זה אמיתי התחתית הבוערת בפרמייר-ליג
מי לדעתכם ראויה לרדת ליגה באנגליה? האם זו וויגן שעשתה בשבת קאמבק מצוין מול ברמינגהאם ומציגה כדורגל נאיבי, אבל אטרקטיבי, ומאמינה במנג'ר רוברטו מרטינס באופן מעורר התפעלות? האם ברמינגהאם שהפסידה העונה ב-10 משחקים בלבד והניפה זה עתה את גביע הליגה? האם וולבס שניצחה את יונייטד, סיטי, צ'לסי וליברפול? אולי ווסט ברומיץ' שהיתה קרובה להשיג שלשום ניצחון כפול על ארסנל? אולי ווסטהאם שהפסידה רק פעם אחת בשבעה המשחקים האחרונים ונהנית מאז החלמתו של תומאס היצלספרגר מקישור שובה עין? או שאולי אתם בעד ירדתה של בלקפול, אחת התופעות הנעימות ביותר בכדורגל האנגלי בשנים האחרונות, עם מנג'ר ססגוני שאומר את האמת בפרצוף וכדורגל התקפי שהניב כבר 45 שערי זכות? אם עניתם בשלילה על כולן, נצטרך להיות נגד קבוצות קצת יותר מבוססות, כמו אסטון וילה או בלקבורן, ואין סיבה שהן לא יהיו אלה שימצאו את עצמן בליגת המשנה בתום המחזור האחרון.
איך שלא תסתכלו על זה, אין באנגליה קבוצות חלשות בפרמייר-ליג. 12 קבוצות מסובכות בתחתית הבוערת, ואפילו סנדרלנד שחלמה עד לא מזמן על מקום רביעי, מוצאת את עצמה שש נקודות בלבד מעל הקו האדום, אחרי שהשיגה נקודה בודדת בששת המשחקים האחרונים. כולן צברו העונה 30 נקודות לפחות, אחרי 30 מחזורים. זה גורם לכך שוולבס מדורגת מתחת לקו האדום עם 32 נקודות. לשם השוואה, אשתקד היתה מספיקה כמות זו כדי להיות מעל הקו אחרי כל 38 המחזורים. ברנלי והאל סיימו את העונה עם 30 נקודות, שלא לדבר על פורטסמות המסכנה. ב-2009 ניצלה האל החלשה עם 35 נקודות, ב-2008 הספיקו לפולהאם של רוי הודג'סון 36 נקודות כדי לרשום הינצלות דרמטית. העונה אפילו 40 נקודות עלולות שלא להספיק.
צריך להרחיק עד 2003 כדי להיזכר מתי ירדה לראשונה קבוצה עם יותר מ-40 נקודות בקופה. היתה זו, באופן אירוני למדי, ווסטהאם שנשרה לליגת המשנה עם מאזן של 10 ניצחונות, 12 תוצאות תיקו ו-16 הפסדים. אבל גם אז היו שתי קבוצות חלשות, ווסט ברומיץ' וסנדרלנד, שהניפו דגל לבן עוד באמצע העונה. הפעם אין אפילו אחת כזאת. אתם מוזמנים להמר על שלוש היורדות שלכם, ויש סיכוי לא רע שתטעו בשלושתן. מבחינת אוהד נייטרלי זה לא יכול להיות מרתק יותר, אבל מבחינת המפסידים תהיה זו עונה שוברת לב.
אל תפספס
זוהי סדום?! מי אמר פייר-פליי ולא קיבל?
יורגן קלופ השתולל מזעם בדקה ה-89 בשבת, כאשר דורטמונד ספגה את שער השוויון מול מיינץ. הוא כעס על היריבה שהמשיכה לשחק למרות שהבלם נבן סובוטיץ' נאנק מכאבים על הדשא, וחסרונו של הבלם הסרבי במרכז הרחבה איפשר לצעיר הקרואטי פטאר סלישקוביץ' למנוע מצהובים-שחורים ניצחון. בדורטמונד סברו שמיינץ היתה חייבת לבעוט את הכדור החוצה, אך האם כך הדבר?
פייר-פליי הוא דבר יפה, ועצירת משחק על מנת לאפשר טיפול רפואי ביריב ראויה למחמאות, אך לעיתוי יש חשיבות עליונה. אם הכדור נמצא במרכז המגרש בדקה ה-30, זה הדבר המתבקש לעשותו. לעומת זאת, אם הוצאת הכדור החוצה תקטע את המומנטום של ההתקפה האחרונה, הרי שזה סיפור אחר לגמרי. כיצד יכלו האורחים לדעת שסובוטיץ' לא מביים פציעה כדי להרוס להם את הצ'אנס האחרון? לא היה להם מושג קלוש. האם היו מקבלים את הכדור חזרה באיזור הרחבה של דורטמונד עם חידוש המשחק? בוודאי שלא.
חוקי הפייר-פליי לא חלים, משום מה, על הצד השני, ונהוג להחזיר את הכדור ליריבה על ידי בעיטה ארוכה למחצית המגרש שלה. את הדוגמה הביזארית לכך ראינו בגמר המונדיאל, כאשר ג'אבולאני שהחזירו ההולנדים לעברו של איקר קסיאס כמעט ונכנס בטעות לשער הספרדי. אירוע אבסורדי עוד יותר התרחש במשחק גביע הולנדי בין איאקס לקאמבור ב-2005, אז הכדור טס לחיבורים. איאקס התנצלה ואיפשרה לשחקני קאמבור להבקיע שער קל עם חידוש המשחק.
פאביו קאפלו הצהיר עוד ב-2004, בהיותו מאמן יובנטוס, שהוא אוסר על שחקניו לבעוט כדורים החוצה במקרה של פציעות, ומשאיר את הנושא לשיקול דעתו של השופט. "זה הפך לנשק טקטי, שחקנים מתחזים כדי לעצור את המשחק", אמר האיטלקי וזכה לגיבוי מצד חבריו למקצוע. מאז התעורר הנושא לדיון מחודש בהזדמנויות רבות, בין היתר בחצי-גמר יורו 2008. החלוץ הטורקי קולין קאזים-ריצ'ארדס האשים אז את פיליפ לאם הגרמני שהבקיע את שער הניצחון בדקה ה-90 בעודו שוכב פצוע על הדשא. "הגרמנים צריכים להתבייש כי הם פעלו בחוסר הגינות. אני לא אחד שעושה הצגות, ועובדה שנאלצתי להתחלף", טען קאזים. אך האם יכול היה לאם לדעת זאת בעיצומה של ההתקפה האחרונה לפני ההארכה? התשובה היא שלילית.
לזכותו של קלופ ייאמר שלא תירץ את אובדן הניצחון רק בשער "הלא ספורטיבי", והודה כי הגיע למיינץ לסיים בתיקו. אחת הסיבות לרוחב ליבו נעוצה בכך שהוא היה ונשאר האליל הבלתי מעורער של אוהדי מיינץ, כמי שתרם 18 שנים לקבוצה. כעת נותר לראות אם לשתי הנקודות שדורטמונד פספסה ולנקודה שמיינץ הרוויחה תהיה השפעה מהותית על הטבלה הסופית. הדיון על פייר-פליי לא יוכרע כאן, ואתם מוזמנים לטקבק את מחשבותיכם בנושא.
זה מתחמם פיטר קראוץ' הגרמני
ביוני 2009 זכתה גרמניה באליפות אירופה לנבחרות צעירות, תוך שהיא מביסה בגמר את אנגליה 0:4. ואלה שמות הגיבורים מנואל נוייר, אנדראס בק, ג'רום בואטנג, מאטס הומלס, מארקו מארין, סמי חדירה ומסוט אוזיל. מארסל שמלצר, המגן השמאלי שנותן עונה מזהירה במדי דורטמונד, היה שחקן ספסל. כל המוזכרים הצטרפו מזמן לסגל הנבחרת הבוגרת, חלקם הגדול נסע למונדיאל בדרום אפריקה. אלא שיש שחקן אחד שרוב האוהדים מחוץ לגרמניה לא מכירים, ואפילו המקומיים הספיקו לשכוח. החלוץ המרכזי סנדרו ואגנר חתום על צמד מתוך הרביעייה לרשת האנגלים בגמר, אבל הקריירה שלו ממש לא התפתחה כמצופה.
ואגנר גדל באקדמיה של באיירן מינכן, אבל די איכזב אפילו במדי קבוצת המילואים של המועדון, ועזב. לאליפות המדוברת ב-2009 הוא נסע כשחקן דואיסבורג מהליגה השניה. ברמן החליטה לתת לו חבל הצלה בינואר 2010, אבל גם שם הוא נחשב בעיקר לשחקן ספסל, ואפילו בעונה הקטסטרופלית הנוכחית היה לסנדרו קשה להשתלב בהרכב. כשקיבל הזדמנויות, הוא היה חלש להחריד. אלא שבחודש האחרון הכל השתנה. תומאס שאף הימר עליו בהרכב הפותח, ו-ואגנר החל להפציץ. שערו הראשון בבונדסליגה הגיע לפני שבועיים בניצחון בפרייבורג, בשבוע שעבר הוא הרשית בתיקו מול מנשנגלדבאך, ובשבת המאמן כה סמך עליו שנתן לו לבצע את הפנדלים, בין היתר בשל העובדה שהקפטן טורסטן פרינגס החמיץ כבר שניים כאלה העונה. ואנגר דייק בשניהם, והוא מרחיק במו רגליו את ברמן מירידה סנסציונית.
194 הסנטימטרים של ואנגר מזכירים לא מעט את פיטר קראוץ', וגם בפניו הוא דומה לחלוץ טוטנהאם. סביר להניח שהוא מודע היטב לסוגיה, אחרת לא היה עולה בדעתו לחגוג חלק מהשערים בריקוד המכונה שהמציא קראוץ' לפני המונדיאל ב-2006. הגרמני גמלוני לא פחות מהאנגלי, אך עד כה הצליח הרבה פחות ממנו. האם אנו עדים למהפך? מי יודע, אולי בסוף הוא יגיע שוב לנבחרת של אוזיל וחדירה.
אל תפספס
זה מתקרר ההילה של יירון ורהובן
כאשר השוער יירון ורהובן חתם באיאקס לפני שנתיים, רבים מאוד הרימו גבה. לא נעים להגיד, אבל מדובר בבחור ששוקל 103 ק"ג, וגם זה כנראה לא נתון עדכני. הוא נתן כמה עונות טובות במדי וולנדאם, קבוצה זעירה מכפר דייגים ציורי, אך איך אפשר לסמוך עליו באיאקס? אלא שהאוהדים באמסטרדם אימצו אותו מהר מאוד קרוב לליבם. ורהובן הבהיר בכל הזדמנות שהוא מנהל אורח חיים ספורטיבי, מתאמן ומשקיע יותר מכולם, אבל חילוף החומרים בגופו איטי מדי. "חברים צוחקים עלי שאני מגיע לאימונים אחרי ארוחה טובה במקדונלדס. אני לוקח את זה בהומור", אמר ורהובן. מאחר ומדובר בשוער השלישי של הקבוצה, שסיכוייו לשחק היו נמוכים, הוא הפך לסוג של גיבור קאלט ביציעי אמסטרדם-ארנה, מעין הוכחה לכך שעם הרבה רצון טוב אפשר להשיג הכל בחיים. ההילה של ורהובן הגיעה לשיאה כאשר נזעק למגרש כמחליפו של מארטן שטקלנבורג באוקטובר, והציל לקבוצתו נקודה מול אקסלסיור בסדרת הדיפות מרשימות.
החודש נגמר הרומן שלו עם האוהדים. שטקלנבורג שבר אגודל באימון, השוער השני קנט פרמר מושבת כבר תקופה ארוכה, וכך נותר ורהובן השוער הבכיר של המאמן פרנק דה-בור. בשבוע שעבר הביאה שגיאתו לשער של וילם, אבל מול נועלת הטבלה הצליחה איאקס לחזור ולנצח. ביום חמישי זה נגמר רע הרבה יותר, עם תבוסה 3:0 במוסקבה מול ספרטק בליגה האירופית, ואתמול ספג ורהובן עוד שלישיה, הפעם בהפסד 3:2 לדן-האג שהרס לדה-בור את חלום האליפות. אולי קשה להאשים את יירון השמנמן בכל שער ושער, אך מגבלותיו ניכרו היטב, ושוער ברמה גבוהה מעט יותר היה מונע לפחות את חלקם. מסתבר, באופן לא מפתיע, שגישה חיובית לבדה לא תמיד מספיקה.
זה המשחק הדרבי של מילאנו
עם פגרת משחקי הנבחרות על הראש, עוד יהיה לנו הרבה זמן לדסקס את הקרב הענק בסן-סירו, אבל אחרי הפיאסקו של מילאן בפאלרמו דבר אחד ברור: אם ינצח לאונרדו את קבוצתו לשעבר, תעלה אינטר לראשונה מאז ספטמבר לפסגה, ותהפוך לפייבוריטית הברורה לשמור על סקודטו. זלטן איברהימוביץ' מושעה, מצב הרוח במחנה של סילביו ברלוסקוני בשפל אחרי ההדחה מליגת האלופות, בעוד בצד השחור-כחול הביטחון העצמי בשמיים, במיוחד אחרי הקאמבק האדיר במינכן. האם מישהו שמוכן להמר נגד המומנטום של אטו, סניידר ופאציני?