רק שלברון לא יקשיב לתקשורת

מיאמי נגד דאלאס: הכתבות, הדיווחים והניתוחים של גמר ה-NBA

מאיפה להתחיל? היא יכולה, למשל, לחלום על קאמבק לא סביר של קארון באטלר. כמה שהגארד-פורוורד יכול היה לסייע לה מול קבוצה עם שניים מהגארדים-פורוורדים הטובים במשחק. העובדה הזאת בלטה במיוחד במשחק השלישי, כשדשון סטיבנסון וג'ייסון קיד נכשלו לחלוטין במלאכת ההגנה על דוויין ווייד. בניגוד לשני המשחקים הראשונים, שבהם המאבריקס הצליחו לסתום את הרחבה באופן אפקטיבי למדי מול ההתקפה המסודרת של ההיט, המשחק השלישי החל בסדרת חדירות לטבעת של ווייד וג'יימס, שצברו ביטחון חיוני להמשך הערב. ממשחק למשחק נדמה שחוסר הריכוז של קיד בהתקפה נובע גם מהאנרגיות העצומות שגופו בן ה-38 משקיע בצד השני של המגרש. באטלר יכול היה להוריד ממנו לחץ, וגם לספק עוד אופציית קליעה בהתקפה נוכח המשבר המתמשך של ג'ייסון טרי.

רק שבאטלר כנראה לא ישוב. בשלב הזה, קרלייל כנראה גם לא ישלוף שפנים טקטיים. אם היינו עוסקים בכדורסל אירופי ולא בכדורסל האמריקאי השמרני, אפשר היה להציע לקרלייל להשתמש בשמירות לא קונבנציונליות, כמו שניים אישית ושלושה אזורית (טריאנגל אנד טו) על ג'יימס ו-ווייד. אבל קרלייל לא ילמד את קבוצתו ביומיים הגנה חדשה, ונוכח כושר הקליעה של מריו צ'אלמרס הוא זנח כמעט לחלוטין אפילו את האזורית הרגילה. כך שגם אם מאמן דאלאס לא יודה בכך, גורל האליפות כבר לא בידיו. הוא תלוי בתפוקה של שחקני המשנה. אותו ספסל שקלע 40 נקודות למשחק בעונה הרגילה ופרח מול הלייקרס ואוקלהומה סיטי, צובר בסדרה 21.5 נקודות בלבד. ג'ייסון טרי, שאמור להיות שחקן ההתקפה השני בחשיבותו בקבוצה, קולע ב-3 מ-12 ברבעים האחרונים בסדרה. פז'ה סטויאקוביץ' קלע סל אחד מחמישה ניסיונות בשלושה משחקים, ורכותו ההגנתית מאלצת את קרלייל לספק לו דקות ספורות בלבד. ג'יי ג'יי בראה קולע ב-21 אחוזים איומים מהשדה וב-12.5 אחוזים מביכים מחוץ לקשת. דירק נוביצקי חייב לקבל עזרה, והעזרה הזאת תגיע רק בדמות כדורים שצוללים פנימה, בעיקר מחוץ לקשת.

כדי שזה יקרה, נדמה שדאלאס צריכה להשתחרר מנטלית – ככל שזה אפשרי בשלב הזה של העונה. קבוצה שלמה עושה הכל כדי שלא לאכזב את נוביצקי, שנמצא במסע לטיהור שמו אחרי הקריסה של 2006. הגרמני עצמו לא מסתיר את התסכול והזעם אחרי כל שגיאה של חבריו, כולל צעקות לא מוצדקות על טייסון צ'נדלר אחרי הסל המנצח של כריס בוש (אם כבר היתה שם טעות הגנתית, היא היתה של נוביצקי). הוא גם מבקר באופן פומבי בלי הפסקה את טרי, שמתמודד לאסונו עם ההגנה של לברון ג'יימס. התוצאה, בסופו של דבר, היא ידיים רועדות של קבוצה שלמה. את הכדורסל הפתוח והחופשי של דאלאס בהתקפה, שמתבסס על קריאת מצבים, אי אפשר לשחק בלי מנה גדושה של ביטחון.

לדחות לקיץ את התחרות בין הכוכבים. למרות הניצחון של ההיט, הדיון בתקשורת האמריקאית נסב מאז המשחק השלישי סביב הדומיננטיות של דוויין וייד בסדרת הגמר, מול הפסיביות היחסית של לברון ג'יימס. ווייד עצמו הוסיף קיסם למדורה כשנזף בחברו על המגרש ברבע האחרון, בתביעה שיתקוף יותר את הטבעת. נכון, לעתים נדמה שאם לברון רק יחליט הוא יוכל לסיים כל התקפה בדאנק מהדהד, אבל בשלב הזה של הקריירה כדאי להבין שלפנינו גירסה חדשה של סופרסטאר, שעושה כל מה שצריך כדי שהקבוצה שלו תנצח בשני הצדדים של המגרש.

בניגוד לשחקנים כמו קובי בריאנט, שבחירתו המסורתית לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA נובעת בעיקר מיחסי ציבור טובים, ג'יימס באמת נותן הכל בהגנה. הוא מירר את חייו של דריק רוז בגמר המזרח ומשתק כליל את ג'ייסון טרי בגמר. אף כוכב לא עובד קשה כמוהו בצד האפור של המגרש. ברבע האחרון ג'יימס גם חילק ארבעה אסיסטים חשובים, כולל המסירה המנצחת לכריס בוש. ווייד הוא סקורר, שלא חושש לתקוף את הטבעת ברגעים האחרונים, אבל יש סיבה לכך שאריק ספולסטרה מעניק רק 2:30 דקות מנוחה למשחק בכל ערב לג'יימס – ההיט פשוט לא יכולים בלעדיו. בשלב הזה של הסדרה, כשמיאמי שולטת בה ביד רמה, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לה הוא שג'יימס יפנים את הביקורת וינסה לזכות לא רק באליפות אלא גם בתואר ה-MVP. ההיט מצאו את האיזון הנכון, ורק קריאה אינטינסיבית של אתרי האינטרנט יכולה להפר אותו.

בקיץ, כששלושת הכוכבים של מיאמי איחדו כוחות, אף אחד לא ציפה מהקבוצה הזאת לכדורסל אינטליגנטי. דיברו בעיקר על אנוכיות ועל הצורך בשלושה כדורים כדי להשביע את האגו של כולם. המהלך המנצח של המשחק השלישי הבהיר עד כמה הסטיגמה שהודבקה להיט שגויה.

הכדור היה אצל ווייד במרכז, ולברון ג'יימס הגיע לחסום לו – מהלך לא טיפוסי של גארד חוסם לגארד (על פי רוב, פיק אנד רול מתבצע בין גארד לגבוה). ווייד כדרר ימינה, וכאן שגתה דאלאס כשעזבה את לברון והביאה שמירה כפולה על ווייד (קיד ומריון). ווייד מסר ללברון במרכז, וטייסון צ'נדלר, ששמר את כריס בוש בפינה השמאלית, עלה לשמור אותו – יחד עם מריון שמיהר לשוב לשחקן שעליו שמר בתחילה. נוביצקי נותר לבד בצד שמאל מול שני שחקנים – האסלם ובוש – ונאלץ לכסות את הראשון, שהיה קרוב יותר לסל. בוש היה חופשי בפינה, לברון מסר לו במהירות ובחדות והאסלם חסם בחוכמה רבה את נוביצקי. לבוש נותר רק לכוון ולקלוע, כמו באימון. זה היה סל שכולו עבודה קבוצתית, פירגון ואינטליגנציה.

מיאמי זרקה רק 15 פעמים מהעונשין במשחק השלישי. דאלאס זרקה 27. למיאמי נשרקו 27 עבירות, למאבריקס רק 14. הנתונים הללו רק מראים עד כמה הפספוס של דאלאס גדול, ומוכיחים שעם קצת יותר אגרסיביות התקפית של מיאמי ועוד כמה חדירות לטבעת – שמתורגמות בדרך כלל לשריקות – יהיה לה קשה מאוד להפסיד בסדרה.