רק לא להיכנס להיסטוריה - 2: התבוסות הגדולות שנחלו קבוצות למכבי ת"א

מכבי תל אביב דורסת העונה, אבל היא דורסת בעצם מראשית הקמתה. בערב (חמישי) ברק נתניה תנסה לעצור את השחקנים של דייויד בלאט, אולם לאור הפערים בין הצדדים, סיכוייה נראים נמוכים מאוד. למכבי היו ניצחונות עצומים במהלך השנים על יריבות ישראליות. הניצחון בהפרש הגבוה ביותר היה בחוץ, במחזור ה-23 של עונת 1994/95, על בית"ר רמת גן המפורקת בתוצאה 38:143. אבל ברמת גן שיחקו אז שחקני נוער שהתחלפו לאורך העונה, וקשה למשחק ההוא ברצינות. היה ג ם את ה-34:117 על הפועל רמת גן ב-27/11/1964 וה-63:134 על מכבי דרום בעונת 1978/79, מכבי תל אביב אף פעם לא ריחמה. קיבצנו את חמשת הניצחונות של מכבי תל אביב בהפרש הגבוה ביותר מול קבוצות הליגה הראשונה, וחמשת הניצחונות בהפרש הגבוה ביותר במעמדים קובעים, רשימה שבעתיד ברק נתניה תשמח להיעדר ממנה.

מדורג חמישי כי: אמנם התמודדות בין שתי קצוות של הציונות – העירונית-בורגנית של מכבי וההתיישבות העובדת של גבת יגור – אבל מדובר בחצי גמר גביע, לא משחק על התואר עצמו.

"המשחק ההוא היה השפלה גדולה בשבילי ובשביל הקבוצה, אין אפס", אומר בועז ינאי, מגדולי הכדורסלנים של ישראל בכל הזמנים. "אתה בא לשחק, ובאותה תקופה הפערים לא היו גדולים בין מכבי לקבוצות האחרות, וברגע שזה קורה במגרש, ולא עוזר לך כלום, וכל מה שהתכוננת אליו הולך הפוך, אז אתה מרגיש מושפל, חד וחלק. ההשפעה הגדולה הייתה לאחר אותו המשחק, כי לא חזרנו להיות אותה הקבוצה", הוא מוסיף.

"מכבי הייתה עם גביע אירופה שנתיים לפני כן", מתייחס ינאי למכבי המיתולוגית של ברקוביץ', ארואסטי, סילבר, פרי ובוטרייט, אשר סיימה את עונת 1978/79 ללא הפסד ליגה. "הטבלאות של אותן שנים לא היו אותו דבר, הקבוצה שאחריה לא סיימה עם שבעה או שמונה הפסדים, המצב היה שונה. בשנים ההן גם כשמכבי היו ראשונים, הם בכל זאת הפסידו במהלך העונה. ניצחנו אותם במשך הזמן, זכינו בגביע כשניצחנו אותם בגורן, ניצחנו אותם באולם הספורט ברוממה".

"תמיד באים עם אמונה, אבל בגביע באים למשחק אחד, ואתה יכול ליפול בו וליפול בגדול, וזה מה שקרה", מסכם ינאי. "תמיד היינו בצמרת, כל הזמן היינו שם, והאמנו כי סגל השחקנים אמנם התבגר, אבל זה עדיין היה סגל השחקנים לא מספיק מוכשר כדי לנצח".

מדורג רביעי כי: מדובר בגמר, נגד קבוצה שסומנה אז ככוח עולה.


דוד קמינסקי, הסמל הגדול של הכדורסל הירושלמי, משוכנע שהמשחק נערך באולם בחולון, למרות שהרישומים מספרים כי הוא נערך ביד אליהו. "הגמר היה בחולון", הוא פוסק, "עד היום יש לי את טופס המשחק של גמר 73', בחצי הגמר ניצחתי עם בית"ר את רלף קליין, שאימן את הפועל ירושלים. ניצחנו אותו ביד אליהו ב-11 הפרש ועלינו לגמר, זה היה אחד המשחקים הגדולים של בית"ר. הגמר היה בחולון כי ביד אליהו באותו היום של הגמר היה מופע של החלקה על הקרח".

קמינסקי, קלע גדול בזמנו, זוכר שההתחלה הייתה דווקא חיובית. "בגמר מול מכבי פתחנו מצוין והובלנו במחצית, שמרתי את טל ברודי אישית וארבעת האחרים שמרו איזורית". ואז באה הנפילה, וכשנותנים, מכבי תמיד לוקחת. "החטאנו שלוש מתפרצות פנויות מתחת לסל ונשברנו. הכדור התהפך מאז". זה נגמר ב-39 הפרש, כשהבית"רים חסרי אונים.

"מכבי תמיד היו מעל כולם, ותמיד הערכתי את מכבי, גם היום, בגלל הניהול שלהם", משבח קמינסקי את היריבה הגדולה, לה הפסיד פעמים רבות, אבל גם היה בצד המנצח כשחקן הפועל תל אביב. "גם כשהייתי משחק נגד מכבי במדי הפועל תל אביב, הייתי בא לקולנוע אוריון ומתאמן עם מכבי", הוא מספר. "תמיד היו למכבי את השחקנים הכי טובים בליגה, גם אז התקציב שלהם היה בנוי מהתורמים העשירים. זה לא מתסכל, כי שיחקתי בשביל הוצאות נסיעה, והם היו שחקנים מסודרים. מכבי תמיד היו עשירים, מעל כולם, ואני מאוד מעריך את זה. אצלם הכל טיפ טופ, אין חצי עבודה, ואני תמיד שיחקתי באגודות שאין להן כסף כדי לחיות".

מדורג שלישי כי: גמר גביע בתקופה בה הכדורסל היה מקצועני יותר ומתקדם יותר.

דורון שפע, אחד הכוכבים של חיפה באותה עונה, היה תותח ברגע האמת והפציץ 31 נקודות, אבל זה לא ממש ניחם אותו אחרי המשחק. "כשמפסידים בהפרש כזה, הנקודות שלך לא חשובות", אומר הצלף מחיפה. "למשחק הזה באנו בלי זר אחד, גרג קוק, שעזב במהלך העונה. היה לנו רק את ג'יימס טרי, שבא עם המזוודה לאוטובוס כי זה היה המשחק שסיים את העונה, ואם קיבלנו 121 נקודות סימן שלא היו לנו כלים לשמור על לי ג'ונסון וקווין מגי. זה לא כוחות. מכבי עשו לנו בית ספר, חן ליפין היה הרכז שלהם, והם עשו לנו 'משולשים', עשו מאיתנו צחוק".

"באותה עונה ניצחנו את מכבי בליגה ומכבי באה לנקום בנו", הוא נזכר. "היינו קבוצה מאוד צעירה, עם ארי רוזנברג, תומר שטיינהאוור ועדי גורדון שהיו בני 18, אני, בן 23, הייתי המבוגר. לפני זה לא שיחקנו שלושה-ארבעה שבועות. מכבי נתנה לנו בראש".

"האמנו, כי ניצחנו את מכבי באותה עונה, אבל הפערים היו מאוד גדולים. המשחק היה גמור די מהר, והתחושה לא הייתה טובה, זה לא נעים לשחק כשאתה רואה שאין לך סיכוי, המתח יורד מהר מאוד. זה היה גמר הגביע הראשון שלי כשחקן ושל כולם במועדון, אתה רוצה לתת פייט במעמד כזה ולא לקבל בראש. היו לנו נסיבות מקלות - זר אחד, קבוצה מאוד צעירה וללא שטף של משחקים, ובמצב כזה, כשאתה בא ליד אליהו מול 8,000-9,000 צופים, אז גם גדולים מאיתנו קיבלו בראש. פיני גרשון אימן אותנו באותה שנה, היה די ברור שזה ייגמר בהפסד, הוא בא שמח, בא ליהנות ואני לא זוכר שהוא לקח את זה קשה".

מדורג שני כי: מדובר במאבק על האליפות, וכשהכתר מונח על השולחן וזהו משחק של להיות או לחדול, יש לתוצאה ולהפרש משמעות גדולה יותר.

"זה היה משחק שלישי, ומבחינתנו זה כבר היה סוף העונה, אחרי שהפסדנו כבר בשני המשחקים הראשונים בסדרה", מספר ארז מרקוביץ' על חוסר התקווה שאפף את הקבוצה מהצפון. "ההרגשה לפני המשחק הייתה שזהו, אחרי זה הולכים הביתה, לזרים כבר היה את כרטיסי הטיסה בחזרה לארצות הברית", הוא אומר והנה עוד רגע בו הכדורסל הישראלי, כבכל שנותיו, הרכין את ראשו בטרם עת מול הצהובים. כשזאת הגישה, פלא שזה נגמר ב-53 הפרש? "לא חלמנו שזה יהיה ככה, ידענו שקשה לחזור, זה פחות או יותר היה הלך הרוח שלפני המשחק, ומשם זה נגמר רע".

"ההרגשה תוך כדי המשחק ממש לא נעימה", נזכר מרקוביץ'. "הגענו לסדרה עם אמונה שאפשר להפתיע, ובמשחק הביתי שלנו לפני זה הפסדנו בצורה מאוד צמודה 93:87, באנו אחרי שעשינו הפתעה גדולה בחצי גמר הפלייאוף מול גליל בלי יתרון ביתיות, ועם הרגשה שאפשר לנצח. אבל מכבי הייתה גדולה עלינו. למשחק השלישי, אחרי שבשניים הראשונים כבר האמנו, הגענו בהרגשה שזה משחק לפרוטוקול, ולא באנו כדי לנצח בו. במשחק הראשון והשני ניסינו, ובמשחק הזה כבר רצינו לגמור עם זה. אף אחד לא האמין, היינו אחרי עונה ארוכה ורצינו לחזור הביתה, ושזה ייגמר".

מדורג ראשון כי: דרבי. אמנם משחק ליגה, אבל דרבי. הפרש היסטורי בין האלופה הנצחית (דאז) לאלטרנטיבה הנצחית (דאז), ביריבות שהגדירה את הכדורסל הישראלי לאורך שנותיו.

"יד אליהו היה ריק באותו המשחק", נזכר גילי מוסינזון באותו מחזור רביעי של העונה הסדירה, שנכנס לדפי ההיסטוריה. "מכבי נראו ממש טוב, ואנחנו היינו נראים בהלם", הוא מספר על המפגש עם אלופת אירופה. "אפי היה המאמן ועמי נאווי העוזר שלו, והיינו קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה לדעתי, היה לנו את קרטיס מקנטס, קני וויליאמס וקלווין גיבס, שחקנים מדהימים, אבל עדיין חטפנו 128 נקודות. אפי הורחק באותו המשחק, והיינו בלי מאמן. לא נעים לקבל כזאת חבילה, מכבי לקחו כמה תארים באותה עונה, כולל גביע אירופה".

"זאת הייתה סטירה מצלצלת, תוך כדי אתה יודע שאתה בתוך פלופ וזו אכן סטירה מצלצלת", מספר מוסינזון, סמל אדום, על תחושותיו כשחקן באותו משחק, "לא נעים. אתה מחשב את השעון לאחור, כל דקה נראית כמו שתיים. ומכבי? מבחינתם היה להמשיך את המשחק עד הבוקר. אנחנו רצינו ללכת למקלחת, להתלבש ולשכוח שזה קרה. סטירה מצלצלת". עד היום זה כואב למוסינזון.

"לא חטפנו מהם אחרי זה 54 הפרש, אבל באותו משחק מכבי נתנו בראש, באנו להם טוב בזווית של העין, באנו רדומים וברמת אגרסיביות נמוכה גם בהגנה וגם בהתקפה. ברגע שאתה ברמה כזאת, אז זה לא שאלה לא של כדורסל. שחקן כדורסל בארץ חייב להגיע ברמה מנטלית מסוימת, להיות אגרסיבי, ולהבין שהוא משחק נגד מכבי, וזה ההבדל".

* סייע בהכנת הכתבה אורן דניאלי