ההזדמנות השניה של קרלו אנצ'לוטי

שלושה מחזורים לסיום העונה מגיעה קבוצתו של קרלו אנצ'לוטי למשחק חוץ מול מובילת הטבלה, כאשר רק ניצחון משאיר לה סיכוי להיאבק על התואר. בתחילת העונה היא עברה משבר עמוק, ושמועות על פיטוריו האפשריים של המאמן ריחפו באוויר. אלא שכעת המומנטום לצידה. היריבה עסוקה בהכנות לגמר ליגת האלופות, ובנוסף זוכרת היטב את ההפסד הכואב שאנצ'לוטי הנחיל לה בסיבוב הראשון. מבחינת המנג'ר האיטלקי, לא מדובר רק בקאמבק של צ'לסי שחולמת להביס הערב את מנצ'סטר יונייטד. אלה גם זיכרונותיו מתחילת הקריירה, כאשר פארמה ניסתה לגנוב את הסקודטו מיובנטוס בעונת 96/97'. מצד שני, זה היה אנצ'לוטי אחר לגמרי, לא דומה למאמן שאנחנו מכירים בסטמפורד-ברידג'.

והסיפור שהיה כך היה. אנצ'לוטי החל את דרכו באימון בקיץ 1995 בקבוצת רג'יאנה הקטנה (אין כל קשר לרג'ינה מדרום איטליה), והעלה אותה לליגה הבכירה בסגנון האיטלקי ההגנתי המסורתי, עם 42 שערי זכות בלבד ב-38 משחקים. עם השלמת המשימה, הוא גויס לפארמה שהייתה אז שם דבר בכדורגל האיטלקי, כוח משמעותי ביותר שמומן על ידי קונצרן המזון הענק פארמלאט. נביו סקאלה, אליל האוהדים שבנה את הקבוצה והצעיד אותה לזכייה בגביע המחזיקות ב-93' ובגביע אופ"א ב-95', עזב אחרי עונה מאכזבת למדי, ומשימת מחליפו הייתה קשה במיוחד. הוא היה אמור להיכנס לנעליים גדולות מאוד, וגם להתעלות על קודמו מבחינת ההישגים – המטרה המוצהרת של פארמה הייתה זכיה באליפות היסטורית.

יהיה לא נכון להגיד שפתיחת עונת הבכורה של אנצ'לוטי בליגה האיטלקית הראשונה הייתה בעייתית. המצב היה חמור בהרבה - זו הייתה קטסטרופה מוחלטת. ראשית, הודחה פארמה מהגביע בידי פסקארה מהליגה השנייה. מיד לאחר מכן הגיע ההפסד בסיבוב הראשון בגביע אופ"א מול גימראייש הפורטוגלית. התוצאות בליגה היו מזעזעות, ולקראת אמצע דצמבר התדרדרה הקבוצה למקום ה-14. רק שער שיוויון מאוחר של המגן אנטוניו בנאריבו הציל אותה מהפסד ל-ויצ'נצה ומנע ירידה מתחת לקו האדום. מעמדו של אנצ'לוטי היה אנוש, ולא רק בגלל התוצאות על המגרש, אלא גם בשל התנהלות מפוקפקת בחדר ההלבשה. במרכז הסערה עמד הסכוסך עם ג'אנפרנקו זולה.

סקאלה, אשר החתים את זולה מנאפולי ב-1993, בנה את המשחק סביבו והעניק לו יד חופשית במערך 2-3-5 ההתקפי, במסגרתו בילו המגנים זמן רב במחצית מגרש היריבה. אנצ'לוטי השמרן, נאמן ל-2-4-4 הקלאסי עם שני קשרים דפנסיביים, סירב להתאים את השיטה לשחקנים שעמדו לרשותו. לפליימייקר טבעי לא היה מקום בהרכב, ולכן נדחק זולה לעמדת הקשר הימני, עד שאיבד את סבלנותו. למרות התוצאות העגומות, לאנצ'לוטי כלל לא היו ספקות. העימות נגמר במכירתו של הגאון לצ'לסי כבר בנובמבר, תמורת סכום מצחיק של 4.5 מיליון ליש"ט, ואם תשאלו את האוהדים בלונדון, הרי שזו המחווה הגדולה ביותר שהמאמן הנוכחי עשה עבורם אי פעם. זולה נבחר ב-2003 לשחקן הטוב ביותר שלבש את חולצת המועדון, וסביר להניח שגם היום הוא יוכתר לפני פרנק למפארד או דידייה דרוגבה. אפילו הדאבל של הכחולים בהדרכתו של אנצ'לוטי אשתקד לא מתקרב למתנה שהעניק כאשר שיחרר את זולה, רק כדי לא לראות אותו יותר.

ימיו של אנצ'לוטי בפארמה היו ספורים, אך אז הגיע לפתע המהפך המדהים. הוא ניצח 0:1 את מילאן בסן-סירו, המשיך לניצחון באותה תוצאה בקרב פיזי קשה מול יובנטוס, במסגרתו הורחקו ארבעה שחקנים כולל זינדין זידאן, והקבוצה לא הסתכלה לאחור. כבר במרץ עלתה פארמה למקום השני והפכה ליריבה הגדולה של הגברת הזקנה במאבק על הסקודטו. בשלב מסוים עמד הפער בין השתיים על שלוש נקודות בלבד, אבל למשחק העונה במחזור ה-32 הגיע אנצ'לוטי כשהוא בפיגור שש נקודות אחרי מרצ'לו ליפי. היום קרובה צ'לסי ליונייטד הרבה יותר, וניצחון יעלה אותה לפסגה, אבל גם ב-1997 ידע קרלטו שהוא חייב לנצח בחוץ כדי לשמור על סיכוי לתואר. הייתה רק בעיה אחת – הוא לא היה ערוך לכך.

בעידן אנצ'לוטי, שיחקה פארמה במערך זהיר מאוד ומיעטה לכבוש. בטבלה הסופית היו לה 41 שערי זכות ב-34 משחקים, ורק ארבע קבוצות בכל הליגה כבשו פחות ממנה. כל משחק ההתקפה היה בנוי על הרנאן קרספו במרכז הרחבה ואנריקו קייזה בתפקיד החלוץ השני הנייד. הצמד סיפק בצוותא 26 שערים, כל יתר חבריהם הסתפקו ב-15 כיבושים בלבד. ליפי, שרצה לשמור כוחות לקראת גמר ליגת האלופות מול דורטמונד, בחר בגישה הגנתית מאוד, והמשחק ממש לא ענה על הציפיות. פארמה לא הצליחה לבעוט למסגרת אפילו פעם אחת, אבל בעונה מטורפת מסוג זה אפילו זה הספיק לה כדי להיות קרובה לניצחון. תאמינו או לא, אבל זידאן דחק כדור קרן לשערו הוא והעלה את האורחים ליתרון. על סף סיום המחצית הראשונה צלל כריסטיאן ויירי ברחבת פארמה, והשופט המפורסם פיירלואיג'י קולינה שרק לפנדל שגוי לחלוטין. ניקולה אמורוזו השווה ל-1:1, והתוצאה לא השתנתה עד הסיום. זה לא מפתיע, כי גם יובה לא בעטה לשער של ג'יג'י בופון (אז ילד פלא של פארמה) אחרי ההפסקה.

התקשורת האיטלקית כיסחה את הקבוצות והמאמנים ללא רחמים. נגד ליפי נטען שהוא הפך את קבוצתו לאנדרדוג מפוחד, וזה עלול להיות לרעתה נגד דורטמונד, מה שהתברר כתחזית נכונה – הגרמנים הדהימו את הגברת הזקנה בגמר עם 1:3 והניפו את הגביע. אנצ'לוטי הואשם בחוסר שאפתנות והסתפקות במועט – הרי פארמה הקדימה את אינטר בשתי נקודות בקרב על המקום השני שהוביל לליגת האלופות. הוא ויתר מראש על הסקודטו ודאג אך ורק לסגנות, אותה השיג בסופו של דבר. אלא שבטבלה הסופית הפיגור של פארמה אחרי יובנטוס הסתכם בשתי נקודות בלבד. עם קצת יותר תעוזה, המקום הראשון יכול היה להיות שלה, אך המאמן העדיף להאשים בפספוס את קולינה. בדיעבד, אחרי התפוצצות פרשת השחיתות ב-2006, טענותיו נשמעות הגיוניות יותר.

ב-14 השנים שעברו מאז השתנה אנצ'לוטי ללא היכר. התמורה המשמעותית ביותר התרחשה כאשר אימן את מילאן במשך שמונה שנים והתרגל לעבוד עם בוס תובעני בדמותו של סילביו ברלוסקוני. קרלטו לא רק קיבל בהכנעת את דרישותיו של הנשיא אלא שינה את השקפת עולמו. הוא הבין שאי אפשר לדחוס את השחקנים למסגרת מקובעת, אלא חשוב יותר להתאים את השיטה לכוכבים העומדים לרשותו. המערך עם שני קשרים אחוריים שייך מבחינתו להיסטוריה, ובסן-סירו הוא טיפח את קאקה במשבצת עליה חלם זולה בלילות. ממאמן עקשן ששם דגש על משמעת ברזל, הפך אנצ'לוטי לאיש מקצוע שמתקרב לשחקנים ומוכן להקשיב לדעתם. הוא הביע באופן גלוי את החרטה על התנהגותו כלפי זולה לפני המשחק מול ווסטהאם אשתקד, כאשר השניים עמדו זה מול זה על הקווים בדרבי לונדוני: "זו הייתה העונה הראשונה שלי בליגה הראשונה, ולא הייתי מוכן לשנות את דרכי ולהתאים את השיטה לזולה. העדפתי לדבוק במערך היחיד שהכרתי היטב. במבט לאחור, ברור שהייתי צריך לפעול אחרת. זו היתה טעות גדולה. זולה קיבל אז הצעה טובה מצ'לסי ועשה את השיקולים שלו, אבל ברור לי שהוא היה נשאר לו הייתי מגלה גמישות כלפיו".

אנצ'לוטי מתפתח ולומד דברים חדשים באופן מתמיד, וכבר מזמן לא חושש לנסות מערכים חדשניים מבחינתו על המגרש. שיטת היהלום שעבדה היטב בסן-סירו מתאימה פחות לשחקניו בצ'לסי, אם כי היא עדיין נמצאת בשימוש, והאיטלקי בחן לא פעם את ניקולה אנלקה בתפקיד הפליימייקר. הוא משנה את המערכים תוך כדי המשחקים, ולמעשה צ'לסי בעידן אנצ'לוטי היא אחת הקבוצות הגמישות ביותר בפרמייר-ליג מבחינה טקטית. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בחודשים האחרונים, כאשר נוסו שיטות מגוונות לשלב בהרכב את פרננדו טורס, עם או בלי דרוגבה לצידו.

במילאן הפך אנצ'לוטי למאמן עם נטייה התקפית מובהקת, ולא לחינם כבשה צ'לסי 103 שערי ליגה בעונה שעברה. לא מפתיע, אם כך, שדווקא האיטלקי החזיר לחיים את פלורן מאלודה שהבריק עד לא מזמן, באומרו: "אני חושב שכישוריו חשובים בעיקר בחלק הקדמי – הוא פשוט חלוץ באופיו. בשנתיים הראשונות בצ'לסי הוא תופקד במשבצת אחורית מדי, והעמיסו עליו משימות הגנתיות ללא צורך. נתתי לו תפקיד חופשי הרבה יותר באגף השמאלי, וזה הפך אותו לשחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר". בפארמה מטרתו היתה הפוכה – הוא כפה על שחקנים יצירתיים לבצע עבודה שחורה.

אז משחק העונה בין יובה לפארמה במאי 1997 ייזכר כאחד הגרועים שנראו בליגה האיטלקית מעולם. הפעם, עם פרגוסון ואנצ'לוטי מודל שנות ה-2000 על הקווים, זה עשוי להיות שונה, ושתי הקבוצות ילכו על ניצחון בקרב שצפוי להיות קצבי ומרתק. האם גם התוצאה תהיה שונה מבחינת אנצ'לוטי מאשר לפני 14 שנה? האם הווארד ווב יעשה עבודה טובה יותר בהשוואה לקולינה שהעניק את האליפות ליובה על מגש של כסף? את התשובות נקבל מיד.