הרועה הגרמני: הכירו את רלף רנגניק, מאמן שאלקה

כאשר מונה ביולי 2004 למאמן נבחרת גרמניה לקראת המונדיאל הביתי ידע יורגן קלינסמן, אדם נבון ואינטליגנטי, את כישוריו ואת מגבלותיו. הוא ייעד לעצמו את תפקיד המוטיבטור, הן בעבודה עם השחקנים והן בבניית מערכת יחסים עם התקשורת. לעומת זאת, חסרה לקלינסי הבנה טקטית מעמיקה, ולכן חיפש עוזר שיבנה את הנבחרת מבחינה מקצועית מאחורי הקלעים. בעדיפות הראשונה מבחינתו דורג רלף רנגניק, ששהה בחופשה אחרי שפוטר מהאנובר, אלא שהוא סירב מאחר שלא רצה להיות מספר שתיים של אף אחד, גם אם מדובר בנבחרת הלאומית. קלינסמן פנה לאופציה השנייה ברשימה, יואכים לב. כעבור שנתיים, אחרי ההצלחה בגביע העולם, קודם לב למאמן נבחרת בזכות עצמו. באותם ימים בדיוק חתם רנגניק כמאמן קבוצה כפרית זעירה מהליגה השלישית, אשר מחוץ למחוז שלה מעטים מאוד שמעו עליה. קראו לה הופנהיים. יש שיגידו כי רנגניק החמיץ את הזדמנות חייו כאשר לא הסכים להצעה המפתה של קלינסמן. יש שיטענו כי הקריירה שלו מאז הייתה מעניינת ועשירה לא פחות מזו של לב. כך או כך, הבחירה שלו השפיעה רבות על ההתפתחויות בכדורגל האירופי בשנים האחרונות. הערב (שלישי) תהיה לרנגניק הזדמנות לרשום פרק חשוב בתולדות ליגת האלופות, כאשר שאלקה תארח את מנצ'סטר יונייטד.

בהשוואה לשלושת המאמנים האחרים שעלו לחצי הגמר, אשר כל אחד מהם הניף את גביע האלופות לפחות פעם אחת בקריירה, הישגיו של רנגניק בן ה-52 נראים זניחים, אבל מדובר באיש מקצוע מוערך ביותר, ויש לו קווי דמיון לא מבוטלים לכל אחד ממתחריו. כמו פפ גווארדיולה, הוא איש עקרונות אשר האידיאולוגיה והנאמנות לכדורגל התקפי קודמים מבחינתו לכל השיקולים האחרים. כמו אלכס פרגוסון, הוא מפתח קשרים אישיים הדוקים עם שחקניו ומטפח את הביטחון העצמי שלהם, אך גם יכול להתפרץ ולעשות בהם שפטים בנוסח "מייבש השיער" המפורסם מאולד טראפורד.

כאשר הפסידה הופנהיים 5:4 לברמן בבונדסליגה בספטמבר 2008, נכנס רנגניק בזעם לחדר ההלבשה והטיס בקבוקי מים לכל עבר. הוא כעס במיוחד על כך ששחקניו בחרו להחליף חולצות עם כוכבי היריבה במקום להתאבל על שער ההפסד שספגו בדקות הסיום. רק במזל לא היו נפגעים בנפש, כמו דייויד בקהאם שספג בזמנו נעל של פרגי במצחו. באשר לז'וזה מוריניו, הרי שלא חסרים בגרמניה מבקרים שמאשימים את רנגניק בשחצנות ויהירות. מנכ"ל שאלקה לשעבר, רודי אסאואר הססגוני, קבל בזמנו על התנשאותו הבלתי נסבלת: "רנגניק חושב שהוא יותר חכם מכולם". נקודת דמיון נוספת ל"מיוחד" הפורטוגלי נעוצה בכך שהמאמן הגרמני מעולם לא שיחק כדורגל מקצועני ברמה גבוהה. בצעירותו, כמו אוטמאר היצפלד, הוא בכלל רצה להיות מורה.

בסוף שנות ה-70' החל רנגניק את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת שטוטגרט בתחום מדעי הספורט והשפה האנגלית, ובמקביל שיחק בקבוצת החובבים של שטוטגרט בליגה הרביעית. בגיל 21 הוא נטש את הקבוצה ועבר להתגורר בברייטון למשך שנה. הייתה לו סיבה טובה לכך. "ידעתי שאני רוצה לקרוא את ספריו של צ'ארלס דיקנס במקור, ולשם כך היה נחוץ לשפר את השפה ולגור באנגליה במשך תקופה ממושכת", הוא מציין. חיבתו לכדורגל לא נזנחה – רנגניק הצעיר ניצל את סופי השבוע כדי לנסוע ללונדון ולחזות במשחקיהן של ארסנל וטוטנהאם, ובמקביל שיחק בקבוצת סאות'וויק הקטנטנה. באחד המשחקים הוא שבר שתי צלעות וניקב את הריאה, אבל זה לא מפריע לו להתגעגע: "זו הייתה אחת השנים המאושרות בחיי". משחקו האחרון במדי סאות'וויק, אגב, התקיים בדיוק לפני 31 שנה, ב-26 באפריל 1980.

למרות שסיים את התואר בהצטיינות, לא הצליח רנגניק להשתחרר מחיידק הכדורגל ולהקדיש את חייו להוראה. הוא בילה מספר שנים בקבוצות זעירות כמאמן-שחקן, העלה אחת מהן לליגה החמישית, ולאחר מכן חזר לשטוטגרט כדי להדריך את קבוצות הילדים של המועדון. את התפקיד הרציני הראשון בכדורגל מקצועני הוא קיבל רק בגיל 39, ומיד הצעיד את אולם לעלייה מהליגה השלישית לשנייה. באותה שנה נרשמה גם ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלו, בה הסביר בנלהבות את תורת הכדורגל ההתקפית שלו עם ציורים רבים על הלוח, מבלי לתת למנחה התוכנית לעצור אותו. מאז דבק בו הכינוי "פוטבול פרופסור", אבל אם בהתחלה זה נאמר בלעג מסוים, הרי שבמשך השנים השם מבטא הערכה עצומה שרוכשים לו האוהדים והעיתונאים בגרמניה. רנגניק הפך לקבלן עליות סדרתי, והצליח כמעט בכל מקום בו דרך.

בדיוק כמו לב, החל רנגניק את הקריירה בבונדסליגה עם שטוטגרט. אחרי שפוטר על רקע חילוקי דעות עם ההנהלה, הוא עבר להאנובר שהייתה קבוצת מרכז טבלה ומטה ובליגה השנייה. בעונתו הראשונה, 2001/02, הפך אותה המאמן הצעיר ליחידה התקפית קטלנית שהפציצה 93 שערים ב-34 שערים וסיימה במקום הראשון ביתרון עשר נקודות על סגניתה. רנגניק הצליח למצות את הפוטנציאל אפילו אצל שחקנים בעייתיים כמו יאן שימאק הצ'כי, אלכוהוליסט כרוני אשר הקריירה שלו התרסקה לחתיכות כאשר נמכר ללברקוזן בתום עונת העלייה. אחרי שסירב לקלינסמן ב-2004, הוא חתם בשאלקה והצעיד אותה למקום השני ולהעפלה לליגת האלופות, וגם לגמר הגביע הגרמני. אלא שהמנכ"ל אסאואר, כאמור, ממש לא סימפט אותו, ובעונה שלאחר מכן ניצל ירידה בכושרה של הקבוצה על מנת לשלוח את המאמן "השחצן" לכל הרוחות. כך התפנה רנגניק למשימה המרתקת ביותר בחייו, פרויקט הופנהיים.

רבים מאשימים את הבעלים דימטאר הופ בכך שהוא הפך את הופנהיים לשם דבר בכדורגל הגרמני באמצעות הזרמת הון עתק, ויש צדק מסוים בטענה, אך חייבים לראות את התמונה המלאה. בניגוד למולטי-מיליונרים אחרים שקונים הצלחה באמצעות רכש מאסיבי של כוכבים, התרכז הופ בעיקר בבניית תשתית לטווח ארוך, כגון איצטדיון מפואר, מתקן אימונים ברמה גבוהה, אקדמיית כדורגל וצוות אימון ברמה גבוהה. כאשר עלה לליגה השלישית, הוא פרס את השקפת עולמו בפני רנגניק ונענה בהתלהבות. "לא הייתי מסכים לאמן אף קבוצה אחרת בליגה השלישית, אבל הסמכויות המקצועיות שקיבלתי היו כה נרחבות, עד שאי אפשר היה לוותר על האתגר", נזכר רנגניק. הוא השלים עם הופנהיים שתי עליות רצופות, ובעונת הבכורה של המועדון הקטן בבונדסליגה סיים את הסיבוב הראשון בפסגה, תוך הצגת כדורגל התקפי סוחף. שחקניו הצעירים העריצו אותו, למרות שספגו נזיפות קשות מדי פעם, ועל אף העובדה שרנגניק דאג לשמור על מעמדו ככוכב מספר אחת במועדון, גם כאשר מדובר בשכר. "כך צריך להיות בכל ארגון נורמלי – האיש עליו מוטלת האחריות הגדולה ביותר מקבל את השכר הגבוה ביותר. זה לא משנה אם קוראים לחברה סימנס, מרצדס או הופנהיים", אמר בזמנו.

היחסים של רנגניק עם הופ ידעו משברים רבים, וגם הציפיות שלהם הפסיקו להיות מתואמות, אחרי שהבעלים הצהיר בתחילת העונה כי "המטרה העיקרית שלנו היא להישאר בליגה", בניגוד מוחלט לשאיפות היומרניות של המאמן. הרומן עלה בסופו של דבר על השרטון בפגרת חג המולד האחרונה כאשר מכר הופ את הקשר הברזילאי לואיז גוסטאבו לבאיירן מינכן ללא ידיעת המאמן. רנגניק עזב בטריקת דלת, ומיד קושר למשרה החמה בליברפול שפיטרה את רוי הודג'סון ב-8 בינואר. הדיווחים על מינוי אפשרי גררו תגובות נלהבות הן באנגליה והן בגרמניה. טור-כריסטיאן קארלסן, אחד הסקאוטים הבכירים באירופה, טען נחרצות: "רנגניק הוא ארסן ונגר הגרמני, הוא בונה אימפריות מהיסוד ומחויב לכדורגל אטרקטיבי. אם יגיע לליברפול, הוא יחולל את אחת המהפכות הגדולות ביותר שהליגה האנגלית ידעה אי פעם". המגעים הופסקו כאשר קיבל קני דאלגליש את המינוי הזמני שהופך בינתיים לקבוע. רנגניק לא חזר לאנגליה כמנג'ר באנפילד, אבל שמח לשוב לשאלקה במקומו של פליקס מגאת' והביא מיד למפנה המיוחל. אינטר רוסקה לחתיכות ב-2:5 המפורסם בסן סירו באמצעות טקטיקה התקפית מובהקת, ורנגניק טען בסיום: "ידענו שיש לאינטר בעיות בהגנה, והחלטנו ללכת על כל הקופה ולנצל אותן". מעטים המאמנים שהיו ממשיכים לתקוף אחרי שכבשו שלושה או ארבעה שערים על אדמת איטליה. שאלקה של רנגניק טרפה את הדשא עד השריקה האחרונה.

החבורה מגלזנקירשן נהנית כיום מכל העולמות – הכושר הפיזי של השחקנים לא יכול להיות טוב יותר אחרי האימונים המפרכים בעידן "סדאם" מגאת', בעוד מצב הרוח, המוטיבציה וההכנה הטקטית השתפרו ללא היכר תחת הדרכתו של רנגניק. זהו שילוב קטלני, ומי שמחפש סיבה היסטורית לסנסציה אפשרית יכול למצוא אותה במאזן של מנצ'סטר יונייטד מול קבוצות גרמניות בליגת האלופות. אומנם המשחק הגדול בקריירה של פרגוסון, הגמר של 1999, היה על חשבון קבוצה גרמנית, אך הוא הפסיד בכל ארבעת המפגשים הכפולים מול נציגות הבונדסליגה בשלב בפלייאוף. השדים האדומים רשמו שני הפסדים לדורטמונד בחצי הגמר ב-1997, נכנעו לבאיירן מינכן ברבע הגמר ב-2001, הודחו בגלל שערי חוץ אחרי שתי תוצאות תיקו מול לברקוזן בחצי הגמר ב-2002, ולקינוח עפו גם בעונה שעברה ברבע הגמר מול הבווארים בגלל השער המרהיב של אריין רובן באולד טראפורד.

מכל קבוצות אלה, דומה שאלקה של רנגניק, ברוחה ובגישתה, בעיקר ללברקוזן של קלאוס טופמולר, ושימו לב לפרט הבא. גם ב-2002 התקיים הגמר על אדמת בריטניה (אז בגלאזגו, והעונה בוומבלי). אז פגשה לברקוזן בגמר את ריאל מדריד, ויש סיכוי לכך גם העונה. זה יכול להיות שחזור היסטורי פיקנטי במיוחד, עם שינוי אחד מהותי. הפעם ישחק ראול נגד ריאל, ולא במדיה. מבחינת האוהדים הנייטרלים זו תהיה חוויה אדירה, אבל כדי שזה יקרה צריכות להתחולל שתי הפתעות מרעישות בחצי הגמר.