די לשלטון הערסים

מה עומד מאחורי שיבוצו של ג'ובאני רוסו כפרשן "שער השבת"? הרי רוסו, לפני הכל, לא ממש יודע עברית. השפה שלו דלה, יכולת ההתבטאות שלו מוגבלת, ונדמה שגם בשפת האם שלו הוא לא באמת יכול להעשיר את הידע של הצופה. הפרשן אומנם מתעקש לספק את הדאחקות המוכרות שלו ואת שאר הקונצים שהעניקו לו את תדמית ה"ג'וקר" החביב, אבל אלו בעיקר מביכים את דני ענבר ומאיה רונן, ובוודאי שלא מצליחים לחפות על חוסר השליטה שלו בליגה ועל ההיכרות המוגבלת שלו עם הקבוצות והשחקנים. לידו אפילו משה פרימו ואיציק זוהר נשמעים קולחים ואינטליגנטיים. ואולי זאת הייתה המטרה?

אפשר להעריך ששיקולים פופוליסטיים עומדים מאחורי הבחירה ברוסו כפרשן. הכוכב הקרואטי, שתמיד שידר מעין עליצות טבעית (מוגזמת מאוד, לטעמי), תמיד היה אהוב בישראל. בנוסף לביצועיו המרשימים על המגרש, הוא תמיד התהדר ב"פה גדול" וחוסר יכולת לשלוט בלשונו, וסגנונו שידר ישראליות אותנטית. לצערנו, למרות כל אלה, אין לרוסו את היכולת להאיר את עיניו של חובב הכדורגל הממוצע. לשמחת ערוץ הספורט, הוא מייצג את העממיות של הכדורגל (שבמקרה של רוסו, היא מילה נרדפת לוולגריות והמוניות), ובזה הם מסתפקים: רוסו פשוט מותאם בצורה מושלמת לשפה ולנורמות של ליגת העל.

ניתן להעריך שאחת הסיבות לבחירה ברוסו היא הניסיון של ערוץ הספורט לתת קונטרה ל"וואן". אתר "וואן", שמיוצג על ידי אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', הוא מעוז העממיות. הכותרות פשוטות ("90 דקות לפתיחת המשחק בקרית אליעזר, הקהל זורם למגרש"), הגליצ'ים לוהטים וטורי הפרשנות זריזים מאין כמותם. רוסו מתלבש כמו כפפה על היומרות של "וואן", וסביר להניח שבערוץ הספורט מרגישים שגיוסו של רוסו לשורותיהם הוא מחטף מבריק.

אתר "וואן" זוכה לפופולריות גדולה, ובערוץ הספורט מזהים את סוד הקסם של אופירה ואנשיה: פנייה למכנה משותף ונמוך בעזרת שפה דלה ותכנים פופוליסטיים שמותאמים לצרכיו של האיש הפשוט. הנוסחה הזו עובדת, וערוץ הספורט לא פעם בוחר להתאים את עצמו לסטנדרטים של המתחרה. לפעמים התוצאה מעט מעליבה.

שיבוצו של רוסו כפרשן, אם כך, מייצגת מגמה גדולה יותר. נקודת המוצא היא שהכדורגל הישראלי נשלט על ידי העמך ושאר טיפוסים עממיים (או במילים אחרות, ערסים), ולכן צורת הפנייה אל חובבי המשחק צריכה להיעשות בלשון פשוטה ונמוכה. ניתן להבחין בזה גם בתוכנית הסאטירה "בובה של לילה". יש לציין שהתוכנית היא בהחלט מצחיקה ומוצלחת (חן חן לשוקו ולמיקו ג'מאל), אבל אי אפשר להתעלם מגסות הרוח שמאפיינת את רוב הבדיחות, ואת החיקויים שבעיקר מתאפיינים בהתנהגות נלוזה ופרחית של דמויות כמו אלי טביב ופרוספר אזגי.

כל הדברים האלה פוגעים בצורה אנושה בתדמיתו של הכדורגל הישראלי. באולפן ליגת האלופות, למשל, הסטנדרטים של ערוץ הספורט גבוהים בהרבה. גם כשאוחנה וזוהר מפרשנים שם, הם רק תוספות לצד מודי בר און ושגיא כהן, שעל אף כל הביקורות עליהם – ניחנים ביכולת התבטאות רהוטה ומובילים שיח אינטליגנטי. אם לוקחים בחשבון שגם במשדרי הכדורסל רמת הדיון גבוהה בהרבה, כנראה שבערוץ הספורט מניחים שחובבי הכדורגל הישראלי הם די טיפשים ויסתפקו במועט.

כמובן שלא רק ערוץ הספורט חוטא בהתייחסות לא הולמת לליגת העל. גם שאר גופי התקשורת מגלים חיבה גדולה לדמויות כמו פרוספר אזגי ודני לוי, שכביכול מוסיפים "צבע" ו"פולקלור", אך בעיקר מביכים את כל מי שהמשחק יקר ללבו.

אומנם אי אפשר להתעלם מהעובדה שאלה הם האנשים שמנהלים את הכדורגל ומכתיבים את הנורמות בו, אבל אפשר להגביל את החשיפה התקשורתית של הטיפוסים הנלוזים, ובעיקר לגנות את התנהגותם ולא להפוך אותם לגיבורי תרבות. כשאלו הטיפוסים שקובעים את הטון ואת דפוסי ההתנהגות, אל לנו להתפלא שהיציעים גדושים באלימות, שהחלק הנורמטיבי של הציבור חושש להגיע למגרשי הכדורגל, ושהבילוי במגרשים אינו מוסיף כבוד לאוהד. אפשר להילחם בזה, וכצעד ראשון ניתן לדרוש שהתוכניות על הענף יתאפיינו באמות מידה שונות. אחר כך גם אפשר להחליף את יו"ר ההתאחדות.