יעקב שחר הגיע למכבי חיפה בדרך די מקרית. בקיץ 1984, קצת אחרי שהירוקים חגגו אליפות היסטורית, הגיעו שחר ורעייתו לאירוע משפחתי בו נכח גם צביקה וייצנר, אז יו"ר מחלקת הכדורגל של המועדון. בין השניים הייתה היכרות מוקדמת, אך העובדה שנשותיהם קרובות משפחה רחוקות חיזקה את הקשר והובילה לשיחה במהלכה הציע וייצנר לשחר, איש עסקים ממרכז הארץ, להגיע לכרמל כספונסר. שחר שקל והסכים. אם תרצו, באותה נקודת זמן, באותו אירוע משפחתי, השתנתה ההיסטוריה מכבי חיפה. שחר לא שכח איך הגיע. עד היום, כאות הערכה, וייצנר משמש כדירקטור במועדון וכנציג מכבי חיפה בהתאחדות לכדורגל.
מאז עברו כמעט 27 שנים. תקופה במהלכה יעקב שחר זכה למספר כינויים, חיוביים ושליליים: הנשיא העברי הראשון. הגביר. האיש החזק בכדורגל הישראלי. האיש השפוי בכדורגל הישראלי. על הדרך שלו אפשר להתווכח, אבל לא על העבודה שמדובר באיש הכי יציב שיש בענף. במהלך השנים, למדנו להתוודע לבעלי קבוצות מתחלפים, אוליגרכים הזויים, עסקנים משונים וטרנדים שבאים והולכים. רק שחר נשאר קבוע. כמעט תמיד נאמן לדרך שלו ומסרב לסטות ממנה. זה הזמן לחזור לשנים הראשונות ולבדוק כיצד עיצבה התקופה הארוכה של שחר כספונסר מכבי חיפה את שחר הבעלים.
אל תפספס
הקשר עם שלמה שרף
ב-1981 שבה מכבי חיפה לליגה הלאומית אחרי ארבע שנים, תוך שהיא מתבססת על דור מוכשר של שחקני בית שכלל בין היתר את רוני רוזנטל, משה סלקטר, איתן אהרוני ורפי אוסמו. בשנתיים הבאות סיימה הקבוצה במקומות השביעי והשישי ובעונת 1983/84, תחת הדרכתו של שלמה שרף, החבורה הצעירה הייתה בשלה וחגגה אליפות היסטורית תוך שהיא מוחקת פער של 13 נקודות מבית"ר ירושלים. באותה עונה, הספונסר היה הקבלן המפורסם זכריה דרוקר, שהביא למועדון את שחקני הרכש זאהי ארמלי וציון מרילי. אחרי האליפות העביר דרוקר את עסקיו למיאמי. שחר נכנס לחלל. "שחר לא המציא את הגלגל. הוא הגיע למשהו מוכן ומובנה", טוען ההיסטוריון ד"ר חיים קאופמן.
לשחר היה ניסיון בכדורגל. מעבר לעברו כשחקן נוער בנס ציונה, בה נולד, שימש למשך עונה אחת כספונסר של בית"ר ירושלים אותה עזב בגלל פוליטיקה פנימית במועדון. החיבור עם חיפה היה אהבה ממבט ראשון. שחר דאג לא לפספס משחק בית או חוץ ובמקרים רבים הגיע מלווה ברעייתו נילי ושלושת ילדיו. "מההתחלה הוא הסתמן כמאמץ מאוד אינטליגנטי. היה תהליך של התקרבות עד לרמה שהוא ישב על הספסל במשחקים מסוימים ב-85 ו-86", נזכר המנהל המיתולוגי יענקל'ה מעיין.
בחיפה מספרים ששחר השקיע כ-50 אלף דולר לשנה, סכום גבוה באותם ימים. באותה תקופה, שחר לא היה מעורב בהחלטות הניהוליות, אך ידע היטב כל מה שקורה בתוך המועדון. במקביל ללמידת המערכת מבפנים, שחר פיתח מערכת יחסים קרובה עם המאמן שרף אותו העריך מאוד מבחינה מקצועית. השניים הפכו לידידים קרובים ושרף הפך בן בית בביתו של שחר. למעשה, אפשר לומר שבעוד ויצנר היה שותף הסוד בצד הניהולי, שרף הפך למעין איש קשר של שחר לפחות בכל הקשור לצד המקצועי.
הקשר עם פיני זהבי
שחר הספונסר חתום בעיקר על הבאתם של שני שחקנים. הראשון הוא דניאל בריילובסקי, מי שהיה בסגל נבחרת ארגנטינה לקראת מונדיאל 1982. פיני זהבי, אז כתב העיתון "חדשות", זכור כמי שטבע את המונח 'הכדורגלן היהודי הטוב בעולם' והצית את הדמיון לגבי בריילובסקי. זהבי ושחר גדלו יחד בנס ציונה. הקשר ההדוק ביניהם שנשמר עד היום הוא זה שעזר להנחית את בריילובסקי בישראל בעסקת ענק. מספרים ששחר לקח קשה מאוד את אובדן האליפות ב-1985/86 בגלל אותו שער מפורסם של גילי לנדאו. גם העזיבה של רוני רוזנטל שכנעה אותו ללכת למהלך שכזה. בריילובסקי היה אז בסכסוך עם קבוצתו המקסיקנית ולא שיחק שנה כדורגל. זהבי יצר את הקשר, שחר מימן.
בריילובסקי הוא למעשה הכדורגלן הראשון שמזוהה באופן ישיר עם שחר. עד כמה מזוהה? הסיפור הבא ימחיש את המעורבות הרגשית. באחד המשחקים רתח הספונסר מזעם על ברוך ממן, שלטענת אנשים הנמצאים בסוד העניינים החליט לא למסור לבריילובסקי. "או הוא או אני", קבע שחר. מאוחר יותר, ממן עזב את מכבי חיפה.
גם ויקטור צ'אנוב הוא שחקן שהגיע ביוזמתו של שחר. בקיץ 1990 שב שרף לאמן את מכבי חיפה והחליט כי הוא אינו מעוניין בגיורא אנטמן כשוער ראשון. שרף, שידע היטב כי בהנהלה יתנגדו למהלך, פנה ישירות לשחר וביקש להביא שוער בכיר יותר. בעזרתו של זהבי, שחר איתר בקייב את השוער הבכיר (אז בן 31) של נבחרת ברית המועצות והגיע איתו לסיכום. בהנהלה אכן התנגדו והמהלך נדחה עד לאחר התבוסה 5:0 למכבי נתניה בחודש נובמבר. צ'אנוב נחשב עד היום לאחד מבכירי הזרים ששיחקו בישראל. העונה ההיא, כזכור, הסתיימה בדאבל ראשון והיסטורי.
אל תפספס
הקשר עם מס הכנסה
בתקופה של שחר הספונסר זכתה מכבי חיפה בשלוש אליפויות וגביע, אבל גם נקלעה למשבר כלכלי שאיים על קיומה. משבר שהוביל בסופו של דבר להעברת המועדון לידי שחר. צמד המילים "דוח בומס" מהווה עד היום כתם בהיסטוריה של מכבי חיפה. וועדה בראשות רואה החשבון בן ציון בומס גילתה ממצאים חמורים לגבי הניהול במועדון וחובות עתק למס הכנסה. בעקבות הדו"ח, נאלצו ראשי ההנהלה להגיש את התפטרותם. המועדון נקלע לצרות כלכליות והמשיך להתקיים בצמצום. לא פעם נאלצו בחיפה למכור מראש את כל הכרטיסים למשרדי כרטיסים בעיר מחשש שיעוקלו. רוב בעלי התפקידים הניהוליים באותם שנים עבדו בהתנדבות.
לקראת 1992, הבינו בחיפה כי לא יהיה ניתן עוד להתקיים בצורה כזאת. "ידעתי שבראייה עתידית, אם רוצים להסתכל כמה שנים קדימה יש חובה לקשור את גורל האגודה בגורם שיוכל להוות בסיס איתן ומוצק לאורך שנים", מסביר היו"ר לשעבר בני ברנשטוק. "מישהו שמנוטרל מכל מיני משקעים לגבי המועדון ויעשה את הדברים באהבה. תמיד ראיתי בשחר פרטנר ושותף גם כשהוא היה ספונסר, ראיתי בו חבר הנהלה לכל דבר ושותף מלא לכל התהליכים". מעיין מוסיף: "המצב נגע לליבו. הוא ראה שאין יותר מאיפה לקחת. הבעיות ממש לא הבהילו אותו".
שחר הציע לרכוש את מכבי חיפה מידי מועצת האגודה, שהחזיקה בקבוצה. בזמנו, דווח על מהומות בישיבות כתוצאה ממתנגדים שסירבו ששחר ייכנס למערכת. אחד מאותם אנשים היה ניסים לוי, שאז נחשב למעריץ גדול של ברוך ממן. המתנגדים העלו אז מספר חששות: הראשונה הייתה ששחר הגיע מאזור המרכז ואולי הוא מעוניין להשתלט על מכבי חיפה ומאוחר יותר לגרום נזק למועדון. "אולי הוא יהפוך אותה למכבי הרצליה", טענו אז חלק מהמתנגדים. אחרים טענו שאם שחר ייכנס לקבוצה ויעזוב, המועדון יקרוס. על מנת לקבל את הקבוצה, שחר הבטיח להשקיע כספים רבים במועדון ולהפוך את הקבוצה לאטרקטיבית. בין היתר הציג הסכם אליו הגיע עם פקיד השומה במסגרתו הופחת החוב לשלושה מיליון שקל. "הוא לקח את הכסף וסגר את החוב. במצב הזה, הבנו שאנחנו חייבים לתת לו את הקבוצה", הסבירו במועצה.
כך, ב-1 ביולי 1992, בתמורה לסגירת החוב למס הכנסה, הפך שחר לבעלים הפרטי הראשון של קבוצת כדורגל בישראל. נראה שאז, אחרי שמונה שנים במערכת, שחר סיים את תהליך הלמידה והיה מוכן לעבור לשלב הבא. אחרי שהביא שחקנים ולמד את המערכת מבחינה ניהולית ומקצועית, שחר הבשיל לנהל בעצמו מועדון כדורגל מפואר. "בשלב הזה, הוא הכיר היטב את הקבוצה וראה את הפוטנציאל הגלום בה. הוא למד להכיר את המועדון, את האנשים, הקהל, המסגרות ואת מחלקת הנוער המסודרת", טוען ברנשטוק. אגב, ההסכם כלל תנאים בהם תוכל הבעלות לחזור לידי האגודה, אך כידוע, לא היה בכך שום צורך.
אל תפספס
איש הנצח
מקורב לשחר נזכר השבוע: "בתחילת הדרך הוא ניסה להילחם ברובי שפירא ז"ל כשמכר לו את ראובן עטר וקנה ב-1994 את חיים רביבו שהיה בכושר מצוין, אבל אחר כך הוא הפסיק להשקיע כשראה את הריצה של האדומים. הוא אמר לשפירא: 'אחרי אליפות אחת תבין למה אני מתכוון. תצטרך להזרים כספים ללא הפסקה'. אחרי האליפות הראשונה שפירא הבין שגם 50 מיליון שקל לא ימלאו אצטדיון והודה ששחר צדק".
הסיפור של שפירא מהווה אולי דוגמא קיצונית בגלל הטרגדיה שבסופו, אבל ממחיש את העוצמה של שחר. האיש שעמד יציב ואיתן אל מול שלל טיפוסים שניסו לשנות את כללי המשחק. הרשימה עצומה: הרציקוביץ', בן גור, זאבי, תאומים ואורנשטיין, שניידר, יאמר, גאידמק, אגייאר. כולם היו או יהיו אפיזודה חולפת. הסיפור של כל אחד מהם שונה, אבל אפשר למצוא חוט מקשר איפשהו בדרך, כולם כשלו בהבנת המציאות העגומה של הכדורגל הישראלי.
בדיוק בנקודה הזו שחר נבדל. אפשר להתווכח על הדרך של האיש, ההשפעה והכוחניות שבו ועל המדיניות אותה התווה למועדון, אבל על היציבות שלו ועל העובדה כי הוא יודע לקרוא כמה מהלכים קדימה אין עוררין. שחר לא היה זקוק לחפיפה, לא ליועצים והוא לא מנהל מערכת בשלט רחוק. שכן את התהליך הזה, שכולל אכזבות וביקורות, זה שעובר עכשיו מיטש גולדהאר, זה ששבר את יאמר וגאידמק, שחר עבר מהצד. בשקט. בשמונה השנים בהן שימש כספונסר.
אל תפספס
