לב של אלוף

לראשונה בהיסטוריה: דאלאס אלופת ה-NBA
פלייאוף מהסרטים: הדרך של דאלאס אל התואר


"לעולם אל תזלזל בלב של אלוף", הכריז רודי טומיאנוביץ', מאמנה של יוסטון רוקטס לאחר שזכה בתואר שני ברציפות עם קבוצתו, אי שם בשנת 1995. עושה רושם שהיום, הציטוט הזה לא יכול להיות מחובר יותר לאף אחד מאשר לג'ייסון קיד. נכון, הוא אלוף מכהן רק כמה שעות, והציטוט של טומיאנוביץ' התייחס לאחד שכבר היה בגמר ויצא ממנו שוב עם עוד טבעת, אבל נדמה שכשזה מגיע לקיד, הלב של האלוף תמיד היה שם. עכשיו, בגיל 38, יש לו גם משהו פיזי על האצבע כדי להוכיח זאת.

קיד הגיע לדאלאס בתחילתה של העונה שתסתיים בציטוט שלמעלה. הוא הגיע למועדון מפורק, שרק שנה קודם לכן סיים עם המאזן הגרוע ביותר בליגה, והיה זה שהחל את השינוי עבור הטקסנים. עוד באותה עונה הוא נבחר לרוקי המצטיין, הפך את הקבוצה למשתפרת בליגה, והיה ברור שהרכז הלבן הולך להשאיר חותם ב-NBA. אלא שכפי שבוודאי יודע עתה לברון ג'יימס היטב, יש הבדל בין הותרת חותם, לבין תואר אליפות.

פעמיים הגיע הילד למעמד הגמר, שתיהן במדי הנטס, ופעמיים זה נגמר בכאב גדול. כדי להבין עד כמה גדול היה ההישג של הרכז, צריך לזכור שקיד הגיע מפיניקס לניו ג'רזי, עוד מועדון שלא בדיוק היה ידוע באותם ימים במספר רב בטור הניצחונות שלו, והוליך אותו כבר בעונתו הראשונה למאזן 30:52. זה נגמר בהגעה לגמר, והפסד בארבעה משחקים לקובי בריאנט, ובחור בשם שאקיל אוניל. הנטס הוכיחו הרבה אופי כשחזרו לשם שוב שנה מאוחר יותר, אך לא היו יכולים לדאנקן ולספרס. קיד היה מתוסכל. משהו היה חסר.

כל פרשן המסקר את הליגה הטובה בעולם, יגיד מיד שדרושים שני כוכבים כדי לזכות באליפות. שיקגו ידעה זאת, הלייקרס קצרו לא מעט אליפויות בדרך הזו, ומיאמי היתה בטוחה שהיא דפקה את המערכת בקיץ, כשהלכה על בטוח, והביאה שלושה סופרסטארים. לקיד במהלך השנים היה תמיד סוג של כוכב לידו, לפחות במושגים של נקודות- אם היה זה קניון מרטין בעונות הגדולות של הנטס, או וינס קרטר בתקופה שכבר נמאס לו לקפוץ (או לרוץ), אבל דווקא בדאלאס הוא גילה שפרשנים לא תמיד יודעים הכל. נכון, דירק נוביצקי נתן ריצת פלייאוף שתיכנס להיסטוריה, וזכה בצדק ב-MVP של הגמר, אבל המאבס הוכיחו במשך דקות ארוכות בסדרה שגם כשהגרמני נח על הספסל, העניינים עדיין לא יוצאים מכלל שליטה.

חלק גדול מהקרדיט כמובן מגיע לריק קרלייל, שניהל נהדר את החבורה שלו, אבל חלק גדול עוד יותר מגיע לקיד, שבכל זמן נתון על הפרקט תמיד ידע למצוא את האיש הנכון בזמן הנכון, אם קוראים לו דירק נוביצקי, ג'ייסון טרי או בריאן קרדינל. כולם דיברו בהשתאות על הקליעה משלוש שפתאום קמה לתחייה, על ההגנה של הילד המזדקן על כוכבים כמו וויד ולברון, אבל נדמה שגם לקחו כמובן מאליו את מה שקיד תמיד סיפק, בכל לילה: ניהול משחק, מסירות חכמות, ומעל לכל- מנהיגות שאי אפשר למדוד בסטטיסטיקה. ואמריקה אוהבת סטטיסטיקה.

לאחר שחטף אינספור ביקורות על ההיעלמות שלו ממשחק מספר 4, חזר לברון ג'יימס למשחק מספר 5, ורשם טריפל דאבל. זה נגמר בהפסד, המלך עדיין ברח מהזריקות החשובות ונעלם כליל ברבע הרביעי, אבל הפרשנים בחרו להחמיא לו. אחרי הכל, טריפל דאבל בסדרת גמר. דקות ספורות לאחר שנגמר המשחק האחרון שהכריע את הסדרה, ניגש אליו ג'ייסון קיד והחליף איתו חיבוק. מהצד, זה היה נדמה כמו מעריץ מהקהל, נמוך, לבן, מחבק את אל הכדורסל העצום הזה. אבל רק כשמתרכזים, נזכרים שמדובר באיש שהפך את מסורת הטריפל דאבל לדרך חיים (מקום שלישי בכל הזמנים), בהול אוף פיימר לעתיד, ויותר מכל- באלוף.

מיאמי זרקה את כל השטרות שלה על השלישייה הנוצצת, והפכה בהפגנתיות את כל מה שמסביב ללא רלוונטי, כאילו כל מה שדרוש הוא יכולת אישית של הכוכבים הלוהטים שלה. על תפקידי הרול פליירס שלה אפשר היה לעשות תוכנית ריאליטי לא רעה בקיץ, כשכל שחקן מזדקן שכבר גמר את הסוס (ויש כאלה שכבר קברו את הסוס מזמן) נלחם כדי לקבל גרושים, רק בשביל להיות חלק מקבוצה שללא ספק תסיים עם תואר. במקום ללמוד את הלקח שלהם מההיסטוריה, מקרל מלון וגארי פייטון שחזרו לעונה מביכה בלייקרס, הם למדו אותו על בשרם. במשחק הלילה בחר אריק ספולסטרה להעלות בחמישייה את מריו צ'אלמרס במקום מייק ביבי (שכלל לא ראה פרקט), ולמעשה שם את החותמת הסופית על כך שהוא מוותר על תפקיד הרכז לחלוטין. אחרי הכל, מי צריך רכז, כשממילא וויד ולברון יקבלו עוד חמש שניות את הכדור?

האליפות הזו של דאלאס וקיד מגיעה בדיוק בזמן עבור הליגה. דיוויד סטרן אולי לא יאמר זאת, כיוון שהגעתם של בוש וג'יימס להיט בקיץ הביאה לרייטינג שיא עבור הליגה, והפכה את מיאמי לקבוצה שאוהבים או שונאים, אבל מה שבטוח, חייבים לראות. בו זמנית, היא שלחה מסר חמור לשאר המועדונים, ובעיקר לאוהדי הכדורסל הצעירים- ששמות מביאים טבעות, שאליפויות יכולות להיקבע מראש על ידי שחקנים עוד בקיץ, ושמספיק כישרון טהור כדי לנצח. מהסיבה הזאת בדיוק, דווקא הזכייה ההיסטורית של ג'ייסון קיד, שחקן שכל הקריירה שלו הוקדשה להפוך את אלו שלידו לטובים יותר, מרגשת ומשמעותית יותר מכל אליפות שלברון, וויד ובוש ייקחו יחדיו.

כחצי שעה לאחר שהוריד את הקוף מהגב ובעט אותו לכל הרוחות תחת ממטרי שמפניה, התיישב קיד מול כריס וובר, עוד שחקן כשרוני ונוצץ שגילה כי הכישרון בלבד לא מספק עבור טבעת, ונשאל כיצד הביא למאבריקס את האליפות המדהימה הזאת. "בעזרת המסירה", אמר קיד מבלי למצמץ. "ידענו שאם נמסור את הכדור, נמצא את הבן אדם הפנוי, לא משנה מי זה יהיה". בזכייתו באליפות הזאת, העביר קיד מסר חשוב. עכשיו רק נותר לקוות שכל הילדים שראו את סדרת הגמר הזאת יקלטו את המסר הזה, כמו שנוביצקי, טרי וקרדינל קלטו את המסירות של קיד לאורך כל הסדרה. מי יודע, זה עוד יכול להיגמר באליפות.