פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שי דורון: "מקווה להיכנס לרשימת הכדורסלניות הגדולות"

        אחרי ההצלחה במכללות, ההגעה ל-WNBA וההישגים בנבחרת, שי דורון רוצה להיכנס לספרי היסטוריה. הערב המסע שלה יימשך

        אליצור רמלה מגיעה היום (חמישי) למעמד השיא שלה ולמעמד השיא של כדורסל הנשים בארץ - גמר היורוקאפ מול אראס הצרפתית (19:00, ערוץ 1 ו-HD) - אבל לכוכבת הקבוצה שי דורון זה לא מספיק. "שמחתי שעלינו לגמר, אבל אני קצת דפוקה בראש, ומבחינתי זה יהיה כישלון אם לא ננצח", אומרת דורון, "אנחנו טובות מדי מכדי להפסיד בגמר. אנחנו שמחות שעשינו היסטוריה, אבל זה יהיה מאוד עצוב אם נפסיד שם".

        למעשה, דורון גם לא מסתפקת בזכייה. מבחינתה, היא רואה את עצמה נכנסת לרשימה של הגדולות ביותר בתולדות כדורסל הנשים, יחד עם ענת דרייגור ולימור מזרחי ושאר אגדות שהיו מושא להערצה גם מעבר ליכולתן המקצועית. "הלוואי שאכנס לרשימה הזאת, אני מנסה להתנהג ככה כל יום", יודעת דורון, "אנשים כן מסתכלים עליי, ואני מודל לחיקוי. אני משתדלת לא לעשות את הדברים הלא נכונים. אני לא שותה, לא עושה סמים, לא רבה עם אנשים, מרימה את היריבה שלי מהפרקט. אני מנסה לעשות את זה בכל יום".

        במקביל, דורון טוענת שההכרה האישית זה לא הדבר שמעסיק אותה. "אם הייתי משחקת בשביל המטרות האישיות שלי, הייתי פורשת", טוענת הכדורסלנית, שתרצה לזכות הערב בתואר נוסף אחרי אליפות המכללות, "אני לא עושה את זה בשביל הכותרות ובשביל השטויות האלה. אני משחקת כי אני אוהבת כדורסל. אם כבר מדברים על שחקניות גדולות, צריך לדעת להחמיא גם ללירון כהן, שלא נמצאת בארץ ואולי בגלל זה לא כל כך בכותרות. אני מקווה שעכשיו עם ההצלחה שלה באיטליה היא תקבל את החשיפה".

        "אפשר לקחת את אירופה"

        השבוע דורון שוב חשפה חלק מיכולות המנהיגות שלה, כשהוליכה את רמלה לזכייה בגביע אחרי משחק מצוין שכלל 26 נקודות, וכמה מהלכים ששינו את המומנטום במשחק. "השנה אני לא מנסה להיות דומיננטית מדי בקבוצה, בטח שלא להכריח את העניינים", אומרת דורון, "ביום ראשון היה קשה יותר, אז בלטתי יותר. אני לוקחת מה שנותנים לי, אבל מעבר לזה אני משתדלת לא לבלוט".

        אחרי הניסיון הלא מוצלח לתקוע יתד ב-WNBA במדי ניו יורק ליברטי, הגיעה דורון לראשונה לאליצור רמלה, ולאחר מכן המשיכה במסלול אירופאי שכלל את בשיקטאש הטורקית, טרגוביסטה הרומנית, כשבאמצע גיחה קצרה למכבי רמת חן. החזרה שלה לישראל נובעת גם מאהבת הספורט המקומי, וגם מחזון מסוים שראתה מול עיניה עוד בחודש יולי.

        "ישבתי עם עדן ענבר בקדם עונה, והוא סיפר לי על הקבוצה שהוא רוצה לבנות", היא נזכרת, "כששאלתי אותו מה המטרות, הוא אמר לי שהוא רוצה לזכות בגביע ובאליפות בישראל. אמרתי לו: 'אוקיי, עם הסגל הזה גם בלעדיי אתה לוקח אליפות. מה הלאה? בוא נעשה משהו מיוחד, כשיש לך סגל כזה, אני רואה שאפשר לקחת את אירופה'. אני לא יודעת אם בזמנו הוא האמין לי, אני לא יודעת אם אף אחד האמין לי שאפשר להגיע למעמד הזה, אבל בשנייה ששמעתי את המרקם שיש, ידעתי שיש משהו מיוחד ואפשר להגיע הכי רחוק שיש".

        דורון לא תופתע אם היא תמשיך בנדודים בשנה הבאה. "הלוואי והייתי יכולה להגיד שאשאר ברמלה עוד כמה שנים", היא מספרת, "בכדורסל נשים זה מאוד נדיר ששחקנית נשארת שנתיים באותה קבוצה. אני אשקול הכל בסוף העונה, ואם אני אראה שהכי טוב בשבילי להישאר בארץ, אז אשאר. מקצועית אין לי מה להוכיח. את החלומות שלי הגשמתי, עכשיו אני רוצה פשוט ליהנות. אם אני רואה מדינה נחמדה, עם קבוצה טובה, אני אלך. אם זה איזה חור ברוסיה, ולא אכפת לי בכמה כסף, אני אשאר בארץ, כי יותר טוב לי ככה, ולא מעבר מזה. אני אמנם צעירה, אבל לא צעירה בכדורסל. הגעתי לשלב שאני רוצה ליהנות מהכדורסל ולא לספור שקל פה או שקל שם".

        דורון חושפת מה הביא אותה לרמלה, על אף שהייתה קרובה לרמת השרון. "יש לי חיבור מדהים עם אלי רבי, משהו שהוא מעבר ליחסי מאמן-שחקנית, אנחנו חברים טובים", היא מספרת, "אני מאוד מכבדת את אורנה אוסטפלד, אבל החיבור שלי עם אלי רבי הפיל את העסקה עם רמת השרון וגרם לי להגיע לרמלה".

        על התחרות הגדולה בין הקבוצות אמרה דורון: "אנחנו כשחקניות לא מרגישות משהו מיוחד נגד רמת השרון, אבל האוהדים מרגישים משהו מיוחד, חד משמעית. הקהל בא בטירוף, מרגישים את זה בשבוע שלפני המשחק, בדיבורים מסביב לקבוצה, בכמות אנשים שבאים לאימונים שלנו, בארוחות. האנשים ברמלה לוקחים את זה מאוד ברצינות, ובשבילם זה יריבות ארוכת שנים ומשהו אמוציונלי. זה מה שהופך את הספורט למה שהוא, אלה המשחקים שעושים את הספורט הזה".

        "בכל מקרה לא אשן טוב בלילה"

        מלבד ההצלחה הגדולה עם רמלה, לדורון יש עוד מטרה בעולם הכדורסל: לסחוב את נבחרת ישראל להצלחה באליפות אירופה. לאחר שהנבחרת לא ניצחה משחק כבר ארבע אליפויות רצוף, דורון מאמינה כי הפעם זה אפשרי. "אם אני לא הייתי חושבת שזה ריאלי להשיג לפחות ניצחון באליפות אירופה, חבל לי להגיע בכלל לפולין", אומרת דורון, "זה מאוד ריאלי. כנבחרת אין לנו הרבה זמן הכנה, אנחנו מתאמנות בקושי חודש ביחד. קצת קשה להתחבר מאוד מהר, ובכל שנה אפשר לראות את השיפור ששחקניות עוברות, לא רק שלי ושל לירון, אלא כל השחקניות מסביב. כל שנה אנחנו מגיעות למעמד הזה בגלל השיפור. הקטע הוא יותר מנטלי, לבוא בהרגשה שאנחנו יכולות לנצח כל קבוצה. אנחנו יכולות להפתיע בפולין".

        הערב דורון שוב תנסה להצעיד את חברותיה למאבק נוסף בדרך להישג שיא, והיא מנסה לשמור את האוהדים עם הרגליים על הקרקע: "הצרפתיות לא פחות טובות ממה שעברנו עד עכשיו. אני לא חושבת שיש פה פייבוריטיות בכלל. אם מסתכלים על הסטטיסטיקות שלנו ושלהן, אז יש כאן ממש שוויון, חצי נקודה לנו, חצי נקודה להם בכל אחד מהתחומים, זה מאוד שקול. זאת קבוצה מאוד שונה מכל אחת מהקבוצות ששיחקנו מולן, יש להן רכזת אתלטית מה-WNBA, יש להן שחקניות הרבה יותר אתלטיות, זה סגנון משחק שלא יצא לנו לפגוש. הולך להיות מאוד קשה, אני מקווה שהסלים ברמלה יקשו עליהם. זה לא משחק שאנחנו חושבות שניקח בקלות, אבל אני חושבת שלפי הדרך שעשינו, אנחנו באמת הקבוצה הכי טובה ביורוקאפ. היה לנו את הדרך הכי קשה, אבל הסוף יותר מתוק ככה, אני מקווה שיהיה מתוק בסוף".

        "אני חושבת שלא משנה בכמה ננצח או אם ננצח, אני לא אשן טוב בלילה", מסכמת דורון יותר מכל את האופי האכפתי והרציני שלה ביחס למשחק, ומבטיחה לקהל שהיא וחברותיה לא יאכזבו, "אנשים שיבואו יראו כדורסל טוב, יראו הגנה מדהימה שלנו, כרגיל. תהיה אווירה מדהימה, האולם יהיה מלא, כמו במשחק אליפות, שלא יהיה כיסא ריק. זאת התקווה שלי, אנחנו מייצגות את רמלה ואת ישראל, ואני מקווה שיבואו לעודד אותנו".