היה משעמם אתמול בהיכל.
כשמישהו שאל את דיוויד פדרמן בקיץ שעבר מה הוא מאחל לקבוצתו לקראת העונה החדשה, אמר הבעלים: הלוואי ששוב יהיה כיף במכבי תל אביב. אם היו מפנים את אותה השאלה לשמעון מזרחי, הוא בוודאי היה משיב: הייתי רוצה ששוב יהיה משעמם. כי אחרי שנים של סבל מקצועי וטרור תקשורתי, היו רבים במכבי שלא האמינו שהשלווה עוד תשרור במעונם; ואם האמינו, בוודאי שלא דמיינו שתשוב כל כך מהר.
אבל איכשהו, בניגוד לכל הסיכויים והתחזיות, החלומות החלו לקרום עוד וגידים והפנטזיות התגשמו במציאות: הפאזל התחבר במדויק, התזמון היה מושלם, אפילו הגרלת המשחקים האירה פנים; מכבי נתקלה באפס התנגדות מיריבותיה בדרכה לביסוס מעמדה מחדש בצמרת הכדורסל האירופאי ובמרכז הקונצנזוס הישראלי.
***
גם אחרי המשחק היה משעמם. הקוקטייל החגיגי של מנהלת הליגה הסתיים מוקדם במיוחד. מערכת היחסים בין מכבי למנהלת ידעה ימים יפים יותר: הטענות של ראשי המועדון בדבר קיפוח מתמשך סיפקו את הרוח הגבית למחאת אוהדיה במהלך משחקי הפיינל פור. האוהדים הכינו דיוקן ענקי של קופל, ועליו הכיתוב: בכדורגל מקזזים חצי מהנקודות, בכדורסל מקזזים עונה שלמה. לאחר שמכבי הבטיחה את ניצחונה, עברו האוהדים להתמקד בקופל ובמנהלת. הם חיברו פזמון קליט: "יש גביע, יש צלחת, תנו לקופל לנשק לי את התחת". אני חושב שבזווית העין זיהיתי כמה מיושבי הספסל של מכבי מצטרפים בזמזום ובמחיאות כפיים קצובות.
אל תפספס
פניו של יו"ר המנהלת החמיצו כאשר נפרש הדגל הגדול ביציע, אבל במסיבה שלאחר המשחק הוא נראה נינוח הרבה יותר. "אתה ראית את השלט? אפילו ביבי לא קיבל כזה דבר", חייך. הוא פטפט עם אנשי מכבי בפוליטיקאית, אבל חוסר הנוחות הורגש היטב באוויר: מנהלי ושחקני מכבי הצטרפו לקוקטייל באיחור ניכר, ונטשו כעבור חצי שעה. הם העדיפו לחגוג במעוזם הפרטי, לא במגרשו הביתי של קופל.
***
אבנר קופל הוא סרסור של כדורסל, ואני מתכוון לכך במובן החיובי ביותר האפשרי. מנהלת הליגה הוקמה כאשר ענף הכדורסל היה מצוי בשפל תדמיתי. ספונסרים ואנשי עסקים ברחו ממנו כמו מאש; התקשורת גילתה בו עניין מינימלי. ראשי הקבוצות שאינן מכבי עמדו מול שוקת שבורה. את עונת 2004/5, האחרונה בה נערכו סדרות גמר-סל, סיימה מכבי עם הפסד אחד. את סדרת הגמר מול הפועל תל אביב ניצחה 0:3, בהפרש מצטבר של 99 נקודות.
קופל לקח את הזונה המזדקנת הזו וביצע בה מהפך. הוא העביר אותה דיאטה רצחנית, החליק את קמטיה, הלביש אותה בבגדי מעצבים ואז שיווק אותה מחדש לקהל כמוצר סקסי, נחשק. זה תפס. מי שהסתובב ביד אליהו בפיינל פורים האחרונים הרגיש את השינוי שהוא אומנם פלסטי בעיקרו, שטחי אבל די היה בו כדי להביא לכך ששוב החלה לפעם האופטימיות בעורקיו של הכדורסל הישראלי.
כעת השינוי התדמיתי הזה צריך להיות מגובה בעשייה של ממש. ערבי הגאלה שעורכת המנהלת מפוארים, מרשימים, אבל הטריפ הזה, הבריחה הזו מהמציאות, נמשכת לכל היותר כמה שעות. בבוקר קמים עם הנגאובר רצחני, עושים מקלחת ובאים לראות פיינל פור שהמשחק הצמוד ביותר בו מסתיים בהפרש של 18 נקודות.
לא יהיה שינוי ביסודו של הענף, של הכדורסל הישראלי, כל עוד לא יוכלו הקבוצות להעמיד אלטרנטיבה רעיונית-כלכלית למכבי. במלחה נבנית הארינה המרשימה. בחיפה מוקם אולם חדיש. אם יתר הקבוצות לא ישכילו להצטרף לגל ההיסטורי הזה ולמנף את עצמן, הפיינל פור ייוותר חסר משמעות מהותית. מכבי תזכה, מכבי תפסיד, ובכל מקרה תחזור בעונה שלאחר מכן עם תקציב גבוה יותר מסך תקציבן של יתר קבוצות הליגה גם יחד.
אל תפספס
***
עם נחשול הפרגונים שמאיים להציף את מכבי אולי לא יהיה פופולרי לכתוב זאת, אבל האמת היא שההצלחה המקצועית של מכבי לא הייתה מתוכננת במאת האחוזים. מערכת הסקאוטינג של מכבי ג'יעג'עה. מכבי פנתה בקיץ שעבר לרכזים כמו בובי בראון, שסירבו לחתום בשורותיה. ג'רמי פארגו הגיע לכאן על חשבונו של מיקאיל טורנס, שקיבל דום לב כמה ימים לפני ההמראה לישראל. דורון פרקינס נשאר בעיקר בשל התנהלות אסטרטגית שגויה של סוכנו, שלא הצליח לתרגם את עונת הרוקי המעולה של פרקינס אשתקד לחוזה כבד באחת מקבוצות היורוליג הבכירות (וזאת למרות המחסור החמור שקיים באירופה בגארדים מסוגו).
ואולם כל זה לא רלוונטי, כי בפועל דיוויד בלאט לקח את הרכיבים הללו ובזכות שקדנותו רקח תבשיל בעל טעם ייחודי. מאמן גדול נמדד לא רק בתוצאה הסופית, אלא בעיקר בדרך ובמה שהוא מותיר אחריו. העונה לא רק שמכבי לא הפסיקה לנצח; בלאט יצר מסגרת שאפשרה לשחקניו להתפתח ברמה האישית. סופו שחורציאניטיס מסיים את העונה הזו שחקן טוב יותר מכפי שנכנס אליה. פארגו ופרקינס כנ"ל. אפילו שחקנים מבוגרים יחסית, דוגמת צ'אק אידסון ודיוויד בלו, הראו שיפור ניכר ביחס לעונה שעברה, גם ברמה הפרסונלית.
בלו הוא מקרה קלאסי של שחקן תלוי-מאמן. בשנותיו האחרונות במכבי עבר תחת כמה מאמנים גדולים אבל דווקא תחת בלאט הוא פרח. בלו הסתכסך עם צביקה שרף, שנא בכל מאודו את פיני גרשון, ולכן סירב להתאמץ עבורם. אצל בלאט הוא היה לא רק קלעי מצוין, אלא גם עוגן הגנתי; בזמן שגרשון נהג להתלוצץ על יכולותיו ההגנתיות של המתאזרח, בלאט הפך אותו לרוצח דפנסיבי. מחוץ למגרש ניכר היה שלראשונה בקריירה, אולי, לא רק שבלו חי עם עצמו בשלום אלא בעיקר הסביבה חיה בשלום איתו.
אגב, העונה של בלו היא אחת העונות הטובות שהציג שחקן שישי במכבי אי-פעם (אף שלקראת סיומה הוא הפך לחלק אינטגרלי מהחמישייה). בלו הוא נכס אסטרטגי עצום. הוא שיפר את עבודת הרגליים, הפחית במאסה והפך קליל יותר. הוא שחקן יורוליג מצוין שביכולתו הנוכחית יכול היה למצוא מקום ב-NBA. אם מכבי לא תזדרז להחתימו ולהפוך את הסיכום לרשמי, היא עלולה להצטער על כך.
***
על הסכם ההצטרפות לליגה האדריאטית חתמו ראשי מכבי רק בתום המשחק אמש. החוזה המתין להם במגירה זמן רב. האדריאטית, כפי שכבר פורסם, תניב למכבי בין שניים לשלושה מיליון דולר. בלאט לא התלהב מהרעיון, אבל הנהלת הקבוצה לא הותירה לו הרבה ברירות.
במכבי טענו שהקטליזטור להחלטה לחבור מחדש לאדריאטית לא היה בוויכוח העתיק עם המנהלת באשר לשיטת הפיינל פור גם האדריאטית מוכרעת בשיטה הזו אלא מקורו בסיבות כלכליות: מכבי מיצתה את מקורות ההכנסה שלה ובעליה הבינו שהדרך היחידה להגדיל את התקציב מבלי לשלוף את הארנק תהיה להצטרף לליגה אזורית כלשהי. הכסף הזה עזר למכבי להגדיל את ההצעות לפארגו ולאידסון. פארגו אפילו התרצה וחתם. אבל רוב הסכום הזה יתבזבז על שני שחקנים נוספים שתצטרך מכבי להחתים כדי לעבות את הסגל, לקראת התמודדות בשלוש מסגרות.
אם ראשי מכבי הסכימו להיכנס להרפתקה הזו בשביל שני מיליון דולר, סימן שהם לא למדו שום לקח מעונת 2002/3. ה-DNA הייחודי של מכבי יביא לדחייה של השתל הזר הזה. צפויה לה עונה של טיסות, של שבועות ארוכים ללא מנוחה, של טירוף מערכות.
"אמרתי לשחקנים שזו ההזדמנות שלהם לשחק ב-NBA", סיפר בלאט כאשר נשאל כיצד שיווק לשחקניו את רעיון האדריאטית. אלא שהמציאות במכבי שונה לחלוטין מהמציאות הקיימת ב-NBA. מכבי חיה באינטנסיביות מקסימלית החל מתקופת ההכנה. היא לא מסוגלת, ברמה הרעיונית, להקריב משחקים חסרי-משמעות. המושג הזה לא קיים בלקסיקון של מכבי. גם בקיץ 2002 הרגיעו ראשי מכבי את בלאט והבטיחו לו שבניסוי האדריאטית, כמו בכל ניסוי מדעי אחר, הם מוכנים לקבל כל תוצאה. בפועל, אותם בעלים כמעט זרקו אותו אחרי כמה הפסדים במהלך העונה.
גם הקהל של מכבי לא מוכן לסבול הפסדים, ולא בכדי: אנשים שמשלמים 5,000 שקל למנוי ביציע עליון, לא כל שכן אלו שרוכשים כיסא בפרקט תמורת 20,000 שקל, באים כדי לראות הצגות. הלו"ז של מכבי בעונה הבאה יזכיר סדנת הישרדות, לא קונצרט. זה ניסוי שנידון מראש לכישלון.
בלאט שוב נאלץ לבלוע צפרדע. במועדון חסר סנטימנטים שכזה, הוא גם עלול לשלם על כך את המחיר. כמה הפסדים, והעונה הנוכחית תישכח כלא הייתה.
***
דרק שארפ ירד מחויך לחדרי ההלבשה. האם כרגע סיימת את הקריירה שלך כשחקן מקצועני, הוא נשאל ישירות. "אני נראה לכם עצוב? אם הייתי חושב שסיימתי את הקריירה, הייתם רואים אותי עכשיו בוכה", השיב. "אני יודע שאני יכול להמשיך עונה נוספת כשחקן, וזה מה שאני רוצה לעשות".
במסיבת העיתונאים שידר בלאט מסרים אחרים. "יכול להיות שזו שנה אחרונה של דרק כשחקן פעיל, אבל אני לא חושב שזו הייתה השנה האחרונה שלו במכבי", אמר המאמן. גם שיתופו של שארפ במשחק הגמר נראה כמו מעין חסד אחרון: הוא עלה לשחק בחמש הדקות האחרונות, כשהמשחק היה גמור, וירד לסטנדינג-אוביישן כמה שניות לסיום.
אם יחתום על חוזה חדש, יהפוך לאחד השחקנים הבודדים בתולדות הכדורסל האירופאי שנותרו פעילים לפחות ברמת היורוליג גם בגיל 40.
אגדה שהייתה באמת.
ohad@walla.net.il