פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא צודק ולא חכם: אור שקדי על המאבק על ארגון השחקנים

        עודד קטש חיכה לפצועים אבל הרוטציה החדשה פוגעת בו. השבתת הליגה מחמיצה את המטרה. שקדי מסכם מחזור

        1. המאבק צודק, הביצוע מפוספס

        בזמן כתיבת שורות אלה, הסיכוי שהמחזור ה-26, שישוחק ביום רביעי הקרוב, יעבור ללא תקלות הוא לא גבוה. כזכור, ארגון השחקנים מאיים בפתיחה בשביתה וזאת לאור טענותיהם שראשי מנהלת הליגה מסרבים להבטיח להם כעת את המשך ה"חוק הרוסי" גם בעונה הבאה. במנהלת טוענים מנגד שאין להם בעיה לדון עם ארגון השחקנים, שטוען ההיפך, ובמקום להתקרב לאיזשהו הסכם, הצדדים מכפישים זה את זה בתקשורת. השחקנים הישראלים מתייצבים לצד הארגון, וביום רביעי עשויות הקבוצות להישאר רק עם הזרים, החיילים ושחקני הנוער.

        הרעיון שעומד מאחורי המאבק של ארגון השחקנים הוא צודק. הצורך במלחמה כוללת על מעמדו של הכדורסלן הישראלי הופך קריטי מעונה לעונה, ונדמה כי רק מהלך רחב כזה יכול להציל משהו ממה שנותר מהריקבון הכולל. רוב הקבוצות בליגה מחזיקות חמישה זרים לפחות. המחסור בשחקנים, בזהות, בריח חדש לליגה הזו, מחייב פעולות דרסטיות וארוכות כמו השבתה. זה הרבה יותר חשוב לעתיד של הענף מעוד זכיה של מכבי תל אביב ביורוליג. הבעיה שזו לא הדרך הנכונה וזה לא הטיימינג ההוגן. כדי לנצח מאבק צודק צריך לחפש קודם הצדקה.

        הבעיה של ניר אלון, יו"ר ארגון השחקנים, היא בעיקר התזמון. הארגון הסכים לחוקי הליגה העונה, ואין זה נראה הוגן ששחקנים שעומדים בחוזים איתה, יתחילו לשבות. המאבק צריך להתנהל בקיץ, הארגון צריך להפגין אז שרירים, להכריז כי כל עוד אין הבטחה למספר שנים קדימה על המשך החוק הרוסי, השחקנים הישראלים לא יחתמו על חוזים, ולהשבית אולי את פתיחת העונה הבאה. בארגון השחקנים, מנגד, אומרים כי הקבוצות יחתימו עד אז מספר זרים גדול יותר, אך אם יופעל לחץ חכם כבר מעכשיו והמאבק יהיה מתוכנן כראוי, האפקט יהיה חזק לא פחות. נדמה כי מה שהכי מתפספס כאן הוא שארגון השחקנים מגיב למציאות ולא יוזם שינוי. שינוי כזה חשוב לא יכול לבוא מתגובה, מאינסטינקט, אלא מתכנית, מיוזמה. כך הופך מאבק צודק לקרב אגו.

        עידו קוז'יקרו משה מזרחי ויוגב אוחיון כדורסלנים ישראלים בישיבת ארגון השחקנים (מהשלישי משמאל וימינה) (ברני ארדוב)
        המאבק צריך להתנהל בקיץ, הארגון צריך להפגין אז שרירים (צילום: ברני ארדוב)

        2. נקודת האור של המחזור – אלישי כדיר

        בימים אלה נמצאת מכבי תל אביב בהכנות לקראת אחד מרגעי השיא של המועדון, הפיינל פור האירופי. בתחילת העונה היה אמור אלישי כדיר להגשים את חלומו ולהיות חלק מהרוטציה של מכבי תל אביב, אך מהר מאוד הבין כדיר שלפחות העונה החלום לא יתגשם, החליט לארוז את המזוודה ולעבור למכבי חיפה שחלמה לעצור את המפולת של פתיחת העונה וחיפשה מחליף ליוני ניר. כדיר הגיע, הרים את הציפיות בחיפה, אך רשם עונה פחות טובה מעונת האליפות בגלבוע/גליל, נראה חיוור כמו קבוצתו במשחקים רבים, ונדמה היה שהכישרון הגדול מתבזבז.

        בשבת ישב כדיר וצפה במילאן מצ'באן, מי שנכנס לנעליו במכבי, תופר 25 נקודות על הראש של מכבי אשדוד ללא החטאה, והבין מה מצפה לו בעונה הבאה. בינתיים מכבי חיפה שלו החלה להראות סימני חיים במאבקי ההישרדות, וכדיר ידע שהגיע הזמן להעלות הילוך. מול הפועל ירושלים הוא כבר חזר להיות אלישי כדיר שכולם אוהבים, נלחם על כל כדור חוזר, היה אגרסיבי בהגנה וחד מתחת לסלים. כדיר רשם דאבל-דאבל ראשון מאז המחזור השביעי בעונה שעברה, וחיפה הביסה את ירושלים ללא כל קושי.

        למי שהספיק לשכוח, כדיר סומן כבר שני קיצים ברציפות כתקווה הגדולה של נבחרת ישראל וכשחקן שיכול לתרום בצורה משמעותית כשליאור אליהו לא טוב או לא על המגרש. לפני שנתיים החליט צביקה שרף לחתוך אותו ברגע האחרון מהסגל, ובשנה שעברה כדיר נפצע ברגע האחרון לפני פתיחת מוקדמות אליפות אירופה. חודשיים לקראת תחילת ההכנות לאליפות אירופה, הוכיח כדיר שהוא עוד כאן, והוא לא מתכוון לוותר על החלום שלו, להפוך לשחקן מוביל ברמות הכי גבוהות.

        שחקן מכבי חיפה אלישי כדיר מול שחקן הפועל ירושלים דיון דאוול (אדריאן הרבשטיין)
        חזר להיות אלישי כדיר שכולם אוהבים, נלחם על כל כדור חוזר, היה אגרסיבי בהגנה וחד מתחת לסלים (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        3. הרוטציה התרחבה, היכולת התקצרה

        לפני שבוע וחצי התגשם חלומו של עודד קטש, לפי דבריו, והוא חזר לאמן את הפועל ירושלים עם סגל מלא ללא פציעות. בריאן רנדל חזר מהפגיעה בברך והראה סימנים של רנדל הישן והטוב, אורי קוקיה שב להתאמן, וכשהקפטן מגיע שום דבר לא יכול להשתבש. מהרגע שהשניים חזרו לשחק ביחד, אולי במקריות, אך ככל הנראה לא, רשמה הפועל ירושלים שני הפסדים רצופים, כשההפסד למכבי חיפה שבר את שיאי ההשפלה הישנים. ירושלים קלעה 58 נקודות מול קבוצה שסופגת בממוצע מעל 85 נקודות למשחק.

        עודד קטש רצה אחרי המשחק לתת את הכבוד לחיפה, ובהחלט מגיע כל הכבוד וההערכה למיקי גורקה וחבריו על הניצחון, אך מבט קצר על הסטטיסטיקה של ירושלים חושף את כל הסיפור. 11 שחקנים שיתף קטש במהלך המשחק, כשרק עמית תמיר לא זוכה לראות דקות. כל אחד מהשחקנים שיחקו מעל 10 דקות, ובכך התקרב קטש לחלוקה מושלמת של דקות בתוך קבוצה. אלא שהפועל ירושלים היא קבוצה שהצליחה לנצח רק כשהייתה בתוכה היררכיה ברורה. כעת עם רוטציה רחבה כל כך, מקבלים סם קלנסי וליאור חכמון, שני שחקנים מובילים עד לפני חודש, 21 דקות ביחד ויוגב אוחיון יורד ל-16 בלבד. מישהו אמר תפסת מרובה לא תפסת?

        שחקן מכבי חיפה סילבן לנדסברג מול שחקן הפועל ירושלים יובל נעימי (אדריאן הרבשטיין)
        ההפסד למכבי חיפה שבר את שיאי ההשפלה הישנים. נעימי (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        4. רק אני לי, ולא מספיק לי

        את הפתגם שליגת העל היא ליגה שוויונית בה כל קבוצה מסוגלת לנצח כל אחת שעומדת מולה, שמענו בלי סוף מתחילת העונה מכל מאמן אפשרי. מי שיכול להעיד על כך יותר טוב מכולם הוא דן שמיר, שהצליח להפסיד עד כה לתשע מתוך עשר קבוצות ליגת העל, ובשבוע הבא הוא עוד עשוי לספוג הפסד למכבי חיפה, היחידה שלא ניצחה אותו. מנגד, שמיר הצליח לנצח עם קבוצתו את כל קבוצות ליגת העל, כולל מכבי תל אביב. לבסוף, כדי להבין את רכבת ההרים של בני השרון, מספיק לראות את הרצפים של הקבוצה: פתחה עם שלושה ניצחונות, לפני סוף הסיבוב הראשון הפסידה שלושה משחקים, לאחר מכן ניצחה שישה משבעה, וכעת ברצף של ארבעה הפסדים מחמישה משחקים.

        שמיר הודה יותר מפעם אחת שבני השרון בנויה על לי ניילון. זאת הייתה המחשבה בתחילת העונה, וכך היא גם משחקת הלכה למעשה. ניילון נוגע בכדור כמעט בכל התקפה שהוא משחק, וזורק בממוצע 14 זריקות למשחק, כשרק 51 אחוז מהם נכנסים. על הגנה אין מה לדבר כל כך, וכמה שהוא מנסה להיות המנהיג, ובאף משחק העונה לא ירד מספרות כפולות, נראה כי ההסתמכות הכמעט מוחלטת על יכולתו, פוגעת בקבוצה, גם כשהוא טוב. ניילון אמנם משחק עם הרבה מחויבות למועדון, אך הוא מסוג השחקנים שאיתו הקבוצה חיה ומתה, וכרגע היא בכיוון השלילי של המשפט.

        שחקן בני השרון לי ניילון (מגד גוזני)
        כי ההסתמכות הכמעט מוחלטת על יכולתו, פוגעת בקבוצה, גם כשהוא טוב. ניילון (צילום: מגד גוזני)

        5. על יריקות והרחקות

        בשבוע שעבר התרעתי בפני ראשי מנהלת הליגה שבמקום לעסוק במעודדות וחליפות של מאמנים הגיע הזמן לעקור מן השורש את תופעת הקללות המכוערות של אוהדי מכבי חיפה. גורמים במנהלת, כך נאמר, החליטו לבחון את הרעיון ולבדוק כיצד לטפל. אם אנשיו של קופל יחליטו סוף סוף להילחם באלימות המילולית, כדאי גם לנסות ולטפל בעוד תופעה מכוערת, שכוללת סוג של אלימות פיזית כלפי שחקנים של קבוצות יריבות.

        אין מנהל קבוצה או מנכ"ל שמגיע לאולם הפחים ולא נתקל בתופעה המכוערת כשקבוצתו מנסה להיות מתודרכת בפסק זמן. אוהדי חולון מקללים, לעיתים אף יורקים, ומתעמתים עם הספסל בגסות. לרוב מוצאים ראשי הקבוצות פתרונות יצירתיים ומעבירים את הספסל למקום רחוק מהקהל. במשחק מול מכבי ראשון לציון בבית מכבי החליט אחד מאוהדי חולון, וחשוב להדגיש כי לא מדובר בכל הקהל, שנמאס לו מאייזיאה סוואן, וירק עליו. סוואן בתגובה התנפל על האוהד ואיים עליו בתנועת אגרוף, אך בין השניים לא נוצר עימות פיזי.

        שני הצדדים צריכים לקבל עונש. מצד אחד אין זה ייתכן שאוהדי חולון, שבאמת יוצרים אווירה מדהימה בכל משחק, ירקו על שחקן של קבוצה יריבה ללא טיפול של גורמי האכיפה. מנגד לשחקן אין כל זכות לאיים על אוהד, ובמנהלת ובאיגוד צריכים לקחת את הצעד של סוואן ולבחון אפשרות לקנוס אותו או להשעותו, כדי להרתיע שחקנים מלבצע מהלך כזה בעתיד. הגיע הזמן לשים סוף לאלימות, על כל סוגיה.

        שחקן מכבי ראשון לציון אייזאה סוואן מול שחקן הפועל חולון מורן רוט (ברני ארדוב)
        שני הצדדים צריכים לקבל עונש. סוואן (צילום: ברני ארדוב)