1. פניני הטוב והמכוער
ההצגה של גיא פניני מול קאחה ביום חמישי ביד אליהו, והעובדה שהוא בין הגורמים המובילים להצלחת מכבי תל אביב העונה באירופה ובליגה, רק שמה חותם על המהלך המצוין שעשו במועדון כשהחתימו אותו לפני שנתיים מתחת לאף של הפועל ירושלים. על כשרות המהלך יש עדיין ספק, אבל פניני בסופו של יום, מכביסט מלידה, הוא שחקן כדורסל מצוין, בין הישראלים הטובים ביותר כיום, והשיפור שלו בקליעה משלוש רק הפכה אותו לפקטור משמעותי עוד יותר בתוך הרוטציה של מכבי תל אביב.
שלושה ימים אחרי אותה הצגה קיבלנו שוב תזכורת לגיא פניני שלפעמים גורם לאנשים לסלוד ממנו. השחקן, שיש האומרים שהפרובוקציות הרבות שמאפיינות את משחקו באות מהרצון העז שלו לנצח, הזכיר לכולם את מה שהם רוצים לשכוח. כניסה לא לעניין עם הכתף בג'רמיין ג'קסון, ללא כדור, הובילה למהומה, להרחקת שני השחקנים וגרמה לחיפה לאבד את המשחק. בראשי עברה התמונה של פניני רודף אחרי ליאור אליהו וחובט בו בגמר גביע ווינר, בעוד אליהו מנסה לסיים התקפה עם דאנק קל.
כמו שכבר ציינתי, פניני כיום הוא בין השחקנים הישראלים היותר טובים ומקומו ברוטציה הבכירה של נבחרת ישראל מובטח לקראת אליפות אירופה. הבעיה הגדולה של פניני היא שהתדמית של הילד הסורר, זה שמסרב להתבגר, מדי פעם צצה ודופקת את כל מה שהוא בנה בשתי ידיו. במידה שפניני ימשיך להתנהג בצורה פרחחית, בסופו של יום לא יזכרו את הקריירה שלו, שבמהלכה הגיע מול חיפה למקום ה-150 בקלעי כל הזמנים, אלא יותר את מה שעשה שלא קשור לכדורסל, וחבל שכך.
אל תפספס
2. חיפה, איפה הייתם עונה שלמה?
ההרגשה לפני המשחק של מכבי חיפה ביד אליהו היא שדווקא ביום כזה שחקניו של מיקי גורקה יכולים לרשום את ההישג הכי גדול שלהם בעונה כל כך שחורה. כל שחקני חיפה נראו מול מכבי תל אביב כמו שהם היו אמורים להראות בתחילת העונה, אתלטיים, אגרסיביים ובעלי יכולת של קבוצת צמרת. פתאום במכבי תל אביב לא מצאו פתרונות לסילבן לנדסברג, ג'רמיין ג'קסון, אלישי כדיר, רוברט רותבארט ודרק לאו. בחיפה חייכו, כל מה שהם ציפו לו עונה שלמה, התחבר במשחק אחד.
אלא שהמשחק ה-1,000 של חיפה בליגת העל איננו מייצג בכלל את 23 המשחקים הקודמים של חיפה בליגה. מאז הגעתו של מיקי גורקה לקבוצה, המאזן של הירוקים הוא שני ניצחונות מחמישה משחקים, אבל עדיין, במאני טיים, אם זה הדקות האחרונות מול מכבי תל אביב, או הרבע האחרון מול ברק נתניה, בחיפה לא הצליחו לייצר התקפה ראויה, נפלו מהרגליים ואיבדו שני משחקים שיכלו להציב אותם בסיום המחזור הנוכחי מעל הקו האדום. למרות ההתאוששות האחרונה, מקומה של חיפה לאור תצוגותיה העונה איננו מטעה.
ומילה אחרונה למנהלת הליגה ולמכבי חיפה. רפרטואר הקללות של אוהדי חיפה בכל פעם שהם מגיעים ליד אליהו הוא מביש. שירים בגנותו של דורון פרקינס שנפצע ושמעון מזרחי, שאמור לקבל את פרס ישראל ביום העצמאות עוד מתקבלים על הדעת בצורה כלשהי, אך שירים כנגד אבי כהן המנוח, שחקן העבר של מכבי תל אביב בכדורגל, גורמים גם לאוהדים השפויים לאבד את השפיות. במנהלת הליגה מתעסקים רבות בחליפות של המאמנים ובמעודדות, אך הם אלו שצריכים להוקיע את התופעה המכוערת של מגרשי הכדורגל שמגיעים לתוך אולמות הכדורסל.
3. הניסיון של אנשי הגליל
חידה לקוראים: מה משותף לטרה סימונס, אייזאה סוואן, בראיינט סמית', ג'וואד וויליאמס ומרכוס קאזין, מלבד העובדה שהם שיחקו בגליל עליון או גלבוע/גליל? העובדה שהם הגיעו לשם במהלך אחת מארבע העונות האחרונות והשפיעו בצורה חיובית על המערכת. מלבד קאזין, כל האחרים היו שחקנים דומיננטיים שהגיעו על תקן כוכבים והפכו את העונה של גליל מאכזבה להצלחה. קאזין היה שחקן סולידי, ומשחק השיא שלו היה בחצי גמר הפיינל פור כששיתק את הגבוהים של הפועל ירושלים בדרך לגמר וזכייה היסטורית באליפות המדינה.
נכון, היו כמה שחקנים שלא השתלבו במהלך השנים, אבל עם הצלחה קשה להתווכח. בגלבוע חשו במהלך העונה הנוכחית שהמכונה קצת תקועה, הימרו על שני שחקנים שלא בדיוק היו על הרדאר של המאמנים בקבוצות האחרות ושלפו את מרקו קילינגסוורת' ממכבי חיפה. התוצאה של המהלכים? קורטני פלס מנצח את הפועל ירושלים כמעט לבדו עם תצוגה נדירה, דאנק שיכנס למהלכי העונה, וזוכה לחוזה לעוד שנתיים, טיילר ביגס שעוד לפני שהגיע לישראל זכה להשמצות, רושם משחק פתיחה סולידי, ובקבוצה מביטים למקום השני בליגה בעיניים. כנראה שעם ניסיון אסור להתווכח.
4. הקבוצה שאף אחת לא רוצה לפגוש בפלייאוף
אחת התמונות החבויות והמשמעותיות של הסיבוב השלישי הייתה כבר במחזור השני של הסיבוב. מכבי אשדוד עצרה רצף של שבעה הפסדים עם הבאזר מול גלבוע/גליל, ועופר ברקוביץ' שחרר זינוק לשמיים תוך כדי שהוא שולח את ידיו אל על. הנפילה הגדולה של הקבוצה נעצרה, ידע ברקוביץ', כעת אפשר להתחיל בחזרה את הטיפוס למעלה. מאז אותו ניצחון רשמה אשדוד שלושה ניצחונות בארבעה משחקים, חזרה למאבק על המקום החמישי, והחזירה לעצמה את כוח ההרתעה.
עד כמה חזר כוח ההרתעה של אשדוד? יום לאחר הניצחון של גלבוע/גליל להפועל ירושלים התקשה אחד מאנשיה הבכירים של הקבוצה להירדם, ורץ לאינטרנט לבדוק את לוח המשחקים של אשדוד, שנמצאת שני משחקים מקבוצתו. מה שאותו בכיר ידע הוא שאשדוד היא קבוצה שלא נשברת, במיוחד עם צירופו של לורנזו גורדון שמסתמן כגניבה גדולה, וכשמאיר טפירו יגיע לפלייאוף ביחד עם הזרים המצוינים וניב ברקוביץ' הפנטסטי, אף קבוצה לא תוכל לקחת אותם כמובן מאליו.
5. שחקנים מבוגרים? לא בבית ספרנו
חלק מהתופעות של איבודי מומנטום של קבוצות תוך כדי משחקים ובמהלך עונה ניתן להסביר על ידי חוסר ניסיון של מערכת או של שחקנים בודדים. 13 שחקנים ישראלים בלבד, לא כולל מתאזרחים, שעברו את גיל 30 משחקים בליגת העל, כ-10 אחוז משחקני הליגה בכלל, ובערך כ-20 אחוז מכלל השחקנים הישראלים בליגה. מתוך אותם ישראלים, 5 לא מגיעים ל-10 דקות בממוצע למשחק, כאשר רק אלירן גואטה אינו שחקן נבחרת לשעבר או שחקן בכיר לשעבר בליגה. השאר לא זוכים לדקות משחק מסיבות מסוימות.
שלושת השחקנים המבוגרים היחידים שמקבלים דקות משמעותיות הם מאיר טפירו, דרור חג'ג' וגור פורת, כאשר כל השאר נעים בין 15 ל-20 דקות. כיצד אפשר להסביר ששרון ששון זוכה רק ל-18 דקות משחק בממוצע, בליגה שלא צמחו בה שחקנים בכירים? אולי בשל ההחלטה של השחקנים הללו בגילאים הללו לעבוד יותר קשה? ואיך תסבירו שארז מרקוביץ' ועמית תמיר, שני שחקני נבחרת באליפויות אירופה משחקים בממוצע 9.8 ו-6.3 דקות בהתאמה? הם לא טובים, או שאולי פשוט לא יודעים איך להשתמש ביתרונות שהביאו למשחק במשך השנים.
דבר אחד מאמני ליגת העל יצטרכו להבין במחזורים הקרובים, לניסיון אין תחליף. במשחקי הפלייאוף המתקרבים יצטרך ליאור ליובין להשתמש במנהיגות של עידו קוז'יקרו ואבישי גורדון יותר, עודד קטש ישלוף את משה מזרחי לשמור במאני טיים ודן שמיר יהיה חייב את ארז כץ כרכז מול הלחץ אחרת הקבוצה שלו עוד תקרוס לפני הפיינל פור. אל תספידו את השחקנים הכל כך מנוסים הללו, כי ברגעים המכריעים, הם יהיו המשמעותיים.