פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל: סיכום מחזור בליגת העל

        מכבי ת”א נקמה בבני השרון, אבל זה לא משליך על המפגש הבא. שקדי סוגר מחזור וחושב שלבית הלחמי מגיעה הזדמנות

        1. נקודת האור של המחזור – עמי נאווי

        נקודת הפתיחה של עמי נאווי במכבי חיפה לא יכלה להיות יותר גרועה. הקבוצה, שאליה הגיע במהלך בניית הסגל כעוזרו של אלעד חסין, נקלעה למשבר גדול בעקבות גל של הפסדים ופציעות וקיבלה בראש באירופה ובליגה. אם הצרות על המגרש לא הספיקו, עקץ חסין את נאווי בראיון בטלוויזיה בצורה מתוחכמת, ולא מעט ביקורת נשמעה על המהלך שעשה כשבחר לא ללכת יחד עם המאמן שהביא אותו. לכל הדברים הללו התווספו הפסדים קריטיים לאשקלון, ראשון לציון, ירושלים וחולון בליגה והפועל תל אביב בגביע. עם חבילה כזו של צרות, קשה מאוד להתרומם.

        אבל מה שנאווי המאמן, בדיוק כמו בימיו כשחקן, מביא לפרקט הוא קודם כל אמונה וחיוביות. אפשר להתווכח על יכולותיו כמאמן, אבל כרטיס הביקור שלו כולל יכולות חשובות מאוד למאמן שנכנס לתפקידו באמצע עונה. כדי שזה יתניע, המאמן שמביא אמונה צריך אמון אמיתי בו. אולי עכשיו, אחרי שכולם חיכו לרגע שבו יפוטר, זה סופסוף מתחיל להשפיע. נאווי קיבל את מה שהיה צריך כדי שהשחקנים יקשיבו לו ויילכו אחריו. מרגע שפסקו השמועות, השקט הבסיסי הושג.

        כל הדברים הללו התחברו במשחק מול מכבי אשדוד לניצחון שככל הנראה יוציא את מכבי חיפה לדרך חדשה. למי שיש ספק, הסגל של הירוקים שווה הרבה יותר מהמקום האחרון. צריך לשכנע את השחקנים בכך. כדי לעשות זאת, צריך גם שקט מינימאלי. עכשיו יש לו סיכוי הוגן להנחיל כמה מהערכים שאפיינו אותו כשחקן.

        2. כשבאים עם המזוודות לאולם

        המבט המבולבל שהיה על פניו של אייזיאה סוואן בשבת האחרונה, כשהבין כשעה לפני המשחק מול הפועל ירושלים שבעוד הוא וחבריו לקבוצה יישארו בישראל בזמן פגרת הגביע, שחקניו של עודד קטש יבלו עם משפחותיהם, היה קצת מטריד. היכולת של סוואן הייתה רעה מאוד במשחק, אבל שאר שחקני ראשון לציון, שלא ידעו על הנסיעה של יריביהם, שיחקו את המשחק הרגיל שלהם. מנגד בירושלים, מלבד דיון דאוול שנמצא בכושר מצוין, הציגו ג'ייסון ריץ', סם קלנסי ו-וויל סולומון כדורסל לא טוב, והיה נראה, כמאמר הקלישאה, שהראש שלהם כבר לא בישראל.

        הדבר האחרון שאפשר להגיד על קטש הוא שהוא לא אינטליגנט. הוא הודה בסיום המשחק שהעובדה ששחקניו ממריאים עוד באותו הלילה לארצות הברית השפיעה על היכולת הכללית, שגם כך אינה טובה בזמן האחרון. הבעיה היא שבירושלים הריחו את הנפילה לפני המשחק, ולא עשו דבר כדי למנוע אותה. הניסיון מלמד כי שחקנים במצבים כאלה נוטים לא לתפקד היטב, וקבוצות ליגת העל השונות שבחרו לתת לשחקנים חופש בחרו לעשות זאת יום או יומיים לאחר המשחק, על מנת שלא יבואו במחשבה שבעוד כמה שעות הם לא בישראל. כנראה שגם הפועל ירושלים למדה את הלקח, רק שאצלה הוא נלמד בדרך הקשה.

        3. על השחיטה

        בשבוע שעבר כתבתי באחת הנקודות של סיכום המחזור שהמשחק הקרוב תהיה ההזדמנות של בני השרון לעקוץ את מכבי תל אביב, כפי שעשתה בסיבוב הראשון. נקודת הפתיחה של בני השרון הייתה מצוינת, אם נעזוב רגע את מה שהתפתח על הפרקט, הקבוצה של דן שמיר הגיעה ברצף ניצחונות, שיחקה כדורסל חיובי לפרקים די גדולים של המשחקים לפני מכבי תל אביב, כשממול הגיעה קבוצה לפני אחד המשחקים החשובים שלה בעונה האירופית. לדן שמיר, טקטיקן מצוין, היה את הצ'אנס להכין את הקבוצה שלו במשך זמן רב יותר, ושחקניו הם כאלה שיודעים להתעלות ברגעי המפתח.

        אלא שאלמנט אחד לא נלקח בחשבון: רצון הנקמה של מכבי תל אביב. הקבוצה של דייויד בלאט, שגמגמה בגדול בשבועות האחרונים בליגה, כולל ניצחונות דחוקים בנתניה ובאולם הפחים, באה עם רצון לנקמה על בני השרון על מסכת ההתעללויות שהיא מעבירה אותה בשנים האחרונות ביד אליהו, ועל המאזן המדהים של חמישה ניצחונות בתשעה מפגשים בחמש העונות האחרונות בין הקבוצות באולם הביתי של הצהובים. כל זה התפרץ מפתיחת המשחק ואמלל בהגנה את בני השרון, שבאה בלי תשובות מול הרצון של שחקניו של בלאט להוכיח שהם גדולים גם על לי ניילון.

        על הנייר, יש סיכוי שמפגש נוסף בין הצהובים לבני השרון יוביל להפתעה. כדי לעשות כך, בני השרון צריכה להרדים את השטח, אולי להגיע בתקופה רעה, כמו זו שבמהלכה באה בסיבוב הראשון, אחרי הפסד לאשדוד. כמות הכישרון שיש לבני השרון לא מספיקה כדי להתמודד ביום רגיל של מכבי תל אביב, אבל היכולת הטקטית שלה לפעמים מצמצמת את ההפרשים. כל עוד מכבי באה נחושה, גם בני השרון תהיה חלק ממסע השחיטה של הצהובים בליגת העל העונה.

        4. אריאל אומר שלום

        עירוני אשקלון היא קבוצה שבורה, אבל לא קבוצה שאי אפשר לתקן אותה. זה הקו שהנחה את אריאל בית הלחמי ושגרם לו במשך זמן רב לא להרים ידיים. גם הוא ידע שהמשחקים מול ראשון לציון והפועל חולון בשבועיים האחרונים הם משחקים שהוא יכול לנצח, ולכן לא ביצע שום צעד לפניהם. אלא שבניגוד למשחק מול ראשון לציון, בו הציגה אשקלון כדורסל טוב, מול חולון כבר היה ניתן לראות את סימני השבר. כשהשחקן המוביל של הקבוצה ראשון טרנר מתנהג כמו פרחח ומכה את ניר כהן ללא כדור, סימני הלחץ והשבירה היו חייבים להוביל לזעזוע.

        על בית הלחמי נכתבו לא מעט ביקורות לאורך השנים. אחרי הכישלון עם נהריה ועם העתודה, לא חסכו מהמאמן שהוביל את גבעת שמואל ואת אשקלון בקדנציה הקודמת להצלחות גדולות. אמרו עליו שהוא לא מסתדר עם שחקנים, שהוא לא באמת מאמן כזה גדול ושאין לו מושג באימון נוער אחרי הכישלון עם העתודה. אז אמרו. בפועל, את ההצלחות שלו אף אחד לא יוכל לקחת. הכישלון של בית הלחמי העונה היה בבניית סגל לא טוב, ובהסתמכות על שלושה שחקנים אמריקאים - טים פיקט וגייב פרואיט שכבר עזבו ודזמון פארמר שעדיין בקבוצה. איתם, אף קבוצה לא יכולה להגיע יותר מדי רחוק.

        אבל הצעד האחרון של בית הלחמי באשקלון, הוא צעד אצילי. אחרי ההפסד לחולון העריכו לא מעט אנשים שהוא לא יוותר על שקל ולא יעזוב את אשקלון אלא אם יפטרו אותו. אלא שלבית הלחמי יש כבוד למערכת של עירוני אשקלון, מערכת שנתנה לו את הגיבוי לאורך כל הקדנציות שבהן עבד. הוא ידע שהיום לא ריאלי להחליף עוד פעם כמות גדולה של שחקנים והחליט לעזוב. העזיבה היא צעד טוב לשני הצדדים. אריאל צריך להתאוורר במקום חדש, וקבוצה שתיתן לו את המושכות בעתיד תעשה צעד נכון, כי בסופו של דבר מדובר במאמן כדורסל טוב.

        5. ליטא החזירה את הריגוש

        בזמן שבחיפה, נתניה והרצליה שיחקו כדורסל חלש עד לא רע במקרה הטוב, נשא עולם הכדורסל הישראלי עיניים לעבר אולם הכנסים בווילנה ועצר את נשימתו. כשבליגת העל האלופה די ידועה מראש וההבלחות של השנים האחרונות הן עיוות של שיטת משחקים לא ספורטיבית, כל הציפייה מהכדורסל הישראלי מתרכזת לשני כיוונים – הצלחה של מכבי תל אביב ביורוליג ונבחרת ישראל באליפות אירופה. העניין שמעלות הקבוצות האחרות שמשחקות באירופה הוא משני, ולראייה כמות הצופים והעובדה שהדרבי בין הישראליות ביורוצ'אלנג' אפילו לא שודר בישראל.

        מה מחכה לנו בקיץ? יוגב אוחיון ויובל נעימי בניסיונות נואשים לעצור את טוני פארקר בצרפת, טל בורשטיין ויותם הלפרין ראש בראש עם מילנקו טפיץ' ומילוש תיאודוסיץ' בסרביה, עמרי כספי וליאור אליהו מול דירק נוביצקי וגרמניה ויניב גרין ואולי גם אורי קוקיה מול אנדריאה ברניאני מאיטליה. בקיץ, אחרי שכל הזרים יחזרו בחזרה למולדותיהם, נחזור לכדורסל האמיתי שלנו, נעקוב בשקיקה אחרי הנבחרת הלאומית, המוצר הכחול-לבן האחרון של הכדורסל הישראלי. הקיץ הזה יהיה התשובה האם הכדורסל הישראלי מסוגל שוב להיות מקור לגאווה, או שאנחנו נמשיך להתבוסס בבינוניות. שבעה חודשים מראש - כבר אי אפשר לחכות.