פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בלוג גמר ה-NBA: עניין של זמן

        אם לנוביצקי היתה עוד שניה, אולי היינו עוסקים כעת בצליבת לברון ובוש. בלוג הגמר מסכם את משחק 3 בסימן הדומיננטיות של וויד

        על שלל מעלותיו, דירק נוביצקי הוא לא אחד השחקנים הראשונים בהם הייתי בוחר כדי לייצר לעצמם מצב זריקה כשעל השעון 4.4 שניות. למרות שהפייד-אווי על רגל אחת שלו נראה כמו זריקה בלתי אפשרית, מדובר בזריקה מאוד יציבה; זריקה אמנותית שדורשת הכנה קפדנית. סוד הפייד-אווי של נוביצקי הוא ביכולת לשמור על שיווי משקל מושלם בעלייה לזריקה למרות התנאים הכמעט בלתי אפשריים לשמירה על שיווי משקל. אלא שכדי שזה יקרה הוא נוביצקי צריך זמן – כדי להתמקם במשבצת של, כדי להכין את הגוף - ובזריקה האחרונה לא היה לו אותו. הזריקה המכרעת לכאורה היתה נראית דומה לפייד-אווי הקטלני והמוכר, אבל כבר בעלייה לסל ניתן ניתן היה לראות שהפעם הגרמני לא הצליח לייצר את שיווי המשקל הקריטי.

        סיקור מיוחד: מעקב אחר סדרת הגמר ב-NBA

        שחקן דאלאס מאבריקס דירק נוביצקי זורק מול שחקן מיאמי היט יודוניס האסלם (GettyImages , Ronald Martinez)
        לכאורה זה נראה כמו עוד פייד-אווי קטלני. בפועל, היה חסר לנוביצקי עוד קצת זמן (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        זה השלב בסדרה בו אין יותר גישושים והפתעות ואין גם את הלחץ של משחקי סגירה, יש כדורסל איכותי נטו בין שתי קבוצות שמכירות אחת את השנייה מצוין. איכותי במובן המזרחי של המילה - לא משחק שוטף ומהנה, כי אם כזה שמתאפיין בהגנות קשוחות שהופכות את רוב הביקורים בצבע למסובכים במיוחד. מצד אחד טייסון צ'נדלר עשה דברים בלתי אפשריים, מצד שני יער הידיים של ההיט שוב בא לעבודה והשאיר את דאלאס עם אחוזים רעים מאוד לשתי נקודות פעם נוספת.

        בסופו של דבר, המאבס צריכים להיות מאוד מאוכזבים מההפסד 88:86 למיאמי הלילה (בין ראשון לשני). דווקא בבית, ביום מצוין של נוביצקי, עם שיפוט נדיב - שאם היה הפוך היה מעורר סערה - אף אחד אחר לא היה שם כדי לעזור לגרמני, כפי שהודו חבריו לקבוצה בסיום. שאר הקבוצה פגעה רק ב-5 מ-16 מהשלוש, כאשר חלק גדול מהזריקות היו ממבטים טובים. שון מריון נזכר שהוא נוהג להחטיא ליי-אפים, ג'ייסון טרי שוב היה בינוני, ג'יי ג'יי בראה בקושי היה פקטור ופז'ה סטויאקוביץ' לא קיים. צ'נדלר אמנם עשה עבודת קודש בהגנה ובריבאונד התקפה וג'ייסון קיד בניהול המשחק, אבל לא נשאר להם כוח גם לייצר נקודות. ככה, בעצם, נמחק הקאמבאק הגדול מהמשחק הקודם ונמחקה גם הצגה של נוביצקי שבקלות הייתה יכולה להיכנס לפנתיאון.

        לקראת ההמשך, בדאלאס אמורים להיות מודאגים במיוחד ממצבו של ברנדן הייווד. אמנם רק סנטר מחליף של 15 דקות, אבל הלילה הוכח שאין לו תחליף ראוי. יאן מהימני לא שייך לרמות האלה, הנוכחות ההגנתית שלו פשוט לא קיימת והופכת כל דקה בה צ'נדלר נח לאסון פוטנציאלי. במחצית הראשונה מיאמי אכן ניצלה את הדקות האלה כדי לברוח, והכריחה את דאלאס לרדוף אחריה כל המשחק. צ'נדלר עוד הצליח להימנע מהסתבכות בעבירות, אבל בכלל לא בטוח שזה יקרה גם במשחקים הבאים. בנוסף לכך, אם הייווד לא יחזור, צ'נדלר הופך למועמד הבכיר להיות זה שנופל מהרגליים לקראת סוף המשחק החמישי; הוא לא רגיל לשחק 40 דקות.

        המשימה המרכזית של ריק קרלייל לקראת המשחק הבא תהיה למצוא פתרון לדווין וויד. בתחילת הרבע הרביעי היו מספר התקפות בהן טרי ובראה היו ביחד על הפרקט וטרי נאלץ לשמור על הפלאש. המצב הזה הכריח את דאלאס להביא דאבל טים על וויד, שאפשר להיט לקלוע כמה סלים קלים, ולבסוף אילץ את קרלייל להחזיר את קיד. אבל ככל שהמשחק מתקרב לסופו, גם היכולת של קיד להתמודד עם וויד נחלשת. משום מה, קרלייל מתעקש לא להשתמש בדשון סטיבנסון ברבע האחרון, אפילו לא בחילופי הגנה-התקפה.

        טייסון צ'נדלר, ג'ייסון קיד, דאלאס מאבריקס (GettyImages , Tom Pennington)
        הפך בעל כורחו לאחד השחקנים הכי חשובים בסדרה. צ'נדלר (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        בצד של מיאמי, כריס בוש הולך לקבל את המחמאות על סל הנצחון. הן לא מגיעות לו, זה היה משחק חלש מאוד שני ברציפות שלו. בוש מראה בסדרה הזאת שיש לו כישרון של סופרסטאר אבל הבנת משחק של שחקן בינוני. כאשר גם הקליעה המפורסמת לא עובדת, יש לו מעט מאוד מה להציע. קבלת ההחלטות שלו הלילה הייתה איומה בשני צדי המגרש ובריבאונד הוא נתן לצ'נדלר לחגוג - הסנטר של דאלאס לקח שבעה ריבאונדים בהתקפה והשיג עוד ארבעה-חמישה כדורים במאבק עליהם. בוש, מנגד, הסתפק בשני ריבאונדים בהגנה. זאת לא הייתה בעיה אם הוא היה מתמקד בלסגור את צ'נדלר ולתת לאחרים לקחת את הריבאונד, אבל גם את זה הוא לא עשה.

        אבל אף אחד לא יזכור את זה אחרי סל הניצחון. הקרדיט על הסל הזה מגיע לכל שלושת הגדולים של מיאמי. קודם כל, בהתעקשות מעוררת ההערכה של לברון ו-וויד להכניס את בוש לעניינים בכוח גם כשהוא לא פוגע בכלל. עושה רושם שבאמת אין ביניהם קרבות אגו בשלב הזה, הם עובדים אחד בשביל השני בשביל השלישי, וכך הם ירוויחו את בוש גם בעתיד.

        גם המהלך של הסל עצמו, באופן סמלי (גם כניגוד למאני טיים של המשחק הקודם), נבנה מנגיעות בכדור של שלושתם - וויד סחט דאבל טים והעביר ללברון, שמצא את בוש פנוי במסירה נהדרת. ובאופן לא פחות סמלי, יודוניס האסלם עשה עבודה גדולה במהלך הזה בלי לגעת בכדור - חסימה חזקה מאוד שלו אפשרה לבוש את השניה לכוון, השניה שעושה את ההבדל. אחר כך האסלם עוד הספיק לשמור נפלא על נוביצקי במהלך האחרון. רשימת הדברים הקטנים שהפורוורד הזה עושה במאני טיים של הפלייאוף הזה עמוסה במיוחד.

        שחקן מיאמי היט כריס בוש זורק מול דאלאס (רויטרס)
        הסל של המשחק. בוש (צילום: רויטרס)

        בגזרת שני הסופרסטארים, אין כבר שום ספק שזו הסדרה של וויד. זאת לא צריכה להיות בעיה – הרי לוויד יש כאן מאץ'-אפ הרבה יותר נוח, הוא כבר ניצח גמר ובאופן כללי הצמד הזה עובד הכי טוב כשלברון מנהל ופלאש מוציא לפועל. הבעיה שלי היא שלברון נכנס יותר מדי עמוק לתפקיד מנהל המשחק, עד לרמה שהוא מתעקש כמעט ולא לזרוק. בחלק מהזמן זה בא לידי ביטוי באסיסטים נהדרים, בעיקר למריו צ'אלמרס (שמרוויח את החוזה הבא בקבוצה) ובוש, אבל לא מעט פעמים התוצאה היא פאסיביות שמסבכת את השחקנים האחרים.

        לא ברורה לי ההתעקשות הזו של לברון לא ליזום, על אחת כמה וכמה אחרי שהוא דיבר על הרצון לתקוף יותר את הסל. אולי זו תגובה לביקורת, אולי ככה באמת הכי נוח לו, אולי הוא מכיר את עצמו והרגיש שהוא לא ביום קליעה טוב. כך או כך, בינתיים זה מספיק למיאמי כדי להיות בסיטואציה נהדרת בגמר. עכשיו מספיק שלברון יספק את אחת ההצגות הגדולות שלו, מהסוג שראינו מול שיקגו, באחד משני המשחקים הקרובים, והאליפות תוכרע באופן מעשי.

        שחקן מיאמי היט לברון ג'יימס מול שחקן דאלאס מאבריקס טייסון צ'אנדלר (רויטרס)
        כאן הוא נותן את האסיסט של המשחק, אבל הפאסיביות שלו עוד עלולה לעלות ביוקר. לברון (צילום: רויטרס)