צילום: רויטרס
עריכה: גדי וינסטוק
משק כנפי ההיסטוריה יישמע באיצטדיון גרין פוינט שבקייפטאון, עם סיומו של משחק חצי גמר המונדיאל בין הולנד לאורוגוואי (שלישי, 21:30, ערוץ 1 וערוץ 511 HD). שתי מדינות קטנות, בעלות מסורת גדולה, אבל כזאת שנשענה עד לטורניר בדרום אפריקה על עבר מפואר והווה קצת פחות מוצלח. אבל מונדיאל 2010 ידע לספק דרמות, מתח וכמה הפתעות, וזימן מפגש קלאסי בין הדרום אמריקאית האחרונה ששרדה בטורניר לאירופאית שכולם אוהבים לאהוב.
בניגוד לעבר, בו שיחקה בשלבים המוקדמים כדורגל מלהיב רק כדי להיעצר בשלב נוקאאוט כלשהו, הולנד של 2010 שונה. נבחרת האורנג' משחקת כדורגל פחות נוצץ, אך יותר יעיל, פחות מבריק ויותר תכליתי. הכדורגל הזה אינו שובה עין, אבל יחד עם התעלות בלתי נשכחת מול ברזיל ברבע הגמר, זה הספיק להולנדים כדי להעפיל לחצי הגמר, לראשונה מאז מונדיאל 1998.
כל שחקן שגדל בהולנד מתפתח לצלו של הטוטאל פוטבול ונבחרת הקסם של שנות ה-70', שהגיעה לשני משחקי גמר רצופים, והדור של ווסלי סניידר, אריאן רובן וחבריהם רוצה לשחזר את ההישג של יוהאן קרויף והולנד ההיא, גם אם הכדורגל שהם משחקים כיום רחוק מלהיות מהפכני.
מאמן הולנד ברט ואן מרוויק החמיא לנבחרת היריבה: "אתה תמיד צריך להסתכל על כל העוצמות שלך ולהישאר קרוב לתרבות הכדורגל שלך, אבל תמיד יש דברים שאפשר ללמוד מקבוצות אחרות. התשוקה של הדרום אמריקאים משמשת לנו דוגמה".
ואן מרוויק התייחס גם לחשיבותו של דירק קאוט בסגל: "קראתי באיזה שהוא מאמר שרפא בניטז אמר פעם שכאשר הוא כותב את ההרכב שלו, דירק קאוט הוא השם הראשון שנרשם. בשבילי זה אותו הדבר, דירק הוא שחקן מאוד חשוב אצלנו. התשוקה שלו והמאמץ שהוא משקיע מדרבנים את כל הנבחרת". ההולנדים יחסרו את המגן הימני גרגורי ואן דר וויל, ואת הקשר נייג'ל דה יונג, שמרצים עונש הרחקה. מי שכנראה יתפסו את מקומם הם חאליד בולחרוז ודמי דה זיוו. גם איברהים אפלאי ורפאל ואן דר וארט נמצאים בתמונת ההרכב, וביום המשחק יחליט ואן מרוויק מי יהיו ה-11 שיפתחו.
הולנד מגיעה למשחק עם רקורד של 100 אחוזי הצלחה, כשהיא ניצחה בכל חמשת משחקיה בטורניר עד כה. במאזנם 24 משחקים רצופים ללא הפסד, אולם הכתומים יודעים שכל המספרים היפים האלה לא יעזרו להם עם שריקת הפתיחה. "היינו פעם בשלב הזה עם נבחרת אחרת והאוהדים ההולנדים התאכזבו", אמר ואן מרוויק, "אנחנו לוקחים את המשחק נגד אורוגוואי ברצינות רבה מאוד, כי מנטלית זה מאוד קשה לחזור לעצמך אחרי ניצחון על ברזיל. כבר שנתיים אני מנסה להסביר לשחקנים שלי שכדי להיות אלופי עולם הם חייבים לזרוח באופן קבוע ולא להרפות. עדיין לא עמדנו במשימה שלנו, המטרה שלנו היא להיות אלופי עולם ולא השגנו אותה עדיין".
הרכב משוער: מארטן סטקלנבורג; חאליד בולחרוז, ג'ון הייטינחה, יוריס מאתייסן, ג'ובאני ואן ברונקהורסט; דמי דה זיוו, דירק קאוט, מארק ואן בומל, אריאן רובן, ווסלי סניידר; רובין ואן פרסי.
טבארז: "אוטופי לחשוב שאורוגוואי תישאר בטופ"
נראה שאם יש נבחרת שיש לה מזל של אלופים, הרי זאת אורוגוואי. כשאסמואה גיאן הגנאי עמד מול הכדור שהונח על הנקודה הלבנה בדקה האחרונה של ההארכה בשלב רבע הגמר, היה נראה שסיפורה של אורוגוואי במונדיאל הזה עומד להסתיים. דקה קודם לכן הורחק חלוצה לואיס סוארז אחרי שהדף את הכדור בידו מקו השער. אבל גיאן בעט למשקוף והסלסטה צהלה כל הדרך לחצי הגמר, אחרי שהדיחה את גאנה השבורה בדו-קרב פנדלים. סוארז הפך לגיבור לאומי.
למדינה הקטנה, 3.5 מיליון תושבים בסך הכל, מסורת כדורגל מפוארת, אבל הימים בהם היוותה כוח בכדורגל העולמי הם נחלת העבר. פעמיים זכתה אורוגוואי באליפות העולם (1930, 1950) ופעמיים נוספות הגיעה לשלב חצי הגמר (1954, 1970), ולמרות שהנבחרת העכשווית ברוכת כישרון ואמונה, איש במדינה לא האמין שהמונדיאל בדרום אפריקה ייכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל באורוגוואי. עכשיו לסלסטה ואוהדיה יש תיאבון, הם יודעים שמשחק אחד טוב יוביל אותם לגמר, ושם הכל פתוח. גם המאמן קרלוס טבארז יודע את זה: "זה יהיה אוטופי לחשוב שאורוגוואי תישאר בטופ העולמי לאורך שנים. אנחנו במסיבה אליה לא הוזמנו, אבל יש לנו את הזכות להישאר בה. הכל תלוי בנו. אנחנו מודעים לזה שלא שיחקנו כדורגל מדהים, אבל אני לא חושב שהכל היה מזל".
הקפטן דייגו לוגאנו, שסובל מפציעה בברך, ייעדר מהמשחק ויחריף את הבעיות בהגנה של אורוגוואי. הסלסטה תחסר את הקשר ניקולס לודיירו, שסובל מסדק באחת מעצמות כף רגלו, את המגן חורחה פוסילה וכאמור, את חלוצה המושעה לואיס סוארז. הבלם דייגו גודין, שהיה פצוע בירכו החלים וצפוי לפתוח בהרכב. גם וולטר גרגאנו ומרטין קסארס יהיו בהרכב, כשסבסטיאן אבראו ימתין על הספסל.
אורוגוואי תזדקק ליכולת טובה של ה"אס" שלה, דייגו פורלאן, שמנווט את משחק ההתקפה של נבחרתו וכבש עד כה ארבעה שערים בטורניר, כולם, אגב, נגד יריבות אפריקאיות. אורוגוואי פגשה בעבר שלוש פעמים את הולנד ושלושתן הסתיימו ב-0:2. הסלסטה ניצחו פעם אחת במשחק ידידות, ההולנדים עשו זאת פעמיים, פעם אחת במשחק ידידות ופעם אחת במונדיאל 1974. עתה, כשהיא הדרום אמריקאית האחרונה שנשארה, אורוגוואי חשה לא רק את כובד ההיסטוריה על צווארה, אלא גם כמייצגת היבשת. "אני לא יודע מה יקרה במדינה אם נשיג את מה שהשגנו ב-1950", אמר טבארז, "אנחנו עדיין מתייחסים לאליפויות ההן כמשהו אידאלי, מושלם".
מאוחר יותר, סירב מאמן אורוגוואי אוסקר טבארז לחשוף את ההרכב שלו, לאחר שזעם על התקשורת שנכנסה לאימון הנבחרת. טבארז, שבמהלך כל הטורניר הודיע מה ההרכב שלו יום לפני המשחק, זעם כשנשאל במסיבת העיתונאים אם לוגאנו יפתח בהרכב. "אין לי שום כוונה לספר לכם מה יהיה ההרכב שלי", תקף המאמן.
"בדרך כלל אני נוהג לחשוף מה ההרכב אבל התכניות שלי השתנו. האימון שלנו אמור היה להיות סגור לפי חוקי פיפ"א ואנחנו חשבנו שזה ההסכם הברור לכל הצדדים וגם לתקשורת. אבל כמה אנשים החליטו לשחק משחקים וחשפו פרטים מהאימון שלנו. הם כופפו את החוקים. האימון היה מאחורי דלתיים סגורות, אבל חלק מהעיתונאים צילמו שם וחשפו חדשות". מאוחר יותר, מסרה פיפ"א כי רבע השעה הראשונה הייתה אמורה להיות פתוחה לתקשורת, בעוד ההמשך אמור להיות סגור.
טבארז כעס כששאלו אותו אם העלייה של אורוגוואי הושגה ברמאות, לאחר נגיעת היד של לואיס סוארז. "השאלה הזו פשוט שערורייתית", אמר טבארז, "אנחנו גאים במה שהשגנו במונדיאל הזה ובדרך בה התגברנו על כל המכשולים בהם נתקלנו. אנחנו גאים לא רק בדרך בה שיחקנו, אלא גם בהתנהגות שלנו. אורוגוואי שיחקה במשך יותר משני משחקים מבלי לספוג כרטיס צהוב, אז אל תבואו אליי ותגידו לי שאנחנו רמאים".
הרכב משוער: פרננדו מוסלרה; דייגו לוגאנו, מאוריסיו ויקטורינו, דייגו גודין, מקסי פריירה; דייגו פרז, אחידיו ארבלו ריוס, אלברו פרננדז, דייגו פורלאן; אדינסון קבאני, סבסטיאן אבראו.