האם זו בית"ר ירושלים הגרועה בהיסטוריה?

מה היה שם? זאת הייתה עונה שכל הקיץ שלפניה היה תחת אי וודאות וסביב הרצון של גד זאבי להביא את הקבוצה לפירוק. רק לאחר מאבקים אינסופיים בבית המשפט ולאחר ששוחקו כבר שלושה מחזורי ליגה, קיבלה בית"ר אישור לפעול תחת נאמן. הקבוצה הורכבה ממספר שחקנים בעלי חוזים שנותרו, יחד עם צעירים ומספר שחקני רכש שלא מצאו קבוצה בליגת העל והסכימו להצטרף. יוסי מזרחי קיבץ את הסגל וצירך אליו במהלך המחזור החמישי גם את מנור חסן, סרגיי קונובאלוב ודימיטרי מיכאלנקו שעזרו לקבוצה להתייצב ולהתמודד על ההישארות בליגה. לקראת מחצית העונה צורף גם איציק זוהר ושבוע לאחר מכן התפטר יוסי מזרחי ואלי כהן מונה במקומו. לאחר קאמבק בחלק השני של העונה הקבוצה שרדה בליגת העל במחזור האחרון או יותר נכון הלפני האחרון, כאשר מהפך במשחק החוץ ברמת גן נגד מכבי פ"ת בו הפכה פיגור של 2:0 לנצחון 2:3 (שלושער של מנור חסן), הביא את הקבוצה לחוף מבטחים.

אז והיום: בכל הקשור לאחוזי הצלחה, אזי הקבוצה של 01/02 צברה בסך הכל 33% הצלחה, מאזן די דומה לקבוצה של היום שעומד על 34%. השוני הגדול בין הקבוצות הוא במה ששידרה לקהל. הקבוצה הנוכחית של בית"ר דווקא עומדת על מספרים ראויים בהגנה, עם קצב ספיגה של 1.2 שערים למשחק לעומת 1.5 שערים ב-2001/2. יחד עם זאת, הקבוצה הנוכחית כובשת פחות משער אחד למשחק לעומת 1.5 שערים שכבשה הקבוצה של אלי כהן. חשוב מאוד לציין כי את אותה עונה פתחה בית"ר עם הרבה יותר צרות מהיום, אך בסיכום הכולל היא סיימה את הסיבוב השני והשלישי במקום ה-8 בטבלה, ולמעשה הלכת והשתפרה ככל שהתקדמה העונה. לאותה קבוצה היה משחק ההגנה חלש מאוד ואלי כהן הימר על התקפה שהשתלמה בסופו של דבר. בניגוד אליה, בית"ר הנוכחית הולכת אחורה ככל שמתקדמת העונה וממוקמת במקום ה-14 על פי התוצאות בסיבוב השני.

נשק לעת חירום: היתרון הגדול של אותה הקבוצה מ-2002 היו המוציאים לפועל. שלושה כאלה היו באותה עונה - מנור חסן, איציק זוהר ו-ויקטור פאצ'ה, שכבשו יחד 26 שערים. מנור חסן היה זה שכבש את השערים המכריעים. מעבר לשלושער מול פתח תקווה אותו ציינו, מספר שבועות לפני כן, כאשר הקבוצה שיחקה ללא איציק זוהר ונותרה בעשרה שחקנים (איתן מזרחי הורחק) ובפיגור 1:0 נגד מכבי נתניה בטדי, כבש חסן שער ניצחון והשלים מהפך 1:2 באחד המשחקים המשמעותיים ביותר בדרך להישארות. בהתקפה היה על מי לסמוך, מה שלא קורה היום והקבוצה נואשת לשערים מסמואל יבואה שלא כבש כבר 19 משחקים ולא נראה קרוב לכך. גם משחקנים שאמורים לעשות זאת כמו אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן לא רואים הרבה. אולי כשחן עזריאל יחזור לכבוש לבית"ר יהיה נשק בסיסי לכל קבוצת תחתית שצריכה לשרוד.

עדות: המאמן דאז אלי כהן: "בית"ר של אז רצתה יותר להישאר ונלחמה יותר. היה לנו הרבה בעיות בהגנה, אבל התמודדנו איתן עם משחק התקפי ושערים שמשכו את הקהל איתנו. בקבוצה של היום יש אפקט הפוך - השחקנים משדרים כאילו הם לא נלחמים או לא רוצים להילחם וזה אוכל את הקהל וגורם לו לא להזדהות איתם. הקהל היה האלמנט הכי גדול שהיה לנו אז והיום הקהל מנותק מהקבוצה. אם אין יכולת התקפית אז השחקנים צריכים לקנות את הקהל על ידי התאבדות על המגרש, וכשאין את שניהם נוצר הנתק הזה שבלעדיו הקבוצה תתקשה להישאר בליגה. לקבוצה הנוכחית אין זכר מזה".

שורה תחתונה: בית"ר 2010/11 יותר גרועה מבית"ר 2001/2.

מה היה שם? עוד עונה עם קיץ בעייתי. מזכיר משהו? היו"ר רובי ריבלין פרש ובמקומו מונה לתפקיד יו"ר הסתדרות הסטודנטים, עמוס אהרוני. אהרוני, שלא הבין יותר מדי בכדורגל ודיבר על דיילות שיובילו את באי ימק"א למושביהם, הסתכסך עם השחקנים באותה עונה לאחר שרצה לפטר את המאמן שמעון שנהר אך שמע מיוסי מזרחי ודני נוימן כי השחקנים ישבתו במידה ויעשה כן. השחקנים אף דרשו את התפטרותו של היו"ר. בסופו של דבר שנהר פוטר ולאחר מכן גם אהרוני נאלץ להתפטר עקב לחץ השחקנים. בסך הכל, לקבוצה היה סגל שחקנים לא רע שסבל מפציעות. אך אותה עונה, בה השחקנים ניסו להכתיב מהלכים להנהלה, יחד עם פציעתו הממושכת של הכוכב אורי מלמיליאן ובצורת בכל הנוגע לכיבוש שערים, שלחה את בית"ר בקיץ העוקב אל הליגה השנייה לאחר 12 שנים רצופות בליגה הראשונה.

אז והיום: הקבוצה של 79/80 סיימה עם 23 נקודות מתוך 90 (לפי חישוב של היום. אז חולקו שתי נקודות לניצחון, אולם ההשוואה במקרה כזה פחות תקפה) שהן קצת יותר מ-25% הצלחה (31.6 אחוז לפי שתי נקודות לניצחון, 19 נקודות מתוך 60) לעומת 34% היום. מעבר לכך, הקבוצה כבשה בסך הכל באותה עונה 15 שערים בלבד (0.5 שערים בממוצע למשחק) והייתה לקבוצת ההתקפה הגרועה בליגה. הנתון היחיד שנזקף לזכות אותה קבוצה הוא משחק ההגנה, כאשר היא ספגה 25 שערים ב-30 משחקים, קצב ספיגה של פחות משער למשחק, כאשר הקבוצה הנוכחית סופגת מעט יותר.

נשק לעת חירום: מלכי השערים של הקבוצה באותה עונה היו אורי מלמיליאן ואלי מיאלי, שכבשו 4 שערים כ"א. הנשק היחיד של הקבוצה היה משחק ההגנה שלה, עם שחקנים כמו חנן אזולאי, איציק ז'אנו ויוסי מזרחי בשער, שהיו סמלים במועדון וליריבות היה קשה מאוד להבקיע. על-פי כל העדויות, הקבוצה שיחקה טוב בהרבה מאוד משחקים ושלטה בהם, אבל סבלה ממחסור גדול ברגל מסיימת. מה, זה מזכיר לכם עוד משהו?

עדות: איציק ג'אנו: "זו הייתה עונה בעייתית מאוד כי באמת נתקלנו בהרבה דברים בלתי אפשריים. היו הרבה בעיות עם ההנהלה שהפריעו לשחק כדורגל ויחד עם זאת, סבלנו מחוסר מזל משווע. היינו קבוצת הגנה חזקה מאוד, היינו קבוצה דומיננטית ברוב שלבי העונה, אבל סבלנו מחוסר מזל כתוצאה מפציעות ובעיקר זאת של אורי שהיה הכוכב של הקבוצה. הקבוצה הנוכחית אנמית ולמרות שאנחנו ירדנו ליגה, היא לא דומה לכלום. השאירו שחקנים בינוניים וצירפו אליהם שחקנים אפורים וחלשים שלא מתאימים לבית"ר. זאת פשוט קבוצה חלשה מאוד. בניגוד למה שעברנו, אין להם בעיות שלא קשורות לכדורגל או מכת פציעות אלא פשוט קבוצה עדינה וחלשה של שחקנים שלא מספיק טובים לבית"ר וחלקם לא לליגת העל. אם שואלים אותי, הדרך היחידה בה הם יכולים להבקיע שער זה במהלך דקת דומייה. אחרי הפועל רמת גן, בית"ר המועמדת המובילה לרדת".

שורה תחתונה: בית"ר 2010/11 גרועה בדיוק כמו 1979/80.

מה היה שם? נחשו מה - יפה, הכל התחיל בקיץ קשה. את אותו קיץ ליווה פסטיבל רוברט מקסוול, ששקל לרכוש את בית"ר, לאחדה עם הפועל ולקרוא לקבוצה "ג'רוסלם יונייטד". ההזיה לא יצאה לפועל והקבוצה עם הבעיות הכלכליות פתחה את העונה עם מספר שרידים בודדים מעונת האליפות ב-1987, כאשר הכוכבים אורי מלמיליאן ואלי אוחנה כבר לא בסביבה ועם שחקני רכש אלמוניים בדמות עופר יחזקאלי, דוד ועקנין וגילי חוכיימה. הקבוצה פתחה את העונה בסערה עם ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים, אך מכאן רק הלכה והידרדרה וסיימה את העונה עם 20 הפסדים מתוך 32 משחקים שהובילו לירידת ליגה. במשחק שחרץ את גורל הירידה הפסידה בית"ר להפועל ת"א 2:0, כשאת השער הראשון לזכות האדומים כובש שחקן צעיר ואלמוני בשם יוסי אבוקסיס.

אז והיום: מבחינה סטטיסטית הקבוצה ההיא צברה 28% הצלחה בליגה לעומת 34% היום, אבל הרבה מעבר לכך, היא נוצחה ב-20 מתוך 32 המשחקים, כבשה בממוצע 0.8 שערים למשחק וספגה 1.5 שערים למשחק - מאזנים שליליים יותר מ-2010/11 בכל פרמטר אפשרי.

נשק לעת חירום: בדומה לקבוצה של היום, לא היו לה יותר מדי נשקים. ההתקפה הייתה די דומה לזאת של היום, עם מחסור בשחקנים שיכבשו וייצרו. איציק הוד היה מלך השערים של הקבוצה דאז עם 7 שערים, החן עזריאל של אותה עונה. גם רונן שוויג כבש 5 שערים, אבל מעבר לכך לא היו לקבוצה כלים והמצב בהתקפה היה מאוד דומה לעכשיו. ההבדל הגדול בין הקבוצות הוא במשחק ההגנה הפרוץ ב- 90/91, שיחד עם ההתקפה האנמית לא השאיר לה יותר מדי סיכוי לשרוד.

עדות: סמי מלכה: "זאת שנה שחורה בהיסטוריה. הרבה כוכבים עזבו והגיעו שחקנים לא מספיק טובים, יחד עם שחקנים שהתרגלו למאבקי צמרת, כולל אני. היו גם הרבה צעירים שלא ידעו להתמודד עם התחתית. זה אולי דומה מאוד להיום, אבל היום יש שחקנים טובים יותר וקבוצה טובה ומאוזנת יותר שעם קצת התאפסות על הקטע המנטאלי ישאירו את הקבוצה בליגה. הסגל של אז לא ידע לעמוד בלחץ הגדול. היום יש שחקנים שיכולים להתעורר ולעשות יותר".

שורה תחתונה: בית"ר 2010/11 פחות גרועה מבית"ר 1990/91 – היא הקבוצה הגרועה בהיסטוריה של המועדון.