כשל או הבל: האם הדחה של הפועל תל אביב ע"י זלצבורג תיחשב לכישלון?

שום דבר שהפועל תל אביב תעשה מעתה במסגרת האירופית לא יוכל להיחשב ככישלון. הפועל תל אביב נמנעה מהכתם הזה כאשר דילגה מעל יריבות נחותות ממנה מבוסניה וקזחסטן, אבל בשלב הפלייאוף אף קבוצה ישראלית לא רשאית להרגיש עליונות כלשהי. גם לא על יריבה אוסטרית. במסיבת העיתונאים של זלצבורג גיחך המאמן הוב סטיבנס על הצ'יזבטים החדשים שרצים בתקשורת הישראלית, לפיהם האוסטרים תמיד חוטפים מאיתנו וכך גם פ.ס.ז'. כמעט בכל ראיון הוא נשאל על העליונות הישראלית, כמעט בכל שיחה איתו מזכירים לו את המאזן בין המדינות, עד שגם הרשה לעצמו לגחך עם ציטוט כמו "אני ממש רועד מהפועל תל אביב". לא שזה עזר למישהו כאן להבין שהיום שבו נוכל ללעוג לכדורגל האוסטרי עדיין רחוק.

שום דבר שהפועל תל אביב תעשה לא יוכל להיחשב ככישלון, כי הפסד אחד לא מוחק סיפור הצלחה של עונה שלמה. קבוצה, טובה ככל שתהיה, לא יכולה להיכשל כאשר היא בסך הכל מתמודדת בפעם הראשונה בשלב הפלייאוף. מוני הראל מדבר על רבע גמר האלופות, אלי גוטמן רוצה לראות איך הקבוצה שלו תיראה מול ריאל מדריד, אבל השחצנות המסוכנת הזו לא אומרת שזה בהכרח נכון. להפועל יש הזדמנות חד פעמית להגיע לליגת אלופות – סגל כמעט מושלם בשיא בשלותו, יריבה שאפשר לעבור אותה, מומנטום נדיר מסוף העונה שעברה – לא נכחיש, אבל הכישלון היחיד שיכול להיות כרוך בהפסד לקבוצה ממדינה עם מסורת כדורגל טובה משלנו, עם מאמן ברמה לא שכיחה בישראל וסגל עמוס בשחקנים מרשימים, יהיה אם שוב ייקח להפועל תל אביב 10 שנים להגיע למצב הזה.

אם הפועל תיתן לדאבל הזה להתמוסס; אם הפועל תל אביב לא תגיע פעם שנייה ושלישית מרחק משחק אחד מליגת האלופות, בזכות זכייה באליפות; אם האדומים יפספסו משחק פליאוף שני ושלישי, אז אפשר יהיה לדבר על כישלון. עד אז, בואו לא נשכח שאנחנו עדיין ישראל הקטנה, שלא יכולה אפילו לזלזל בנבחרת איטליה בכדורסל.

בעונה שעברה, לקראת המפגש הכפול בין הפועל תל אביב לרובין קאזאן, כינו ברוסיה את היריבה מישראל "קבוצת גביע אופ"א טיפוסית", ומנו את הישגיה באירופה. אמנם גביע אופ"א נטול השארם החליף את שמו לליגה האירופית, אך הפועל תל אביב כבר קוטלגה. קבוצות רבות בישראל היו מתחלפות בשמחה עם האדומים. הם, בצדק, מעוניינים לשדרג את התדמית. הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות ליגת האלופות, וכל דבר פרט להעפלה לשלב הבתים יהיה בגדר כישלון. חד משמעית. עם תקציב עצום ביחס לשנים עברו, הזדמנות פז הודות לטוב ליבו של פלאטיני ושיטת ניתוב המסלולים שלו, וגם הגרלה סבירה בהחלט - הפועל תל אביב צריכה להיות בין 32 המאושרות והמתעשרות בשלב הבתים.

בואו ניזכר. בן סהר הצטרף בגלל ליגת האלופות. מה יישאר לו ללא המפעל היוקרתי? עוד משחקים מול עכו וסכנין וקצת אקשן מול קבוצות אירופיות מהדרג השלישי? על זה גם ויקטור מרעי יכול להתגבר. וינסנט אניימה ודגלאס דה סילבה תולים תקוות בליגת האלופות כזו שתשמש מקפצה ובינואר תנחית אותם סוף כל סוף בקבוצה ראויה מאחת הליגות הבכירות. האדומים הצליחו לשמור גם על גילי ורמוט ואיתי שכטר כאשר שני הצדדים מאמינים כי הצ'מפיונס ליג תאפשר להפועל למכור בהמשך את הכוכבים תמורת הסכומים החלומיים אותם הציבו בתג המחיר שלהם. הצלחה בליגה האירופית, כפי שנוכחנו לדעת בעונה שעברה, לא מסוגלת לממש את המאוויים הללו. לא עבור הקבוצה וכנראה שגם לא עבור השחקנים. "הפועל תל אביב זוכה באליפות בערך פעם בעשור", הזכירו לי השבוע שני אוהדים אדומים. המשמעות: אחת לעשר שנים נופל צ'אנס שכזה עבור המועדון. הראשון פוספס ב-2000. מישהו מוכן לחכות להזדמנות הבאה ב-2020?

הניסיון בספורט הישראלי מלמד שעל הצהרות קשה לסמוך, ולפיכך ציפיות נבחנות במעשים. לא בתוצאות בדיעבד, אלא בהכשרת השטח. במכבי תל אביב יכולים להגיד עד מחר שייאבקו על האליפות – קבוצה בתקציב של 100 מיליון שקל לא צריכה להיאבק, היא צריכה לקחת אליפות. אם הצהובים יסיימו במקום השני, אל תתנו לקלישאות כמו "התקדמות עצומה" או "בשנה הבאה נקווה למקום אחד טוב יותר" להטעות אתכם - זו תהיה אכזבה רבתי.

פני הדברים לא שונים מעבר לכביש. העונה האירופית של הפועל תל אביב לא תסתיים עם הדחה על ידי זלצבורג, אבל האדומים כבר היו בליגה האירופית בשנה שעברה, גם להם ברור שהרבה הזדמנויות לעליית המדרגה לא יהיו. נכון, אנחנו הרי לא באמת יודעים איך נראית רד בול היום. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהפחידו אותנו מספיק פעמים עם התקציבים של היריבות (וואו, 100 מיליון יורו הם השקיעו, 100 מיליון יורו!) ועם הניסיון שלהן (לא שמעתם? נבחרת הכדורסל של מונטנגרו לא הפסידה מאז שהוקמה, וויושביץ גאון ועומאר קוק הוא בכלל כוכב NBA). גם בשנה שעברה היה לאוסטרים הרכב חזק וחלוץ אימתני, מארק יאנקו. את הסוף אתם מכירים.

לא, לא צריך לזלזל, חלילה, ברד בול, אבל בהפועל תל אביב מבינים שלא קיבלו את טוטנהאם או את מילאן. זו אותה קבוצה שניצחה את המבורג ואת סלטיק ודפקה שמינייה לראפיד, פחד ממשחקי חוץ באצטדיונים קומפקטים לא בלקסיקון שלה. בעיני, הפועל תל אביב לא מגיעה כאנדרדוג למשחק הזה, ולא משנה כמה גבוה התקציב של זלצבורג וכמה ציפיות יונמכו.

אה, ציפיות, הדבר הזה. ובכן, כן – אי העפלה של הפועל תל אביב לשלב הבתים תהיה כישלון. בניגוד למדיניות החסכנית של יעקב שחר, הימור שהצליח, האדומים הלכו על כל הקופה, תרתי משמע, לפני העונה הזו. אף אחד לא הביא את בן סהר בשביל הליגה האירופית. ליגת העל חשובה ואם הפועל תל אביב תעוף עכשיו היא עדיין תהיה מועמדת לאליפות, אבל שלא תטעו – הדחה על ידי האוסטרים תסומן באיקס אדום ובולט במחברת של מוני הראל, אלי טביב ואלי גוטמן. כי בראש שלהם עוברות כרגע רק שתי מלים: ליגת האלופות.

עם הבעה מלאת ביטחון על סף הזחיחות, נעמד מוני הראל אל מול הכתבים שמלווים את הפועל תל אביב לזלצבורג. מבטו היה מחויך. מרוצה על סף המדושן. הוא דיבר בביטחון ובאמונה על הפעלה לשלב הבתים ונתן למילים לסחוף אותו הלאה, מעבר לשלב הבתים, עד רבע גמר ליגת האלופות. זו הייתה אמירה מיותרת על סף החצופה שלא תרמה כלום לקבוצה או לאיש עצמו. אם תרצו, האמירה הזו שיקפה היטב את מהות הישראליות. הרצון לרוץ כמה שיותר מהר בלי לעצור ולהביט בנוף. רדיפה אחרי מטרות לא ריאליות, בלתי ניתנות להשגה בלי לעבור את השלבים ההכרחיים בדרך.

נכון, הפועל תל אביב חתומה על קמפיינים אירופאים שחצו את גבולות הדמיון. ניצחונות מדהימים וסיפורי גבורה של הלוחמים האדומים מלונדון, מוסקבה, פארמה ו-וינה. ניצחונות ששמו את הכדורגל הישראלי על המפה האירופית. נכון, להפועל תל אביב יש מסורת אירופית שמעמידה אותה כפייבוריטית, אבל היי, נסחפנו. מי אנחנו שנזלזל במועדון פאר כמו רד בול זלצבורג? מכונה שיווקית משומנת, קבוצה שהתחזקה משמעותית וכמו הפועל, באה רעבה במטרה להעפיל לשלב הבתים לראשונה בתולדותיה. הפסד של אלופת ישראל לאלופת אוסטריה יכול להיחשב כאכזבה. כישלון? אנחנו לא עד כדי כך גדולים.

בכלל, מאז מחזור הנעילה הדרמטי, האדומים החלו במסע הצדקה. מוזר ככל שיישמע, המלחמה הכי גדולה של הפועל השנה היא להוכיח שהיא אלופה ראויה ואת זה היא מקווה לעשות בניצחון על הירוקים במשחק: "כל מה שעשיתם, אנחנו יכולים לעשות טוב יותר". רצה הגורל, והדרך של האדומים לשלב הבתים של ליגת האלופות זהה לזו של חיפה. קודם אקטובה, אחר כך זלצבורג. הדחה באוסטריה תהווה קוף על הגב של אלי גוטמן, ניצחון קטן ליעקב שחר וניצחון גדול לכוכבית, אבל בשום פנים ואופן לא כישלון מקצועי.