מזרחי מקופח?

לקראת סיום עונת 0706, בזמן שבית"ר ירושלים תחת שרביטו של יוסי מזרחי הבטיחה באופן מעשי את תואר האליפות, נפגשו נציגי האוהדים עם ארקדי גאידמק ושטחו את אשר על לבם. "לא משנה מה יהיה, אסור שיוסי מזרחי יהיה המאמן. הוא מחליש את הקבוצה", נאמר לבוס הגדול, "הוא מבייש את המועדון עם ההתנהגות שלו והבכיינות שלו. יש לו את הקבוצה הכי טובה בארץ והוא כל הזמן בוכה ומדבר על לחץ ותירוצים וכל המערכת נראית כמוהו. חייבים מישהו עם אישיות וכוח על הקווים שמייצג את בית"ר כמו שצריך".

האוהדים הללו אינם ראויים לציון יתר על המידה, אך במקרה הנ"ל הם ייצגו את דעת מרבית אוהדי בית"ר, שהתאכזבו מאוד ממזרחי באותה עונה וחשו כי למרות הזכייה באליפות הג'וב גדול עליו. נדמה כי התחושה של אותם אוהדים מאפיינת את הלך הרוח בחלקים גדולים בכדורגל הישראלי, את אותו חוסר אמון במאמן הוותיק והמנוסה. קשה להבין איך איש מקצוע עם כל כך הרבה ידע וקבלות בלא מעט קבוצות קטנות, לא הצליח לעשות את הקפיצה ולהתייצב באחת המשרות הבכירות בליגת העל. אם במילניום הקודם הוא הפסיד את המשרות לפיגורות כמו קשטן, גרנט ושפיגל, הרי שלא ברור מדוע ברמת המאמנים הבינונית של היום הוא עדיין לא נספר, במיוחד לאור הניסיון החיובי של אלישע לוי במכבי חיפה, שהוכיח כי הצלחה היא לפעמים עניין של הזדמנות.

את קריירת האימון שלו החל מזרחי בהפועל ירושלים בצוותא עם חברו הטוב אורי מלמיליאן. בעוד מלמיליאן סלד מצורת ההתנהלות בכדורגל הישראלי ולא היה מוכן להתפשר, מזרחי בחר להתאים את עצמו למציאות ולהתמודד עם מה שיש, וכך בנה לעצמו שם מקצועי ואיכותי בקרב קבוצות הדרג הבינוני כמו הפועל ירושלים, מכבי פתח תקוה ומ.ס אשדוד. במועדונים אלה הוא חתום על התמודדות עם תקציבים נמוכים וסגל שמבוסס בעיקרו על שחקני בית, לא פעם הוא הצליח ליצור תלכיד חזק ואיכותי, בדרך כלל הוא אף הצליח להתעלות מעל לציפיות, וגם העונה הנוכחית נחשבת להצלחה עם אשדוד הצעירה וההעפלה לפלייאוף העליון.

אבל כאן זה נעצר. כשזה מגיע לאפשרות לעשות את קפיצת המדרגה ולעלות לדרג המאמנים המובילים והמשפיעים בכדורגל, מזרחי כלל לא ברשימה. אז איפה הוא טועה? מה משתבש לו בדרך למשרות הבכירות? מזרחי תמיד נטה להאשים את התקשורת ואת העובדה כי אינו יושב בבתי קפה עם עיתונאים ומייצר לעצמו לובי ראוי, אך הסיבות שונות לחלוטין. נדמה שהן טמונות בעיקר בחוסר היכולות של המאמן הירושלמי להפנים את חוקי המשחק המודרניים ולהתמודד עם הדברים הבסיסיים שמלווים עבודת מאמן בקבוצה גדולה - כמו לחץ אדיר, תקשורת לוחצת וקהל שכמעט אף פעם לא מרוצה. מזרחי שידר לאורך הקריירה שלו כי אין לו את היכולת המנטלית להתמודד עם האתגרים הללו.

מורד מגאמדוב, שעבד עם מזרחי בשתי הקדנציות שלו בפתח תקוה וראה קצת כדורגל ישראלי, מזהה מה מונע ממנו לבצע את קפיצת המדרגה. "יוסי מזרחי מאמן ברמה גבוהה שמזהה את הפרטים הקטנים ואת החסרונות של כל שחקן ומנסה למקסם כמעט כל דבר בקבוצה, אך הוא יודע להתעסק אך ורק בכדורגל, והיום זה לא מספיק", אומר הבלם הוותיק, "הוא לא מסוג המאמנים שאוהבים את התקשורת או להיות עם כל הרעש שמסביב - הוא אוהב את השקט שלו ואת הההתעסקות בכדורגל נטו. בכל פעם שזה מגיע לדברים שמעבר, נראה שהוא סובל מהמקצוע. בקדנציה האחרונה שלו בפ"ת היה לחץ גדול, ואפשר היה לראות שדי נמאס לו, אז הוא נסע לאמן בקפריסין. הוא עייף מכל הלחץ של הכדורגל הישראלי ומהעובדה שלא נותנים לו לעבוד בצורה שקטה. לא במקרה הוא באשדוד. הוא יכול להרוויח כנראה יותר כסף במקום אחר, אך שם יש לו גב ושקט ואלה הדברים הכי חשובים מבחינתו".

מבלי להמעיט מערכו של מזרחי באליפות של בית"ר, עמה זכה בתואר אחרי שקיבל מאוסי ארדילס קבוצה מפוארת אך מפורקת, אותה אושש וייצב – מה שבעיקר זכור מהעונה הזו היה הפרצוף הלחוץ והסובל של המאמן. "בבית"ר אף פעם אי אפשר ליהנות", אמר לאחר אחד המשחקים, "הלחץ כאן עושה רק רע, אבל לא משלמים לי כדי ליהנות, אלא לעשות את התפקיד שלי".

הדברים הללו הכעיסו את גאידמק ואנשיו, והפעם ניתן היה להבין אותם. גילי להב, יועץ תדמית ובעל תואר שני בפסיכולוגיה, ראה את מזרחי באותה הימים עושה הכל הפוך. "מזרחי שידר באותה עונה כי הוא בן אדם טוב שרוצה לאמן כדורגל ופשוט מנחיתים עליו כל מיני דברים שלא לימדו אותו להתמודד איתם והוא כלל לא מוכן להכיר בהם", סבור להב, "הבעיה שלו הייתה כשהוא התחיל לקחת ללב, להיות טעון ולהוציא דברים החוצה בצורה שעשתה לו רע מאוד. ההתבטאות הזאת של 'אי אפשר ליהנות בבית"ר' היא נוראית. בכל מקום עבודה נורמלי, בעל הבית היה רואה בכך חוסר יכולת התמודדות ועילה לפיטורים. מאמנים הם ראשי המערכת וצריכים להביא איתם אנרגיות של כוח ומנהיגות ולשמור לעצמם את מה שלא נראה להם. זה חלק מהתפקיד. הוא שידר מסר ברור: אין לי את הכוחות הנפשיים להתמודד עם הדברים האלה ואני גם לא מתכוון לעשות שינוי בכדי שדברים ייראו אחרת. לא במקרה הוא לא קיבל קבוצה גדולה מאז, הוא פשוט סגר על עצמו את הדלת באותה עונה".

שני מאמנים בירושלים חתומים על המשפט "יש בעיה קשה עם התקשורת. תרבות המקומונים וכל הטוקבקים באינטרנט מביאים את הקהל טעון ועצבני למשחקים וזה פשוט פוגע בתפקוד של המועדון בצורה רצינית". השניים הם ארז אדלשטיין ויוסי מזרחי. את שניהם מאפיינת יכולת מקצועית גבוהה ומוערכת, אך חוסר יכולת להתמודד עם לחצים. ממזרחי בעיקר זכור "נאום בתי הקפה", כשאמר כי "התקשורת התל אביבית פועלת ממניעים אינטרסנטיים. אם הייתי יושב עם העיתונאים הנכונים בבתי קפה כבר מזמן הייתי מאמן גדול ומוערך אבל מה לעשות שאני מירושלים ולא מתערבב עם מי שצריך להתערבב". ההתבטאות המדוברת חילחלה היטב אל תוך הקבוצה שאימן, אך בעיקר הייתה המשך ישיר לנזק התדמיתי שהוא גרם לעצמו.

מעבר לתדמית של מזרחי, גם ברמה המקצועית הוא רשם לא מעט כישלונות, כשאחת הבעיות המוכרות שלו נוגעת לשחקני חיזוק זרים. מזרחי כמעט ולא יצר קשרים לאורך השנים מעבר לים והוא נתון לחסדיהם של הסוכנים הבינוניים שעובדים בישראל ומציעים לו מכל הבא ליד. בבית"ר עדיין זוכרים כיצד קיבל תקציב בלתי מוגבל וצירף לקבוצה דווקא את קורנל טוטו וקלאוור שוונקי והתגאה לומר "בחרתי אותם אחרי שבוע של צפייה בכמעט 50 קלטות". כל אחד מהשניים עלה לבית"ר כחצי מיליון דולר בחצי עונה, אך השניים התבררו כעוקץ לא קטן. "הוא מאמן מלומד שאוהב לראות ולהשתפר, אבל בהרבה דברים שייך לדור הישן", אומר סוכן בכיר בכדורגל הישראלי, "הוא לא יתחיל פתאום ליצור קשר אם אנשי מקצוע בעולם ולעקוב אחרי שחקנים. זה דור אחר של מאמנים".

מנגד, כשמדברים על כך שמזרחי מאמן מהדור הישן, הרי שזו גם הסיבה הגדולה להערכה המקצועית כלפיו. הוא לא נושא נאומים פסיכולוגיים יוצאי דופן, אבל מזהה את הדברים הקטנים והפשוטים. הוא סבלני לשחקן שצריך את הזמן שלו, מזהה פוטנציאל לשינוי תפקיד ועובד עם השחקן בצורה אדוקה עד שילמד אותו, מבחין באיזה שחקן הגיע עם ראש לא נקי לאימון, מזהה פציעות מדומות מקילומטר, ולא יכול לסבול ששחקן לא נותן הכל באימון. את הדברים הבסיסיים הללו הוא מנחיל בכל קבוצה בה הוא מאמן, ומקפיד עליהם לאורך כל אימון ואימון מבלי לעשות הנחות. השיטתיות הזאת, יחד עם היכולת שלו להשפיע על הנפש של השחקן, היא שנתנה לו את ההערכה המקצועית בכדורגל הישראלי.

הערב (18:00, ערוץ 5) יוביל יוסי מזרחי את מ.ס אשדוד למעמד חצי גמר גביע המדינה מול בני יהודה, מה שמעלה את התהייה עד כמה תואר היסטורי אפשרי עם אשדוד יכול לשנות את כל התמונה ולהותיר חותם אחר מבחינת המאמן. ברמת השם של מזרחי, גביע בהחלט יפאר את שמו וירענן את הקריירה המוערכת אך אפורה לאורך ולרוחב. ברמת ההשפעה של תואר על המשך הקריירה, לא נראה כי המאמן הוותיק בכלל חושב על אופציה שכזאת.

מקורב למזרחי סיפר השבוע כי "אם אתה חותר לחזרה לבית"ר או לקבוצה גדולה אחרת, אז אתה לא בכיוון. הוא מאוד רוצה לזכות בגביע, אבל אחרי מה שהיה בבית"ר, הוא הבין דברים ולא יהיה מוכן להקריב שוב ולעבור חוויה כמו זאת שהייתה לו אצל גאידמק. הוא רוצה להיות במקום שטוב לו, איפה שהוא מרגיש גב אמיתי וסבלנות לעבודה. הוא לא ילד ויודע מה הוא רוצה ואיפה שלא יהיה לו את זה הוא לא ידרוך. האם זה אומר שהוא מוותר על הגדולות? יכול להיות שכן. אני לא בטוח שהיום הוא יגיד כן אפילו להצעה ממכבי חיפה. אז אולי הוא לא ימלא ארון תארים, אך אם יספרו את רמת השחקנים שהוא השפיע עליהם והתקדמו תחתיו אז הוא לא נופל מאף אחד מהגדולים. הכדורגל הישראלי צריך לתת לו הרבה כבוד".