יותר חשוב ממשחק הגמר: דיווח מברצלונה

הם מתאספים מכל קצוות תבל, אוהדי מכבי תל אביב וגם כאלה שלא בדיוק עונים על ההגדרה. כולם מוכנים לשלם הון תועפות כדי להיסחב בטיסות מפוקפקות, בלוח זמנים מפוקפק שהפך למפוקפק עוד יותר בגלל זיהום האוויר בנתב"ג ולהגיע לאירוע לא מרהיב במיוחד - הכל כדי שבמידה שזה יקרה, הם יוכלו להגיד שהיו שם. ובכל זאת, ערב חצי הגמר אף אחד מאוהדי מכבי תל אביב לא מדבר על הגמר. לכולם יש מטרה אחת: לשרוד עד יום ראשון.

יש הסכמה שקטה בין אוהדי מכבי שעשו את הדרך לכאן, שהניצחון בחצי הגמר הוא העיקר. אלה שעברו שישה, שבעה או יותר טורנירי פיינל-פור, יסכימו בהכנעה כי הדבר החשוב באמת הוא לנצח בחצי הגמר. "הפסד כבר ביום שישי - ומדובר בסיוט מתמשך, גם אם מדובר באחת הערים הכי יפות ומלהיבות בעולם", טוען אבנר, שהיה כבר בכמה מהמעמדים האלה עם מכבי. רבים מאוהדי מכבי מזדהים איתו. הפסד לריאל, וכל טאפאס יראה לא כמו המעדן שהוא - אלא כמו מנה קטנטנה וקמצנית בחמישה יורו, כל בית של גאודי יראה כמו פרויקט כושל בחוג לעיצוב בפימו וכל טיפוס לעבר "פארק גואל" המרשים יזכיר לנוכחים ימי אימונים בצאלים. הפסד? עצוב, אבל זה כבר ראשון בערב, אורזים את הפקלאות, עולים על המטוס ומצטרפים לאירועי יום הזיכרון וחגיגות העצמאות. זו הסיבה, שברגע זה, גם אוהדי מכבי מודים - הגמר זה נחמד, אבל למי שעשה את הדרך לכאן יש מטרה אחת ברורה - חייבים לשרוד עד יום ראשון.

אסור לטעות - לא מדובר במשהו שנוח לאוהדי מכבי להודות בו, מטבע הדברים. אף אחד מהם לא מעיז לוותר על התואר. הם משוכנעים שכל מה שקרה ויקרה לקבוצה, תלוי אך ורק במה שיגידו ערב המשחק - כל אחד ואחד מהם רואה עצמו כפיגמליון בכבודו ובעצמו. מבחינתם זו לא העובדה שמכבי קבוצה חזקה, או שהיריבות לא נראות מאיימות כמו ברצלונה וצסק"א משנים עברו - זו פשוט הנטייה הזו, המכביסטית, שהתגבשה אצלם לאורך השנים. החשש מהפסד קבור אצלם בתודעה עמוק מתחת לשכבות של הישגים מהעבר וביטחון עצמי גבוה (שכאמור, מבחינתם הוא-הוא הסיבה להצלחה), הטבולות בשורת זכרונות מאירועים חריגים ברצף האירועים של משחק כדורסל סביר, שאותם הם לא מצליחים להסביר לעצמם אלא במונחים של המושג השחוק "מסורת" (ושני אירועים בולטים בהקשר זה בקרב אוהדי מכבי כאן - נס ז'לגיריס ב-2004 כמובן, וגם הקאמבק מול סיינה בחצי גמר היורוליג ב-2008).

אמנם, על פי המספרים נראה שהשנה נסעו רק אנשי "הגרעין הקשה" של תיירי מכבי, אבל מראות מסוימים מפריכים את הטענה הזו. בטרמינל במדריד, בעצירה לפני טיסת ההמשך לברצלונה, בולטות שתי עגלות למזוודות, ועליהן שלושה תיקי מוצ'ילרים. בצמוד לעגלות, נראים שלושה צעירים שלא ניתן לטעות בזהות דרכונם - שזופי עור, פרועי שיער ומותשים. צבי, ליאור ואורי היו בדרכם חזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה, והחליטו להקדים את חזרתם בשבוע כדי לתפוס את הפיינל פור בברצלונה. "האמת שזו הפעם הראשונה שלי במשחק כדורסל", אומר צבי, שככל הנראה תולה גבוהות בסגנית אלופת ישראל. הוא וכל אחד מחבריו שילמו 750 יורו על כרטיס הכניסה למשחקים. מי שיכפיל את הסכום בשלושה ויגלה שאת הכרטיסים הם ביקשו לשלוח לבית חב"ד בברצלונה למשמורת עד הגעתם - יבין שיש לשלושה אמון גדול גם בנציגינו בתפוצות. כדי לא להרוס חצי שנה של טראקים ומסיבות גם עבור צבי, ליאור ואורי - חייבים לשרוד עד יום ראשון.

במהלך הטיסות וביניהן, מחפשים האוהדים את הניצחון הבא. למקרה שמכבי תפסיד הערב, חשוב שיוכלו לפחות להודות שניצחו בקרב התנחומים, ברפסאג': מי שילם פחות על הכרטיס למשחק. סכומים הזויים נזרקים לאוויר, והנתון המרתק הוא שאת אותו הסכום יכול אדם אחד לציין בגאווה שסירב לשלם כי הוא לא פראייר, בעוד שהאחר יספר ששילם אותו כדי לא לצאת פראייר. ויש כאלה שבלית ברירה, לקחו על עצמם את האתגר האמיתי: לנסוע 'על בליינד', ולקוות לטוב. גם אלה ששילמו מעט, כמו אלה ששילמו מחיר הגבוה פי חמישה מהמחיר הנקוב על הכרטיס - אבל חושבים ששילמו מעט, מסכימים: זה יהיה פרס תנחומים נחמד לנצח בגביע דן-חסכן, אבל עבור מי שעשה את הדרך לכאן המטרה ברורה: חייבים לשרוד עד יום ראשון.

בשעות אחר הצהריים התפשט בברצלונה סיפור זיהום הדלק בנתב"ג, שעיכב רבים מאוהדי מכבי עוד בטרם הגעתם לכאן. קולות זעקת המחדל התחלפו במהרה בגיחוך: ניצלנו, יצאנו כבר בשעות הבוקר. הנה ניצחון אחד קטן שכבר יוכלו לרשום לעצמם משכימי הקום. במהרה מתחלף הטון להאשמות: "זה בטח איזה אוהד הפועל מאחורי זה", מבטיח גיורא. למען האמת, בשעה זו נראה שמהלך כזה גורם נזק יותר גדול למכבי מעתירות לבג"ץ נגד פרס ישראל.

בין לבין, ניכרת נוכחות בולטת גם של אוהדי פנאתינייקוס, הארכי-נמסיס של מכבי בעשור האחרון, עם כל הכבוד לצסק"א. המפגש בין אוהדי מכבי אליהם נראה כמו מפגש בין שני אחים שלא נפגשו שנים - ולא בטוחים אם יש בהם מן המשותף כפי שזכרו מהילדות. ובכל זאת, יש הרבה מן המשותף בין אוהדי שתי הקבוצות שחילקו ביניהן את רובם המכריע של תארי היורוליג בעשר וקצת השנים האחרונות. אוהדי מכבי רצים לשאול את הירוקים על מחירי החבילות שלהם (אחרי שזכו באליפות ישראל של "הישרדות - פלאו סן ג'ורדי", הם רוצים גם את התואר האירופי), הם מבטיחים זה לזה שייפגשו בגמר. היוונים אולי שוברים שיניים כשהם מנסים להגיד את זה באנגלית, אבל גם להם ברור: אחרי מסע מפרך בין טיסות קונקשן ותשלום גבוה על הכרטיס למשחק, רק דבר אחד בראש: העיקר לעבור את חצי הגמר - כי חייבים לשרוד עד יום ראשון. "וכשנגיע לשם", מבטיחים היוונים באמירה שרבים מאוהדי מכבי מזדהים איתה, "נשכח שאמרנו את זה. רק נרצה לקרוע אתכם". ואולי זהו סיפורה של העונה הצהובה כולה.