לסדרת הפלייאוף מול עירוני אשקלון הגיעה הפועל גלבוע/גליל עליון כשהיא לא הפייבוריטית הברורה להעפיל לפיינל פור. שבועיים לפני המשחק הראשון בסדרה הפסידה הקבוצה בחוץ לעירוני רמת גן החלשה, והמכונה חרקה. מול הניסיון של אשקלון, שהביסה את גלבוע/גליל בסיבוב השני, ההרגשה הייתה שהחבורה הצעירה תתקשה. למעשה, גלבוע/גליל לא הייתה בלחץ לשנייה. הקבוצה הגיעה מוכנה לפלייאוף, שיחקה עם ההתלהבות שאפיינה אותה במחזורים הראשונים של העונה, ולראשונה מאז הגיע גל מקל לקבוצה במחזור החמישי, הצליחו כל הגארדים לתרום את שלהם בסדרת משחקים. מישהו הזיז שם משהו.
ההעפלה לפיינל פור השני ברציפות של גלבוע/גליל, והרביעי בחמשת העונות שהליגה מוכרעת בשיטה, רשומה בעיקר על שמו של עודד קטש. בכל אחת מהעונות בהן פתח את העונה כמאמנה של גליל עליון, וגלבוע/גליל לאחר האיחוד, הוא הוביל את הקבוצה למעמד ארבע הגדולות, כשבכל פעם עושה את זה עם תקציב שאינו מהגבוהים בליגה. לכן, איש אינו מופתע כששמו עלה כמועמד אפשרי לרשת את שרון דרוקר בתפקיד עוזרו של פיני גרשון במכבי תל אביב, ובנוסף כמועמד מוביל להחליף את גיא גודס בהפועל ירושלים. השאלה היחידה שנותרה היא האם באמת קטש כל כך גדול, או שהסיטואציה השקטה בגלבוע/גליל פשוט באה לעזרתו כל פעם מחדש?
כריזמה ושקט נפשי
"עודד הוא מאמן שונה ממה שרגילים בכדורסל הישראלי", מעיד על קטש מנהל גלבוע/גליל, עמית גל, שעבד בעבר עם כל המאמנים הגדולים של הכדורסל הישראלי, "הוא מאמן עם שקט נפשי, שפחות מדקדק בדברים התפלים והמנהלתיים. מבחינת מקצוע הוא יודע מצוין את הכדורסל, מכין את הקבוצה יוצא מן הכלל, וכל זה ללא הצורך במשרוקית. אחד היחידים שאני מכיר בלי משרוקית. הכל עובר אצלו בשקט, מספיק שהוא מסתכל על שחקן מסוים והשחקן נהיה בשקט. יש כלפיו יראת כבוד כאחד השחקנים הגדולים בכדורסל הישראלי. השחקנים מחזירים לו באותו מטבע, כי אם יש משהו שהוא לא אוהב הוא אומר להם".
מי שעבד צמוד לקטש בתחילת דרכו הוא אורן עמיאל, שגם זכה לאמן את גליל עליון. לאחר שכבר התנסה באימון בליגה הלאומית העונה, עמיאל מעריך עוד יותר את חברו. "יש לעודד דברים שלא נרכשים, או שמאוד קשה לרכוש אותם. זה ישרת אותו לעד, יש לו כריזמה ותקשורת עם שחקנים, למרות שלפעמים לא נראה, הוא מבין אנשים טוב מאוד, הוא יודע להסתכל על דברים בצורה עמוקה יותר ולאורך זמן. אלה דברים שמאוד עוזרים לו, ועזרו לו בתור שחקן. הוא לא נלחץ ויודע לתפקד ולנהל תחת לחץ. אני חושב שגם במכבי, אם הייתה סבלנות, הוא היה מצליח בסופו של דבר. הסביבה בהנהלת הגליל מבינה שבספורט זה לא מעכשיו לעכשיו, יש דברים שלוקחים זמן. נותנים לו את סביבת העבודה הטובה, וזה בטוח עוזר. להערכתי, בסופו של דבר, בכל רמה שהוא יהיה הוא יצליח".
קטש, כמו שגל מספר, זוכה לכבוד לא רק בזכות ההצלחות שלו בסיום העונה, אלא גם בזכות כמה מהלכים שהוא מבצע לאורך הדרך. העונה לקח את הצ'אנס הגדול כשצירף את גל מקל לקבוצה מאוד מצליחה, וקצר את הפירות בסיום העונה. "אסור לשכוח, שחוץ מהפגיעה בג'רמי פארגו, עודד במהלך שלו שידר לגוני יזרעאלי מסר שאמור לגמור לשחקן את העונה", מעיד אחד ממאמני ליגת העל, "בעונה שעברה לעודד וגוני היה קצר ביחסים, והיה ברור שאחרי מה שקרה שם, מצב בו השחקן והמאמן בקושי מצליחים להסתכל אחד על השני, זה יגמר בפיצוץ. קטש שינה פאזה, ידע להכניס את יזרעאלי לתמונה, וההצלחה היא בהעפלה חלקה לפיינל פור. מספיק להסתכל לירושלים, שההגעה של פו ג'טר והדומיננטיות שלו גמרה את יוגב אוחיון וסנדלה את נעימי, כדי להבין איזה מהלך גדול הוא עשה". האישיות של קטש והדומיננטיות שלו בקבוצה מסייעים לקבוצה להתגבר על משברים שהיו צצים בקבוצות עם מאמנים פחות חזקים ומוכשרים.
יוצק זהות ומשדר ביטחון
חלק מאתה הצלחה והחיבור של השחקנים הישראלים לגלבוע/גליל, רשום בעיקר על הקריירה של קטש כשחקן. יראת הכבוד המדוברת מתורגמת אצל לא מעט שחקנים בהערכה ובהליכה בעיניים עצומות אחרי המאמן. "הוא היה שחקן מבריק והוא בן אדם מבריק ומאמן טוב, אז מן הסתם הק?ר?בה שלו לרכזים וישראלים ברורה", מסכים אבי בן שימול, ששיחק שלוש עונות תחת קטש, "הבן אדם היה לדעתי השחקן הכי טוב שהיה פה, וזה בא לידי ביטוי בדרך שהוא מעביר את זה הלאה. אתה מסתכל עליו כעל בן אדם שבא מתוך הענף. יותר קל להתחבר אליו מאשר למאמן שהיה שחקן לפני 30 שנה. השחקנים גדלו עליו, אז מנקודת הפתיחה נותנים לו צ'אנס אחר, ומקשיבים לו יותר, וזה שילוב נהדר בין מי שרוצה ללמוד לבין מי שרוצה ללמד".
מלבד דמות המדריך המנטאלי שמצטיירת מהאהבה לקטש, לא מעט מההצלחה שלו היא מקצועית. בכל אחת מהקבוצות שבנה בגליל הוא הצליח לייצר כדורסל שמח, שבנוי הרבה מאוד על ריצה. לא מעט מאמנים בליגה הלאומית וגם בליגת העל ניסו לחקות את השיטה של קטש, חלק בהצלחה וחלק פחות. "למי שרואה את הדברים מהצד, ולא בא מהכדורסל ולא צמח מהקרביים, זה יכול להראות כאילו מדובר בקבוצות מליגת קיץ", מסביר אורן עמיאל, "זה רחוק משם, הדבר הכי גדול שיש למאמן זה לדעת ליצור זהות לקבוצה שלו. זה לא דבר שרואים אותו במחוזותינו שלקבוצות יש זהות. תמיד יש זהות לקבוצות של עודד, בתוך החופש הגדול שהוא נותן לשחקנים יש עקרונות וחוקים ברורים איפה היכולת הקבוצתית לא פוגעת ביכולת האישית ולהיפך, זאת גדולה של מאמן. בטבע שלנו כמאמנים אנחנו פריקים של שליטה, ורוצים לסמן את התרגיל, והנה בא עודד ובלי לסמן ובלי לעשות פוזות שולט בקבוצה בצורה אבסולוטית. הוא לא פוגע בחופש של השחקנים וביכולת שלהם להביא את היכולת שלהם לכדי ביטוי. בשביל שיהיה חופש צריך גבולות כי בלי גבולות זה אנרכיה, ואז אי אפשר למצות את היכולת. מקורו של החופש שכביכול נראה שיש לשחקנים, דווקא בגבולות מאוד ברורים".
התמונה של קטש עם הידיים השלובות והרגועות נראית לפעמים מעט תלושה מהמציאות של הכדורסל הלוחץ, אבל שחקנים, שלעיתים לא יודעים לקבל את ההחלטות שנראות מהצד ברורות, דווקא מתפקדים בצורה מצוינת תחתיה. "כל מאמן עם הסגנון שלו, אצל עודד זה לבוא ובאמת לעשות את הדברים שאתה יודע והם נכונים", מסביר בן שימול, "יש לך זריקה פנויה למה לא לקחת אותה בצורה הפשוטה, למה לחכות עוד 20 שניות כדי לקחת זריקה פחות טובה. הוא נותן לך לזרום עם המשחק, לכל תרגיל יש המון מטרות, ומה שהכי נכון אז אתה לוקח. אתה לא מסתכל עליו כי אתה יודע מה הוא רוצה, הוא מסביר לך טוב מאוד מה צריך להיות ומה צריך לקרות בכל סיטואציה במשחק. הוא משדר לך רוגע, ואתה מבין הכל".
חי בחממה
כזכור, בתחילת 2007/8 קיבל קטש את ההזדמנות הגדולה שלו, כשקיבל לידיו את המפתחות של מכבי תל אביב, אך אחרי חצי עונה סיים את דרכו בקבוצה. גורם במכבי אמר השבוע כי "אם עודד לא יעשה תחנה אחת מעבר לגלבוע/גליל, יהיה קשה לו לקבל את הקבוצה שוב כמאמן ראשי. הוא צריך עוד לעבור שלב מסוים". השאלה שנותרת כאן היא האם קטש לא נהנה יותר מדי מתנאי החממה, "עודד גדל וצמח, והתגבש ועדיין מתגבש. ב-2004/5, בעונה הראשונה של עודד בגליל, כל הליגה שיחקה עם פורוורדים אז אנחנו הבאנו את ברנדון קורץ", מסביר אורן עמיאל, "שנה אחרי זה כולם הביאו סנטרים, אז עודד הביא פורוורדים. במכבי היו לנו שחקנים כבדים, אז עודד רצה להביא שחקנים אתלטיים שרצים את המשחק. גם הוא עובר דרך בתור מאמן מאז שהתחיל".
"בגלבוע/גליל, אצל חיים אוחיון, ירון אוחיון ודני עטר, מאוד נוח לאמן כי נותנים לעבוד", מסכים מנהל הקבוצה עמית גל, "אני לא מעריך שבמקום אחר, למרות שאני בטוח שהוא יצליח, יש אותה תפישת עולם. פה הפסד זה לא סוף העולם, אין בעיות כלכליות, מה שרוצים מקבלים. האולם תמיד לרשותו, גם עד 11 בלילה, אם עודד רוצה. זה נותן גם למאמן וגם לשחקנים את השקט, כדי להפוך את השחקנים לקבוצה אחת מגובשת. הקבוצה היחידה שלעודד כדאי לוותר על המקום עבודה שלו עכשיו, זו מכבי. ירושלים, חיפה, נתניה או בני השרון, זה להחליף פרה עם הרבה חלב, עטינים שופעים, למשהו מצומק יותר. מכבי זה משהו אחר. גם בשביל יותר כסף לא שווה לעזוב. תראה את אלכס פרגוסון, עודד הוא כמו פרגוסון פה. מקשיבים לו, ונותנים לו לנהל את המועדון. מכבי ואירופה זאת אופרה אחרת".
לעומת גל, שהרצון שלו לראות את קטש בגלבוע/גליל ברור, עמיאל, חברו של קטש, מביט על המצב בצורה שונה, אך מספק תובנה זהה, "עודד חייב בשלב מסוים לשנות אווירה, וזה לא חייב להיות בארץ, אבל הבחירה שלו חייבת להיות רציונאלית ולא אמוציונאלית, בחירה שקולה. הוא חייב להגיע למקום שהוא בטוח שבו יוכל לגדול ולעשות דברים טובים בכלים יותר טובים. הוא יצטרך לעשות את הבחירה, אני מסכים עם עמית שבארץ, חוץ מירושלים ואולי מכבי חיפה, אין קבוצות יותר טובות מגלבוע/גליל מבחינה ניהולית. אירופה היא אפשרות, והוא יצטרך לנצל את האופציה הזאת. הוא הרי לא יוכל להישאר עוד 40 שנה בגליל".
ביום שלישי קטש יתייצב למבחן נוסף בקריירה המעניינת שלו. עד כה הוא לא הצליח להוביל את גלבוע/גליל לגמר הפיינל פור, הישג שרק מולי קצורין (ב-1989/90) ופיני גרשון (ב-1992/3 ו-1994/5), הצליחו להשיג לפניו. אם יעשה זאת, הוא יוכל להכניס את שמו לרשימת הגדולים באמת, מה שכבר ברור מאליו עבור עמית גל. "עודד הוא לא יותר טוב מארז, מולי או דיוויד. הוא הולך ומשתבח, הוא הולך כלפי התואר של המאמן הכי טוב בארץ בעתיד. הכל אצלו ברמה הכי גבוהה, באמת שלא נתקלתי בתופעה כזאת בגיל כזה".