מעבר לכל שיא

כמה כיף שאחד מאירועי הספורט הגדולים והמרתקים שיש בעולם ואולי גם ייזכרו ככאלה בהיסטוריה, שוב איתנו. רוג'ר פדרר נגד רפאל נדאל, הקלאסיקו האמיתי של הטניס העולמי. עם כל הכבוד, ובאמת שאין מספיק מילים כדי לתאר את הכבוד שיש לנובאק דג'וקוביץ', זה ה-משחק שכולם חיכו לו בעולם מאז שהשור ממאיורקה הוריד את השוויצרי בוכה מהרוד לייבר ארינה באליפות אוסטרליה הפתוחה לפני שנתיים וחצי.

כדי להבין את גודל המעמד, הנה כמה נתונים: שני הטניסאים חולקים 112 תארים (45:67 לטובת פדרר), מתוכם 25 תארי גרנד סלאם (9:16 לזכות השוויצרי), הם שהו 383 שבועות במקום הראשון בעולם (98:285 לזכות פדרר) וסגרו את השנה בפסגה העולמית בכל אחת משבע השנים האחרונות. לא מספיק? אז שניהם הרוויחו מטניס בלבד סכום של מעל ל-100 מיליון דולר.

אפשר להמשיך ולשחק בנתונים עם השניים האלה כמעט לנצח, אבל כדאי להגיע לתכל'ס. וכשמגיעים לשם, כבר מקבלים הפתעה גדולה אם בוחנים את נקודת הזמן הנוכחית לעומת זו שלפני פתיחת הטורניר. השינוי הגדול הוא שמבחינת טניס נטו, לרוג'ר פדרר היה טורניר טוב יותר מאשר לרפאל נדאל. בנוסף, הוא גם נראה הרבה יותר שלם עם עצמו ועם החבטות שלו ופשוט משחק טוב יותר כרגע.

RF ניצח את כל המשחקים שלו די בקלות, חוץ מחצי הגמר כמובן, שמט מערכה אחת בלבד ובעיקר מצא בחזרה את הסרב שלו ויסגור את הטורניר כמלך האייסים עם 59 בשישה משחקים, שזה קרוב ל-10 במשחק. הסרב שלו סידר לו הרבה משחקוני הגשה קלילים ושיפרו לו את הביטחון. גם בגמר פדרר יהיה חייב לזכות בהרבה משחקונים כאלה. כל דקה שהשניים האלה יישארו על המגרש תשחק כמובן לטובת הספרדי.

מנגד, נדאל מגיע עם ביטחון שהלך וגדל בשני המשחקים האחרונים, בהם ניצח בקלות את רובין סודרלינג ואנדי מארי, שהציג אולי את המשחק הטוב בקריירה שלו, והוא מתחיל להרגיש שוב את הטופ ספין האדיר שלו ודייק עד כה ב-72 אחוז מההגשות הראשונות לאורך הטורניר. עד כדי כך הביטחון שלו גדל, שבמשחק מול מארי הוא הרשה לעצמו שני דברים שבדרך כלל אסורים אצלו בתכלית: סרב וולי ודרופ שוט.

למרות ההפסד, הבריטי הצליח לסייע לפדרר למצוא דרך להתמודד עם נדאל כששיחק איתו על טופ ספינים חזקים אל עבר הבקהנד שלו, שהקשו על הספרדי לברוח לפורהנד. מה שיותר חשוב מכל ניתוח טקטי הוא האופי של המדורג ראשון בעולם. גם כשנדאל שיחק רע בתחילת הטורניר, וגם כשהוא השתפר בשלבים המכריעים, ובעיקר נראה בלתי ניתן להכנעה סופית. אחד כזה שכל יריב שעולה מולו, אומר בשלב מסוים: מה שאני לא אעשה, לא יספיק. אתה יכול להוביל, לשבור את ההגשות שלו ולהוציא אותו מקצב המשחק, אבל תהיה בטוח שבנקודות החשובות הוא יהיה שם ולא יוציא את הכדור מתחומי המגרש.

צריך לזכור דבר אחד חשוב: פדרר, הטניסאי המעוטר וככל הנראה גם הטוב בכל הזמנים, מגיע למשחק שיכול לתת תפנית אמיתית ומשמעותית לאחת מקריירות הספורט הגדולות אי פעם ולהעצים אותה למימדים מפלצתיים. ניצחון של RF וזכייה בגרנד סלאם מספר 17 בקריירה דווקא מול נדאל באצטדיון פיליפ שארטייה יהיה אחד מההישגים הגדולים בקריירה שלו, הן מבחינה ספורטיבית - לנצח את מלך החימר על המשטח שלו, והן מבחינה תודעית - לזכות ברולאן גארוס דרך ניצחון על השור ממאיורקה, שלא כמו ב-2009.

מעבר לכך, ברולאן גארוס רפא הפסיד לפדרר שלוש מערכות מבין ה-15 שהשניים שיחקו ביניהם וניצחון של השוויצרי בגמר יהיה אולי הגדול ביותר בקריירה שלו, שסיכומיה הרבים ברחבי העולם ודאי יתחילו כבר ב-8 באוגוסט כשהוא יחגוג את יום הולדתו ה-30. בנוסף, ניצחון של השוויצרי יראה דבר לא פחות גדול: שפדרר גם יודע לקום מההריסות ולצאת ממצבים קשים, בדרך לפסגה. דבר שהוא עדיין לא עשה.

אין לזלזל בחשיבות המשחק העצום הזה מבחינתו של נדאל. מדובר באחד הימים החשובים בקריירה של הספרדי, כשמעבר לעובדה שניצחון יסדר לו זכייה שישית בשבע שנים ברולאן גארוס וישווה את שיא הזכיות של ביורן בורג, זה יעביר עוד כמה מסרים. קודם כל, יעלה את מספר הזכיות שלו בתארי גרנד סלאם לדו ספרתי (10), ישווה את מספר הזכיות של פדרר בטורניר האהוב עליו (ווימבלדון) ויעמיד אותו כבר בגיל 25 ויומיים כמועמד כמעט ודאי לנפץ את שיא הזכיות בתארי גרנד סלאם.

בנוסף, תואר נוסף יעניק לנדאל דחיפה לקראת ווימבלדון, שנפתח כבר ב-20 ביוני. נדאל כבר ניצח את פדרר שם באחד מהגמרים הכי גדולים שידע הטניס העולמי ובטח לא ירצה שהשוויצרי יעשה לו את אותו הדבר. מעבר לכך, צריך לזכור שבפעם האחרונה שהשניים נפגשו בגמר בפאריס, זה נגמר עם אחד הגמרים האומללים אי פעם כשנדאל דורס את פדרר 1:6, 3:6, 0:6 תוך שעה ו-48 דקות.

קשה שלא להתרגש כשמול העיניים רואים עוד טניסאי/טניסאית נכנס לרשימה המפוארת של זוכי טורנירי גרנד סלאם. בעיקר שזו גם זכייה ראשונה למעצמה ענקית כמו סין, שעשויה להיות חשובה מאוד לשוק הטניס העולמי בעתיד. ברגע אחד קיימת איזו שהיא התפרצות רגשות בלתי נשלטת בשעטנז מושלם עם ההיסטוריה שמתדפקת בדלת ובצידה אינספור נתונים סטטיסטיים שעוד יירשמו לצדו של הזוכה בדברי הימים של הטניס.

ההתרגשות גדולה בהרבה כאשר הזוכה היא דמות כמו נה לי. כבר נכתב רבות על האופי המיוחד של הסינית, שתחגוג בקרוב את יום הולדתה ה-29, אבל קשה שלא להתפעם מהבגרות ומהעוצמה המנטלית שהיא גילתה בגמר הגרנד סלאם השני בקריירה שלה.

במהלך המערכה השנייה הייתה נקודת שבירה נפשית קשה מאוד, כשלי פיספסה הזדמנות לשבור את ההגשה של סקיאבונה ולעלות ל-2:5, שהיה גומר את המשחק, ובמקום זה נשברה בעצמה ונקלעה כבר לפיגור 5:4. הסינית נראתה עצבנית, הפסידה במשחקון ההגשה של סקיאבונה על האפס, אבל הצליחה לגרור את המשחק לשובר שוויון, שם פשוט התפוצצה והציגה אולי את הטניס הכי טוב בקריירה שלה כדי לסיים את זה עם 0:7.

לא הרבה טניסאיות היו מצליחות להתאושש מהמכה המנטלית שספגה לי, בטח מול טניסאית כל כך נחושה, לוחמנית ועדיפה עליה במשטח החימר כמו סקיאבונה. אבל לי כן הצליחה רוב השחקניות היו קורסות לחלוטין, אבל לי כן התאוששה ועוד בצורה הכי מרשימה שיש. זה מה שהוכיח שוב שהיא האלופה הכי ראויה שהטורניר הזה וטניס הנשים בכלל יכול לייצר נכון ל-4 ביוני 2011.

מנגד, קשה קצת להבין את סקיאבונה. נראה שהאיטלקיה, עדיין שחקנית החימר המהוקצעת ומהנה ביותר שיש לסבב להציע, הגיעה למשחק במעין נונשלנטיות ותחושה שהעניינים בכיס שלה אם רק תשחק כמו שהיא יודעת. היה קשה לזהות איזו שהיא טקטיקה או תכנית מסודרת במשחק של סקיאבונה, שנראתה הססנית בכל פעם שעלתה לרשת ובאופן כללי נראתה לא כל כך מחוברת לאירוע. אבל באמת שקשה לבוא אליה בטענות כשנה לי מדייקת באחוזים נדירים בהגשה הראשונה (77), חובטת 31 ווינרים וזוכה ב-10 נקודות מ-12 עליות לרשת.