תודו שהופתעתם: סיכום המחזור העשירי בליגת הכדורסל

יובל נעימי ויוגב אוחיון פותחים את העונה השנייה שלהם כצמד הרכזים של הפועל ירושלים. בעונה שעברה צירף המאמן גיא גודס לשניים את פו ג'טר, שחקנה של סקרמנטו קינגס העונה, במהלך שהיה אמור לתת לשניים את הסיוע הדרוש, אך לא לפגוע להם בביטחון עם שחקן שדורש את הכדור יותר מדי, ונחשב לאנוכי. המהלך הצליח ברובו. נעימי היה נפלא לאורך כל העונה, אוחיון רשם חלק שני מצוין, וג'טר הרשים בתרומה עקבית. בפועל, הפועל ירושלים לא הגיעה לשום הישג משמעותי, מלבד רבע גמר היורוקאפ והדחה כואבת שם לאלבה ברלין.

כשהגיע וויל סולומון לירושלים, כל תומכי המהלך של גודס מהעונה שעברה זעקו לשמיים. "כיצד שחקן עם כל כך הרבה אגו, שצריך את הכדור בידיים שלו כמעט כל הזמן, יסתדר עם הגארדים שאנחנו מטפחים?", שאלו אותם אנשים. לראייה, פרשת נעימי והשתיקה של אוחיון במהלך קמפיין הנבחרת על הגעתו של סולומון היו רק הסממנים הראשונים למה שעתיד היה אמור להתרחש – התפוצצות מערכת היחסים הרגישה, פגיעה בהפועל ירושלים כולה, ועונה מאכזבת נוספת בליגה, בדיוק כפי שרשמה ירושלים בפעם האחרונה שסולומון שיחק בישראל (על אף הזכייה ההיסטורית ביול"ב קאפ).

בשבועות האחרונים מוכיח סולומון אחרת. למרות שהוא דומיננטי מאוד, הוא לא נוטה לכפות את עצמו על המשחק, אלא מגיח ברגעים שצריכים אותו ותורם מהניסיון הרב שלו. במשחק מול בני השרון הוא קלע רק 2 נקודות ברבע האחרון בו ירושלים הייתה אמורה לראות ממנו מנהיגות, אך הוסיף 4 אסיסטים, ופינה את הבמה לנעימי, מזרחי ודאוול. בהארכה הוסיף 6 נקודות, ו-3 אסיסטים נוספים, כשהוא מבטיח שהקבוצה שלו לא תרשום הפסד ביתי ראשון העונה. יכול להיות שהזמן עשה את שלו, יכול להיות שלקטש תרומה בעניין, אבל מה שבטוח - וויל סולומון התבגר, ואם הסימנים שנראים לאחרונה יימשכו, הפועל ירושלים תוכל להתחיל לחלום על צלחת במאי.

סמוך לסיום המחצית הראשונה בדרבי הדרום בין עירוני אשקלון למכבי אשדוד, בעוד אשקלון מוליכה ב-10 הפרש, ביקש מאמן הקבוצה אריאל בית הלחמי משחקניו לנסות ולהגדיל את ההפרש. כשג'וש קרטר ולאחר מכן מאיר טפירו קלעו שלשות בדקה וחצי האחרונות של המחצית, הוא הניד בראשו. בית הלחמי ידע שמול מכבי אשדוד גם הפרש דו ספרתי במחצית לא מספיק. במחצית השנייה הראו שחקני אשדוד משחק הגנה משופר, הפכו את הקערה על פיה, כשרק קבלת החלטות לא טובה בסיום מנעה מהם לגמור את המשחק הרבה לפני ההארכה.

מי שהופתע לראות את אשדוד מנצחת את אשקלון, כנראה שלא עקב אחרי ליגת העל העונה. מכבי אשדוד, היא מזמן כבר לא גימיק, היא קבוצה טובה, יש שיגידו טובה מאוד בסטנדרטים הנמוכים העונה של ליגת העל. חבורה לוחמת, שמאופיינת בהרבה מאוד אופי. בכל אחד מניצחונותיה העונה, מלבד הניצחון על מכבי חיפה, היא חזרה מפיגור, כשלרוב מדובר בפיגור דו ספרתי. החיבור בין השחקנים, אחד הקווים המנחים שנלקחו בחשבון בבניית הקבוצה, המנהיגות של מאיר טפירו וראמל בראדלי וספסל שתרם רבות עם אור איתן וניב ברקוביץ', מביאים את אשדוד בשבוע הבא לעוד משחק צמרת, הפעם כשתארח את הפועל ירושלים. אז תתרגלו למכבי-אשדוד-משחק-צמרת, ואף מילה על אחד שהיה פה לכמה ימים, מרכוס פייזר.

הכנסת החוקים החדשים של פיב"א בקיץ האחרון, תחול לראשונה בטורניר בינלאומי לבוגרים באליפות אירופה בליטא בקיץ הקרוב. בעקבות הרחקת קשת השלוש שני אספקטים של המשחק משתנים בצורה מהותית. אחוזי הקליעה מחוץ לקשת יצנחו כלפי מטה, כאשר הקלעים הפחות טובים יקלעו פחות, ולשחקני הפנים יהיה יותר מרווח מתחת לסל. לנבחרת ישראל, כפי שכבר ציינתי בסיכום הסיבוב בשבוע שעבר, אין מה לרוות נחת משחקני הפנים שמעטרים את הסגל הרחב שלה, כך שבתחום הזה אריק שיבק לא יוכל לנצל יתרונות מסוימים לקראת הקיץ הבא.

אך מה ששיבק, שרושם עד כה עונה נפלאה בליגה הבלגית, יכול לשים לב אליו הוא הכושר הנפלא שבו נמצאים שחקני הנבחרת בקליעה מחוץ לקשת. דיוויד בלו מוליך את קלעי ליגת העל עם כמעט 49 אחוז משלוש, נתון מדהים, כשגם טל בורשטיין עם 44 אחוז וגיא פניני עם 40 אחוז, נמצאים בתוך העשירייה הפותחת של הליגה.

נוכח הנתונים הפיזיים המוגבלים, שיטת המשחק של הנבחרת תצטרך להיות בנויה גם על קליעה טובה מבחוץ, כך שגם משה מזרחי, בעונה נפלאה מחוץ לקשת ודגן יבזורי, חייבים לבוא בחשבון לקראת גיבוש הסגל. בשיטה הזאת הצליחה נבחרת ליטא להגיע עד למקום השלישי באליפות העולם, כך שעבודה על הקליעה, יחד עם הרכב מתאים, עשוי להוביל את הנבחרת להישגים יפים בקיץ. מה יש, מותר להיות אופטימיים, זה לא גוזל זמן ולא עולה כסף.

בדיוני פתיחת העונה שקלו בדירקטוריון מנהלת ליגת העל להוריד את מספר הזרים המותרים לקבוצה לחמישה בלבד, כשכל קבוצה תוכל לרשום במהלך כל העונה שבעה זרים בסגל שלה. לאחר הסתייגויות של מספר קבוצות הוחלט להשאיר את המצב כמו בעונה שעברה, על שישה זרים בסגל, ושמונה במהלך כל העונה. בעונה שעברה הקבוצה היחידה שהשתמשה במכסה כולה ולאחר מכן לא יכלה להוסיף עוד זרים למרות שרצתה היא עירוני נהריה, שנפגעה מעזיבתו המפתיעה של שון טאגרט לספרד.

רוב קבוצות ליגת העל רשמו מפתיחת העונה חמישה זרים בסגל, כאשר מספר קבוצות כבר ביצעו שינויים, ועומדות על שישה בסך הכל. בולטות מעל כולן מכבי תל אביב, שבגלל רישומו של פוט והצטרפותו של מצ'באן עומדת על שבעה, וגם ברק נתניה, שמעטרת את סגלה עם שישה זרים ורון האוורד אחד שהספיק לעזוב. בעוד מכבי שולטת בליגה בקלות, בנתניה המצב קשה ביותר, הסגל הישראלי חסר, פצוע ולא מתפקד, חלק מהזרים נראים אנמיים מדי והקבוצה שוקעת בתחתית.

בעוד רוב מאמני ליגת העל יוכלו בהמשך העונה לצרף לסגל עוד שני זרים (גם אם על חשבון שחקנים אחרים), ויוכלו לשנות את התמונה בקבוצה שלהם, אריק אלפסי יוכל לעשות שינוי אחד בלבד, 17 מחזורים לסוף העונה. הסיטואציה אליה נקלעה נתניה, שבה החליטה לצרף שחקן כמו אריק מקולום שבקושי משחק, ולאחר מכן החתימה גם את טוני יאנגר שעדיין לא קיבל מעמד של ישראלי, תיפגע בה לאורך כל העונה. המשימה של אלפסי קשה עוד יותר, הוא צריך מהחומר הקיים לעשות שינוי בקבוצתו, מה שנראה כעת רחוק מלהיות פשוט. מכל קבוצות הליגה, נתניה היא זו שתלויה כרגע הכי הרבה בניסיונו ויכולתו של מאמנה. אחרי שהצטיין בעונה שעברה, אלפסי עומד למבחן אחר לגמרי העונה הזאת.

ההפסד של בני השרון במלחה היה קודם כל הפגנת כוח של הקבוצה של דן שמיר. לבוא אחרי שפל גדול בצורת הפסד חוץ לאשקלון, תוך הצגת כדורסל רע מאוד, ולשלוט לאורך 35 דקות במלחה ללא עוררין, רק מוכיח שפתיחת העונה הטובה והציפיות הגדולות מהקבוצה לא נבו מדמיונם של אנשים. הדבר השני שההפסד ממחיש הוא חוסר היכולת של השרונים לסיים משחקים ולדעת שלמרות היכולת ההתקפית המושלמת של לי ניילון, השחקנים שלידו חייבים להיות מספיק אפקטיביים, הגנתית והתקפית.

מחצית שלמה סיפסל דן שמיר את מייסיאו באסטון, למרות בעיית עבירות של ניילון. רק בתוך הרבע השלישי עלה באסטון, והחל להניע את הקבוצה מקשת השלוש. שלושה אסיסטים, ארבעה ריבאונדים ואיום הגנתי הוסיף השחקן הוותיק ולמרות הביקורות, נראה שהוא מצדיק את הבאתו.

באסטון נתן לבני השרון בדיוק מה שבריאן רנדל נותן לירושלים - הגנה וחוכמת משחק. ככל שהדקות נקפו, באסטון היה טוב יותר, אך דווקא אז קרסה בני השרון ושמיר החליט שבאסטון לא מספיק טוב התקפית. הוא החזיר את ניילון, שאמנם קלע נקודות בסוף, אך לא הקריב עבירה על דיון דאוול, שהשווה את המשחק בשלשה.

שחקן ספסל כמו באסטון הוא כוח בשני צדי המגרש. דן שמיר צריך לדעת להשתמש בבאסטון בדקות החשובות, כי את ההגנה שהוא נותן, ניילון לא יכול לתת, וחוכמת המשחק שלו, היא מה שחסרה לשון ג'יימס כדי להגיע לרמות הגבוהות באמת של אירופה. אם שמיר לא ישתמש בבאסטון בתבונה, לא נופתע אם הצניחה של בני השרון תימשך, תוביל לצניחת המניות שצבר המועדון הסימפטי הזה, ותעלה סימני שאלה באשר ליכולתו לסכן באמת את מכבי תל אביב בבוא ימי ההכרעה באפריל ומאי.