עדיין לא מדגדג את יעקב שחר: על ההכנות של מכבי חיפה בכדורסל

במשך כל עונת 2009/10 שהתה מכבי חיפה בין המקום השני לשלישי בטבלה. הקבוצה של אבי אשכנזי נראתה כמו מועמדת ודאית לכניסה לפיינל פור, במיוחד מול הקבוצות שהייתה אמורה לשחק מולן. אלא שדווקא אז הפסידה הקבוצה בשני מחזורי הסיום לאשקלון וירושלים, צנחה למקום הרביעי ולמפגש מול ברק נתניה החזקה. לנפילה הזאת הצטרפה מחלת הנשיקה של עידו קוז'יקרו, שתפקד לאורך כל העונה כשחקן הפנים המשמעותי וההדחה כבר לא הייתה כזאת מפתיעה. "לא היה לי גב בשנה שעברה עם שחקן נוסף", נזכר השבוע קוז'יקרו.

עונה שנייה בינונית שבאה בעקבות עונת פריצה ראשונה בליגת העל זה דבר לגיטימי ומובן, אבל מה שקורה הקיץ במכבי חיפה מחדד לא מעט שאלות שעלו כבר אז: מה מכבי חיפה רוצה להיות כשתהיה גדולה? האם הימור על מאמן צעיר וחסר ניסיון הוא המשך ישיר לחלומות הגדולים על קבוצה גדולה שרוצה יום אחד לקחת תארים, או לא? האם מהפך קיצוני בסגל ו-ויתור על השמות הגדולים עליהם נלחמה הקבוצה בעבר מלמד שעדיין אפשר לספור אותה באותה שורה עם ירושלים, או שלא. אין ספק, בניית הקבוצה החדשה מעלה יותר מתמיד את השאלה: מכבי חיפה לאן?

התהייה הזו עולה כבר כשבוחנים את הסגלים של מכבי חיפה בשלוש השנים האחרונות. בעונת הביכורים בליגת העל היו שם דורון פרקינס, דבון ג'פרסון, עידו קוז'יקרו ומשה מזרחי ולאחר מכן גם מאליק דיקסון. נראה היה שחיפה תהפוך לקבוצה מספר 2 בכדורסל הישראלי. אלא שדווקא אז התחילו בחיפה לחשוב על גימיקים כמו ג'רמי טיילר. שזה עוד מלמד על חלומות גדולות, בטח לעומת שחקנים לא מוכחים כמו ג'סי פלוט-רוסה. פתאום זה נראה יותר כמו תכנית טלוויזיה.

"הקבוצה הייתה באופוריה אחרי העונה הראשונה", אומר קוז'יקרו. "החליטו שאנחנו יותר גדולים מהחיים והכניסו לקבוצה כל מיני שחקנים שלא דומים לשחקני כדורסל בשלב זה בחייהם. אבל זו זכותו של ג'ף, אלו הדברים שהוא רואה לנכון". עמית בן דוד, עוד שחקן ששיחק בשתי העונות האחרונות בחיפה, מוסיף: "נשאר איזשהו בסיס בין העונות, אבל בזרים המשמעותיים חוץ מג'פרסון כולם התחלפו. היינו קבוצה פחות מוכשרת בעונה השנייה לעומת הראשונה. היה את ג'ייסון שהשתדרג תוך כדי העונה, אבל היתה קבוצה פחות מוכשרת וטובה לעומת הראשונה. משהו בחיבור בין השחקנים נפגע. יכול להיות שזה עניין של כמה שחקנים צעירים כמו טיילר שניסינו להכניס אותו לעניינים. החיבור לא עבד, במיוחד ברגעים שהתקשינו".

גם המאמן העכשווי ועוזר המאמן בעונה שעברה, אלעד חסין, מודה בשגיאות: "עשינו כמה טעויות בשנה שעברה, אין ספק בכלל. יש שחקנים שלא היה תמיד נכון להביא. כשאתה נותן שנה ראשונה גדולה ושנה שנייה פחות גדולה, אז מסתכלים תמיד על השנה השנייה. לא היינו רחוקים מפיינל פור אם פינוק לא קולע את הסל ההוא, ואז אולי גמר. השנה הייתה פחות טובה ממה שרצינו, אבל זו גם קבוצה פחות טובה. כשיורדים בתקציב אתה מוגבל בבחירות שלך".

בעונה שעברה בחיפה ידעו לפחות להתגאות בהמשכיות. לא פחות משישה שחקנים נשארו לעונה שנייה. העונה כל הבסיס נמחק, וגם שחקנים שהגיעו והצליחו כמו ג'ייסון ריץ' עזבו לכסף הגדול. זה מפתיע, כי חשבנו שחיפה רוצה לשחק במגרש של הגדולים והיא גם תהיה שם נרדף לכסף גדול, אבל איבוד חלק מהשחקנים לא מצביע שזה עדיין כך. "זה טבעי לעשות רענון בקבוצות פחות מצליחות", מסביר בן דוד, "אבל רענון קטן באיזורים מקומיים ולא לשנות את כל הסגל. רק ימים יגידו אם זאת הייתה החלטה טובה או לא. אנחנו, השחקנים הישראלים, דיברנו בינינו לפני שהגענו וגם בין השנה הראשונה לשנייה, על חשיבות הבסיס. גם לטובת הקהל וגם לטובת הקבוצה שנמצאת בתהליך בנייה".

המאמן אלעד חסין מסביר את השינוי המאסיבי ולא מתבייש להודות בשיקול הכלכלי: "רצינו להשאיר בין שניים לשלושה שחקנים. חלק מהשחקנים שרצינו עזבו בגלל בעיות כאלו ואחרות כמו ג'ייסון ריץ' (ביקש כמעט שכר כפול - א.ש) וגם קוז'יקרו היה הישראלי הראשון שחתם בליגה. זה לא היה תלוי רק בנו. שחקן כמו בן דוד זה גם אחד שרצינו להשאיר, ומשה מזרחי גם היה אופציה, אבל זה לא קרה לצערנו. זה לא יקרה בעתיד. זה בניגוד למה שאנחנו מאמינים בחיפה. אם אנחנו לא מאמינים בזה, למה יש לנו קבוצת בת? זה לא הגיוני".

ימים יגידו מה ניסה להגיד ג'ף רוזן בנוגע לכוונותיו למכבי חיפה בעצם מינויו של מאמן צעיר כמו אלעד חסין. חיפה הייתה הראשונה למנות מאמן, כאשר בשוק הסתובבו מאמני צמרת כמו גיא גודס, שרון דרוקר, ארז אדלשטיין ועודד קטש. האם זו הנמכת כוונות? "הקבוצה הזאת מתיימרת להיות קבוצה גדולה בקנה מידה ישראלי, אך למרות זאת בוחרת במאמן שהוא בגדר סיכון גדול", מטעים מאמן בליגת העל. "המינוי של חסין הוא ראוי מצד אחד, אבל גם לא ההגיוני ביותר מצד שני".

ג'ף רוזן לא מוצא בכך בעיה: "אלעד היה עוזר המאמן שלנו בשנתיים האחרונות ועשה עבודה טובה. סיימנו פעם במקום השלישי ופעם במקום הרביעי. אלעד מכיר את המערכת, אז מבחינתי זו לא הייתה החלטה קשה". עידו קוז'יקרו: "אני כמובן חושב שהוא לא מאמן מושלם, יש לו המון מה ללמוד, אבל אסור לשכוח שהוא רק בן 30. אלעד הוא מאמן שעובד מאוד קשה על עצמו, לפני שהוא מתחיל להעביד את השחקנים בפרך. יש לו עתיד בתור מאמן כי הוא מאמן קשה ומאוד מוכשר שאוהב ללמוד. הוא עבד במערכות גדולות כמו מכבי תל אביב ואולימפיאקוס, ולמד מטובי המאמנים".

סוגיה שעולה בכל קיץ בהקשר של חיפה היא האמריקניזציה של המועדון. שלושה ילידי ישראל משחקים במכבי חיפה נכון להיום, כשאחד מהם, שלומי מור יוסף, ילד בן 18 שחתום לשלוש עונות. מלבד יוני ניר ואבי בן שימול מונה הסגל הישראלי את ברט הארווי, שעשה עלייה הקיץ, סילבן לנדסברג, מתאזרח שנחשב לשחקן מוביל, ורוברט רותבארט. "יש לנו ארבעה שחקנים ישראלים", מגיב רוזן. "ברט הארווי עשה עלייה, רוברט רותבארט נולד בבוסניה אבל ישראלי, ויש לו את יוני ניר ואבי בן שימול. יש לנו את השילוב הנכון ואין לנו חיסרון בישראלים".

הבעיה בסוגיה הזו היא לא רק מקצועית, אלא יותר נוגעת לאג'נדה של המועדון. בהכנת הכתבה היו לא מעט אנשים שהשורה התחתונה שלהם היתה שאת ג'ף רוזן מעניין בעיקר הפרסום בארה"ב ופחות התחרות על אליפות ישראל, ויעיד על כך גם המשחק מול ניו ג'רזי נטס מה-NBA. "לפעמים נראה כי הקבוצה הזאת היא הרצון הגדול של ג'ף רוזן להתפרסם, אבל כל עוד הוא תורם כמו שהוא תורם אין הרבה מה לומר", מגיב מאמן בליגת העל. "התרומה המקצועית של המשחק בארה"ב לא גדולה. היה עדיף לערוך איזה טורניר עם קבוצות אירופיות כהכנה ליורוצ'אלנג'".

במכבי חיפה התעקשו השבוע כי המועדון ממשיך וימשיך לכוון לצמרת של הכדורסל הישראלי. מבטיחים המשכיות, מסבירים שאת רותבארט ויוני ניר רצו להחתים על חוזים ארוכים ובקבוצת הבת של המועדון משחקים שני ילדים מהנוער של חיפה - לירז אריאלי ואור פלבניק. בטבעון משחק גם בר טימור, עליו בחיפה בונים לשנים הבאות, למרות שסרב לחתום מעבר לעונה אחת. בסופו של דבר כל החששות שהעלנו כאן, לא מטרידים את אנשים הקבוצה: "אנחנו רוצים לבנות קבוצה צעירה לטווח ארוך", מסביר המאמן חסין, "המטרה שלנו זה לבנות קבוצות בתקציב שפוי ולהצליח איתה. אנחנו רוצים מחויבות מהשחקנים, דבר שנפגע בשנה שעברה. אנחנו לא מתכחשים לזה שהתקציב יורד, זה ברור, אבל המטרה היא להביא תוצאות לא פחות טובות בתקציב יותר נמוך".