פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שופט, תעשה חילוף

        מי יודע למה בית הדין של איגוד הכדורסל מותיר לקבוצה אחת להחליף זר ואוסר על אחרת? הבלוג של אורי שלף מבולבל

        אני נוטה לחשוב על עצמי כבן אדם תרבותי. בכל זאת, אני הולך לכדורגל וכמובן גם לכדורסל כל שבוע, וספורט זה הרי תרבות, לא? לא בטוח שכך חושבים אוהבי התרבות שמעדיפים את היכל התרבות על פני האולם בהדר יוסף ואת המשכן לאמנויות הבמה על פני איצטדיון בלומפילד, כי הרי מבחינתם כדורגל הוא תת תרבות. אתמול (רביעי) חוויתי תרבות קצת אחרת לשם שינוי, הלכתי לראות הופעת בלט (כן כן, בלט), ושמתי לב למשהו שהטריד את מנוחתי תקופה ארוכה: למה הם אף פעם לא מתחילים בזמן, אירועי התרבות האלו? למה הופעה במועדון הבארבי שקבועה לשעה 22:30 מתחילה שעה אחרי הזמן במקרה הטוב? למה הופעת בלט שקבועה לשעה 20:30 מתחילה באיחור של רבע שעה וגורמת לי להזיע כבר בתחילתה עקב המחשבה המטרידה שלא אספיק לחזור הביתה בזמן לראות את ליגת האלופות? זו תרבות זו? למה כל משחקי תרבות הספורט כן יכולים להתחיל בזמן?

        מה שכן קצת יותר תרבותי במופעי התרבות שאינם ספורט, הם חסרונן של בדיקות ביטחוניות מעיקות בכניסה, כמו גם העובדה שאם חלילה וחס ייפצע רקדן בהופעה - הגורם התרבותי המוסמך יאשר להחליף אותו. בתרבות הספורט, לעומת זאת, המצב קצת שונה.

        בוודאי שאיני יכול להשוות בין החלפה של שחקן כדורסל לרקדן בלט, אבל אני ועוד איך יכול להשוות בין שחקנים של הפועל כוכב יאיר/כפ"ס והפועל תל אביב. שתיהן משחקות בליגה הלאומית בכדורסל, לשתיהן אותו המועד להחלפת שחקנים זרים, ושתיהן ביקשו להחליף שחקן זר ואיחרו את אותו המועד.
        בכפר סבא עשו את ההחלפה מרצון, אולם לרוע מזלם טופס השחרור של הזר החדש לא הגיע בזמן. אנחנו לא רצינו להחליף אף אחד, אולם לרוע מזלנו אדריאן אוטר נפצע מספר שעות לאחר סיום מועד ההעברות.

        שתי בקשות ההחלפה נדחו על ידי איגוד הכדורסל. עד כאן הכל בסדר, התקנון מורה על מועד חוקי, אשר בו שתי הקבוצות לא עמדו. בשום מקום בעולם הספורט המקצועני לא היו מאשרים בקשות דומות, לא ב-NBA ולא באופ"א, שם מועד הוא מועד ותקנון הוא תקנון, הוגן או לא הוגן.

        השבוע הגיעו שני הערעורים על הבקשות, שלנו ושל כפר סבא, לבית הדין העליון של איגוד הכדורסל, וכבר מההתחלה זה הריח לא טוב. הנוהג בבתי הדין של האיגוד הוא שתמיד ניתנת קדימות בכניסה לדיונים לקבוצות הרחוקות מתל אביב: החבר'ה מהגליל נכנסים תמיד ראשונים, ואנחנו התל אביבים תמיד אחרונים. השבוע, לעומת זאת, הדיון שלנו נקבע לפני הדיון של כפר סבא. בסוף הדיון שלנו הודיעו לנו הדיינים כי הם ימסרו את החלטתם למחרת. מיד אחרינו נכנסו אנשי כפר סבא וקיבלו אישור להחליף זר. כמובן שמיד הבנו שדינו של הערעור שלנו להידחות.

        לטענת הדיינים, אנשי כפר סבא לא אשמים בכך שטופס השחרור לא הגיע בזמן, מכיוון שלא היה עליהם לדעת כי יום סיום מועד ההעברות הוא יום שבתון באוקראינה בשל יום האישה הבינלאומי. הם צודקים. אם איגוד הכדורסל בכבודו ובעצמו לא היה ער לעובדה כי הוא קובע את מועד ההעברות ביום שבתון, אזי כפר סבא באמת לא אשמים; אבל האם אנחנו אשמים בפציעתו של שחקן במשחק ליגה מספר שעות לאחר סיום אותו מועד העברות? כנראה שגם לא.

        הבעיה היא שזה בכלל לא משנה מי אשם ולמה, יש תקנון, וכל עוד שומרים על גבולותיו מבוצרים, אזי אין שום בעיה ולא יכולה להיות לאף קבוצה שום טענה: לא לנו כי סבלנו מחוסר מזל משווע ויהיה זה לא הוגן להמשיך ולהתחרות בפלייאוף עם זר אחד בלבד, ולא לכפר סבא שבסך הכל רצו להחליף זר שאכזב ושלא היו חייבים לחכות לדקה ה-90 בכדי להיזכר להעביר אותו.

        אבל כנראה שלתקנון האיגוד גבולות משלו וכשהתקנון נפרץ מסתבר שיש איפה ואיפה. אז איך אמרתי השבוע לאיזה חוצפן שהתווכח איתי לאחר שחנה בחנייה הפרטית של הבניין בו אני גר? "יום טוב שיהיה לך אדוני, נתראה בבית משפט".