאסטרס 1,000 וה-500.

נכון שביום נתון סלע כבר הוכיח שהוא יכול לנצח כמעט כל שחקן בעולם, אבל בטורנירי גרנד סלאם תמיד קשה יותר לתפוס שחקני טופ 20 עם המכנסיים למטה. ועל אף שהנתונים, האינדיקציה היחידה שיש לנו על המשחק, מראים שז'יל סימון לא בדיוק הבריק (55 אחוזי דיוק בהגשה ראשונה ו-37 טעויות לא מחויבות), הוא עדיין זכה כמעט בכל הנקודות החשובות והתעלה בכל הרגעים המשמעותיים, כמו בשובר השוויון במערכה הראשונה או לאחר שנשבר כשהגיש למשחק בשלישית. בדיוק מהדברים שמבדילים בין שחקן שזכה בשמונה תארים בסבב ה-ATP לשחקן מוכשר כמו סלע.

אבל הישראלי באמת חייב לשאוב הרבה אופטימיות מווימבלדון ובעיקר מהניצחון המרשים בסיבוב הראשון על פדריקו גיל. צריך רק לקוות שהכימיה בינו לבין הראל לוי, אותו העריץ כילד, והפך למאמן שלו בשנה האחרונה, תמשיך. כי הגיע הזמן בגיל 26 שסלע יממש את הפוטנציאל האדיר שלו לאורך השנה בסבב ולא רק בהברקות דייויס פה ושם.

הגיע הזמן לממש את הפוטנציאל לאורך כל השנה. דודי סלע (צילום: AP)

ווינר שוט: קשה שלא להיות בעד רזאנו

כמה נוגע ללב הסיפור של וירג'ין רזאנו. ארוסה של הטניסאית הצרפתיה בת ה-28 מת כמה ימים לפני רולאן גארוס השנה מגידול במוחו, ממנו סבל במשך תשע שנים אך הלך והחריף בזמן שהיא הייתה בסבב משחקים מחוץ לצרפת ולא ידעה על כך. כשחזרה לצרפת, סטפן וידאל, כבר היה על סף מוות אבל ביקש ממנה רק דבר אחד: לשחק. במכתב שפירסמה בל'אקיפ לפני הטורניר כתבה: "ארבעה או חמישה ימים לפני הטורניר שאלתי אותו אם הוא רוצה שאשחק ברולאן גארוס והוא אמר שאני חייבת להמשיך בחיים שלי. גם בשבילי וגם בשבילו".

אז רזאנו מילאה את בקשת ארוסה ובחרה לשחק בטורניר הביתי שלה, למרות הטלטלה הנפשית האיומה שחוותה. כמובן שהיא הפסידה כבר בסיבוב הראשון, אבל מה שבאמת צרם מעט באותו יום היה שיבוץ משחקה לאצטדיון פיליפ שאטרייה בשעה 11:00, בה בדרך כלל הצרפתים לא ממלאים עדיין את האצטדיון. מה שהכעיס מאוד את היסטוריון הטניס הצרפתי אלן דפלסאיו, שאמר: "במקום לתת לה תחושה חמה ומלטפת, שלחו אותה לשחק בתחנת רכבת נטושה. היו חייבים לשבץ אותה בשעה שהאצטדיון מלא ויכול להעניק לה את האמפתיה שהיא ראויה לה".

בניגוד לקהל הצרפתי, שנוטה להיות די קריר ואדיש, הקהל והתקשורת האנגלית יודעים להעריך גיבורים מהסוג של רזאנו. נקווה שהם יעניקו לה את הדחיפה שהיא ראויה לה במגרש מספר שתיים מול יריבה חזקה בהרבה, קרוליין ווזניאקי. בטח לאחר שזכתה בניצחון הראשון אחרי הטראומה הקשה לפני יומיים. "קשה לי מאוד", היא אמרה אחרי ה-6:7, 6:2, 3:6 מול סניה מירזה, "בכל יום אני חווה עליות וירידות בחיים ולא מצליחה להתרכז. ידעתי שאני חייבת להילחם בשבילי ובשביל סטפן, בעלי. קשה לי לעלות על המגרש, אבל אני עושה את זה כי זו העבודה שלי והתשוקה שלי". אנחנו ורבים נוספים יחזיקו לה אצבעות.

כשחזרה לצרפת, סטפן וידאל, כבר היה על סף מוות, אבל ביקש ממנה רק דבר אחד: לשחק. וירג'ין רזאנו (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully