פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מה מסתתר מאחורי המסכה?

        אהוד אולמרט חשף את מניעיו כחובב כדורגל, בלאט ומכבי ת"א מתרפסים בפני הציבור, ופרננדז כבר לא מסתיר את השכונתיות. פז חסדאי על פרצופם האמיתי של גיבורינו

        החוק הבסיסי בתקשורת הספורט מזהיר את העיתונאי הצעיר: אף פעם אל תסקר את הקבוצה האהודה עליך. מרגע שעשית את זה, היחסים ביניכם כבר לא יוכלו לחזור לאחור. אין דבר גרוע יותר עבור אוהד מאשר לפשפש בנעשה בקבוצתו ולהכיר מקרוב את הגורמים שמרכיבים אותה, הדבר האחרון שהוא צריך זה להתוודע למציאות האמיתית שמתחוללת מאחורי הקלעים. ההיכרות המעמיקה עם הדמויות רק פוגמת בקסם, ובדרך כלל מאכזב לגלות עד כמה האנשים הנערצים עליך פועלים ממניעים פחות טהורים משציפית, בוודאי שונים במהותם מאלו שלך.

        השבוע גם חובב הספורט הישראלי נחשף לנעשה מאחורי הקלעים בכמה ארגונים, וגילה כמה עובדות מפתיעות. זה התחיל עם מכבי תל אביב בכדורסל, נמשך במאמן נבחרת ישראל לואיס פרננדז, והסתיים בראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. כל אחד חשף את חולשותיו, גילה את מניעיו האמיתיים והתערטל לעיני כל בצורה מביכה. על אף ההנאה שטמונה בהצצה לתוך הקרביים של הארגונים, התוצאה הייתה מעט מאכזבת.

        מכבי ת"א כדורסל

        "אין לנו קבוצה גדולה, אבל אני מרגיש שאנשים אוהבים אותנו", אמר דייויד בלאט אחרי הניצחון של מכבי ת"א על הפועל חולון, וחשף את אופן החשיבה של קבוצתו. בלאט אמר את דבריו בהתנצלות מסויגת, אחרי שמכבי שוב הביסה יריבה מליגת העל והמחישה את הפערים בענף, וגם דייויד פדרמן הדגיש ש"העונה זו הנאה לצפות בקבוצה", והבהיר שמאמציו העיקריים היא בכיצד מכבי מצטיירת בעיני אחרים (בהמשך ישיר להצהרתו מתחילת השנה, "לא יודע אם ננצח, העיקר שיהיה כיף"). מתברר שמכבי החדשה מרגישה צורך להתנצל על היותה ארגון מצליח וקבוצה מנצחת, ושוב מסתמן שהמאבק האמיתי שלה הוא לא המגרש, אלא מבחינת תדמיתה הציבורית.

        אפשר להבין את השיקולים העסקיים של פדרמן, אך מבחינת אוהדי הקבוצה זה מעט מדאיג. יש השנה במכבי חבורה נחושה שמאופיינת במשחק הגנה עיקש, אך ההתחנפות הציבורית מנוגדת לא רק לאופיים הלוחמני של פרקינס וחבריו, אלא בעיקר למסורת של המועדון. אין צורך להתרפס בפני הקהל, אין צורך להתנצל על ההצלחה. במובן הזה האוהדים הצהובים מביטים בכאב בגישה הנכונה שמגיעה דווקא מהצד האדום של העיר, כשאוהדי הפועל תל אביב לא רק גאים בטינה כלפיהם, אלא אף מתמוגגים ממנה. נדמה שהפעם הרצון של מכבי לאהבה ציבורית חושף חולשה, ואולי גם מהווה הכנה לתירוץ ליום שאחרי ההפסד: לפחות היינו נחמדים.

        לואיס פרננדז

        הרבה לפני ה-2:3 המשמים מול איסלנד, היה זה שילובו של המתורגמן באימון נבחרת ישראל שהעלה את השאלות קשות: האם מדובר בהתנהלות שכונתית חסרת תקדים מצד לואיס פרננדז, או שמא מדובר במחווה קטנה וידידותית שמטרתה היא רק לשפר את מצב הרוח במחנה וליצור אווירה קלילה? אט אט התברר שפרננדז הוא כמו כל השחקנים הזרים שמגיעים לליגת העל שלנו, שבהתחלה בולטים בזכות כושרם הגופני ונמרצותם הפיזית, אך עם הזמן מתאימים את עצמם לסטנדרטים המקומיים. מסתמן שגם הצרפתי מצא כר אופטימלי לאופיו השכונתי ומרשה לעצמו להתנהג בקלות דעת מקוממת. ספק אם הוא היה נוהג כך בסלובניה או בלטביה, שלא לומר בצרפת.

        מתוקף היותנו מעריצים מושבעים של הכדורגל האירופאי, קשה שלא לחוש אכזבה מההתנהלות של פרננדז. זו לא רק היכולת, זו לא רק העובדה שלמשחק של הנבחרת נמכרים בקושי כמה אלפי כרטיסים, זו בעיקר הגישה. הבן אדם מאלתר ויורה מהמותן ללא בושה, וכדי להסביר את התנהגותו הוא שולף את התירוץ האולטימטיבי: הרי עד עכשיו שוב ושוב נכשלתם, למה שפתאום תצליחו? ובאמת, איך אפשר לענות לטיעון הזה? הייאוש שלנו כל כך עמוק, עד שפרננדז מרגיש לגיטימציה להמשיך בניסוייו ההזויים. האשמה היא לא שלו, אלא שלנו. יש משהו בשכונתיות של הכדורגל הישראלי שמצליחה לשאוב אליה גם את טובי האירופאים ומנטרלת כל סיכוי להצלחה.

        אהוד אולמרט

        אבל מי שחשב שהשכונתיות הישראלית היא רק בספורט, לא שמע את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט חושף בגאון את יכולותיו החברתיות, ומתגאה בכך שגם בתחום המדיני אנחנו מנצלים כל פרצה בחומה כדי להשתחל קדימה. אולמרט התראיין בערוץ 5+ גולד במשדר מיוחד לכבוד יום ההולדת של גיגס וסקולס, וחשף כיצד השתמש בכדורגל ככלי דיפלומטי ביצירת קשרים בינלאומיים.

        "אם אתה מתקשר לברלוסקוני אחרי הפסד או ניצחון של מילאן ומדבר איתו על כדורגל, זה נוגע בו", סיפר אולמרט, "אחר כך אתה מבקש ממנו משהו אחר, וזה פשוט עוזר". למה הכוונה ב"משהו אחר"? כנראה שתמיכה בינלאומית על מה שהאו"ם מגדיר כ"פשעים נגד האנושות" וכדומה. איזה יופי שיש מנהיגים נאורים כמו ברלוסקוני, שפועלים מהמניעים הנכונים ונתונים למניפולציות מצד מנהיגינו.

        בהמשך סיפר אולמרט כיצד היה פותח שיחות עם ראש ממשלת ספרד ספאטרו. "אני מאוד מוטרד", היה אומר לו אולמרט, "איך יכול להיות שברצלונה הפסידה?", וכך זכה לחיוכים והזדהות מצד עמיתו. הדיפלומט הישראלי התגאה ש"זה אומנם לא פתר את כל הבעיות שלנו עם ספרד, אבל לפחות נוצרה אווירה חיובית שאיפשרה לשיחה להתנהל בנינוחות". "אילו בעיות?", שאלה המראיינת, ואולמרט ענה: "זה היה בתקופת עופרת יצוקה, היו כל מיני בעיות". הנה לכם אנדר סטייטמנט בהתגלמותו.

        לכל אורך הראיון הצטייר אולמרט כאדם סימפטי וחיובי עם אהבה גדולה לספורט וידע מרשים בכדורגל, אך לבסוף הודה שמשהו מעיב על יחסיו עם קבוצתו האהודה מנצ'סטר יונייטד. "לאחרונה אני לא יכול לראות משחקים שלהם", אמר בכאב, "זה בגלל כל מיני מגבלות בנסיעה לבריטניה", כשהוא מתייחס לחששו לעמוד למשפט בינלאומי באנגליה. תמיד ידענו שיש משהו הגון במיוחד בכדורגל האנגלי.