התחזית: עלייה במספר הדאנקים

קני אדלקה נחשב לאחר משחקני הפנים המובילים ששיחקו בישראל בעונת 2006/7. הסנטר הניגרי-אמריקאי ניצל את הבמה שנתנה לו הפועל גליל עליון, עמה כמעט הדיח את מכבי תל אביב בחצי גמר הפיינל פור, והתקדם לחוזים גדולים בליגה הטורקית, האיטלקית והפך לשחקן היקר ביותר בתולדות אקדמיק סופיה. לפני שבוע בלבד, בהפתעה גדולה, כמעט ונחת אדלקה בשורות העולה החדשה מכבי אשדוד, לא בדיוק מעצמה כלכלית.

"אדלקה מאמין שהוא יכול להרוויח הרבה כסף, גם אחרי שלא שיחק כל העונה בסין", מספר המנהל המקצועי של הקבוצה, עו"ד שי האוזמן, "הוא אמר לי שהוא מכיר מצוין את הסיפורים של קלי מקארתי וקווינטון הוזלי (עשו קפיצת מדרגה כלכלית אחרי ששיחקו בליגות קטנות יותר, א.ש), שהוא מוכן לקחת צעד אחורה, ולאחר מכן להרוויח את ה-400 אלף דולר שמגיעים לו. בסופו של דבר הוא לא הגיע, אבל זה מצביע על כיוון מסוים".

אדלקה אינו סיפור חריג בנוף הכדורסל הישראלי, ערב פתיחת עונת 2010/11. לאחר שנים רבות בהן אנשי הכדורסל בישראל צחקו על המצב בו הם אפילו לא מנסים לזכור את כל שמות הזרים של כל הקבוצות ושהם בגדר נוסעים זמניים בליגה, השנה ליגת העל עמוסה בשחקנים זרים מוכשרים. חלקם רגע לפני הפריצה המיוחלת לכסף הגדול או בחזרה ל-NBA, וחלקם אחרי קריירה מפוארת. כיצד הפכה ליגת העל למעצמה של זרים איכותיים אחרי שנים דכדוך בנושא? הנה כמה תשובות.

מבט לעבר סגלי הקבוצות לעומת אלו מהעונה שעברה כבר מלמד על השינוי הגדול. לזה שמכבי תל אביב והפועל ירושלים מביאות זרים איכותיים כבר התרגלנו, אך בקבוצות הדרג השני הדבר בולט עוד יותר. הפועל חולון, למשל, החלה את שתי העונות האחרונות עם בעיות כלכליות. בעונה שעברה פתחו את העונה טיטוס אייבורי, דווין מיטשל, מארק סאנצ'ז וג'ון תומאס, היחיד שעמד בציפיות. העונה הסגל כולל שני שחקני NBA, רוברט היית וקאסיב פאוול, וריץ' מלצר שכבר רשם עונה טובה בעפולה.

ברק נתניה התחילה את העונה שעברה עם טוני וושהאם, שעלה עמה מהלאומית, דנילו פינוק שהגיע מיוון, מרקו קילינגסוורת', שהתגלה כהצלחה למרות שהגיע מהליגה השנייה באיטליה וקווין בראסוול הוותיק. העונה הסגל הנתנייתי כולל את אדריאן בנקס, שהגיע אחרי עונה מצוינת בבלגיה, אלטון בראון, שהיה חלק מאליפות בגרמניה ובעל רקורד מוכח באירופה, ורון הווארד, אחד מכוכבי ליגת הפיתוח בשנים האחרונות.

"יש משבר כלכלי מאוד גדול באירופה, ואנחנו מרגישים אותו פחות", מסביר מאמן ברק נתניה אריק אלפסי. "בקבוצות באיטליה ויוון שחקנים יכולים לשחק עונה שלמה ולא לקבל את כל המשכורות שלהם. בקבוצות שאני מכיר בארץ, לפחות בקבוצה שלי, זה לא קורה, אז שחקנים מסתכלים על זה ורואים את ישראל כמשהו יותר בטוח". גם האוזמן מסכים עם הקביעה ומוסיף: "קח ליאז', למשל, ששיחקה נגד הפועל ירושלים. התקציב שלה קטן והם לא יכלו להציע לג'וש דאנקן ואדריאן בנקס (ממכבי אשדוד ומברק נתניה בהתאמה, א.ש) הארכת חוזה".

למרות המשבר הכלכלי עליו מדברים אלפסי והאוזמן, ליגת העל, או לפחות הקבוצות הבינוניות שבה, עדיין לא יכולות לעמוד מול הליגות המובילות באירופה ולהתחרות עם המעצמות על שחקנים. "לדעתי לא ניתן להתחרות בספרד, ליגה ראשונה ושנייה באיטליה, באוקראינה גם קשה, למרות שהבאנו משם עכשיו את דזמון פארמר", מנסה מאמן עירוני אשקלון אריאל בית הלחמי לעשות סדר. "גם גרמניה וגם בלגיה עברו אותנו בסכומים, ולמעשה בהרבה מדינות אנחנו לא יכולים להתחרות, אבל עדיין הפערים שפעם היו 100 אלף דולר, או אפילו 200 אלף דולר, הצטמצמו ל-50 אלף דולר, שזה כבר פחות משמעותי".

אחד הדברים הבולטים העונה לעומת עונות קודמות הוא שהשנה, יותר מתמיד, קבוצות החלו את ההכנה מאוחר יותר, וצירפו שחקנים על הדרך. "כל שנה יש את השחקנים שמחכים לחוזים גבוהים ולא מוכנים להתפשר בתחילת הקיץ, קבוצות מתחילות להתארגן, והשחקנים בסופו של דבר יורדים בכסף, כמו שקרה לנו בעונה שעברה עם ג'ימי בקסטר", מסביר בית הלחמי, שקבוצתו ספגה השנה קיצוץ תקציבי נרחב. "במקרה שלנו, מראש ידענו שאנחנו הולכים על התארגנות יותר מאוחרת כי התקציב שלנו הוא יחסית נמוך השנה. אמרנו שנתחיל להתאמן ללא כל הסגל ועל הדרך ניקח שחקנים. על פניו היה לנו מזל עם השחקנים האחרונים שהגיעו".

באשדוד, כפי שמסביר האוזמן, המצב לא שונה, והקבוצה הנחיתה שלושה זרים איכותיים, כולל את ראמל בראדלי שנחשב לכוכב בהתהוות בקנה מידה אירופי. "האיחור שיחק בא לטובתנו, בזה שהסגלים של רוב הקבוצות כבר נסגרו", מספר המנהל המקצועי. "מה שקרה עם שלושת השחקנים שהבאנו, הם עברו עונות פחות מוצלחות והשווי שוק שלהם ירד. זה גרם למצב שהם דחו הצעות מאוד אטרקטיביות ונשארו עם הצעות פחות טובות".

בנוסף לכך, יש סיבות נוספות לשיפור ברמת הזרים. העובדה כי ליגת העל הצטמצמה והפכה לליגה תחרותית יותר, ליגה שקשה הרבה יותר להצליח בה ולשרוד, עזרה לקבוצות להתמקצע. אחת התופעות שנוצרו מאותה מציאות חדשה הייתה הצפת ליגת הקיץ בווגאס במאמנים ישראלים, כשגם קבוצות שלא שלחו נציגים בעבר כמו ברק נתניה, מכבי ראשון לציון ועירוני אשקלון מצאו את עצמן בוגאס. "צריכים עירנות, עבודה ומזל", מסביר האוזמן. "חיפשנו שחקנים עם חלומות גדולים באירופה, שעוד לא עשו את הפריצה הגדולה".

"קודם כל מחפשים בכל מקום, זה מתחיל מליגת הקיץ בוגאס, ממשיך בקלטות, עוברים לרוקיז שנפלטים מהדראפט, ונמשך עם שחקנים שלא שיחקו בליגה הספרדית הראשונה, אלא בבלגיה, גרמניה, צרפת ומליגת הפיתוח", מסביר אריק אלפסי את אופן החיפוש. "כמובן שלי עדיף שחקן שיצא ממכללה גדולה, או שעשה דרך יותר יפה באירופה במועדונים גדולים, מאשר שחקנים ששיחקו בערב הסעודית וקוריאה - שזו בעיה לדעת מה הם באמת שווים. שחקן ששיחק בבלגיה וגרמניה ושיחק במכללה גדולה, לא יכול להיות שהוא יהיה שחקן רע. הסיכון הוא יותר קטן מאשר להביא שחקן שהגיע ממכללת בדיויזן 2".

שינוי נוסף שעברה ליגת העל העונה הוא החזרה של הקבוצות הישראליות לאירופה. בעונה שעברה רק הפועל ירושלים ומכבי תל אביב השתתפו במפעלים האירופיים, העונה הצטרפו גם מכבי חיפה, הפועל גלבוע/גליל עליון וברק נתניה. "אנחנו פה ממעטים להכיר בליגה שלנו כאיכותית, אבל שחקנים יודעים שזו קפיצה מדרגה להגיע לכאן, מאשר לשחק בליגות כמו בלגיה, הולנד או אולי לפעמים צרפת", אומר אלפסי. "יש דברים שמושכים כאן, כמו למשל זה שהקבוצות משחקות במפעל אירופאי. זה עוזר לשכנע שחקנים לראות בארץ תחנת מעבר לחוזים יותר גדולים, זה מה שקרה עם הזרים שלנו בשנה שעברה. זרים שקיבלו שכר פי 2 לפני כן, באו לנתניה ואחרי העונה הזאת חזרו לקבל שכר שגבוה מפי שתיים".

בסופו של דבר, לא משנה עד כמה יתמקצעו מאמני ליגת העל, מה שיכריע יהיה הכסף. אמנם הרצינות של המועדונים, המספרים שניתן להשיג בליגה, הנוחות של הארץ והאופי של השחקן ישפיעו, אבל הכסף יקבע. "אסור לאף אחד לשכוח שאנחנו באים להרוויח כסף", אמר השבוע אחד הזרים המובילים בישראל, "אין מדינה כמו ישראל מבחינת נוחות. אפשר לצאת פה עד אמצע הלילה בלי שתיתקל בבעיות מיוחדות, פחות או יותר לא אומרים לנו מה לעשות והבחורות הן כמו בבית. למרות כל זה, אם יבואו ויציעו לי עוד סכום מכובד של כסף כדי ללכת לשחק באוקראינה או במקום אחר, אני אלך בלי לחשוב פעמיים".

"פעם הייתי תמים וחשבתי ששחקנים באים בשבילנו", מסכם בית הלחמי. "אבל בסופו של יום שחקנים באים לפה בשביל כסף. אם הפער הוא של 50 אלף דולר, שחקן לא יבוא לפה. אסור לשכוח שבחור כמו עומאר סניד הלך עד לאיראן בשביל עוד קצת כסף".