בדרכם

קפטן גלבוע/גליל עליון מתעורר הבוקר (שישי) בידיעה שביחד עם גוני יזרעאלי, הוא נכנס בדלתות ההיסטוריה. מדובר בשני השחקנים היחידים בהיסטוריה שזכו להניף אליפויות בשתי קבוצות שלא עונות לשם 'מכבי תל אביב', לאחר שעשו זאת גם עם הפועל חולון לפני שנתיים. גורדון, יליד כפר בלום, חגג ב-1992/3 כאחד מילדי קבוצת הנערים של גליל עליון את הזכיה ההיסטורית של הבוגרים באליפות. 15 שנים אחר כך, כשזכה להניף צלחת עם הפועל חולון, סיפר שבבית הוריו שמורה עד היום הגופיה של אמיר מוכתרי, שחקנה של גליל עליון דאז, אותה הסיר ממנו באותו משחק מפורסם מול הפועל תל אביב. הפעם הגלגל התחלף. הפעם זו הגופיה של גורדון שילדים צפוניים נלהבים היו יותר משמחים לשים בסלון.

הסיפור המדהים עם אבישי גורדון - מעבר להיותו אחד השחקנים היותר נחמדים בכדורסל הישראלי - הוא האמונה שלו לאורך כל הדרך והשמירה על השפיות. לאחר שניצח את הפועל ירושלים בחצי הגמר, גילה כי מצלמת הוידאו, בה השתמש כדי להנציח את החגיגות עם הפועל חולון, נמצאת איתו גם הפעם, והוא ישתמש בה כדי להנציח גם את החגיגות האלה. אלא שכמה דקות לאחר מכן הוא דאג להוריד את כל השחקנים אל הקרקע, לאחר שאלה כבר ראו את הצלחת מול עיניהם, יומיים לפני המפגש עם האלופה. בכל מעמד הפיינל פור ניתן היה לראות את הכבוד אותו חולקים כל הילדים של גלבוע/גליל לזקן השבט. בכל רגע – מת או חי, שמח או עצוב – הצטלב מבטו של אבישי גורדון עם זה של חבר לקבוצה כזה או אחר. הבעת הפנים הנלווית היתה חיוך.

מבחינה אישית, זו לא העונה הטובה בקריירה של אבישי גורדון, אבל אין ספק שזוהי עונתו המתוקה ביותר. הוא חזר הביתה ולקח אליפות כקפטן של גלבוע/גליל, המקום בו גדל, וניצח על חגיגות האליפות. הדבר היחיד שהעיב על החגיגות? טבעת האליפות המיוחדת הייתה גדולה על אצבעו בכמה מידות, או כפי שהיטיב לתאר זאת אחד מאנשי גלבוע/גליל: "תכננו הרבה טבעות לזרים של מכבי, ולהם יש ידיים גדולות; לא כמו של החלבנים מהעמק".

מי שראה את עודד קטש מרים את צלחת האליפות ממרחק מטרים ספורים קיבל פלאשבק רציני לתמונה שכל חובב כדורסל באשר הוא לא ישכח כל חייו: אותו קטש, הפעם במדים ירוקים, בוכה לאחר שלקח את אליפות אירופה עם פנאתינייקוס, והיריבה היא אותה יריבה. 24 שעות קודם לכן קטש עוד התעקש במסיבת העיתונאים שלהישגי העבר אין קשר, אך בניגוד למיקי דורסמן, שחגג את האליפות ההיסטורית שלו מול הצהובים בדילוגים ושמחה מופגנת, קטש נשאר צנוע, ענה על שאלות, וקיבל כבוד מכל עבר. ככה זה כשאתה סמל – גם של מכבי תל אביב, כזה שיומיים קודם לכן עוד שמע את הקהל הצהוב שר לו "עודד מלך ישראל".

שני השחקנים שמאפיינים יותר מכל את עודד קטש המאמן הם בריאן רנדל ודיון דאוול. כמו המאמן שלהם, כך גם את שני הפורוורדים האמריקאים הנפלאים לא ניתן היה לתפוס בחגיגות כשהם עליזים מדי או מאבדים את צלילותם. בשניהם נתן קטש אמון כל העונה, ובעוד שרנדל היה סוג של מניה בטוחה, מדאוול הוא אכל לא מעט מרורים, ובשלבים מסוימים חשבה הנהלת הקבוצה על האפשרות לשחרר את הפורוורד המגוון. "אמרתי להם במהלך העונה - אם דיון הולך, אני הולך איתו", התוודה קטש, רגע לפני שנכנס לחגיגה האחרונה של הערב. ואכן, דאוול קיבל את הביטחון, ובדיוק כמו אלישי כדיר - שלא יצא מהמגרש בארבע עבירות ושינה את המשחק - היה שם כדי להחדיר עוד חרב בלב הצהוב עם שתי שלשות גורליות ברבע האחרון.

עודד קטש עבר שינוי מסוים מאז עזב את מכבי תל אביב גם באהדת הקהל. התדמית של נער הבילויים אמנם נותרה כשם שהיתה (למרות שלא היה קרוב להיות השתיין מספר אחד בחגיגות האליפות אמש), אבל יחד איתה נוספה התדמית של אהבת המשחק. באוהל ה-VIP המפואר ניגש קטש לכל אחד מהיושבים ואמר לו תודה. הוא ידע שזה הרגע הגדול שלו, הרגע בו הוא מסיר מעליו כל ספק - בעיקר זה שתוהה האם יוכל להפוך לאחד הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי. במחצית המשחק עוד אמר אחד המקורבים במכבי תל אביב כי "קטש הגיע למכבי כגימיק בפעם שעברה, ואיך שהקבוצה שלו נראית, הוא יחזור שוב כגימיק". בינתיים, הגימיק הוא על חשבון הצהובים.

כוכב חגיגות האליפות הוא גל מקל. סביר להניח שאת הבוקר-שאחרי יבלה הרכז הצעיר באיסוף זכרונות של מה שעבר עליו במהלך הלילה, שכלל עינטוזים עם כל אחד משחקני הקבוצה, שירים במזרחית, כמות אלכוהול שיכולה למוטט בן אדם גדול מימדים ודמעות של אושר. הפורקן הגדול של מקל הגיע רק לאחר שבכה כמו ילד קטן על דוכן המנצחים, שנה בדיוק לאחר שפספס הזדמנות להדיח את מכבי בחצי הגמר. כשעודד קטש הכניס אותו למגרש בדקות האחרונות, דווקא אחרי שגוני יזרעאלי שלט במשחק בצורה מעוררת כבוד, מקל כבר לא רעד כמו בתחילת המשחק; הפעם אף אחד לא היה מסוגל לגזול ממנו את החגיגות.

שעה וחצי לפני כן דאגו אוהדי מכבי תל אביב לקלל את מי שעד לא מזמן היה התקווה הישראלית החדשה שלהם כמו אחרון אויבי ישראל. "לא שמעתי כלום, ואני גם לא מתייחס", אמר מקל לפני שהתחיל לשתות, ואפיין את דמות הילד הטוב שאופפת אותו. בתחילת העונה נאבקה מכבי תל אביב עם גלבוע/גליל על מקל, הם ראו את מה שהילד הזה מסוגל לעשות בסיום העונה שעברה, והחליטו לצרף אותו לסגל. אלא שמקל רצה לשחק, ביקש לעזוב, חזר לידיים של עודד קטש והביא לו אליפות. כעת מעריכים שהסיכוי שיחזור לצהובים הוא נמוך, אבל מה זה משנה למקל: הוא ממשיך להוכיח לכולם שבדרכו הוא מנצח.

מדהים היה לראות את עמית גל חצי שעה אחרי שלקח אליפות. בזמן משחק האליפות הוא השתולל על הקווים כרגיל, אלא שהפעם הוא אפילו לא ברח לחדר ההלבשה במהלך הרבע הרביעי, כפי שנוהג בדרך כלל. חצי שעה אחרי האליפות הוא דיבר בשלווה, ממש לא באנרגטיות שמאפיינת אותו, ויותר מכל, הוא עסק בעודד קטש – כמה שזה יותר מתוק לחגוג אליפות "במכה אחת על הראש של מכבי בנוקיה". כשנשאל מדוע הוא מדבר בצורה מונוטונית, ענה: "הכנתי דברים מראש, צריך להגיד את הדברים הנכונים ברגעים גדולים". כמה שניות לאחר מכן הוא מצא את עצמו רטוב כולו מבקבוק שמפניה שנשפך עליו.

בחגיגות עצמן היה גל הבן אדם הכי טרוד בקבוצה. באופן אירוני ומפתיע משהו, הוא לא היה נראה כמנהל קבוצה מיתולוגי שחוגג אליפות שניה אחרי 17 שנה. "אני לא מאמין שלקחו ממני את הצלחת", הוא ירה לכיוונו של יו"ר הקבוצה, ירון אוחיון, בעוד שזו עשתה את דרכה לכיוון התוכנית "יציע העיתונות". לאחר מכן גל - שהפך למושא בלתי צודק ללעג עבור אנשי כדורסל ציניים במיוחד, שמפספסים שוב ושוב את הברק והיופי של הכדורסל הישן - סירב להיפרד מהצלחת. "פעם אמרתי שאני כמו הביצים בסקס - תמיד ליד החגיגה. עכשיו אני כבר חלק מהחגיגה", אמר, בחינניות שתמיד מאפיינת אותו.

המזל הגדול של גלבוע/גליל הוא חיים אוחיון. לפני שבע שנים, כשלקח את הקבוצה מבית המשפט שכבר החליט על פירוק האלופה לשעבר, היה נראה כי הדרך של גליל עליון למעלה בכדורסל הישראלי קלושה ובלתי סבירה. בפועל, ובשקט, אוחיון החל לבנות את האימפריה החדשה צעד-צעד. כשראה שלא יכול לעשות זאת תחת גליל עליון, העתיק את הקבוצה בסיכון רב למועצה האיזורית גלבוע של דני עטר. העתיד של המועדון עמד לנגד עיניו של הבן אדם שלרוב אומר את מה שעל ליבו, גם אם זה לא נעים לכולם. גם ההחלטה להעביר את הקבוצה לא היתה נעימה לכולם. בדיעבד, קשה להתווכח איתה כשם שקשה להתווכח עם חיים אוחיון.

שעות ספורות אחרי האליפות, ואוחיון היה בערך האדם היחיד שלא השתכר מרוב שמחה. כשנשאל אם זה לא מפריע לו שלא ישחק ביורוליג בעונה הבאה, שלל אפשרות לשחק במפעל הראשי בגלל המתקן הלא ראוי, וטען שהיורוקאפ מתאים למידותיה של גלבוע/גליל. לאחר שהחגיגות הרשמיות יסתיימו ינסו אוחיון ואנשיו להשאיר את רוב הסגל, כשהמטרות העיקריות הם המאמן עודד קטש - שאם לא יקבל הצעה ממכבי תל אביב, צפוי להישאר - עוזרו ליאור ליובין, והשחקנים גוני יזרעאלי, אבישי גורדון, ג'רמי פארגו, דיון דאוול, אייזאה סוואן ובריאן רנדל. בגלבוע/גליל מאמינים בהמשכיות ובצעדים שפויים, בדיוק כפי שמציג זאת הבעלים של המועדון, שמבטיח עתיד ורוד בעמק. מי יודע, בקצב השפוי, השקול והמרענן הזה, ייתכן ולא מדובר בתואר האחרון של גלבוע/גליל בגלגולה הנוכחי.