פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הנסיך הקטן

        בשבוע שבו גיגס הנאמן התגלה כסוטה מין, נדאל המכאני התגלה כג'נטלמן, ולברון ג'יימס נע בין נבל איום לקורבן מסכן, התברר עד כמה הספורטאים רחוקים מהאגדות שנרקמו סביבם. פז חסדאי ריאליסט

        פרשת גיגס נתפשה כעלבון אישי לחובבי הכדורגל. לא רק אשתו מרגישה נבגדת, גם אוהדי המשחק מרגישים מרומים ושהוא מעל באמונם. אם עד עכשיו יכולנו לדמיין איזשהי תחושת היכרות אישית עם הכוכבים, גיגסי הבהיר שאין לנו מושג. אם עד עכשיו חשבנו שאפשר להעריך אופי של אדם על פי ההתנהגות שלו בזירת הספורט, הדוגמה של גיגסי ניפצה את האשליה. שוב מתברר שאנחנו מאמינים במה שאנחנו רוצים להאמין, ועד כמה קל להתל בנו. שוב מתברר שגם חובבי הספורט הוותיקים ביותר עדיין בחיפוש נאיבי אחר הגיבורים האולטימטיביים, שלא באמת קיימים.

        שחקן מנצ'סטר יונייטד ריאן גיגס, בשנת 1993 (GettyImages , Shaun Botterill)
        גם חובבי הספורט הוותיקים ביותר עדיין בחיפוש נאיבי אחר הגיבורים האולטימטיביים, שלא באמת קיימים. גיגס (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        כל מי שמשחק כדורגל שכונתי מזהה את התהליך המוזר שעובר על אנשים ברגע שהם עולים למגרש. אדם רגוע ונינוח יכול להפוך לאלים ואמוציונלי בן רגע, בעוד הגבר השחצן ביותר מתגלה לעתים כבלם אחורי אחראי וטיפוס קבוצתי מפתיע. פתאום מתברר שגם גיגס השתמש במשחק כהצגה. הוא שיחק באותה קבוצה במשך 20 שנה, וראינו אותו מתבגר לנגד עינינו. ראינו כיצד שיערו מאפיר עם השנים, וזיהינו כי מדובר בכדורגלן יחסית הגון. ההיקש היה מיידי ובלתי נמנע: מדובר באדם מוסרי. ואז הוא הוריד את תלבושת הכדורגלן, וחזר הביתה לחיים האמיתיים.

        כשהתברר שהוא בגד באשתו עם כוכבנית ריאליטי, זה התקבל בסלחנות. מותר לו, הוא גיגסי. אבל בגידה במשך שמונה שנים עם אשתו של אחיו, זו כבר סטייה בלתי נסבלת, גם במסגרת הנורמות הפרועות של הכדורגלנים. זו בוגדנות ברמה אחרת, כמעט חולנית. גודל ההפתעה היה כגודל הפער בין התדמית הנקייה שלו לאקט המלוכלך. זו אכזבה כואבת, שמנוגדת לכל היגיון. זה אקט שגורם לי להרגיש כמו שכן מופתע של סוטה מין אוסטרי. מי יכול היה לדמיין מה מתחולל אצלו במרתף? הרי הוא נראה אדם כל כך חביב ושקט.

        רפאל נדאל טניסאי ספרדי (רויטרס)
        הרובוט, המכונה, המשעמם. נדאל בעוד רגע אמוציונלי (צילום: רויטרס)

        גיגס הזכיר לנו את האידיאליזציה שחובבי הספורט עושים לגיבוריהם. אומנם גיגס ניפץ את האשליה, אבל לפחות הזכיר שעדיין יש כמה ספורטאים מיתיים, שדמותם גדולה מהחיים. לא סתם בני אנוש שיודעים לרוץ מהר ולבעוט חזק, אלא מושאי הערצה, כמו דמויות מסיפורי אגדות. גם האנשים המבוגרים והשכלתניים ביותר נגררים לילדותיות הזו, ומתייגים ספורטאים לתוך משבצות שטחיות ותפקידי אופי סטריאוטיפיים, ומחליטים שאחד מהם מרושע ואלים, ואילו השני הוא הגיבור הטהור.

        השבוע, למשל, היה מי שהכתיר את רפאל נדאל כ"רובוט". סגנונו שוב הוגדר כ"משעמם". כל חטאו של אלוף הרולאן גארוס היה הניצחון שלו על חביב הקהל רוג'ר פדרר, אבל זה הספיק כדי להפוך אותו למאוס. באופן אישי דווקא זיהיתי ספורטאי אמוציונלי וחם מזג, שחוגג כל נקודה כמו הייתה גול; אדם כן ורגיש, שהתוודה על הביטחון שאיבד אחרי ההפסדים לדג'וקוביץ'; טניסאי הגון ומנומס, שתמיד מתנהג באדיבות ליריביו ומחמיא להם. כמה עצוב על אוהדיו הפנאטיים של פדרר, שלא מצליחים לזהות את גדולתו של רפא, המקצועית והאנושית.

        גיגסי הוא לא המלאך גבריאל, נדאל הוא לא אויב הטניס, והם לא לבד. בשבוע בו ערס אנגלי כמו ווין רוני חושף את חולשותיו ואת השתלת השיער שלו, בשבוע בו דרור קשטן השתקן והאניגמטי מקבל התמוטטות עצבים מול התקשורת, בשבוע בו לברון ג'יימס נע כל רגע בין נבל איום לקורבן מסכן - ברור שמדובר בצורך אנושי לקבע את הדמויות הספורטיביות בתכונות אופי ברורות. גם אם אין להן ביסוס, וגם אם הן משתנות בכל רגע.

        לברון ג'יימס, מיאמי היט (GettyImages , Ronald Martinez)
        רגע אחד אתה שונא אותו, שנייה אחרי זה אתה מרחם עליו. לברון (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        הכל שרירותי וחסר ביסוס. תדמיות שלמות מבוססות על קמפיינים פרסומיים או על סטיגמות ציבוריות, וגם הן נתונות לשינויים. אומנם יש כאלה שכלום כבר לא יוכל לעזור להן (המעבר של שטראובר למכבי פתח תקוה, למשל, החמיר את התדמית של שני הצדדים), אבל כל השאר מיטלטלים עם כל משב רוח. מכבי תל אביב של פיני גרשון הייתה שנואה ומאוסה, מכבי תל אביב של בלאט היא קונצנזוס כובש. בשנה הבאה, עם רכישתם האפשרית של מורן רוט ויוגב אוחיון וייבושם הצפוי על הספסל, הצהובים שוב עלולים להפוך לאויבי האומה. גם פפ גווארדיולה, המוח שמאחורי קבוצת הכדורגל המרהיבה של ימינו, נחשב פעם לגאון הדור ולאדם מסקרן בעל אופק תרבותי. ואז התברר שהוא מעריץ של אחינועם ניני.