אלופת אירופה בעסקנות: האם שינוי מבנה הליגות הוא באמת חיוני?

השבוע התאחדות הכדורגל של ישראל עומדת לשבור את השיא של עצמה ולשנות מחדש את מבנה הליגה הראשונה. אף ליגה באירופה לא עברה נדנדה כזו: 11 פורמטים שונים ב-25 עונות. כמה זה קידם את הענף ואת המותג - אתם כבר יודעים. סיפורו של הישג מפוקפק מאוד

  • ליגת העל
ענבל מנור

מאי 2008. ראשי קבוצות ליגת העל התקבצו במלון "הילטון" בתל אביב ליום עיון מיוחד שארגנה ההתאחדות. אחת המטרות הייתה קידום רעיון הגדלת הליגה. אבי לוזון דיבר שם על צורך, על חזון, על הבאת הכדורגל לפריפריה ונהנה מתמיכה כמעט גורפת. שלוש שנים חלפו והליגה עומדת בפני שינוי מבני נוסף – עונת מעבר לפני הקטנה ל-14 קבוצות. מהפכה? לא ממש. שימו לב לנתון המדהים הבא: ב-25 העונות האחרונות שוחקה הליגה הבכירה ב-11 פורמטים שונים. אין ליגה באירופה שהתקרבה למספר השינויים בתקופה המקבילה, מה שהופך את ישראל לשיאנית בכל הקשור לשינוי שיטת מבנה הליגות.

עוד בוואלה! NEWS

תקופת הקורונה מסוכנת עבור החולים במחלה זו. איך שומרים עליהם?

פרופ' ארנון נגלר בשיתוף האגודה לזכויות החולה
לכתבה המלאה
בישראל מחפשים כל הזמן לשנות כדי לרצות את הלא מרוצים. לוזון ושחר (צילום: קובי אליהו)

שלא תטעו, ישראל לא לבד בכל הקשור לביקורת על מבנה הליגה, החלפת שיטות ובחירת פורמטים מוזרים (מי אמר קיזוז) שנועדו להוסיף עניין בצורה מלאכותית. דיונים כאלה, מאבקים בין האינטרסים של קבוצות גדולות וקטנות קיימים גם במקומות מתוקנים בהרבה באירופה. ההבדל המשמעותי נעוץ בדרך קבלת ההחלטות. בבלגיה, סקוטלנד ושוויץ, למשל, שמו את החיכוכים בצד במטרה לשמור על יציבות השיטה. בישראל, מחפשים כל הזמן לשנות כדי לרצות את הלא מרוצים. רגע לפני המעבר לפורמט חדש, זה הזמן לשאול: עד כמה פוגעים השינויים התכופים במוצר הסופי והאם לשיטה יש באמת השפעה על קידום הכדורגל הישראלי?

11 פורמטים ב-25 עונות

תקציר הפרקים הקודמים. בראשית שנות ה-80 שיחקו בליגה הבכירה בישראל 16 קבוצות במתכונת של שני סיבובים (30 מחזורים) בסיומם ירדו שלוש האחרונות. בקיץ 1987 צומצמה הליגה ל-14 קבוצות ופלייאוף. כעבור שנתיים הוחלט על צמצום נוסף והליגה עברה למתכונת של 12 קבוצות. הפלייאוף שרד עד עונת 1991/2 ובוטל. ב-1993 התבצע שינוי נוסף עם החלטה להגדיל את הליגה חזרה ל-16 קבוצות בהדרגה. עונת 1993/94 הייתה עונת מעבר בה שיחקו 14 קבוצות בשיטה של שלושה סיבובים ועונה לאחר מכן הליגה מנתה 16 קבוצות. ב-1999 הוחלט על הקמת ליגת העל ושוב חוזר הצמצום ההדרגתי - ל-14 קבוצות ב-1999/00 ואל ליגת ה-12 המוכרת של שנות האלפיים. בעונת 2000/1 הפלייאוף חזר לביקור של עונה ושוב נעלם. הליגה נכנסה לתקופה של יציבות עם שבע עונות של ליגה קטנה בת שלושה סיבובים. ואז הגיע לוזון.

בשורה התחתונה, אם לוקחים בחשבון עונות מעבר ושינויים פנימיים בשיטה, ב-25 העונות האחרונות שוחקו בישראל 11 פורמטים שונים. ארבע פעמים הוחלט על מהלך של צמצום או הגדלת הליגה, כאשר למעשה, כל ביקורת על כמות העניין בליגה, התחרותיות והרמה הובילה לשינוי שיטה. אם תרצו, עטיפה מחדש של המוצר וניסיון מלאכותי להעניק לו צורה חדשה.

ההתנהלות הזו היא חסרת תקדים בהשוואה לאירופה. פולין נתנה קרב צמוד עם תשעה שינויים מבניים בתקופה המקבילה, אבל לא הצליחה לשבור את השיא. בין 1997 ל-2005 הפולנים זגזגו מדי עונה בין ליגה של 18, 16 ו-14 ואפילו חילקו את הליגה לשני בתים. החל מעונת 2005/6, השיטה התקבעה על 16 במתכונת של שני סיבובים. בהונגריה שוחקו שישה פורמטים שונים בין 1993 ל-2004. בהולנד נוסו בשנים האחרונות שורה של משחקי פלייאוף על הכרטיסים לאירופה, אך הבסיס נותר איתן – 18 קבוצות כאשר האלופה והיורדת נקבעות בתום העונה הסדירה ולא ממשיכות לפלייאוף.

ומה המצב בליגות הגדולות? מאז הקמת הפרמיירליג האנגלית בוצע בה שינוי אחד כשמספר הקבוצות צומצם מ-22 ל-20 ב-1995. הלה ליגה הספרדית הלכה למהלך זהה כעבור שלוש שנים. באיטליה היו שני שינויים במספר הקבוצות מאז 1988 ובגרמניה שינוי קוסמטי אחד ב-20 השנים האחרונות. המסקנה ברורה: ליגות חזקות במדינות בהן הכדורגל הפך למסורת לא זקוקות לשינויים וגימיקים. קיזוז, פלייאוף על כרטיס לאירופה, חלוקת הליגה לבתים, ליגת חורף - כולם נועדו למקומות בהם צריך להוסיף או ליצור את העניין יש מאין.

כך עושים זאת נכון

"אפשר לשנות שיטה אחת לחמש או שבע שנים, זה לא דבר כזה מטורף", מתייחס אבנר קופל, נציג מרכז בית"ר בהתאחדות לכדורגל ויו"ר מנהלת הליגה בכדורסל, לנתונים: "מספר השינויים הוא מדהים. בכל שינוי שיטה יש תקווה להרים את המוצר, אבל אי אפשר לחפש פתרונות לבעיות הענף דרך השיטה. משנים כי הכדורגל קפוא ולא מצליח להתרומם". כלומר, גם אם משנים, צריך לדעת איך.

קחו את בלגיה לדוגמה. לפני שנתיים עברו שם למבנה המוזר ביותר בכדורגל העולמי הכולל חלוקה לשלושה סוגי פלייאוף (עליון עם קיזוז, אמצעי בו הנקודות מתאפסות וסדרה ארוכה של משחקים נגד הירידה). בחודש דצמבר אשתקד נפגשו במכלן ראשי 11 הקבוצות הקטנות (K11) ודנו ברצונן להגדיל את הליגה חזרה ל-18 קבוצות. הפגישה הולידה סערה ציבורית, אבל בחודש פברואר, אחרי ישיבת כל ראשי הקבוצות, הוחלט שהפורמט הנוכחי (שנתמך על ידי הגדולות) ימשיך לשלוש העונות הבאות בלי אפשרות לשינוי במהלכן, ויתבצע לגביו מחקר מעמיק. הקטנות, אגב, קיבלו פיצוי כספי. "הגענו לפשרה. אף אחד לא יכול להיות מרוצה מכל אלמנט של השיטה, אבל חשוב ליצור איזשהו קונצנזוס", אמר דירק דגראן, המנהל הספורטיבי של גנק.

ביוון שרר כאוס מוחלט בכל הקשור למבנה הליגות ומעונת 1998/99 עד 2003/4 הוחלף הפורמט בכל שנה. "הליגה הייתה מנוהלת אז על ידי עסקנים שלא הייתה להם שום תכנית", נזכר העיתונאי יואנו פרגקיסקוס. "הם דאגו לאינטרסים של קבוצות מסוימות והייתה התערבות מצד הגופים המשדרים ואפילו פוליטיקאים מקומיים, מה שגרם לפגיעה קשה בתדמית הליגה. הבלגן הביא לכניסתם של נשיאים צעירים בגדולות והם הולידו שינוי והקמת הסופרליג ב-2006, שמאז שומרת על מבנה יציב".

גם בסקוטלנד יש לא מעט הסולדים משיטת הפלייאוף המונהגת החל מעונת 2000/1. מנג'רים רבים, ביניהם וולטר סמית, יצאו במתקפה חזיתית נגד השיטה וטענו כי היא יוצרת חוסר ספורטיביות בכל הקשור לסדר המשחקים. ניל דונקסטר, יו"ר הפרמיירליג הסקוטית, לא ברח מהביקורת והסביר: "כשמסתכלים מרחוק, השיטה נראית מוזרה... גם אני מפקפק בפלייאוף ואם תהיה הזדמנות לשנות את השיטה, נשנה אותה, אבל כל עוד הקבוצות לא יחליטו אחרת, השיטה תישאר. נתייעץ ונדבר עם הקבוצות לגבי מה הן רוצות כי זה תלוי בהן".

בעצם, מה זה משנה?

כאמור, מאבקי אינטרסים בין גדולות לקטנות, התערבות עסקנים וביקורות על מבנה הליגה קיימים גם בישראל, בשני הבדלים משמעותיים: בעוד במקומות כמו בלגיה, סקוטלנד, אוסטריה ושוויץ הרציונל הוא לשמור על יציבות השיטה לאורך זמן, בארץ ממהרים לשנות. בלי בדיקה. בלי מחקר וסקר ובלי מחשבה. בנוסף, כמו שטען לא אחת יעקב שחר, הכדור לא נמצא בהכרח בידיים הנכונות, כלומר אצל בעלי הקבוצות. כך למשל התקבלה ההחלטה המסתמנת על השינוי הנוכחי. הביקורת על שיטת הקיזוז הולידה צורך במציאת פורמט חדש. בהתאחדות טוענים כי אותם מתנגדים תומכים בהקטנת הליגה ל-14 כדי לשמור על העניין ולצמצם את הבטן. הפלייאוף יישאר כדי להאריך את המתח במרכז הטבלה ולספק עוד מחזורים לטוטו. כמעט כולם יוצאים מרוצים. עבור הקטנות עובדים שם על מציאת פשרה.

"הבעיה הגדולה כאן היא המכרזים", מסביר קופל את ההבדל מאירופה. "במרכז מכבי והפועל 50 אחוז מהאנשים לא יודעים איך נראה צ'ק לשחקן. אנשים שכמעט אין להם קשר להחזקת קבוצת כדורגל, כמו למשל שטרן חלובה, רוצים לנהל לקבוצות את שיטת המשחקים במקום שהקבוצות ינהלו בעצמן. התוצאה של עניין בליגה, משחקים טובים, קהל ושיווק לא בהכרח תלויה בשיטה".

הדברים האחרונים של קופל מובילים את הדיון לנקודה מעניינת. כמה באמת משפיעה שיטת מבנה הליגה על התקדמות הכדורגל הישראלי. "מבחינת הגדולות, אין לזה כמעט השפעה בשורה התחתונה", מסביר בכיר לשעבר בקבוצת צמרת בישראל. "מכבי חיפה לקחה אליפות ללא הפסד בליגה של 39 משחקים וכך גם הדאבל של הפועל תל אביב ב-2000. ליגה גדולה עוזרת לקטנות מבחינה כלכלית, אבל מורידה את הרמה. ליגה קטנה מעניינת וצמודה יותר. הגדולות חושבות, ובצדק לטעמי, שאין במדינה מקום ל-32 קבוצות מקצועניות".

אמנם, אי אפשר להתכחש לעובדה שהגדלת הליגה הובילה לתופעות מרעננות כמו הפועל עכו וקרית שמונה ואפשרה לקבוצות הקטנות יותר מרווח נשימה בכל הקשור להימור על צעירים. לא מעט כדורגלנים אלמונים עשו התקדמות אדירה בשנתיים האחרונות מאחר והיה להם יותר מקום לשחק. יחד עם זאת, לתופעות כמו הצלחת הקבוצות הישראליות במפעלים האירופיים והנהירה ההמונית של כדורגלנים לחו"ל יש הסברים אחרים – הניסיון שצברו הקבוצות עם השנים באירופה, שינוי שיטת מוקדמות האלופות וגם דור חדש של כדורגלנים שלא מפחדים לעבור קשה ולנווט את דרכם להצלחה דרך פולין, בלגיה וסקוטלנד. לכל אלה, אין קשר למבנה הליגות בארץ. להיפך, השינויים התכופים רק פוגעים בהכנה והיציבות הכלכלית של הקבוצות (בעיקר הקטנות), בתדמית המותג ובצרכן העיקרי שלו – הקהל – שאף אחד לא טרח לבדוק או לשאול לדעתו.

מבנה הליגות בישראל

1986/7 – 16 קבוצות, שני סיבובים, שלוש יורדות. בסך הכל: 30 מחזורים.

1987/88 – 14 קבוצות, שני סיבובים וסיבוב נוסף בפלייאוף (8 קבוצות בעליון, 6 בתחתון), שתי יורדות. בסך הכל: 33 מחזורים בפלייאוף העליון, 31 בתחתון.

1988/89 – 14 קבוצות, שני סיבובים וסיבוב נוסף בפלייאוף (6 קבוצות בעליון, 8 בתחתון), שלוש יורדת. בסך הכל: 31 מחזורים בפלייאוף העליון, 33 בתחתון.

1989/90 – 1991/2 – 12 קבוצות, שני סיבובים בעונה הסדירה ועוד שניים בפלייאוף, שתי יורדות. בסל הכל: 32 מחזורים.

1992/3 – 12 קבוצות, שלושה סיבובים, יורדת אחת ומבחנים. בסך הכל: 33 מחזורים.

1993/4 – 14 קבוצות, שלושה סיבובים, יורדת אחת ומבחנים. בסך הכל: 39 מחזורים.

1994/5 – 1997/8 – 16 קבוצות, שני סיבובים, שתי יורדות. בסך הכל: 30 מחזורים.

1998/9 – 16 קבוצות, שני סיבובים, שלוש יורדות. בסך הכל: 30 מחזורים.

1999/00 – 14 קבוצות, שלושה סיבובים, שלוש יורדות. בסך הכל: 39 מחזורים.

2000/1 – 12 קבוצות, שלושה סיבובים ועוד סיבוב פלייאוף, שתי יורדות. בסך הכל: 39 מחזורים.

2001/2 – 2007/8 – 12 קבוצות, שלושה סיבובים, שתי יורדות. בסך הכל: 33 מחזורים.

2008/9 – 12 קבוצות, שלושה סיבובים, יורדת אחת ומבחנים. בסך הכל: 33 מחזורים.

2009/10 – 2010/11 – 16 קבוצות, שני סיבובים ועוד סיבוב פלייאוף, שתי יורדות ומבחנים. בסך הכל: 35 מחזורים בפלייאוף העליון והתחתון, 33 באמצעי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully