דיוויד, אין כמו פעם שנייה

על פניו, היררכיית המאמנים בפיינל פור הקרוב ברורה: ז'ליקו אובראדוביץ', האיש והאגדה – המאמן המצליח בתולדות הכדורסל האירופאי, שבע פעמים אלוף אירופה בעבר ומי שהפסיד רק בגמר יורוליג אחד מתוך שמונה בהם לקח חלק – גבוה מעל כולם; דיוויד בלאט – שרשם את הישגו הגדול בקריירה דווקא כמאמן נבחרת – אחריו; סימונה פיאניג'אני הצעיר – שהפך את מונטפסקי סיינה לקבוצת כדורסל קטלנית, אבל כמי שטרם העפיל לגמר אירופאי כלשהו – שלישי; ללה מולין – עוזרו הנצחי של אטורה מסינה, שבגיל 51 עומד לראשונה על הקווים כמאמן ראשי – אחרון.

שכן ההיסטוריה מלמדת כי שאלת ניסיון המאמן קריטית באירוע מסוגו של פיינל פור. מעטים העפילו למשחק הגמר באירוע הפיינל פור הראשון שלהם; בודדים עוד יותר גרפו את הגביע. אפילו אגדות כדורסל כמו דושאן איבקוביץ', פיני גרשון, מייק ד'אנטוני וזמאגו סגאדין נאלצו להפריש, בזמן ובמזומן, את מס הניסיון.

בין מאמני הפיינל פור הקרוב נמצא רק אובראדוביץ' כמי שזכה בעבר בגביע. את תוארו הראשון, הסנסציוני, גרף ב-92' עם פרטיזן בלגרד, כבר בעונתו הראשונה כמאמן ראשי. בלאט ופיאניג'אני שילמו בעבר את המחיר: הראשון עשה זאת בפיינל פור 02', כאשר הפסיד עם מכבי תל אביב בחצי הגמר לפאו ולגנרל הסרבי; השני ב-08', כשהופתע עם סיינה בחצי הגמר מול מכבי של רס"ר אחר, צביקה שרף.

במובן הזה, הדעת נותנת שביום שישי יגיע תורו של מולין להשאיר את התשלום בקופה. במקרה תהיה זו הקופה של מכבי.

אטורה מסינה היה בין הבודדים שעשו היסטוריה, כאשר זכה בתואר כבר בפיינל פור הראשון שלו, בשנת 1998, עם קינדר בולוניה.

יותר מאשר בכל אירוע אחר, אומר מסינה, עולה חשיבות ניסיונו של המאמן דווקא בפיינל פור; לאו דווקא בעת המשחקים עצמם, אלא בעיקר בימים הקודמים להם. "הפיינל פור הוא אירוע מיוחד כי יש סביבו כל כך הרבה רעש", מסביר המאסטרו האיטלקי. "יש סביבך אלפי אנשים שמגיעים כדי לעשות כיף, ואתה בא כדי לעבוד. בכל מקום אתה נתקל בבני משפחה, בחברים, באוהדים, שכל אחד רוצה תמונה או סתם להגיד לך כמה אתה טוב. מי שלא מנוסה, לא מצליח להתמודד. זה מתיש אותו והוא יוצא מהר מאוד מפוקוס של כדורסל".

דרך הפעולה בה נקט מסינה בפיינל פור 98' הייתה פשוטה: הוא ביקש משחקניו להישאר בחדרים. "ברגע שאתה יוצא מהחדר ויורד ללובי של המלון, הטירוף מתחיל", אומר מסינה. "בפיינל פור ההוא, שנערך גם כן בברצלונה, אני זוכר שליוו אותנו בערך 5,000 אוהדים. זה היה משהו בלתי-רגיל. כמובן שככה זה גם תמיד סביב מכבי. אמרתי לשחקנים שלי: מי שיסתובב בחוץ ולא יישאר בחדר וינוח, יגיע למשחק תשוש. למזלי, הם הקשיבו".

אין זה מקרי, טוען מסינה, שמרבית השחקנים שמופיעים לראשונה בפיינל פור משחקים מתחת לרמתם הרגילה. מכבי תמריא מחר לספרד עם מספר חסר-תקדים של בתולי פיינל פור: עבור פארגו, הנדריקס, מצ'באן, אידסון ופניני יהיה זה פיינל פור ראשון בקריירה. אליהו אומנם שיחק בפיינל פור 2008, אבל תפקידו היה שולי יחסית והסתכם ב-8 נקודות בחצי הגמר מול סיינה. למעשה, מבין שחקני המפתח, רק לשחורציאניטיס – שהגיע לאירוע השיא גם בשנתיים הקודמות, במדי אולימפיאקוס – ניסיון של ממש.

בנקודה הזו בדיוק נכנס רכיב ניסיון המאמן לפעולה. עודד קטש רשם רק פיינל פור אחד בקריירה – היה זה הפיינל פור הבלתי-נשכח בסלוניקי 2000 – בו הגיע לשיא דווקא במשחק הגמר. קטש תולה זאת במאמנו דאז, אובראדוביץ'.

"כשאתה משחק בשביל מאמן מנוסה כמו אובראדוביץ', אתה יודע שהוא היה במקומות האלה הרבה פעמים בעבר וזה מקנה לך המון ביטחון ואמונה בדרך שלו", אומר קטש. "ראיתי כשחקן שאובראדוביץ' יודע בדיוק מה עליו לעשות בכל רגע, מנווט את הספינה ונותן לשחקנים הוראות ברורות. ההוראות הברורות הולידו רמת ביצוע ברמה גבוהה. למאמן צעיר קשה יותר לקבל את התוצאה הזו משחקניו. דיוויד בלאט שלט בקבוצה שלו בצורה אבסולוטית לאורך כל העונה, ויש לו מספיק ניסיון כדי שגם בפיינל פור הוא יקבל מהשחקנים בדיוק את מה שהוא רוצה".

שרון ששון, שכשחקן מכבי תל אביב לקח חלק בפיינל פור 2006 בפראג, זוכר התנהלות דומה מצד צוות האימון גרשון-שמיר. "פיני שידר המון ביטחון וידע מה הוא רוצה מכל שחקן. ראית שיש לו המון ניסיון, וזה עזר לך לסמוך עליו. אבל לחץ תמיד יש. פיני היה גדול כי אחרי כל אימון וכל תדרוך וידאו הוא ידע להגיד לך את המשפט שייתן לך את הביטחון לשחק בלי הפחד לטעות. הוא היה זורק לנו משפטים כמו 'אני סומך עליך, תעשה את מה שאתה יודע', ואני זוכר שעלינו למשחקים מול ויטוריה וצסק"א עם הרבה ביטחון וקור-רוח".

יסמין רפשה נאלץ להתמודד עם בעיית חוסר הניסיון בפיינל פור 2004, שנערך כזכור בתל אביב; עבורו ועבור מרבית שחקניו היה מדובר בפיינל פור ראשון בקריירה, שהתקיים ממילא במדינה שהייתה שרויה במצב ביטחוני קשה וששוחק באולם מלא בקהל קנאי ועוין.

"ככל שהתקרבה שעת משחק חצי-הגמר נגד סיינה, כך עלתה רמת ההתרגשות שלי", נזכר רפשה. "בגלל המצב בישראל באו מעט מאוד אוהדים שלנו. הרגשנו בודדים נגד כולם ולמרות זאת, התכוננו היטב למשחק הראשון וניצחנו. אחר כך הגיע הגמר. בין חצי הגמר לגמר מפריד רק יום אחד, ולכן רוב ההכנה היא פסיכולוגית. טקטית, כבר אין הרבה מה לשנות, מה גם שהכרנו את מכבי היטב, כי שיחקנו מולה פעמיים במהלך העונה. אבל עבור הקבוצה הצעירה שלנו – אל תשכח ששיחקנו עם ילדים כמו בלינלי, מנצ'ינלי, לורבק, דלפינו ואחרים – זה כבר היה יותר מדי. שיחקנו רע, מכבי נתנה את המשחק הטוב ביותר שלה, ולא הצלחנו להתמודד מולם".

הלקח החשוב ביותר שלמד רפשה מאותם ימים נוגע, כפי שהזכיר מסינה, להתנהלות השחקנים לפני המשחקים ואחריהם. "בנסיעה רגילה למשחק חוץ ביורוליג אתה נמצא רוב הזמן במלון, שם יש מספיק שקט כדי להתכונן ברוגע. בפיינל פור זה שונה מאוד. יש הרבה עיתונאים, הרבה שאלות, הרבה לחץ. מאמן מנוסה יודע איך לשלוט ברגשות שלו ובעיקר איך להגן על השחקנים שלו מפני הלחצים האלה".

יהיה זה הפיינל פור הראשון בחייו של מולין כמאמן ראשי, אולם מסינה אומר כי עוזרו בעשור האחרון היה שותף מלא לרשימת תאריו. מולין ליווה את מסינה לאורך שנותיו בבולוניה, טרוויזו, מוסקבה ומדריד, וזכה אתו בשלושה גביעי יורוליג (2000, 2006 ו-2008), בשבע אליפויות ובשישה גביעים מקומיים.

"מולין מאמן רוקי? נראה לי שיש ל'ללה' בערך עשרה פיינל פורים ברזומה", צוחק מסינה, "הוא מאמן מנוסה ואדם שקט. הוא לא ירגיש שום לחץ".

מסינה מציין את העובדה שבדומה למכבי, גם ריאל תגיע לפיינל פור עם הרכב צעיר במיוחד; פרט לפריג'יוני ולסרג'י וידאל, עבור יתר שחקניה יהיה מדובר בפיינל פור ראשון.

"ללה יודע מה הסוד: תמיד אמרנו לשחקנים שלנו שאין דבר כזה פיינל פור, יש פיינל טו", מוסיף מסינה. "הוא יודע שצריך להכין את הקבוצה לא כמו למשחק חצי גמר ואז למשחק גמר; ללה יכין את ריאל לשני גמרים. הגמר הראשון ייערך ביום שישי מול מכבי. אולי אחר כך יהיה גמר נוסף. הוא ידע איך לגרום לשחקנים של ריאל להגיע מוכנים. לא הייתי מציע למישהו לבנות על חוסר הניסיון שלו. גם דיוויד בלאט הוא ווינר מוכח. זה יהיה משחק שיוכרע על הדברים הקטנים. הדבר היחיד שהמאמנים צריכים לשים לב אליו הוא שלא להגיע למצב של אובר-קאוצ'ינג; לפעמים יש למאמנים נטייה להיות חרדתיים במיוחד באירועים כאלו, להוסיף עוד תרגילים ולשלוט יותר בשחקנים. כאן טמונה הסכנה האמיתית. הסוד הוא לתפקד בפיינל פור בדיוק כפי שתפקדת לאורך כל העונה".

"לדעתי, זה פיינל פור מאוזן מאוד. כל קבוצה יכולה לנצח", מסכם יסמין רפשה. "אם ברצלונה הייתה שם, הייתי אומר שהיא פייבוריטית. כל המאמנים טובים מאוד; חלקם צעירים, חלקם מבוגרים, אבל לכולם מספיק ניסיון בכדורסל. בעיני הכל פתוח".

ohad@walla.net.il