מה ההבדל בין מכבי חיפה למכבי תל אביב: סיכום מחזור בליגת העל

כששאלו את כריסטיאן גונזאלס לפני מספר חודשים למה הוא רוצה לעזוב את בית"ר באמצע העונה, הוא טען שהוא פשוט לא רוצה לקחת כסף ממקום שהוא לא נהנה בו ולכן גם לא יכול לתת לו את מה שהוא יכול. אם מדובר היה בשחקן ישראלי קשה היה להאמין לו, אבל לבלם האורוגוואי של בית"ר יש לב של ספורטאי דרום אמריקאי. הצורה שבה הוא התקבל והחיפזון שהוביל להחתמתו של בלם שבסך הכל רצה ללכת לפרוש בכבוד במולדתו, היה אמורים להפוך את הסיפור שלו לתמצית הסרקסטית שבית"ר תזכור מעונה הזו.

אלא שמשבוע לשבוע גונזאלס לא נותן לזה לקרות. משבוע לשבוע הוא נראה כמו הדבר החיובי היחיד שבית"ר צריכה לזכור מהעונה הזו: הכבוד שהוא רוחש למקצוע, לסמל, לחולצה, לקבוצה שהוא מייצג, למרות כל מה שהוא עבר, למרות שכל חבריו הדרום האמריקאים ברחו – אלו מראות כדורגל שאתה רואה בשעות המאוחרות של הלילה. למרות כל המוגבלויות שלו, ויש לו לא מעט, הוא עושה הדבר שהכי חשוב לאוהד כדורגל: ממצה את כל המאה אחוז שבו. בעונה הבאה, זה בטוח, הוא כבר לא יהיה איתנו. גם ככה גונזאלס הוא שחקן שהיה כאן כל כך הרבה שנים ולא הרגשנו בו, אבל לא יזיק לבית"ר אם משהו מהמורשת הקטנה הזו יישאר.

בדבר אחד יוסי אבוקסיס צדק בסיום המשחק בטדי: זה לא הפסד שלו. כמו שהניצחון במשחק העונה גם לא היה כזה, טיפשי לשייך תוצאה מסוימת למאמן זמני. אם באמת רוצים לבוא בטענות לאבוקסיס, שתפקד בהחלט טוב כמורה מחליפה, עדיף כבר לדבר על משחק הגביע מול אשקלון, בו הדאבליסטית שיחקה קצת באש והגיעה לא מוכנה מנטלית אחרי השיא של משחק העונה. כנ"ל בטדי. אלא שאז ראינו את המופע של אבוקסיס בסיום בטדי, והבנו: הוא לא באמת חושב שזה לא ניצחון שלו או הפסד שלו. חשוב לו מאוד מה יכתבו עליו מחר בבוקר, חשוב לו להימנע מאיזה "כתם" אישי, למרות שהוא אומר שזה לא חשוב לו. בדיוק במקרים האלה צריך לקרוא למחנכת.

יוסי אבוקסיס, אם לא ימהר, יהפוך ודאי למאמן טוב. אבל בגישה שלו ובסיטואציה בה נמצאת הפועל תל אביב, הצורך במבוגר אחראי הוא הכרחי. בעונה כזו צמודה המבוגר האחראי הוא שיעשה את ההבדל: החיפזון הצעיר של אבוקסיס ניכר בחילוף ההתקפי המוקדם שעשה עם מרעי תמורת קנדה, כאשר השאיר את הפועל תל אביב עם שלושה שחקני הגנה במשך יותר מ-15 דקות. כאילו זה המשחק האחרון של העונה, כאילו הפועל תל אביב חזקה יותר מכל דבר, כולל טדי משולהב. בכלל, אומרים שיוסי אבוקסיס הוא הסמן ההתקפי בצוות האימון של הפועל תל אביב, אבל בימים כאלה הרבה יותר נחוץ מאמן שחושב איך להפחיד את הקבוצה שלו מהמשחק הקשה שמחכה לה בשבוע הבא. אותו מבוגר אחראי שיחזור לדאוג אחרי חצי שעה של חגיגות אחרי ניצחון במשחק העונה. גוטמן הוא אלוף, תרתי משמע, בדברים האלה, לאבוקסיס זה יעשה רק טוב אם יזוז הצידה וילמד קצת מכך שביטחון עצמי נמצא לא רחוק מביטחון עצמי מופרז. זה גם האתגר החדש של הפועל תל אביב כעת, אחרי שלל הפארסות שליוו אותה: מקבוצה שמנצחת בניגוד לכל היגיון לקבוצה שאין שום היגיון שמשהו מסוגל לנצח אותה.

שערוץ טלוויזיה אחד קטן כמו וואן יכול להעיר כך את ערוץ הספורט ולסדר תחרות בריאה על ליבו של הצופה.

יש ימים כאלה במהלך עונת כדורגל ישראלי, בדרך כלל בשלב שבו הריקבון בקבוצות שרימו את כולן יוצא החוצה, בהם אתה שובר את הראש למה לאבי לוזון זה פחות מפריע ממך. למה הוא לא מזדעזע כשמתגלים רסיסי מידע על הטיית תוצאות, על חוזים כפולים, על עבירות קשות על חוקי הבקרה. למה הוא לא דופק על השולחן כאשר כולם מדברים על ירידה לא ספורטיבית של כפר סבא או עלייה לא ספורטיבית של מכבי באר שבע. אפשר לתרגם באופן הגיוני את היחס שלו לסערות הרגילות הללו. כאילו אומר – אתה לא באים מהכדורגל, אתם תמימים בדרישות לטוהר מידות מלא, בקושי יש אנשים שמוכנים לשים כסף על המשחק הזה אז אתם עוד רוצים לבדוק להם בציציות. יכול להיות בכלל שלוזון לא רוצה להרגיז חלק מהתומכים שלו בהנהלת ההתאחדות. בכל מקרה, בנושא של הפועל רמת גן 2010/11, המדיניות הזו הביאה איתה הרבה יותר רע מטוב.

רק היום אנו מבינים כמה הרחמים שגילו כלפי הפועל רמת גן בפרשת החוזים הכפולים בסוף העונה שעברה הביאו סבל מיותר לכל הצדדים. גם להפועל רמת גן החדשה, שהיתה צריכה לבנות את עצמה בתנאים שווים יותר ולא לבזבז כל כך הרבה כסף בעונה ללא הרבה סיכוי, אבל בעיקר לליגה. מי שריחם על רמת גן התאכזר לספורטיביות של הכדורגל הישראלי. אלו בדיוק המקרים שבהם קבוצה יוצאת מהטוטו, כי זה חסר ערך ספורטיבי. השילוב הכפוי של הפועל רמת גן בליגה שלא הגיעה לה להיות בה הוסיף יותר מדי מהמימד הזה לעונה הזו. בגלל אותה החלטה, יש יותר מדי משחקים לא ספורטיביים ומבישים. יש ימים שאתם אומר לעצמך שאולי הלקח הזה יופנם כשהפרשיות הבאות יתפוצצו, אבל הם הולכים ומתקצרים.

קשה, קשה לאכול את מוטי איוניר. כמו שהיה כשחקן, על הנייר הוא נראה כמו פוטנציאל ענק, שפשוט נגרר יותר מדי פעמים להתעסקות בשטויות. מצד אחד, הוא לקח את ההחלטה הכי טובה במכבי תל אביב העונה, כאשר פתח את שערי הסגל בפני הדור הבא, בהחלטה אמיצה וישרה שתשתלם למכבי תל אביב בשנים הבאות. מצד שני, כאשר הוא מגיע מול מצלמה הוא נלחץ, שוגה, נגרר ונסחף לאזורים שמאמן כדורגל מרוכז לא צריך להראות שכל כך קל להסיט אותו אליהם. בסופו של דבר, למרות השיפור ברמת התיאום בין שחקני החלק הקדמי, הוא עדיין נופל לאותם בורות כמו אבי נמני. עכשיו, לך תחליט האם לתת לו את הקבוצה גם בעונה הבאה: האם האומץ שלו הוא האומדן לכך או העימותים המיותרים אליהם הוא צועד מבלי לשים לב אחרי שאלה הכי קלה בעולם. האם העובדה שהשחקנים שלו עדיין מאמינים בו ולומדים ממנו או זה שהם עדיין נרדמים ומתרצים כמו בעידן הקודם.

חלק מהרפיון הזה לא קשור לאיוניר, והוא נובע לא מעט מקבוצה שכבר עונה שלמה מפחדת לומר מהי המטרה שלה. זהו עוד שריד מימי נמני: לא לומר יותר מדי לאן רוצים להגיע. מישהו יכול להגיד מהי המטרה של מכבי תל אביב העונה? מישהו שמע, מישהו ראה, מישהו ידע? כמו שהשחקנים של מכבי תל אביב נראים אחרי שהם עולים ליתרון מבטיח, ניכר שגם הם לא. הם משחקים כמו קבלנים, מסיימים את המטרה לשמה באו, והולכים. לפעמים זה מסתיים בתיקו, לפעמים בניצחון. מוטי איוניר יכול לשנות זאת, ולו במעט. אם יש תכונה שבזכותה שווה להמשיך להמר עליו, היא היעדר הפחד. מדובר במאמן היחיד שהגיע למכבי תל אביב בלי לדפוק חשבון לשום פרה קדושה: כבוד השחקנים, כבוד הנמני, ההיררכיה הפיננסית בסגל. במכבי תל אביב הפחד הוא אחד הגורמים הכי בעייתיים כיום במועדון, איוניר צריך להילחם בו עוד קצת.

אדם כמו איוניר צריך להיות הראשון שמגדיר מטרה ומבין סופית את מה מכבי חיפה הבינה אחרי הניצחון של בית"ר על הפועל תל אביב בטדי: למשחקים מול הפועל תל אביב אין באמת משמעות בקרב על התואר. אם מכבי חיפה האפורה והיעילה מובילה את הטבלה, אין סיבה שמכבי תל אביב לא תנהג כמוה ותחפש לעקוץ דרך המשחקים הקטנים. דיבור ישיר על אליפות ייתן לשחקנים הצהובים מטרה מוגדרת יותר, יהיה להם הרבה יותר ברור מה הם רוצים להשיג אחרי ה-0:2. זה לא פתרון מושלם, אבל דבר מתבקש: אם איוניר באמת רוצה לעקור את הפחד ממכבי תל אביב, הוא חייב לגשת ללב הבעיה. אם יצליח לחדד משהו בראש של השחקנים שלו, סימן שמשהו באמת השתנה מימי האין מטרה של נמני. אם שוב יאשים את כל העולם ויסתה מהדרך שהוא סלל, סימן שכלום לא השתנה באיוניר השחקן: הרבה רזומה מבטיח על הנייר, מעט מדי תוצרת. הבוקר, אחרי ההפסד של הפועל תל אביב בטדי, זה הפך להיות צו השעה. גם אם מכבי תל אביב לא תזכה בכלום כצפוי, היא תהיה קבוצה פחות מבולבלת.