החלוץ הבא של באיירן מינכן

עונת 2010/11 הסתיימה. בורוסיה דורטמונד הפתיעה, הרשימה וזכתה באליפות עם 75 נקודות עם פער שבע נקודות מהשניה באייר לברקוזן. באיירן מינכן השתחלה למוקדמות ליגת האלופות והאנובר ומיינץ נתנו את עונת חייהן וסיימו בצמרת כשהן משאירות מאחור קבוצות בכירות כוורדר ברמן, המבורג, שאלקה 04 ו-וולפסבורג.

אך לא הכל בונדסליגה – הליגה השניה סיפקה עונה מרתקת עם איכות גבוהה, שערים רבים ואלופה אחת – הרטה ברלין, שכמעט כמו דורטמונד סיימה בגאון את העונה במקום הראשון ועם 74 נקודות. אאוגסבורג במקום השני עם 65 נקודות, בוכום מתמודדת בפלייאוף העליה מול בורוסיה מנשנגלאדבך.

גם העונה הטילה הליגה השניה את אורה על שחקנים מוכשרים. חלקם הצליחו ויצרו הדים ברחבי גרמניה, חלקם יצטרכו לשקול מחדש את עתידם המקצועי. יש מי מהם שחוזרים בדלת הראשית לבונדסליגה הראשונה, יש מי שייזכרו לנצח גם בלי זה. להלן סיפורם של ארבעה.

לאנרגי קוטבוס אין יומרות להיות מה שהיא לא. הסגל הדל בזרים והתקציב הצנוע מאפשרים למועדון לשמור על שפיות כלכלית מבלי לאבד את עקרונותיו – חדוות משחק, דגש התקפי ומתן הזדמנויות לצעירי הקבוצה בלי לחשוש יותר מדי מההשלכות המקצועיות. לא מפתיעה אם כן העובדה כי לצד אחת ההגנות הבלתי יציבות בליגה נמצאת הקבוצה במקום השני בטבלת שערי הזכות עם 65 שערים, שניה רק להרטה ברלין (69). זה בטח קל יותר כשבחוד משחק נילס פטרסן.

עד לפני שש שנים הוא בכלל היה קשר. את ההסבה המקצועית ערך פטרסן בגיל 16 אחרי שהצטרף לקבוצת המילואים של קרל צייס יינה מהליגה החמישית וגילה שקל לו יותר בחוד. מהליגה החמישית הגיע עד לבונדסליגה השניה כשחתם ב-2009 על חוזה באנרגי קוטבוס. בעונתו הראשונה בקבוצה הבקיע 10 שערים ב-22 משחקים. העונה השניה היתה מוצלחת עוד יותר – 25 שערים ב-33 משחקים ומלכות השערים של הליגה השניה.

כבר באמצע העונה הפך פטרסן בן ה-23 לאחד השמות החמים בליגה. זה החל עם עניין מנירנברג, שטוטגרט ובלקבורן, התקדם צפונה להמבורג וייעצר רק בבאיירן מינכן עם חוזה לשלוש שנים ו-2.5 מיליון אירו דמי העברה. מלך השערים של הבונדסליגה השניה יצטרף למריו גומז, מלך השערים של הבונדסליגה הראשונה. מריו מחכה לנילס.

"באצטדיון אנסחדה יש את האווירה הטובה ביותר בהולנד כולה!"

שחקני ורדר ברמן לא אהבו את הקהל של טוונטה אנסחדה כשפגשו אותו במשחק החוץ במסגרת הליגה האירופית. פטר נימאייר היה היחיד שאהב את מה שראו עיניו. עוד בהיותו נער עבר נימאייר להתגורר בהולנד, כשאת התודות להתפתחותו המקצועית הוא חב לטוונטה. שבע שנים שיחק נימאייר במועדון ההולנדי לפני שחזר לגרמניה והחל לשבוע אכזבות במדי ורדר ברמן. ממעמד בכיר בסגל טוונטה הדרדר נימאייר עד לקבוצת המילואים של ברמן. בגיל 27 ואחרי 32 משחקי ליגה בלבד בשלוש עונות נמאס לו והוא החליט לחפש את האור במקום אחר, מקום בו יקבל הזדמנות לשחק באופן קבוע. רגע לפני המעבר לבירת גרמניה שקל נימאייר לשתף פעולה עם בירם כיאל וסלטיק, ואז הגיעה ההצעה מהרטה ברלין.

היורדת הטריה עשתה עסקה לא רעה: היא קיבלה אותו לשורותיה לעונה אחת תמורת 250,000 אירו עם אופציית רכישה אוטומטית אם תחזור הקבוצה בסיום העונה לליגה הראשונה, מה שאכן קרה. הקשר ההגנתי תפס מיד את מקומו בהרכב הראשון ובמהלך העונה היה לשחקן היציב והמצטיין בהרכב. נימאייר סיפר על הירידה לליגה השניה: "הרטה ברלין הוא המועדון הגדול בבירה וככזה מקומו בליגה הראשונה. רציתי לקחת חלק בפרוייקט הזה. לא זרקו אותי מברמן - רציתי עמדה מרכזית יותר והצלחתי בכך. מבחינה מקצועית לקחתי חצי צעד לאחור כשעברתי לליגה השניה אך מאז כבר פסעתי שני צעדים קדימה".

דווקא את המשחק האחרון של העונה, בבית מול אאוגסבורג (1:2) לעיני יותר מ-77,000 צופים, החמיץ נימאייר בנסיבות מוזרות: גירוד פצעון תמים העלה מורסה על פניו ואילץ אותו להתאשפז ערב המשחק. על טקס הענקת צלחת האליפות הוא לא הסכים לוותר והגיע בג'ינס וחולצה. מנג'ר ורדר ברמן קלאוס אלופס הספיק להודות כי טעה כששיחרר את נימאייר מ-ורדר ברמן. בעונה הבאה יעלה שוב נימאייר על כר הדשא ב'ויזרשטדיון' של ברמן, רק שבפעם הזו הוא ילבש את מדי הרטה ברלין.

בתקופת המלחמה הקרה היתה אוניון ברלין עוד מועדון מזרח גרמני מקופח. השטאזי (המשטרה החשאית המזרח גרמנית) שתמך בקבוצות העלית וסידר עשר אליפויות רצופות לנציגתו הנאמנה דינמו ברלין, לא הסתיר את סלידתו מקבוצות כמו אוניון ברלין. המועדון הקטן שייצג את פדרציית איגודי הסחר של מזרח גרמניה – ממתנגדיו הלא-רשמיים של הסוציאליזם - לא הצליח לצבור נקודות זכות במאזן האימה הבלתי אפשרי מול השלטון הקומוניסטי. עם היסטוריה שכזו עשויה להפתיע העובדה כי שחקנה הגדול אי פעם משתייך בכלל לסגל נבחרת אלג'יריה.

אבל קארים בנימינה הוא מזרח גרמני אסלי - נולד וגדל בדרזדן, שיחק כל חייו במזרח ברלין. בנימינה, שכוכבו דרך בליגה השלישית, סיים את עונת 2004/5 עם 18 שערים במדי באבלסברג 03, אך הפתיע והצטרף דווקא לאוניון ברלין שבאותה עונה ירדה לליגה הרביעית. מאז עלה עם הקבוצה עד לליגה השניה ובנובמבר 2010 אף זומן לסגל נבחרת אלג'יריה. אבל הרגע שהפך אותו לאייקון באוניון ברלין התרחש ב-26 בספטמבר 2009: בנימינה הבקיע את שער הליגה ה-78 שלו במדי המועדון והפך לכובש המצטיין בהיסטוריה של המועדון מאז הקמתו ב-1966 תוך שהוא עוקף את השיאן הקודם, הפולני יאצק מנצל (שבעצמו עשה היסטוריה כשהיה לשחקן הזר הראשון בשורות אוניון ברלין).

עונת 2010/11 היתה עונתו האחרונה של 'ביג בן' במועדון. אחרי שש עונות החליטה הנהלת המועדון שלא לחדש את חוזהו. במשחק הבית האחרון, מול אנרגי קוטבוס ולעיני אצטדיון מלא עד אפס מקום, הבקיע בנימינה את שערו ה-87 במדי הקבוצה. עוד לפני פתיחת המשחק הוענקה חולצה הנושאת את המספר 22 לבנימינה, והמועדון הודיע כי המספר יצא לגמלאות ולא יינתן לאף שחקן בעתיד. לקארים בנימינה יש הצעות מקבוצות שונות בליגה השניה, אף אחת מהן אינה מברלין. כנראה שזה מה שבנימינה היה צריך כדי לעזוב סופסוף את ברלין – להפוך לסמל, להיזכר כגדול מכולם.

אם תחפשו את השם "אלון אבלסקי" בגוגל ישראל תמצאו שלושה אזכורים. סביר להניח שבודדים בארץ שמעו על שחקנה של ארמיניה בילפלד. אולי זו העובדה שאבלסקי בעל האזרחות הישראלית נולד וחי בגרמניה. יכול להיות שזה קשור לכך שימי הזוהר של בילפלד הועמו בשנים האחרונות ואף יותר לאחר העונה האיומה שעברה עליה ושהסתיימה זה מכבר במקום האחרון ובירידה לליגה השלישית.

בתחילת העונה קיבלו אוהדי ארמיניה בילפלד את אבלסקי בזרועות פתוחות ושמחו על הגעתו של שחקן צעיר שמעוניין להוכיח את עצמו. כולם קיוו שיתפוצץ על המגרש, אך בפועל הצליחה יכולתה הגרועה של בילפלד לאורך העונה כולה לגרור איתה את כל שחקני הקבוצה כשאבלסקי הצעיר (21) לא פיגר אחריהם. בעיות רפואיות בברך השביתו אותו לחודשיים נוספים וכשהחלים לא הצליח לחזור לכושרו הטוב מתחילת העונה.

בעונת 2010/11 היה אבלסקי השחקן הישראלי הבכיר בגרמניה אחרי אלמוג כהן. הקשר ההתקפי שעבר לבילפלד מדואיסבורג (אליה עבר ממועדון נעוריו פורטונה דיסלדורף) נטל חלק ב-15 משחקים בבונדסליגה השניה, בשבעה מהם שיחק 90 דקות. רוברטו קולאוטי, שהצטרף לבורוסיה מנשנגלאדבך כשזו שיחקה בליגה השניה, הצליח לסיים 90 דקות חמש פעמים באותה עונה. גל אלברמן, שהגיע יחד עם קולאוטי, עשה זאת פעם אחת בלבד.

בימים בהם כל חצי שמועה על עניין בשחקן ישראלי מקבוצת תחתית בבלגיה או ממועדון שמתחרה על המקום השלישי בסקוטלנד זוכה להדים תקשורתיים נרחבים אפשר ורצוי להעניק את הכבוד לשם ששגור זה מכבר בבוהמת הבונדסליגה השניה, וגם אם לא שיחק בארץ הוא עדיין אחד משלנו – אלון אבלסקי.