טייגר וודס מודה: בגדתי
אולי אני סתם סנטימנטלי, אבל צפיה חוזרת באותה מסיבת עיתונאים קרירה של טייגר וודס גורמת לי להתרגש. טקטוק הפלאשים שברקע מתמזג עם פרצופו הקפוא של הגולפאי הגדול בהיסטוריה, שמקריא מדף מרובה מילים משפט אחד קטן: אני לא מושלם כמו שרציתם. וכמה עצוב, בדיעבד, שאמריקה זנחה אותו לטובת ילדים מושלמים חדשים שלא נתנו לתדמית שלהם להתלכלך. חברות הנעליים חייבות לא מעט לטייגר וודס: מאז 2010, הספורט האמריקאי ידע לטפח את גיבוריו בצורה הכי נקיה וצבועה שניתן
מונדיאל 2010 בדרום אפריקה
כמה נאיביים הם היו אז. כמה הם רצו להאמין לדיבורים על לתקן את העולם דרך הכדורגל. איך הם חלמו על מדינה שמתגברת על שלל צרותיה בעזרת כדורים, חולצות צבעוניות וחודש ומשהו של שיכרון חושים. דיברו על הכסף שיציף את המדינה, על התיירות, על שבירות סטיגמות ומוסכמות חברתיות, על טשטוש הגזענות, על עולם טוב יותר שלא מכיל בתוכו תת-עולם ענק, בין החזקים והחלשים. כמה הם טעו. וכמה עצוב להסתכל בתמונה הזו, שצולמה קצת לפני המונדיאל, ולדעת היום שהמצב רק נעשה גרוע יותר
אנגליה מושפלת מול גרמניה
מי היה מאמין שהתבוסה לגרמניה בשמינית גמר מונדיאל 2010 תגרום זעזוע כה מינורי לכדורגל בממלכה? מי היה מאמין שפאביו קאפלו ייזכר כמנג'ר הטוב ביותר שהיה לנבחרת הזו בחמישים השנים האחרונות, שאותה העפלה נדירה לשמינית הגמר תתברר כאחד ההישגים הטובים ביותר מפתיחת המילניום החדש? הרבה דברים השתנו מאז אותה תבוסה מספר שחקני הבית בפרמיירליג צנח, מספר הזרים זינק מעלה - ובכל זאת האנגלים מתאכזבים שוב ושוב. האסימון נפל לפני 40 שנה, אף אחד לא היה שם כדי לראות אותו
משחק הטניס הארוך בהיסטוריה
מדהים איך 40 שנה יכולות לשנות תפיסות חברתיות.. כמה התרגשו אנשי 2010 התמימים ממשחק הטניס הארוך בהיסטוריה בין ג'ון איסנר וניקולאס מאהו שני שחקנים בינוניים; איך התקשורת האדירה את הסיפור, כאילו מדובר במשהו באמת מיוחד. אלה היו השנים היפות. כמה חבל שמאז, ומאז תוכנית הריאליטי "מי רוצה להיות מפורסם: ספורט", שיאים כבר לא עושים לנו את זה. במובן הזה, המשחק ההיסטורי בקיץ 2010 היה השיא הספורטיבי האחרון שלא הושג מתוך אינטרס להתפרסם
לברון ג'יימס נוטש בשידור חי
קצת קשה להאמין שעברו 40 שנה מאז שלברון שינה את פני הכדורסל האמריקאי. משעשע לשוב ולקרוא את אותן כתבות נאצה שביקרו אותו כמו היו מתנגדים עלובים למציאות המתהווה. אוקיי, אז העיר קליבלנד מעולם לא התאוששה מעזיבתו של המלך, אך היום קשה לדמיין ליגה בה הקבוצות קובעות לשחקנים, ולא השחקנים קובעים לקבוצות. וכמובן שקשה לשכוח שבאותו ספיישל טלוויזיוני מדהים, לברון יצר את השושלת שתשלוט בליגה בעשר השנים שלאחר מכן: עם דווין וויד, כריס בוש, כריס פול וכרמלו אנתוני
ראול עובר מריאל מדריד לשאלקה
איזה חלוץ גדול הוא היה. אם היתה יודעת ריאל מדריד שהשחקן המשמעותי האחרון, שמסמל קצת יותר מכדורגל, עוזב אותה בקיץ 2010 למדינה אחרת אולי היא היתה מתעשתת, ומחליטה להשאירו. אם היה יודע הכדורגל העולמי שתם עידן, אולי היה מטיל וטו. חלוצים באו, חלוצים הבקיעו, חלוצים הלכו, אך אף אחד מהם לא נכנס להיסטוריה המפוארת של ריאל מדריד. ראול עזב, ארז את סמליותו במזוודה מרופדת היטב, והותיר מאחוריו זכרונות בלבד. הסמל האחרון של הענף
ברצלונה 5, ריאל מדריד 0
היה בה, בקבוצה ההיא, לפני ארבעים שנה, היה משהו מיוחד. פשטות כזו, שבוודאי מגיעה משבעה ושמונה שחקני בית בהרכב. וה-0:5 ההוא, על ריאל מדריד, סימל אולי יותר מכל את שיאה של ברצלונה הגדולה של שנות האלפיים המוקדמות. לעתים, ברגעים סנטימנטליים במיוחד, אני מתגנב לחדר השינה, מלביש את משקפי תלת המימד שלי, וצופה במשחק ההוא ובקבוצה הגדולה ההיא. פייר? הרבה יותר כיף לראות חולצות נטולות המילה "שייח"
פיפ"א מכריזה: מונדיאל 2022 בקטאר
כשספ בלאטר הודיע על הבחירה בקטאר כמארחת מונדיאל 2022, התקשורת העולמית לא ממש ידעה כיצד לקבל זאת. מחד פחדה להיתפס כשמרנית ולהקיא מאות שנים של התנשאות מערבית; מאידך, לא הצליחה להתמסר לחלוטין לבחירה יוצאת הדופן, וקשה להאשים אותם - אנשי 2010 פשוט לא ידעו שהם בתחילתו של שינוי עצום: שינוי שהחל בקטאר 2022, נמשך בערב הסעודית ב-2028, כווית ב-2036, ואיחוד האמירויות ב-2042. הנה, הפעם אף אחד כבר לא הופתע כשלוב נבחרה לארח את מונדיאל 2054