ההשוואה לפרננדז מקרית בהחלט

במהלך משחק גביע הטוטו, השבוע נגד הפועל רמת גן, נתן מאמן בני יהודה דרור קשטן מספר הוראות טקטיות לקשר חסן אבו זייד. דקה לאחר מכן פנה הבלם איבן גארידו ונתן גם הוא הוראות לאבו זייד, כאלו שהיו הפוכות לדברים שאמר המאמן. קשטן קם מכיסאו וצרח על הקולומביאני לשתוק ולחזור אחורה להגנה.

בני יהודה ניצחה את המשחק 0:3, אבל האירוע הזה הוא דוגמה טובה לחריקות מהן סובלת הקבוצה בעידן קשטן. חריקות שהן פתירות – תיאום בהרכב, תיאום במערך, כושר לקוי של שחקנים בכירים והתאמה לדרישות של הבוס החדש על הקווים. למרות מספר הדלפות של מספר מתוסכלים, רוב המערכת רואה את הבעיות שמעיקות על הקבוצה בצורה אחרת, עם סייג אחד: ככל שהתוצאות ימשיכו לאכזב, כמות הספקנים לדרכו של המאמן החדש תלך ותגבר.

כי זו הבעיה של קשטן: ממאמן ברמתו מצפים לניסים, להישגים בלתי שגרתיים, אבל הקהל של בני יהודה עדיין לא מאמין בנוסחת הפלא הזו וכל מפלה קטנה מביאה איתה חשש גדול. לפחות בשני משחקים קרא הקהל של בני יהודה לקשטן להתפטר, בהפסד להפועל חיפה ואחרי ההפסד לעכו. אם הם היו יודעים שרוב השחקנים לא מסכימים איתם, אולי היו משנים כיוון, אבל התוצאות לא נותנות להם את הכוח הנפשי ללכת אחרי המאמן שלהם בעיניים עצומות.

המשחק במוצאי שבת מול סכנין יכול להיות מאוד סמלי עבורם. בעונה הראשונה של גיא לוזון שיחקה בני יהודה במחזור ה-11 נגד בני סכנין וניצחה 0:2 מצמד של אלירן עטר ומשם יצאה לדרך חדשה שהסתיימה בכרטיס לאירופה. אז בני יהודה הייתה במקום האחרון ורק במחזור העשירי האסימון שנקרא לוזון נקלט. בשבת תפגוש בני יהודה של קשטן גם היא, בצירוף מקרים מעניין, את בני סכנין במשחק ביתי. אלירן עטר כבר לא נמצא בקבוצה אבל דלה איינוגבה, כפיר אדרי, דין מורי ופדרו גלבאן שפתחו אז בהרכב, יפתחו גם הפעם. קשה עדיין לדעת האם הטוויסט בתסריט יחזור על עצמו.

העובדה שתלמד יותר מכל שהבעיה של בני יהודה היא בהבנות ההדדיות בין הקבוצה למאמן החדש, היא בתחלופה בהרכבים ובמערכים. גם בקבוצות הגדולות שלו קשטן ייצב הרכב בשלב מאוחר יחסית של העונה, אבל שימו לב מה קורה לו העונה. ההרכב הראשון שהעלה בחודש יולי, נגד אוליסס הארמנית, כלל את איינוגבה, עזוז, מורי, חדד, אדרי, ליניץ', צעירי, ראלי, מנשה (בלדוט, 65), ביטון, שלומי לוי (אפק, 46). נגד שמרוק האירית שיחקו כבר איינוגבה, עזוז (אסי בלדוט, 79), חדד, גארידו, אדרי, אבו זייד, ליניץ' (מנשה, 74), צעירי, ראלי, אפק ויבוריאן.

נגד בית"ר ראינו כבר משהו שונה: איינוגבה, עזוז, מורי, חדד, אדרי, איבשקביצ'יוס, צעירי, ראלי (בלילי, 46), גלבאן, מנשה (בלדוט, 80), יברויאן (אבו זייד, 87). גם מול עכו, קשטן הפך את ההרכב: איינוגבה, עזוז, מורי, חדד, אדרי, איבשקביצ'יוס, צעירי, מנשה, גלבאן, בלילי, יברויאן.

השינויים האלה גם מתבטאים במערך: פעם חלוץ אחד, פעם שני חלוצים, פעם 4:2:4 עם שחקני כנף כמו בעונת הדאבל של הפועל תל אביב, ופעם 1:5:4. במשחקים האחרונים, למשל, הוא ניסה את יברויאן כשחקן כנף בצד ימין. יברויאן מעולם לא תופקד כשחקן כנף, אבל קשטן מנסה למצוא מערך בו יוכל לכלול את בלילי, גלבאן ויברויאן בחלק הקדמי, בלי שאחד יפריע לשני.

אפשר לומר שבני יהודה עדיין לומדת את קשטן וקשטן עדיין לומד את בני יהודה. ניתן לראות את זה גם בנושא המשמעת והשיטות של קשטן להעיר שחקנים שלא בכושר. באימוני פתיחת העונה, לדוגמה, קשטן העביר סוג של סדרת חינוך לבלם דין מורי. הוא נהג לצעוק עליו כמעט בכל אימון ולהעיר לו בקולניות על כל טעות שהבלם הצעיר עשה במשחקונים הפנימיים. מורי העדיף שלא לענות למאמן. לאחרונה קיבל מספר הזדמנויות ושיחק טוב, למעט נפילה במשחק נגד עכו. מורי, אגב, לא היה השחקן היחיד עם כושר לקוי. גלבאן ובלילי הצטרפו לאיחור לקבוצה, יברויאן לא עשה הכנה בקיץ, ולמעשה כל החלק הקדמי היה חסר בכל שלבי פתיחת העונה. גם בעמדות אחרות יש שחקני מפתח שלא בכושר ראוי, וכאשר הם לא פוגעים, חלקם מוצאים את האשם בענייני משמעת ושטויות אחרות. אם כבר, עדיף שתתמקדו בבעיית החלוצים וניצול המצבים שמעיקה על בני יהודה.

בתחילת העונה קיים קשטן אסיפה עם שחקניו ובה פרס בפניהם את משנתו בכל הקשור לסדר ומשמעת. "אני מצפה שתכבדו את מקום העבודה שלכם", אמר בשיחת הפתיחה. "כמו עורך דין שמגיע בוקר בוקר לבית המשפט כשהוא לבוש כראוי, או כמו פקיד בנק שמגיע יום יום למקום עבודתו ועומד בצורה ראויה מול קהל הלקוחות שלו". קשטן היה קשוח מהרגע הראשון וניסה להיות בדיסטנס עם השחקנים. זה מתחיל בהגעה בזמן, שעה לפני אימון, ממשיך בהופעה חיצונית, בלי עגילים, מכנס ארוך ונעל סגורה וזה עובר גם למגרש, שם הוא מקפיד גם על משמעת טקטית קשוחה, חזרה לעמדות מוצא, חזרה מהירה להגנה, ובגדול הכל צריך להיעשות מהר ומדויק. אם גיא לוזון עסק בהתלהבות, קשטן מקפיד מאוד על משמעת טקטית וקשר זאת גם לנושא העמידה בזמנים: "שחקן שמאחר לאימון או שחקן שמאחר לאסיפה הוא שחקן לא אחראי. שחקן שלא אחראי מחוץ למגרש, אי אפשר יהיה לתת בו אמון גם על המגרש עצמו", אמר לשחקנים.

"עברתי כבר כמה מאמנים, לקשטן יש את האימונים הכי טובים", מסביר שחקן בקבוצה. "כשאני מסיים אימון ואני סחוט לגמרי זה אומר שהאימון התקיים בקצב גבוה. זה אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי, לא יודע מה אחרים יגידו". שחקן אחר בכלל לא רואה את הבעיות בעניין המשמעת הנוקשה של קשטן: "זה נכון שיש הבדלים בין היחס של גיא לוזון והיחס של דרור לשחקנים, אבל לא צריך להגזים ולקחת את זה למקומות קיצוניים. זה לא בהכרח משהו רע. גיא היה מחפף יותר בקטע הזה. אצל דרור המשמעת באה לידי ביטוי גם בקטע הטקטי באימונים עצמם. גיא היה מתייחס לזה פחות. אני חושב שרוב השחקנים הפנימו את ההבדלים והתרגלו לזה".

הבעיה, אם כן, היא באמון ההדדי: קשטן מביא איתו תקווה להישגים בלתי צפויים, אבל למערכת ייקח זמן עד שתכיר באמת בערכים האלו ותאמין בהם בצורה עיוורת. במשחק מול בית"ר, למשל, הקהל עודד ממושכות את אסי בלדוט שהתחמם לידם, לא רק כי מדובר בשחקן הבית הכי ותיק בקבוצה, אלא כי קשטן לא סופר אותו ואפילו מול הפועל רמת גן בגביע הטוטו הוא לא מצא לו מקום בין חמשת החילופים. ככל שהתוצאות של קשטן יתעכבו, העידוד לבלדוט רק יילך ויגבר.

"גם כשגיא הגיע היה עליהום בתקשורת", אומר גורם בקבוצה, "וגם האוהדים לא הבינו את פשר המינוי. זה לקח זמן. לשחקנים בבני יהודה יש מוסר עבודה גבוה מאוד. התחילה כאן מסורת של עבודה שהשרישו כבר לפני שנתיים, המועדון הזה עובר סוג של מהפכה, מקצועית וגם ניהולית. את הפירות יראו בשנים הקרובות. אי אפשר להגיד שלא קורים כאן דברים. גם בכל הקשור לציוד ותנאים ומה שמספקים לשחקנים, חדר הכוח שעבר שדרוג משמעותי, קשטן הוא חלק מכל זה".

אז למה הבעיה היא באמון? כי ההיסטוריה ממאנת להיכנע לאופטימיות של אנשי בני יהודה. ההיסטוריה רומזת שקשטן נוטה ליפול לא פעם בקבוצות קטנות שמתקשות להבין את העקרונות הגדולים שלו, ואם תפנית גיא לוזון בעונה הראשונה לא תגיע בקרוב, מה שקרה להפועל רמת גן בעונת 1989/90 עלול לחזור בבני יהודה. גם אז דיברו על מאמן שייקח מועדון קטן לפסגה, וזה הסתיים בירידת ליגה.

"קשטן הגיע לקבוצה מאוד מוכשרת", נזכר אריק גילרוביץ', שחקן הקבוצה באותה עונה ומאמנה הנוכחי של בית"ר שמשון/תל אביב. "בגלל אותו דיסטנס שהביא לאווירה לא טובה בקבוצה והחלטות מקצועיות לא נכונות, נכשלנו וירדנו לידה. קשטן חשב שהוא יודע יותר טוב מכולם והרכיב שחקנים פחות טובים ולאף אחד לא ברור למה, יכול להיות בגלל שהיינו קבוצה קטנה. בכל עונה אני פותח את דבריי כמאמן ואומר שאם אין אווירה טובה ואם שחקנים לא מחכים לאימונים, אז יש בעיה גדולה. לא סתם היום בני יהודה לא מצליחה. שיטת האימון הזו עברה מן העולם. גם שם אפשר לראות קבוצה לא שמחה וקשה לי לראות איך קשטן יצליח בדרך שלו שם".

גם יעקב הלל, החניך הכי נאמן של קשטן, מביע ספק לגבי האפשרות שהרעיונות שהצליחו איתו יצליחו גם בבני יהודה: "אי אפשר להשוות בין התקופות כי היום רמת המחויבות של השחקנים היא הרבה יותר גבוהה. ללוד של פעם היה צריך מישהו עם משמעת, אבל היום הזמנים, הקבוצות ובעיקר השחקנים השתנו. אם קשטן בעבר היה יודע איך לגרום לשחקן אחרי הצלחה לרדת מיד לקרקע, היום הרבה יותר קשה לעשות זאת בגלל התקשורת. אי אפשר להגיד שגם דרור לא השתנה לאורך השנים. אי אפשר לקחת את הקרדיט על הקריירה המפוארת שלו, אבל אני בספק עם השיטה של משמעת ודיסטנס יכולה לעבוד גם היום בעידן שבו המאמנים חייבים להיות יותר קשובים ופתוחים עם השחקנים. לא סתם בבני יהודה לקחו את קשטן. הם רצו מישהו עם מעמד שישדרג את הקבוצה. יכול להיות שהוא יצטרך לגלות יותר גמישות בכדי להצליח בבני יהודה. אם הוא לא יצליח שם, הוא יצטרך לשקול את עתידו בכדורגל".